
בתוך ים התבלינים ישנו המלך- המלח. הבסיס כמעט לכל מנה, כולל מנות מתוקות שתמיד כוללות קמצוץ מלח כדי להדגיש טעמים.

בתוך ים התבלינים ישנו המלך- המלח. הבסיס כמעט לכל מנה, כולל מנות מתוקות שתמיד כוללות קמצוץ מלח כדי להדגיש טעמים.

בסלסילת הביכורים של "אסם " לכבוד חג השבועות ישנן שתי הפתעות לחובבי המתוק והמלוח כ אחד.
הראשונה, מצויינת לנשנוש כמו גם לאירוח חגיגי – חבר חדש בסדרת "בייגלה כפיות" – הוא "בייגלה כפיות בסגנון ים תיכוני עם זעתר". הבייגלה מעוצב בצורת כפית המאפשרת טבילה בכל מטבל אהוב כמו גבינות, טחינה, חומוס ומה שמתחשק ואפילו חוסכים לשטוף כלים – גם נוח וגם אקולוגי.

יש דברים שאני לא מבינה- איך מטוסים לא נופלים מהשמיים, איך ספינות ענק לא שוקעות ואיך בעצם נוצר פופקורן מגרעין תמים של תירס.
אבל כמו במקרה של טיסות והפלגות, לא ממש משנה לי איך זה עובד, העיקר שזה עובד (להנאתי).

אחת המנות האמריקאיות שהתאזרחו בישראל היא מנת ה"מאק אנד צ'יז" – מנת פסטה עם המון רוטב בשמאל וגבינות משובחות.
המנה פופולארית ואהובה על הורים וילדים כאחד, ואין כמוה לחג השבועות ולכל ימות השנה.

אני לא בן אדם שיכניס קמצוץ מזה וקמצוץ מזה במכתש ואחבוט בעלי עד שתיווצר איזה משחה שלא ברור לי איזון הטעמים שלה. אני יותר בעד צנצנת נוחה לשליפה ופתיחה שבה מישהו אחר כבר טרח ועשה הכל בכמויות המדוייקות.

חג שבועות הוא חג החלב ומוצריו, ואין כמו גבינות להשתלב עם פסטה. מזג האוויר בחג השבועות הוא קייצי מה שרק תורם לרצון למנות קלילות, שגם לא יושבות בבטן וגם לא דורשות שהות ארוכה במטבח מול סירים לוהטים.

סלון הבית וגם המרפסת הפכו בתקופה האחרונה לא רק לחלק מהבית אלא גם למקום בילוי מאולתר כשההגבלות מכתיבות לאן אפשר ולאן לא.
ילדים כבר יודעים לבנות ארמון מסדינים וכריות ולהמציא עולם שלם של דמיון, ומה איתנו המבוגרים?
אז אם אי אפשר לצאת לחיק הטבע לפיקניק רומנטי, ניתן להכין אחד כזה בקלות בסלון (ואפילו להפעיל מזגן ולחסוך יתושים ונמלים..). פורסים מפה, מניחים עליה הרבה "אוכל אצבעות" ובקבוק יין והאווירה כבר משתנה.

"משהו מתוק" , כינוי למאכל שלא צריך בשביל הרעב אבל צריך בשביל הנשמה. הצורך יכול להגיע בכל שעות היום, גם אם סיימנו בדיוק ארוחת סטייקים ונדמה שאין מקום לכלום. (ולא, "קחי תפוח" זה ממש לא "משהו טעים/ מתוק").

אוכל יכול להיות היוקרתי והמשובח ביותר אבל אם אין לו טעם… אין חוויה.
הדרך הטובה ביותר להוסיף טעם לאוכל היא כמובן התבלינים וירקות התיבול, אלא שלהתעסק איתם זה לא תמיד נוח – להתחיל לקלף ולכתוש, והריח שנשאר על הידיים והציפורניים, לא הכי נוח. מה גם שירק טרי לא תמיד זמין.

פירות תמיד יוצרים לי דילמה- מצד אחד הבריאות והטעם, מצד שני למי יש כוח להתחיל לחתוך, לקלף, לרסק או כל פעולה שנדרשת עבור המנה שאנו מתכננים?
סדרת ה"סמוזי" של "ביו איטליה" אהובה עלי משלוש סיבות- ראשית, הקלות- המחית כבר קיימת ולא צריך להתעסק. שנית, הבריאות- מחיות הפירות והירקות הן נטו פרי, שגודל ללא חומרי הדברה או הנדסה גנטית, וללא תוספות סוכר, חומרים מלאכותיים או משמרים, ושלישית – כי כל זה יוצר בסוף מוצר טעים המביא את הטריות המקסימלית והיתרונות הבריאותיים של הפירות והירקות.