בלב יהוד, בחצר שקטה, יושבת לה "אסתר" – שמוגדרת כ"בית אוכל ומעדנים". השף איציק בר סימן טוב , בעברו ב"קלודין" והתמחות במסעדות מישלן בצרפת, בנה תפריט שמשלב סגנונות שונים, מהמטבח הצרפתי והים תיכוני , בצלחות מרהיב ובמגוון טעמים ומחירים (שפויים לגמרי אגב). המסעדה קיימת שבע שנים ומגוונת מדי עונה את התפריט.

השולחנות ערוכים בחגיגיות, כוסות קריסטל ומפות לבנות, ומבחר יינות לליווי כל ארוחה.

הוזמנתי באמצע השבוע והמסעדה המתה סועדים, אווירה רגועה ושירות מהיר וחרישי.

עד שבחרנו מהתפריט, קיבלנו שני קוקטלים אלכוהוליים – "קמפרי ותפוזים סחוטים "( 30 שקלים) ו"ברז'ר מרסי" – על בסיס פסטיס עם סן פנגרינו (30 שקלים). בברז'ר לא נגעתי כי אני לא חברה טובה של טעם וריח אניסי מודגשים, אבל הקמפרי התקבל בעונג רב, וסידר לי את הראש למצב רוח כייפי לארוחה.

היינו אחת קרניבורית ואחד צמחוני ולשנינו היו הרבה אופציות.

בחרנו –

הוא – "סלט כמו ב- ל'אנטריקוט" – שם שמסתיר מאחוריו סלט ירוק של הרבה חסות, וינגרט צרפתי, אגוזי מלך וגבינה כחולה (35 שקלים) ואני – הרינג הולנדי ותפוחי אדמה (38 שקלים).

הסלט היה מרענן, אני רגילה לסלטים כאלה גם עם תוספת פרי כמו אגסים למשל, אבל הוא טען שהסלט עשיר ולא צריך להוסיף כלום. אני חזרתי למחוזות ילדותי עם ההרינג, לא שאני הולנדית אבל גם במחוזות פולין שילוב של הרינג, תפוחי אדמה והרבה בצל משני צבעים, יוצר מנה כייפית.

אם הייתי צריכה לבחור בין שתי המנות, הייתי נשארת עם הבחירה שלי של ההרינג, פשוט כי סלט, גם אם הוא מוצלח ומרענן, נשאר עדיין סלט.

לעיקריות בחרנו

"ניוקי פטריות שימגי ושמן כמהין" – 65 שקלים, ואני "לחי עגל וירקות שורש" – 95 שקלים.

הניוקי היה רך והיה לו המון רוטב שנוגב בעזרת לחם הבית (15 שקלים) – לחם עם צימוקים ומתיקות עדינה שהגיע עם חמאה , רוטב איולי, וכמובן שמן זית וחומץ עם זיתים.

הלחי.. ובכן, בהתחלה חששתי שמדובר במנה עזת טעמים כמו מנות רבות בבישול ארוך ואיטי, אבל בפועל התיבול היה עדין (ציר הבקר שעליו הושתתה המנה לא היה תוקפני ומרוכז מדי למרות הבישול הארוך), הבשר היה רך ונימוח, כמעט הזכיר פטה כבד במרקם שלו, ותוספת הפירה (החלבי- כמו שהדגישה המלצרית לשמחתי) , הכל ביחד יצר מנה חורפית משביעה (מאד!). לצד הבשר היו גם פרוסות ירקות כמו כרישה וגזר שהזדגגו מהרוטב.

גם כאן, אם הייתי צריכה לבחור בין המנות , הייתי מתאימה יותר את הניוקי לארוחת צהרים, כשעוד צריך לחזור למשרד, ואת לחי העגל לארוחת ערב, כשאפשר להזיז את הכיסא אחורנית ולפתוח את הכפתור העליון במכנסיים…

יין של "קסטל" ליווה את הארוחה והחמיא בעיקר לבשרים.

חמישה קינוחים הגיעו לנו לשולחן (מחיר ממוצע כ30 שקלים)- חלקם קלאסיים כמו תותים על מרסלה ומסקרפונה, ומוס שוקולד, למי שרוצה טעמים מוכרים ובטוחים, וחלקם חדשניים יותר – סברינה עם טאצ'ים מיוחדים, והמנה המצליחה ביותר לדברי המלצרית – חבושים בסגנון טורקי עם גלידת קאימק וקישוט קדאיף- כשהחבוש מזכיר קצת ריבה ומאד מתוק והגלידה מרגיעה את המתיקות. אני אהבתי ביותר את הקינוח החמישי – ששייך לקטגוריית הקלאסיים אבל תלוי בביצוע מדוייק- קרם ברולה, שהרגיע את החשש שלי מטעם "בייצתי" שהרבה פעמים ניכר בו, אבל במקרה הנוכחי הקרם היה פשוט מתוק אבל לא מתוק מדי, ורך לעומת הציפוי הסוכרי קרמלי המתפצח שהיה בעובי הנכון כדי ליצור פיסות "זכוכית" כייפיות ולא עבות מדי או דקות מדי.

לקראת ה"וואלנטיינז" (ואיזה כיף שבישראל חוגגים חג אהבה פעמיים בשנה, הלוואי כל יום!) "אסתר" עורכת מבצע שיתוף פעולה עם חנות פרחים מקומית, שתפתח "סניף" במסעדה עצמה ותאפשר הזמנת פרחים לפני ארוחה או קישוטים מיוחדים לשולחנות.

מידע על אירועים ועל תפריטים ניתן למצוא בדף הפייסבוק של המסעדה- https://www.facebook.com/Msdtstr