האגדה מספרת שביריד אמריקאי אחד למוכר הגלידה נגמרו הכוסות והוא פנה לדוכן הסמוך שבו מכרו וופל, לעזרה. זה הסיפור שמסתובב על "איך הומצא גביע הגלידה". אם זה נכון או לא, גלידה בגביע היא הכיף האולטימטיבי מכיוון שבמקום להתעצב שנגמרה הגלידה, יש לנו עדיין גביע מלא וספוג בטעמים, מעין שניים במחיר אחד. אז יש כאלה שמלקקים את הגלידה עד גובה הגביע ואז מתחילים לכרסם אותו ולאכול במקביל, יש כאלה שאוכלים מתוך הגביע בעזרת כפית ואז מנשנשים אותו בסוף, ושמעתי גם על כאלה שנוגסים בגביע מלמטה ויוצרים חור קטן דרכו אפשר לשאוב את הגלידה שנמסה וירדה למטה.
אם אכלתם גלידה בגביע של יצרניות מובילות כמו נסטלה, שטראוס, בן אנד ג'ריס, פלדמן, אייסברג ועוד, בוודאי אכלתם גביע של "עלמה" המיוצר על ידי חברת גילרו.
ולמה כל החברות המפורסמות הללו רוכשות דווקא את "עלמה"? מכיוון שמדובר בגביעי גלידה בטעמים משובחים, ללא שומן מוקשה או רכיבים מן החי.
(בתמונה למעלה – הגביע במצבו ההתחלתי)
החידוש לקיץ הזה הוא "גביעי טילון במארז 24 יחידות". מסתבר שכמה שהמוצר נראה פשוט, כמו כשמדפיסים שטרות כס, הגביע עובר תהליכים לא פשוטים כדי לעמוד בכל התנאים הקשים של סכנת התרככות בגלל הגלידה, ניגודי טמפרטורות ואחיזה שיכולה להיות לעיתים אגרסיבית במקצת, בעיקר על ידי ילדים , שאמא שלהם מאד לא אוהבת שהגלידה תיפול להם מהיד על הבגדים.
לכן כשמייצרים את גביעי הטילון מעבירים אותם בהליך יציקה מיוחד עם טבעת שהומצאה ספציפית כדי לשמור על החוזק והיציבות של הגביע בזמן השימוש.
(בתמונה למעלה- גביע גלידה של אדם נורמלי)
הגביעים מצטרפים לסדרת גביעי הגלידה של "עלמה" שכוללים גם "גביעי גלידריה" במארז 12 יחידות, ו"גביעי אמריקה" במארז של 24 יחידות. מה שנחמד הוא שהגביע עצמו הוא ללא סוכר, ולכן ערכו הקלורי כ2 קלוריות בלבד, כך שבעצם אפשר לנשנש אותו כמו שהוא. אחד הדברים שאני אוהבת לעשות עם גביעים כאלה הוא למלא אותו בפירות קטנים חתוכים דק למעדן בריא ודל קלוריות. אם לא כל כך חושבים על הקלוריות אפשר לשלב כמובן גם פירות וגם גלידה…(או להתפרע לגמרי עם קצפת וסירופ).
(בתמונה למעלה- גביע גלידה של אדם לא נורמלי – כלומר שלי)
הגביעים משווקים בשלוש אריזות פנימיות לשמירת הטריות והקראנץ' הכה נחוץ.
כשר פרווה בהשגחת בד"צ העדה החרדית ירושלים.
להשיג ברשתות המזון ברחבי הארץ