כדי להנות מבשר טוב צריך שני דברים – חומר גלם משובח, ומישהו שיודע מה לעשות איתו.
ובמקרה של בשר, כמה שפחות התעסקות, יותר טוב- בשר נטו, כמו שאוהבים בדרום אמריקה, בלי קשקושים. בשר שכל נגיסה בו ממיסה אותו בפה, והמיצים והעסיס ממלאים את כל בלוטות הטעם. טוב, אולי איזה גרגיר מלח גס מלמעלה, אבל באמת שזהו.
בטירה, בלב אזור השרון, נמצא "משק זמיר" של גיתי זמיר. המקום החל בתור חנות בשר גדולה (ומשמש כך עד היום, כולל משלוחים וציוד נלווה) מפעיל בימי שישי ושבת מסעדה (לא כשרה אבל ללא חזיר) שבה ניתן להנות מכל מה שיוצא לגיתי מהגריל, וזה הרבה.
המקום מינימליסטי כי הרעיון העיקרי הוא בשר. יש אפשרות לארוחת טעימות או לבחירה מתפריט. ההמלצה שלי היא הטעימות, ויותר מכך, ההמלצה שלי היא "תקשיבו לגיתי, הוא כבר יוציא לכם את ההכי טוב והכי טעים".
זה בדיוק מה שאמרתי לגיתי כשהגענו אליו בשישי האחרון (בעיתוי מצוין עם המשחק של ברזיל) אז גיתי החל למלא לנו את השולחן.
ראשית, עברתי על התפריט, והמחירים פשוט נמוכים ואטרקטיביים במיוחד. כך למשל 100 גרם אנטריקוט בלאק אנגוס עולות 21 שקלים בלבד, סוגי אסאדו כמו וסיו או פיקניה ב19 שקלים למאה גרם בלבד, והפורטר האוס ב22 שקלים למאה גרם .
בקבוק מים קרים כבר חיכה על השולחן, ואיתו הגיעו הנשנושים הראשונים – חמוצי הבית – זיתים ולפת כבושה (ללא צבעי מאכל!) ואיתה פיתות והחומוס הביתי של גיתי שמרגישים עליו את הביתיות, עם שמן זית מלמעלה. חומוס משובח, באמת.
המנה הראשונה שהגיעה היתה כדורי "קובה נייה" – סוג של קציצות מבשר עז נא משובצות בבורגול, על פרוסת צנון חריף. ההמלצה של גיתי היתה לאכול עם פיתה וכך עשינו. אני לא חושבת שאי פעם טעמתי עז, בטח שלא בצורתה הנאה, אבל השילוב היה מעניין, רך וטעים, יחד עם העוקץ של הצנון. גיתי סיפר שהמנה מכונה "הסושי הפלסטיני".
קבבים היו הבאים בתור, עשויים בשר טלה עם צנוברים וקשיו. האגוזים הוסיפו קרנץ' כייפי, התיבול היה עדין. יופי של מנה.
חזה ברווז היה הפייבוריט שלי והוא הוגש שלישי בתור, בסגנון אסאדו. גם ברווז זה לא משהו שיוצא לי לאכול הרבה אבל שווה בהחלט לנסות.
צלעות טלה מתקתקות כמו סוכריות רכות היו הבאות, עסיסיות – נאכלו בידיים.
הבשר האחרון שהצלחנו עוד לאכול לפני שנסתמנו סופית היה אנטריקוט של פרה מבכירה. אני לא מבינה כל כך בפרות מבכירות אבל התוצאה היתה טעימה, שוב, עם גרגירי מלח גס למעלה וזהו.
בצד היו לנו סלט ירקות מרענן וצ'יפס, אבל הם באמת לא היו העיקר, התמקדנו בעיקר בבשרים.
את הקינוח גיתי מביא מהשכנים – וקיבלנו בקלוואה מתוקה ואיתה כנאפה כייפית, מתיקות עדינה, כוס חליטה חמה לעזור לעכל את הבשר, ואפשר להשען אחורנית ולהנות מהחיים. אמרתי לגיתי שאני מאד אוהבת קבלות שבת כאלה…
במקום נערכות גם סדנאות שונות לפי דרישה (ובגלל הגודל והפתיחה רק בשישי שבת, רצוי מאד להזמין מקום מראש, ויש מנות שחייבים להזמין מראש כדי שיהיו מוכנות כשתגיעו).
גיתי התחיל לבשל מגיל צעיר, ניהל גני אירועים כמו "חוות רונית" ו"הטירה" בגעש, כשהוא מתמחה באירוח דרום אמריקאי, אסאדו וברביקיו, מחזיק גם בקייטרינג, עורך סדנאות ומשלוחים של מיטב הבשרים.
עוד מידע על כל האפשרויות בקצביה , במשלוחים, באירועים ובמסעדה עצמה ניתן למצוא ב-
דף הבית של "משק זמיר" – http://www.meshekzamir.co.il/
ודף הפייסבוק של גיתי – https://www.facebook.com/gitai.zamir
*** הערה אישית – הביקור בטירה נערך לפני כשבוע, הכל היה שקט ורגוע, לא היתה שום בעיה בהגעה ובבילוי במקום. אני מקווה שבקרוב מאד תחזור השלווה ואפשר יהיה לחזור ולהנות מהטעמים והכשרון של משק זמיר. שווה לשמור את הפוסט.