נתחיל מזה שמבין חמשת המוצרים, את הסויה לא מצאתי, אבל אני גם לא מעריצה גדולה של סויה (מלוח לי מדי) אז השתמשתי בשאר הדברים שקיבלתי כדי להכין שתי מנות בהשראה סינית אבל לא עד הסוף.

נתחיל מהאטריות. לקחתי את האיטריות הרחבות (כי זה מה שהיה בסופר, והאמת זה גם מה שהעדפתי). מה שאני לא כל כך אוהבת בהן הוא הכיתוב על העטיפה שאומר "כמו אצל סבתא" כי זה קצת שוביניסטי לטעמי, במיוחד עכשיו ש"סבתא" זו בדרך כלל אישה בשיא הפעילות שלה, עם קריירה, תחביבים, פילאטיס, טיולים ולא הסבתא הקלאסית של הבישולים/סריגה/הכנת ריבות/גידול חתולים.

בכל אופן  – בגלל שאנחנו לא ממש יצירתיים, הלכנו על המתכון שהיה כתוב על העטיפה של ה"לקט ירקות קפואים בסגנון סיני". עשינו כמה שינויים מזעריים בגלל מה שהיה או לא היה בבית ואלה המסקנות שלי –

ההוראה הראשונה היא לבשל את האטריות לפי ההוראות. זה מה שעשינו במדויק  – ארבעה ליטרים מים עם קצת מלח. בישלנו אחרי רתיחה 8 דקות. האטריות יצאו קצת דביקות, כמה מהן נדבקו די בכוח לסיר. אחר כך הן נדבקו גם לכלי שאליו סיננו את האטריות כדי שיחכו להמשך התהליך.

אחר כך היה כתוב להקפיץ את הלקט הסיני עם בצל, וג'ינגר. לא היה לנו ג'ינגר אז שמנו את הלקט כמו שהוא (ישר מהפריזר, לא היתה הוראה אחרת) עם הבצל. במתכון כתוב לטגן שלוש דקות אבל בפועל זה לקח הרבה יותר מהסיבה הפשוטה שהלקט היה קפוא. חבל שלא רשמו אם צריך להפשיר קודם או לבשל קצת קודם, כי הירקות גם כשהם כבר נמסו, היו מאד קשים, בעיקר הגזע של הברוקולי.

בכל מקרה, בשלב מסוים הירקות כבר היו פחות  או יותר בסדר, והמשכנו עם ההוראות – להוסיף חלב קוקוס (היה לנו קרם קוקוס), צ'ילי מתוק, שמן שומשום (לא היה לנו אז וויתרנו) וסויה (_שגם לא היה לנו אבל במקום זה היה לנו "רוטב טריאקי" שהריח פחות או יותר אותו דבר.).

בחשנו ארבע דקות כמו שכתוב על השקית והוספנו את האטריות.

שוב, בגלל שהאטריות מאד דביקות, הן הפכו לגוש בקערה, היה דרוש מאבק כדי להוציאן וכשניסינו לערבב אותן עם הירקות במחבת, הן פשוט התפרקו. לדעתי האטריות הללו מתאימות יותר לפשטידות או לקוגל למשל כי הן לא מסוגלות להיות אחת אחת.

בחשנו עוד קצת והסרנו מהאש.

המנה תאכל מחר בארוחת שישי בערב ולכן לא פיזרתי את הכוסברה, זה יבוא ברגע האחרון.

עוד הערה- ברשימת המצרכים כתוב "3 שיני שום קצוצות" אבל במתכון עצמו לא כתוב מתי להוסיף אותן אז על דעת עצמנו הכנסנו אותן איפשהו באמצע.

האורז היה יותר קל – פשוט השתמשנו בשארית קרם הקוקוס שנשארה לנו מהאטריות עם הירקות, בתור חלק מהנוזלים שאורז צריך. הוספנו קצת תיבול ויש אורז עם ניחוח אסיאתי.

בצד הכנתי סלט תירס, אפונה וגזר  ומלפפון חמוץ עם שמיר (הכל שימורי שופרסל).

בשורה התחתונה- רצוי לחדד את המתכון שמופיע על גב הלקט, יש בו המון דברים לא ברורים או שניתנים לכל מני פרשנויות. התוצאה בסך הכל טעימה.,

בילדותי כשמישהו היה נוסע לחו"ל זה היה מאורע מכונן, כמובן שרק המבוגרים נסעו ומקסימום הביאו לילד אוזניים של מיקי מאוס מדיסני לנד, וכמובן ערב השקופיות הבלתי נמנע, שבו ישבנו כולנו וצפינו בשקופית של "דודה חנה על התמזה". היום נסיעה לחו"ל היא דבר שכיח, וילדים רגילים למטוסים כמו שאנחנו היינו רגילים לאוטובוסים.

אחד הדברים הכי כייפיים בחו"ל הוא טעימת האוכל המקומי, בעיקר אוכל הרחוב והאוכל היומיומי. כלומר, נכון שבלונדון נורא נחמד למשל לאכול אצל גורדון רמזי (מיד אחרי שנמכור כליה כדי לממן את זה) אבל הרבה יותר נחמד לאכול פיש אנד צ'יפס ברחוב למשל. גם בפאריז יש את מסעדות מישלן אבל יש גם את הקרפ הצרפתי ההוא בפינה, שיש לו תור ענק והמון שוקולד ובננה בפנים.

עכשיו החליטה חברת "קולומבוס" שלא רק למי שנוסע לחו"ל מגיע לטעום טעמים מיוחדים, בעיקר ממדינות אקזוטיות ואפשר לטעום אותן כאן, והכי כיף – הכל באריזות קטנות ככה שאם לא אוהבים ,מקסימום לא עלה לנו הרבה, ומצד שני, אפשר להתנסות במגוון רחב של טעמים מיוחדים.

קיבלתי לטעימה את נשנושי החטיפים בחמשת הטעמים  מסדרת "טעימה מ…." – בוטנים מצופים בטעם תירס (אינדונזיה), בוטנים מצופים בטעם גריל (יפן), בוטנים מצופים בטעם צ'ילי (מקסיקו), חטיפי אורז אקזוטיים (תאילנד) ונשנושי שעועית פיקנטי (סין). את הכל שפכנו לקערות לצד וודקה שהבאנו מרוסיה (אם כבר, אז עד הסוף).

הדעות היו חלוקות. לדעתי האישית הבוטנים המצופים של אינדונזיה ויפן הזכירו לי קצת סוגים שונים של "קבוקים" או "בוטן אמריקאי" עם טוויסט. מבחינת המקוריות אהבתי הכי את השעועית הסינית, אולי בגלל שיש לזה גם נופך בריאותי יותר. הבנים אהבו יותר את החריף יותר- עם הצ'ילי.

מה שאהבתי הוא הייחוד וההפתעה- כי כולנו אוכלים חטיפים מלוחים ופיצוחים, וכאן ישנם טעמים מיוחדים, בלי קשר למדינות שהם מייצגים, בזכות עצמם הם מספקים את התשוקה לנשנוש ואת החידוש שבטעמים. (אגב, הולך מצוין גם עם בירה). יתרון נוסף הוא גודל השקית (ליתר דיוק קוטנה) שמאפשר שליטה על הכמויות מצד אחד, וטריות מצד שני.

להשיג ברשתות חנויות הנוחות, סו-גוד, קיוסקים ופיצוציות מובחרות.