אוכל יכול להיות היוקרתי והמשובח ביותר אבל אם אין לו טעם… אין חוויה.
הדרך הטובה ביותר להוסיף טעם לאוכל היא כמובן התבלינים וירקות התיבול, אלא שלהתעסק איתם זה לא תמיד נוח – להתחיל לקלף ולכתוש, והריח שנשאר על הידיים והציפורניים, לא הכי נוח. מה גם שירק טרי לא תמיד זמין.
קרקר הוא תמיד דבר כייפי, בין אם כמחזיק ממרח או מטבל ובין אם בזכות עצמו, כמשהו משביע, פריך ושמעניק את תחושת הכרסום והנשנוש.
בשנה שעברה השיקה "פיטנס" חטיפי קרקר באריזה אישית והם זכו להצלחה גדולה, מה שמביא להשקה חדשה בשם "פיטנס THIN ".
"ארוחת ביניים" זהו המונח המתאר את הרגעים האלה ביום, בדרך כלל בעשר או אחת עשרה בבוקר, ובארבע אחרי הצהרים, כשבא לנו נשנוש, משהו לאכול, שלא יהיה כבד מדי כי אנחנו כבר קרובים לארוחת צהרים או ערב, אבל שיחזיק אותנו ושיהיה טעים, ואם אפשר גם את הקראנץ' אז בכלל מעולה.
לכל הדרישות האלה, כדאי להוסיף גם דרישה לבריאות – פחות פחמימות, יותר מרכיבים בריאים, או בקיצור "קרקרים פשתן" של "ביכורים מזון ומאפה" שמגיעים לחנויות כעת בטעמי שום, זעתר וטעם טבעי. ניתן לנשנש אותם כמו שהם או להעמיס עליהם כל מה שבא- גבינות שונות, טחינה, ירקות, חומוס, טונה, סלמון ונקניקים וכמובן זיתים, חמוצים וההמלצה שלי – חביתה ועלה חסה.
המשאב הכי חשוב, שהכי נגמר ושאי אפשר להשיג עוד- הוא הזמן. כולנו אנשים עסוקים- עובדים, בעלי משפחות ותחביבים, ואיפה שאפשר לקצר – מקצרים.
אחת הדרכים לקצר זמן היא להשתמש במוצר קפוא, אם הוא איכותי ונשמר במיטבו.
את מוצרי "דורות" אני מכירה ואוהבת כבר שנים, ומשתמשת באופן קבוע, בעיקר בגלל שאם אני אסתמך על דברים שאולי נמצאים אצלי במקרר, רוב הסיכויים שהם לא שם או לא ראויים לשימוש כי שכחתי מהם זמן ארוך מדי. (ויעידו על כך זרי פטרוזליה נבולים שהשתמשתי מהם בשני עלים וכל השאר נשאר עם הגומיה ונבל).
כן, את הכותרת יש לקרוא במבטא איטלקי מתנגן כיוון שבטעמים איטלקים עסקינן.
בחבילה החודשית, בסימן חורף, הגיעו שני סוגי פסטה מסדרת פסטה פרימיום, ביחד עם קופסת שימורי פטריות חתוכות וצנצנת של שום כתוש קפוא.
כאן הצטברו מספר נתונים- נמאס לי מרטבי שמנת ומרטבי עגבניות , אני רוצה משהו טעים, ובעיקר "השעה תשע בערב, ארוחת הצהרים היתה לפני תשע שעות ומאז סיימתי יום עבודה, הלכתי לאימון, הלכתי לקניות בשופרסל ואז חזרתי הביתה- הכל במזג אוויר לא ידידותי בעליל ואין לי סבלנות של ממש להשקיע".
חומוס, חצילים, ירקות קלויים- מה כבר אפשר לחדש במנות הללו שאמנם אהובות מאד כפי שהן, אבל כמה אפשר אותו דבר? ומצד שני, איך לחדש באופן שחובבי המתכונים הקלאסיים לא יתרעמו על השינוי אלא להפך – יאהבו אותו?
ב"צבר" לא שוקטים על השמרים ולאחרונה הגיעו למדפים שני חידושים שלא נראו קודם.
נתחיל מזה שמבין חמשת המוצרים, את הסויה לא מצאתי, אבל אני גם לא מעריצה גדולה של סויה (מלוח לי מדי) אז השתמשתי בשאר הדברים שקיבלתי כדי להכין שתי מנות בהשראה סינית אבל לא עד הסוף.
נתחיל מהאטריות. לקחתי את האיטריות הרחבות (כי זה מה שהיה בסופר, והאמת זה גם מה שהעדפתי). מה שאני לא כל כך אוהבת בהן הוא הכיתוב על העטיפה שאומר "כמו אצל סבתא" כי זה קצת שוביניסטי לטעמי, במיוחד עכשיו ש"סבתא" זו בדרך כלל אישה בשיא הפעילות שלה, עם קריירה, תחביבים, פילאטיס, טיולים ולא הסבתא הקלאסית של הבישולים/סריגה/הכנת ריבות/גידול חתולים.
בכל אופן – בגלל שאנחנו לא ממש יצירתיים, הלכנו על המתכון שהיה כתוב על העטיפה של ה"לקט ירקות קפואים בסגנון סיני". עשינו כמה שינויים מזעריים בגלל מה שהיה או לא היה בבית ואלה המסקנות שלי –
ההוראה הראשונה היא לבשל את האטריות לפי ההוראות. זה מה שעשינו במדויק – ארבעה ליטרים מים עם קצת מלח. בישלנו אחרי רתיחה 8 דקות. האטריות יצאו קצת דביקות, כמה מהן נדבקו די בכוח לסיר. אחר כך הן נדבקו גם לכלי שאליו סיננו את האטריות כדי שיחכו להמשך התהליך.
אחר כך היה כתוב להקפיץ את הלקט הסיני עם בצל, וג'ינגר. לא היה לנו ג'ינגר אז שמנו את הלקט כמו שהוא (ישר מהפריזר, לא היתה הוראה אחרת) עם הבצל. במתכון כתוב לטגן שלוש דקות אבל בפועל זה לקח הרבה יותר מהסיבה הפשוטה שהלקט היה קפוא. חבל שלא רשמו אם צריך להפשיר קודם או לבשל קצת קודם, כי הירקות גם כשהם כבר נמסו, היו מאד קשים, בעיקר הגזע של הברוקולי.
בכל מקרה, בשלב מסוים הירקות כבר היו פחות או יותר בסדר, והמשכנו עם ההוראות – להוסיף חלב קוקוס (היה לנו קרם קוקוס), צ'ילי מתוק, שמן שומשום (לא היה לנו אז וויתרנו) וסויה (_שגם לא היה לנו אבל במקום זה היה לנו "רוטב טריאקי" שהריח פחות או יותר אותו דבר.).
בחשנו ארבע דקות כמו שכתוב על השקית והוספנו את האטריות.
שוב, בגלל שהאטריות מאד דביקות, הן הפכו לגוש בקערה, היה דרוש מאבק כדי להוציאן וכשניסינו לערבב אותן עם הירקות במחבת, הן פשוט התפרקו. לדעתי האטריות הללו מתאימות יותר לפשטידות או לקוגל למשל כי הן לא מסוגלות להיות אחת אחת.
בחשנו עוד קצת והסרנו מהאש.
המנה תאכל מחר בארוחת שישי בערב ולכן לא פיזרתי את הכוסברה, זה יבוא ברגע האחרון.
עוד הערה- ברשימת המצרכים כתוב "3 שיני שום קצוצות" אבל במתכון עצמו לא כתוב מתי להוסיף אותן אז על דעת עצמנו הכנסנו אותן איפשהו באמצע.
האורז היה יותר קל – פשוט השתמשנו בשארית קרם הקוקוס שנשארה לנו מהאטריות עם הירקות, בתור חלק מהנוזלים שאורז צריך. הוספנו קצת תיבול ויש אורז עם ניחוח אסיאתי.
בצד הכנתי סלט תירס, אפונה וגזר ומלפפון חמוץ עם שמיר (הכל שימורי שופרסל).
בשורה התחתונה- רצוי לחדד את המתכון שמופיע על גב הלקט, יש בו המון דברים לא ברורים או שניתנים לכל מני פרשנויות. התוצאה בסך הכל טעימה.,
