ארכיון תגים | חג

"KIWI & KOM-KOM" – החיים "על הסכין".

 

האמת, בדרך כלל אני עצלנית – כשצריך לחתוך ירקות אני פשוט חותכת אותם לרבעים וקוראת לזה "בסגנון כפרי". אבל מה עושים כשרוצים קצת יותר יפה? האם באמת צריך להתאמץ עד כדי כך? בטלוויזיה המנות תמיד דקורטיביות והמילה "צילחות" הפכה לחלק מהלקסיקון, אבל איך מישהי עם שתי ידיים שמאליות (האמת מדוייקת – אני גם שמאלית וגם רחוקה מלהתעסק בדקורציות) יכולה להוציא קישוט שהוא יותר מאשר תקיעת גבעול נענע על כל מנה?

כאן הגיעה לעזרתי הסכין של "KIWI & KOM-KOM" שהיא סכין בצורת גלים שאפשר לחתוך איתה בקלות כל דבר והוא הופך לדקורטיבי.

להמשיך לקרוא

פורים שמח משופרסל.happy purim!!!

סלסילת סוף פברואר עמדה בסימן פורים, ובעיקר , תוצרת בית לפורים. לא עוד דברים קנויים, הפעם מעשה ידינו להתפאר במשלוחי המנות, ולכן צריך חומרי גלם.

וזה מה שקיבלנו –

שוקולד לבן שוויצרי, קמח שמרים, בוטן קלוף קלוי (ומומלח), שקד קלוף טבעי, תמר מג'הול.

התחלתי לחשוב מה עושים עם זה. על עטיפת הקמח היתה תמונה מגרה ביותר של מאפה שמרים, החלטתי לחפש מתכון שמתאים. זה נחמד שהשמרים כבר בפנים כי אני תמיד מתבלבלת בין שמרים חיים, שמרים טריים, שמרים יבשים וכ'ו.

להמשיך לקרוא

אזני המן – לכוווווולללללםםםם.

מה הכוונה "לכולם"? (או ליתר דיוק "לכווווולללללםםםםם")? גם לאנשים שרגישים לגלוטן או לא מעוניינים לצרוך אותו. עד עכשיו זה היה סיפור למצוא איך להכין דברים טעימים בלי גלוטן, ועכשיו באים החברים ב"בר אל " ומביאים לנו קמח ללא גלוטן שמתאים לחולי צליאק, לרגישים לגלוטן וכאמור למי שמבקש להפחית בצריכת גלוטן.

הקמח מתאים להמון מתכונים (ובתחתית הפוסט תמצאו קישור לדף הפייסבוק בו יש הרבה הצעות למתכונים) בין השאר לסוגי לחם שונים וחלות, מאפים, עוגות , פשטידות וכך הלאה.

לכבוד פורים קיבלתי מ"בר אל" מתכון לאזני המן ללא גלוטן. אני מביאה כאן את המתכון לבצק, כי את המילוי העדפתי לשנות (במתכון שאני קיבלתי המילוי הוא נוטלה, אני מאמינה שאזני המן צריכות להיות עם פרג כדי להיות ממש אותנטיות. אמנם את מילוי הפרג לא הכנתי אלא קניתי כמילוי במחלקת מוצרי העוגות בסופר, אבל זה עדיין מבחינתי פורים ה"אמיתי".) כמובן שכל אחד יכול לשים איזה מילוי שהוא אוהב- אם זה שוקולד, חלווה, אגוזים וכך הלאה.

הבצק בכל מקרה הולך ככה –

להמשיך לקרוא

ללין- לאהוב בגדול.

סוגיית המתנות לנשים (ובמקרה הזה בעיקר לנשים למרות שיש גם לגברים) היתה מצד אחד מסובכת, מצד שני קלה להפליא.

מסובכת למה? כי יש המון אירועים שדורשים מתנה – רק בישראל חוגגים את חג האהבה פעמיים – פעם אחת בט'ו באב ופעם שניה ב14 בפברואר, הוא חגו של וולנטיין, ומעבר לזה יש גם יום הולדת ויום נישואים וכמובן איך אפשר בלי יום האישה הבינלאומי (שמיני למארס למי שלא רשם לעצמו עדיין).

וקלה למה? כי לא משנה מי האישה, לא משנה הגיל, ההעדפות והתפיסות הפוליטיות שלה, כל הנשים אוהבות מקלחת טובה ולהריח טוב. (וגם רוב הגברים …). מקלחת היא כבר מזמן לא רק ניקוי הגוף אלא גם טקס שלם שבו מפנקים את עצמנו, מריחים בכיף (וניחוחות טובים עושים נפלאות לא רק לגוף אלא גם לנשמה) ויוצאים בתחושה של בני מלוכה. היום כשאנשים מעצבים את דירתם, הם בדרך כלל משקיעים הרבה בחדר רחצה מפנק שמוריד מעלינו לא רק את אבק היום אלא גם את הטרדות והתלאות, והופך אותנו לגושישים חמימים ורכים.

ב"ללין" אוהבים לחדש ולפנק, כדי שכל פעם תהיה לנו הפתעה אחרת, והפעם לכבוד חג ה"וולנטין" יש קו חדש של מוצרים בשם Love me שעוצב בידי האומן הניו יורקי Curtis Kuling והוא רומנטי במיוחד, וכולל סידרה שלמה של מוצרים בכל המחירים, מ9.90 לספוג רחצה מפנק, דרך נרות עיסוי, סבון רחצה נוזלי, קרם ידיים, תיקים בגדלים שונים, וגם אריזות מתנה במבחר סוגים ומחירים.

קיבלתי להתנסות את קרם הגוף ואת ג'ל הרחצה של הסידרה. כמו כל מוצרי "ללין" – הריח ממכר ורומנטי במיוחד. העיצוב היפיפה מתאים להנחה במגש הרחצה כך שהוא גם קישוט וגם שימושי. הפתיחה נוחה ומהפיה יוצאת בדיוק כמות נדרשת. השפופרת גם בגודל המתאים ליד כך שהיא לא מחליקה בזמן מגע ביד רטובה.

קרם הגוף מהווה השלמה כייפית לעור הנקי (והאמת, אני אוהבת אותו גם כקרם ידיים לריח טוב באמצע היום).

מוצרי "ללין" תמיד היו איכותיים, ואפשר לחוש בכך עם כל שימוש, והעיצוב הנוכחי מוסיף להם פן נוסף של יופי וכייפיות- גם לתת, ובעיקר לקבל…

אתר ללין – http://www.laline.co.il/sales/Valentine_s_Day_2015#spage_3

LALINELOVEME#

LALINEISRAEL@

מבחן הסופגניות הגדול.

חודשים לפני חנוכה הסופגניות מתחילות לצוץ בכל מקום. כל שנה הדמיון משתולל יותר, ומהסופגניה עליה גדלנו – זו עם הריבה ה"פושטית" ואבקת הסוכר, התפתחו סופגניות גורמה, בשלל טעמים, צבעים, צורות ודרכי הכנה.

הבעיה היא המשותף לכל הסופגניות באשר הן- השמן בו טוגנו, שכמו השם שלהן – הופך אותן לספוגים כל כך טעימים אבל כל כך משמינים…

במשך שנים היה לי מנהג של "הסופגניה השנתית" – כלומר הרשיתי לעצמי רק אחת, בשנה, בנר הראשון של חנוכה.

האמת, די מבאס. מצד שני, כל פעם שדיברו איתי על "סופגניה אפויה" נרתעתי, כי "זה לא זה". האתגר היה אם כן להצליח לאכול סופגניה שהיא אפויה, ולא נופלת בטעמה ואיכותה מסופגניה מטוגנת.

נכון, תמיד יהיה הבדל בין אפוי ומטוגן, אבל אם האפוי כל כך טעים, מי צריך את הטיגונים?

קיבלתי הביתה קופסה מלאה כל טוב- כל מה שצריך כדי ליצור את הסופגניה האפויה המושלמת.

היו שם צמדי שמרים טריים ומשפרי אפייה של "שמרית" שתפקידם להפוך את הבלילה למשהו אוורירי, קליל, עם ריח מהמם והתכונה שאני הכי מחפשת לה מילה בעברית ולא מוצאת – ה"פלאפי", אותה רכות עננית. היו שם גם צנצנות עם מילויים בטעמים שונים- וניל, טופי, פטיסיאר ורוזמרי, היו סוכריות קישוט, מזרק להכנסת המילוי לתוך סופגניה (זוכרים את הסיפור שהיו מקריאים ב"פרפר נחמד" כל שנה על "הסופגניה שלא אהבה ריבה"? ) ואיך נכין סופגניות בלי תבנית איכותית? אז גם זה היה בחבילה – תבנית מאפינס בעלת שישה שקעים של ארקוסטיל בציפוי נון סטיק עם ידיות סיליקון כדי שגם נצליח להוציא בשלום את הסופגניות (והמאפינס העתידיים) מהתבנית.

(בתמונה למעלה- המצרכים הדרושים. בתמונה למטה- הכלים והעזרים).

השלב הבא (אחרי סבב הצילומים הראשוני כמובן, והטעימה מכל אחת מהצנצנות) היתה לחפש מתכון. חיטטתי באינטרנט, מצאתי עשרות מתכונים, כולל גם דלי שומן שכללו גם חלב סויה למינהו (לא בבית ספרי), מתכונים עם שמן זית (הא?), מתכונים להכנה עם הילדים (האמת, מתאים לי מבחינת הקלות, אני די מאותגרת מתכונים) וגם המתכון שהגיע מצורף לערכה, ונראה קל ונוח.

בסוף עשיתי סוג של מוטציה מכל המתכונים ביחד. מה בעצם עשיתי?

נתחיל מזה שאין לי "קערת מערבל עם וו לישה". כלומר, אני מאד אוהבת להסתכל על הדברים האלה בתוכניות של אהרוני למשל, אבל בזה מתמצא הקשר שלי לווי לישה (או "וו גיטרה" כמו שנוהגים להגיד, לבלתי מוסיקלית שכמוני..). בכל מקרה, מיסרון לחברה בשלנית ויש בשורה –לא חייבים מערבל, אפשר גם ידנית, זה פשוט לוקח הרבה זמן.

הרמתי טלפון לנטלי המניקוריסטית לקבוע תור ספייר, על כל מקרה, והתחלתי במלאכה.

לא ידעתי כמה סופגניות ייצאו לי מהמתכון שצורף לערכה, אבל מכיוון שאנחנו רק שלושה בבית (משפחה קטנה, מינוס החתולה ז"ל) אז חילקתי את הכמות לחצי.

התחלתי לערבב בקערה, בהתחלה עם כף ואחר כך עם הידיים, – 250 גרם קמח, רבע משקית השמרים הטריים ורבע משקית משפר האפייה. פה אני חייבת לציין שזו בערך הפעם הראשונה שאני אשכרה עושה משהו עם שמרים טריים. המקסימום שלי היה בדרך כלל לזרוק שמרים יבשים למכונת הלחם שלי. בעיקר פחדתי שיצאו לי פיתות במקום מאפים והתפללתי לאלוהי ה"שמרית" שאצליח להפעיל את הענין הזה.

(בתמונה למעלה – היכון, החל…)

בכל מקרה, (וכמו שאתם שמים לב, אני לא רושמת מתכון מסודר, לא אוהבת רשימות. (טוב, חוץ מרשימות קניות לדיוטי פרי). טוב, איפה היינו? אה כן, המצרכים היבשים לקערה. אחרי הקמח, השמרים ומשפר האפייה נכנסו לקערה גם 25 גרם סוכר, רבע כפית מלח, חצי ביצה (והיה די קשה להפריד חצי, אבל עשיתי בערך). במתכון המקורי היה כתוב לכל הכמות להוסיף 1 כפית גרידת לימון מגוררת. אני הוספתי בערך פי שתיים (או בעצם פי ארבע כי עבדתי על חצי כמות). למה? כי זה טעים לי. הימור שלי. ספויילר- עבד יופי.

הידקתי את עטיפות ה"שמרית" שנשארו לי באטבי כביסה ושמתי במקרר, לשימוש עתידי (אני בונה עליהן בהקשר של חלות שאני מתה לנסות לעשות – נעשיתי אמביציונית).

(מצליחים לקרוא שכתבתי "חנוכה"?)

המשכתי ללוש, בהתחלה היה קשה ודביק, לאט לאט (מאד מאד לאט) הבצק התחיל לקבל רכות כלשהי ופחות להדבק. הוספתי את החומרים הרטובים – 50 גרם חמאה שעמדה בחוץ והיתה רכה, וחצי כוס חלב פושר (חימום קל במיקרו ולהשאיר בחוץ).

לשתי המון זמן, מה שבמערבל היה לוקח כשמונה דקות, לקח לי הרבה הרבה יותר, אבל בסבבה, שרקתי לי שירי חנוכה, ובערך בבית הרביעי של "מעוז צור" כבר היה בצק שנראה כמו אלה מהטלוויזיה.

חזרתי למתכון המקורי, שימנתי קערה והעברתי את הבצק לתוכה, הזזתי אותו לכל הכיוונים כדי שיקבל שמן וכיסיתי בניילון נצמד. שמתי את הקערה בתוך תנור האפייה הסגור כדי שהבצק ירגיש נינוח ורגוע לעלות ולתפוח.

הייתי אמורה לבדוק אחרי שעתיים אבל שכחתי, ונזכרתי רק אחרי שלוש שעות. לא נורא, עלה יפה, רק שאני לא יודעת כמה זמן זה באמת לוקח.

בכל מקרה, התעצלתי לחפש את המערוך, אז מתחתי את הבצק בידיים לכל מני כיוונים ועשיתי כדורים. ניסיתי לעשות אותם קטנים יחסית כי לקחתי בחשבון את התפיחה ואת הגדילה בזמן האפייה. את הכדורים הנחתי בתבנית השקעים של ארקוסטיל, אחרי שריססתי אותה בקלות בספריי שמן (במקרה שלי קנולה, כי זה מה שהיה לי בבית).

(בתמונה למעלה- סופגניה שקושטה כקאפקייק).

השארתי אותם מכוסים ומוגנים עוד שעה (במתכון כתוב 40 דקות, אבל עד שהלכתי להתקלח ולנקות את הבלגאן מסביב, לקח יותר זמן).

חיממתי תנור ל180 מעלות והכנסתי את התבנית לתנור. פה לקחתי טיפ ממתכון אחר וקצת לפני תום האפייה הברשתי את הסופגניות בחמאה מומסת. (במתכון המקורי החמאה היא רק בסוף, לטבילה של הסופגניות המוכנות). זה שימש לי כפונקציה של מה שאני מכירה כמריחת חלבון על מאפים כדי שיבריקו.

לא הייתי בטוחה מתי בדיוק הסופגניות מוכנות ולכן השארתי אותן עד שדי השחימו (אבל לא נשרפו!!).

הוצאתי בעדינות מהתבנית. אני חייבת לציין שכל התכונות הטובות והאיכותיות של תבנית המאפינס של "ארקוסטיל" אכן התממשו. בזכות ציפוי הנון סטיק, הספיק שפריץ עדין אחד של שמן, ולא היה צריך עטרות נייר ולא כלום, המאפים שלי יצאו בשלמותם. מעבר לזה, לא היו כוויות ותמרונים עם מגבות וכל מני כפפות מסורבלות כי ישנן ידיות עם כיסוי סיליקון, שגם שומר על הטמפרטורה וגם מגן מפני החלקות ונפילות, ועובי הדפנות  עזר לשמור על חום אחיד בכל הכיוונים (אני בדרך כלל נאלצת לפתוח תנור באמצע אפייה כדי להפוך את המאפים שלי למען אפייה שווה, כאן לא היה צורך). התבנית יצאה בשלום, שמרה את צורתה ואני בונה עליה לעוד הרבה שנים ושימושים.

השלב הבא, אחרי שהסופגניות התקררו קצת, היה שלב הקישוטים, ופה נעזרתי בכל מני פיצ'יפקס שקניתי בחנויות אוכל ובישול. חוץ מהמזרק שקיבלתי בערכה, השתמשתי גם במוצר נוסף של "ארקוסטיל" ו"מיקי שמו" – מזרק דקיק שאיתו כותבים טקסטים על מאפים באמצעות קרם. אמנם הנסיון הראשון יצא לי קצת מגושם אבל נראה לי שאפשר לראות בתמונות מה ניסיתי לכתוב…

(וראיתם על איזה מגש יפה הסופגניות נמצאות?)

מילאתי את הסופגניות בחומרי המילוי, ציפיתי בציפויים, הכנתי אפילו סביבון מבצק סוכר, ועוד המון דברים טובים שנוספו לסופגניות.

השלב האחרון היה כאמור שלב הטעימות. זה שליקקתי כל הדרך את הממרחים, הכפיות, המזרקים והכלים, לא מנע ממני לנעוץ שיניים בסופגניה (אני מקריבה את גופי למען קוראיי, דיווח מהשטח!).

אז החדשות הכי מסעירות – למרות שלא היתה שניה של טיגון, הסופגניה שלי היתה בדיוק מה שחיפשתי "פלאפית" – ענן  של עונג עם רווחים אווריריים, שקיבלו את הזרקת המילוי באהבה ונתנו לו קונטרסט.

(צילום מקרוב- תראו איזה בצק אוורירי וכייפי!)

השמרים הטריים של "שמרית " קיבלו "אקסטרה בוסט" – באמצעות משפר האפייה, וביחד יצרו ממתק מענג ואוורירי (שיואו, כמה שהמשכתי לדמיין את החלות שאני אכין עם המרקם הזה!!).

הכל היה מאד רך, טרי ורבאק- כל כך טעים!! חשבתי לעצמי שמזל שהכנתי רק סופגניות בודדות כי אחרת זה היה נגמר בחינגת סופגניות בלי סוף.

בתמונות לאורך הפוסט הזה אפשר לראות תיעוד של תהליכים שונים.

לי, כאופת שמרים מתחילה, וסקפטית סופגניות שאינן מטוגנות קלאסית, היתה הפתעה מקסימה עם השמרים ומשפר האפייה (שאגב לא משפיע כלל על הטעם או הצבע ונשמר שנה במקרר).

הבנתי מהמתכון שניתן גם לטגן את אותן הסופגניות עם אותם שמרים ומשפר אפייה , למי שבכל זאת רוצה את הסמליות של השמן של חנוכה.

חג אורים שמח!!

 

 

 

עושים חג עם צ'ילאג.

את אורנה מיקב צ'ילאג הכרתי לפני כמה שנים, כשהגענו לסקר את היקב המיוחד של אישה מיוחדת שמככבת בעולם בעל דימוי גברי – הייננות . את הסקירה הקודמת ניתן לקרוא כאן – http://cafe.mouse.co.il/post/2251400/

מאז עברו שנים, והיקב עולה ומשגשג. עשרים אלף בקבוקים בשנה, כל אחד נעשה בהקפדה ובאהבה, על ידי אורנה, שלמדה באיטליה , מייצרת את היין בציוד החדיש ביותר, ומיישנת אותו בחביות עץ אלון צרפתיות. כמו שסיפרתי בעבר אורנה צ'ילאג זכתה בתואר האבירות האיטלקי CASTELLANA   שניתן למספר נשים מצומצם ברחבי העולם על תרומתן לענף היין וקידום האנושות, וכן חברה בארגון LE DONNE DEL VINO המקדם נשים מתחום היין.

עכשיו הגעתי לטעום מה התחדש לכבוד השנה שבאה עלינו לטובה. אז ככה – הכוכבים של החגים הנוכחיים הם היינות הלבנים, משתי סיבות עיקריות – קודם כל כי הם הולכים מצוין עם כל סוגי האוכל המוגש בחגים – מדגים ועד בשרים. שנית, כי מזג האוויר עדיין חם מאד, והעדיפות היא ליין לבן שהוא קליל יותר.

הסדרות של היקב הן PRIMO   – סדרת הדגל המשובחת של היקב, שמופקת רק בשנים שבהם יש איכות ענבים שתיתן את היין המשובח ביותר, סידרת SOLO שמתאימים כמתנה שאנו נותנים והיינו מאד נהנים לקבל אותו לעצמנו, וסידרת VIVO שמשלימה כל ארוחה, מתאימה למאכלי בשר או חלב, דגים ומאכלי עוף.

המומלצים לסוף הקיץ ולחגים עכשיו הם המוסקט 2013– שהוא בעל מתיקות עדינה, וכמעט אזל לגמרי מהמלאי (75 שקלים לבקבוק בהזמנת שישיה), השנין בלאן 2013-  שהוא יין לבן, מדברי ואותנטי עם טעמי אשכולית אדומה, לימון ליים, תפוחים ירוקים ואגסים, מה שאומר מצוין עם אוכל כבד יותר וחגיגי (60 שקלים לבקבוק ברכישת שישיה), ויניה 2013 – יין מאוזן עם מתיקות מתובלת וסיומת ארוכה, ומזכיר גם דבש (גם הוא ב60 שקלים ברכישת שישיה) והגוורצטרמינר 2013 – יין מתובלן בטעמים של פירות טרופיים, משאיר תחושה כמו של חמאה על הלשון (וגם הוא בשישים שקלים ברכישת שישיה – כמו שאפשר לראות – מחירים מאד סבירים ונוחים ליינות משובחים).

בביקורי ראיתי גם איך אורנה עושה שלבים שונים בייצור היין, בעבודת יד אוהבת, ולא חוששת לעלות על סולמות גבוהים, ולעשות עבודה פיזית קשה, עד ליצירת היין המושלם.

(בתמונה למטה- אורנה בעבודה).

ומה שהכי נחמד- כבר לא צריך לנסוע לקצות הארץ כדי לטעום ולקנות יין איכותי (ואורנה גם נותנת המון טיפים ועזרה בבחירת היין המושלם לכל אחד) – היקב נמצא במרכז, באזור נוח לחנייה ביהוד, כך שאפשר להגיע, לחנות בנוחות, לטעום ולקחת הביתה המון יין שיעשה שמח בחגים.

(בתמונה למעלה- חלק מהיינות המומלצים במיוחד לחג!)

עוד פרטים על היקב, היין, תיאום ביקור וכו' ב- http://www.chillagwinery.com/

מרבה עוגיות, מרבה שמחה.

הסמל האולטימטיבי של ראש השנה הוא התפוח. שמצרפים אותו לדבש המתוק, מקבלים את הברכה המסורתית של "שנה מתוקה".

אבל כדי לגוון, לא כדאי להשאר רק עם תפוח טבול בדבש, וכל אופציה חדשה וטעימה היא חדשות טובות.

כאן נכנסים לתמונה אנשי חברת "מרבה" ההולנדית, שבדרך כלל מוכרים בזכות עוגיות צ'יפס עם 37% שוקולד, ועכשיו משיקים מתכון חדש ומשופר לקראת החגים – עוגיות פאי תפוחים.

Apple pie cookies – הן עוגיות פריכות במיוחד, עם מילוי פירות עשיר. בהתאם להמלצת היצרן, חיממתי לי שתי עוגיות כמה שניות במיקרוגל, ואז הוספתי לידן כדור גלידה וניל וקיבלתי קינוח בשניות, שמכיל גם חום, גם קור, גם מתיקות פירותית וגם ניטרליות ונילית של הגלידה. בקיצור, כל הטעמים לחגיגה אחת.

אז במקום להתחיל להפשיר בצק עלים (היי, אתם לא מצפים ממני גם להכין אותו מההתחלה, לא?) ולאפות שטרודלים, מספיק לשלוף את "אפל פאי קוקיז" של מרבה מהמזווה, ויש פתרון נהדר לקינוח, לאירוח או סתם עם הקפה.

העוגיות הן חלביות והן כשרות לאוכלי חלב נוכרי, ונמצאות בכל רשתות השיווק המובחרות במחיר של 11.90 לאריזה של 200 גרם .

"מרבה" עצמה הוקמה לפני 75 שנים בהולנד והיא מפעל ענק לעוגיות מכל הסוגים שמיוצרות ללא מגע יד אדם כדי להבטיח איכות מקסימלית.

 

שופרסל – חג עצמאות שמח!!

חבילת הפינוקים של יום העצמאות של "שופרסל" כללה המון דברים טובים לפיקניק בחיק הטבע (גם אם זה אי תנועה ליד הבית).

למעשה, חוץ מהבשר, היה שם הכל.

אז הנה השימוש שאנחנו עשינו בחמשת המוצרים –

פחמים דרום אמריקאים 2 ק"ג, יחד עם מדליק פחמים אקולוגי (32 יחידות) הפכו לדלק שצלה לנו את הקבבים הכי כייפים בעולם (כבש). האמת, אין לי מושג איך מכינים אותם, קניתי אותם כבר מוכנים, רק לזרוק על האש. מה שכן, אני יכולה להישבע ש"אני בעצמי צליתי אותם".  הם הצטרפו לסלט ירוק גדול עם המון עלים (כי סלט בלי כוסברה, נענע וכמובן פטרוזיליה איננו סלט, וכמו שכבר ציינתי בהזדמנויות רבות – לא צריך לקצוץ דק, זה מעצבן, עדיף לקרוע איכשהו ולקרוא לזה "מנה בסגנון כפרי").

בתמונה למעלה – חומרי הבעירה, בתמונה למטה- מה יצא

אחרי הבשרים (ותמיד נשאר, מי אמר לכם להתמלא מהפיתות?)- החלק המתוק.

מרשמלו על השיפוד זה נדוש. הלכתי על הכיוון האמריקאי ועשיתי "סמורס" – אותה המצאה לא ברורה (האם קבוצות "סקאוטס" המציאו את זה?) – על שני "פתי בר" הנחתי קוביית שוקולד ועליה מרשמלו שניצלה עד רמת "מדיום וול" לפחות (אבל לזכור לכבות את הלהבה שאוחזת בזה) ומעכתי את הכל ביחד. המרשמלו החם המיס קצת את השוקולד והכל הפך לסנדוויץ שחיתותי.

כדי לאזן את המתיקות נמזגה כוס קפה טורקי שהיה המרכיב הרביעי בחבילה. (המרשמלו היו השלישי).

בתמונה למעלה – המצרכים, בתמונה למטה- מה יצא..

בסוף נשארו הנשנושים, החלק הזה שבו רק רוצים את התנועה שמכניסה משהו מלוח וקטן לפה. צירפתי את גרעיני החמניה (קליית עפולה) שהיתה המרכיב האחרון בחבילת הפינוק עצמאות של "שופרסל" לכמה חטיפים אחרים, והנוער והמבוגרים נהנו מאד. (והופתעו מהטריות שנשמרה באריזה). טיפ שלי – הנחנו את הגרעינים ליד משהו חם (לא רותח אבל חם) ואז היה להם טעם טרי במיוחד.

בין לבין כולם עשו מה שבדרך כלל עושים באירועים כאלה –צילמו את כל מה שהיה ואת עצמם והעלו לפייסבוק…

חג עצמאות שמח!!

שופרסל – פורים שמח!!!

לכבוד חג הפורים קיבלנו סל מלא מוצרי "שופרסל" – מסטיק ללא סוכר, חטיף איקס עיגול, עוגיות ממולאות, עוגות אישיות וביגלה – מיקס של טעמים ומרקמים לכל אחד ולכל גיל.

קניתי (בשופרסל) קערה גדולה (עשרה שקלים בלבד) והתחלתי למלא.

חוץ מהמטעמים של "שופרסל" , הוספתי גם עוגיות סנדויץ עם ריבה ואזני המן שהכנתי לבד לבד, עם כמה שיותר מוצרים של שופרסל. את הבצק הפריך של שתי המנות עשיתי עם סוכר שופרסל וקמח שופרסל, המילוי של עוגיות הסנדוויץ היה קונפיטורת פטל שופרסל, ושל אזני ההמן היה כמובן ממרח השוקולד אגוזים.

בתמונות אפשר לראות את הליך העבודה ואת התוצאות

בתמונה למעלה- עיצוב החלקים של העוגיות. בשביל ליצור את החורים פשוט שברתי עט…

בתמונה למעלה – העוגיות אפויות

למעלה- העוגיות המוכנות.

האוזן ממולאת בממרח שוקולד אגוזים שופרסל

לפני האפיה (למעלה)

למעלה- האוזניים המוכנות

המשלוח המוכן שלי מינוס הצלופן והקישוטים

חג פורים שמח ומבדח!!!!