לכולנו יש את החברים האלה שנוסעים עד קצה הארץ בשביל להביע את הירק המיוחד, הסלט המושקע או הגבינות שאין להשיג בשום מקום אחר. אבל ביננו, למי יש כוח לנסיעות האלה?
אז עכשיו לא צריך. מספיק לנסוע חצי שעה בתוך גוש דן, לחנות (בחינם ובנוחות) בחניון מסודר ולהגיע לשוק החקלאים החדש בנמל יפו.
בדצמבר השנה נפתח השוק כשהמטרה על פי המנהלת חגית הוא לרכז "כל מה שצריך במקום אחד". כך התקבצו להם חקלאים, אופים, בעלי מחלבות, מגדלי פרחים ויצרנים של כל הטוב שבארץ, לשוק אחד שבו ניתן לאסוף את כל מה שצריך עבור סוף שבוע טעים ונעים (או לפיקניק מפנק בפארק היפיפה הצמוד לנמל, עם הנוף הכי יפה של הים).

השוק, שפתוח בימי שישי החל מתשע בבוקר ועד שלוש אחרי הצהרים, מציע תוצרת נקיה, איכותית, מגוונת, כולל הרבה הקפדה על שמירה על איכות הסביבה ואקולוגיה, בהתאם לעונות שנה וללא פערי תיווך. בסיור שערכתי מצאתי הן מוצרים מוכרים (כמו חלווה או חלות) והן מוצרים ייחודיים (שיפורטו בהמשך) שלא ידעתי שקיימים.

העיתוי שבו הגעתי – ערב ט"ו בשבט, הביא לשוק גם דוכנים מיוחדים של פירות יבשים ומה שניתן להכין מהם – כמו מאפים וממתקים, אדניות מיוחדות, פירות ייחודיים, מוצרי גינה, פתרונות יצירתיים אקולוגיים, פקעות של צמחי בר ועוד.

במיוחדים שטעמתי בשוק- ירקות כבושים מיוחדים כמו צנוניות ופטריות כבושות, חטיפי אנרגיה מתפוצצים מרוב בריאות , פסטות טריות (בדוכן ניתן לקנות את הפסטות כפי שהן לקחת, או להכנס לתוך ההנגר הצמוד למסעדה שמכינה פיצות ופסטות מאותה טריות), וורדים יפיפיים ובכלל מגוון פרחים מרהיבים, אוסף פטריות מטורף לכל תבשיל, זיתים, שמנים, ריבות, (השמן מבוטיק "יובל" שזכה בתואר "בוטיק שמן הזית הטוב ביותר 2012" של TERRA OLIVO, ),המקרונים שהם ההתמחות של האופה נוגה שרון ביחד עם עוגות בטעמים נוספים, הלהיט מבחינתי – מיני גמבות שנראות כמו פלפל חריף אבל הן למעשה פלפל אדום מתוק שמשמש כחטיף, בריא וטעים- קרנצ'י ויפיפה, כרוב ופלפל ממולאים יחד עם דגים מלוחים, לחמים ומאפים של "סוויט ארטס" שמילאו את הצורך הפחמימתי שלי, גבינות עיזים וכבשים כולל החביבה עלי – זו שנמסה בפנים ונאכלת ממש בכפית, מבחר אלכוהולי מיינות שונים ועד ערק גת בטעמים ומוחיטו, דים סאם , רטבים, ממתקים של TSINKA שעושה אותם כמו תכשיטים (ואני מתה לנסות את המרשמלו בטעם סוכר מתוק שמכיל חומרים שמיובאים אישית מצרפת), וכל זה בלי לספור את המסעדות שיש בתוך ההנגר עצמו. (ולא לפספס את הבוטיק היחיד בארץ לבירות ישראליות בלבד!!).

הבונוס היה השף אייל לביא (מסעדות "רוקח 73" ו"רוקח ים " בנמל) שהכין מגש פאייה פירות ים ענק, שהריח שלו מיגנט את כל השוק.

אפשר לבלות שעות בשוק, לראות מה חדש, להתנסות, ולבחור את המטעמים שיקשטו את שולחן ארוחת השבת ואת הנשנושים לאורך סוף השבוע. ולא לשכוח – גם לעודד מוצרים ישראלים ושאיפה אקולוגית!!

מיקום השוק- ברחבה המזרחית של שוק יפו בנמל.

תמיד הייתי עכברת עיר, נושמת אגזוז מכוניות לארוחת בוקר, ונרדמת לצלילי סירנות ודציבלים לא הגיוניים שבוקעים ממכוניות חולפות בערב. ובסביבה כזו, הדבר האחרון שאפשר זה להירגע. אז כדי להירגע כמו שצריך, הדרך הטובה ביותר היא ללכת להתארח בצורת הישוב השלווה ביותר- הקיבוץ. כן, אותה המצאה ישראלית של חלוצים שעבדו ביחד והפריחו את השממה, מאפשרת לנו תושבי העיר, לבוא ולהתארח ובעיקר לחיות לרגע כמו הקיבוצניקים (רק עם הרבה יותר פינוק מאשר אצל החלוצים…). הוזמנתי להתנסות בחדרים המשופצים בבתי ההארחה בקיבוץ לוחמי הגיטאות. החדרים שנושאים את הכותרת "בית וקיט" בנויים כך שיוכלו להעביר את תחושת הקיבוץ (והקשר עם התושבים המקומיים) בלי לוותר על הנוחיות של מרחב, מסך טלוויזיה חדשני, מזגן וריהוט מעוצב על ידי אומנים מקומיים.

אנחנו קיבלנו חדר המיועד למשפחה של ארבעה , וכלל מטבחון ופינת אוכל, פינת סלון עם ספה שנפתחת עבור שני ילדים, מיטה גדולה ומעוצבת בחדר השינה וכמובן חדר רחצה כולל מגבות, סבונים וכל מה שצריך. צמודה לחדר מרפסת עם ספות ושולחן שעליו ניתן לשתות את הקפה של הבוקר מול הדשא והעצים. פרט מעניין הוא התמונות הנוסטלגיות מראשית ימי הקיבוץ, שפזורות גם בחדרים וגם בחללים הציבוריים, כולל הסבר מתחת לחלק מהן.

את פנינו קיבלה תמי מינס, מנהלת "בית וקיט" שסיפרה לנו על המקום שהוקם ב1993. היא סיפרה לנו שהכיבוד שחיכה לנו בחדר- לחם תוצרת בית, ריבה וחמאה, הוא מחווה לארוחת הארבע המיתולוגית של הקיבוצים, שבה ההורים היו חוזרים מהעבודה ופוגשים את ילדיהם שיצאו מבית הילדים, לזמן איכות משפחתי בו אכלו יחד. במסגרת המחווה הזו גם על הפלייסמט שעליו היה מונח הכיבוד, היו שירים של יהורם טהרלב (בחדר, שירים העוסקים בקיבוץ), וחיים נחמן ביאליק (בחדר האוכל – שירים שעסקו באוכל).

תמי לקחה אותנו לראות שני אומנים מקומיים- ליתר דיוק, אמן פעיל אחד, ואומן אחד שכבר נפטר ונכדתו אוצרת את יצירותיו.

(בתמונות – קובי סיבוני ויצירותיו)

הראשון, הפעיל, הוא קובי סיבוני, אומן מתכת, שמתמחה בכיפוף ועיצוב חוטי ברזל ותיל, תוך שיבוץ כל מה שנמצא, והפיכתו ליצירות תלת מימדיות. בתמונות זה נראה כמו רישומים אבל מדובר ביצירות תלת מימדיות, בגדלים שונים. אני אהבתי במיוחד את כלי הנגינה- כינורות, חצוצרות ועוד, שקיימים רק בקווי המתאר שלהם.

הרבה מהעבודות של קובי ניתן לראות באתר שלו – http://www.kobysibony.com/

המקום הבא שביקרנו בו היה המוזיאון שבו שוכנת האטלייה של משה קופפרמן , חתן פרס ישראל לציור, ומבחר מיצירותיו שנוצרו במקום. נכדתו מנהלת את המקום ומציגה בפני הבאים את קורותיו של קופפרמן וחייו בקיבוץ, סרטים על עבודתו וכן תערוכות מתחלפות של אומנים שונים.

מידע נוסף על משה קופפרמן ניתן למצוא באתר – http://www.kupferman.co.il/default_heb.asp

ב"לוחמי הגטאות" יש כמובן גם את "בית לוחמי הגטאות" שכולל ארכיון דיגיטלי מהיחידים בעולם.

מעבר לזה, אורחים ב"בית וקיט" יכולים להנות גם מצפיה בחליבות ברפת של הקיבוץ, מחוות סוסים בסגנון אנגלי, ממתקני ספורט (טניס, כדורגל, כדורסל), מתקני שעשועים לילדים, מתקני ברביקיו, בריכת שחיה בקיץ, אמת מים ואפילו ספריה שבה יש שעות של מספרת שמספרת סיפורים לילדים.

ו… כמובן שאי אפשר בלי אוכל. בחדר האוכל נפרס שולחן גדול ועליו לפחות חמישים קערות שונות (איבדתי את הספירה) עם מגוון ענק של אוכל, כשהדגש הוא בהחלט הענין הבריאותי, ובעקבות כך הרבה מנות של ירקות חיים ובמגוון צורות בישול ותיבול, סלטים רבים כולל עם עדשים ודלעת ובטטה וקטניות ועלים ירוקים קצוצים דק וכמובן גם גבינות ופירות וביצים ופינה של מתוקים בריאים כמו עוגת גזר ועוגת תפוחים, והפיבוריט שלי – טחינה מעורבת בדבש עם גרנולה. אני חתכתי לי בננה טריה, וטבלתי בכל הטוב הזה.

למעלה- פינות שונות של חדר האוכל, למטה – טחינה עם דבש יאמי יאמי!!

מיזם חדש של "בית וקיט" הוא טיולי יום שישי, שבהם מגיעים מדריכי טיולים לקיבוץ, וניתן להצטרף לטיולים קצרים (מכיוון שיום שישי הוא בדרך כלל יום קצר) לפי נושאים כמו קולינריה, שוק, אומנים מקומיים, כפרים וכו'. הטיולים הם ברכבים הפרטיים. מידע נוסף על כך ועל הטיול שאנו יצאנו אליו- בפוסט הבא – יש למה לחכות!

למידע נוסף : http://www.weekend.co.il/galilwest/kait/

"מול השדה " בהוד השרון, ממוקמת מול שדה תותים צבעוני ענק, מהווה פינה של טבע באמצע המרחב האורבני. לכבוד השף החדש והתפריט החדש, הוזמנתי עם בלוגרים נוספים לטעום ולהתרשם. המסעדה היא בעלת אוריינטציה משפחתית ומתגאה במשחקיית ענק שצמודה לשולחנות הסועדים וסגורה מכל הכיוונים כך שהילדים יכולים לשחק בחופשיות ובבטחה בזמן שההורים סועדים ויכולים להשגיח עליהם בו זמנית  . במשחקיה יש גם פינת חי מקסימה להנאת הילדים. בכלל, יש מגוון רחב של אפשרויות להתארח ב"מול השדה"  – החל משולחנות רומנטיים זוגיים, ועד מתחמים שונים בגדלים שונים (מגינת האירועים "אשכולית", דרך חדר VIP שכולל מסך ומקרן, טרקלין עץ לאירועים אינטימיים ועד אולם שמחות שיכול להכיל 250 איש).

השף אבי בלום ("הקומה השניה" "קייטרינג פוד ארט" "פיקסה") בנה תפריט שיש בו הכל לכל אחד- ילדים, צמחונים, קרניבורים, אנשים בעלי תאבון בגדלים שונים (למרות שבפועל כל המנות די גדולות ומשביעות גם שני אנשים), מנות קלות יותר, כבדות יותר וכך הלאה, וכמובן מגוון קינוחים ענק (ואליו נגיע בהמשך במפורט).

הערה- כל המחירים נלקחו מהתפריט המפורסם באתר המסעדה (כתובת האתר למטה).

(בתמונות למעלה משמאל – פוקצ'ה, באמצע חציל קלוי, מימין קייפיריניה, בתמונות למטה משמאל פטה כבד, ומימין סלט מול השדה).

על כוס קייפיריניה התחלנו את הערב עם המנות הראשונות:

• "ברנאץ דליסיו" – פוקצ'ת רוזמרין, סלט פלפלים קלויים ובולגרית, מטיאס כבוש, טחינה, טפנד זיתים ולבאנה (43 שקלים בתפריט). – מנה קלילה, הפוקצ'ה מאד אוורירית, מזכירה יותר פיתה עירקית רחבה ועסיסית. מבין התוספות שבאו איתה, הפייבוריט שלי היה סלט הפלפלים בעל הטעמים העדינים.
• חציל בלאדי קלוי בגריל עם טחינה גולמית, סילאן ופטרוזיליה- (32 שקלים) – מנה נחמדה לפתיחה.
• פטה כבד בקראסט פיסטוק, צנימים וריבת תאנים (44 שקלים) – שהיה חמאתי (כמו שפטה חלבי אמור להיות), עשיר בטעם ומשלים בניגודיות הרכה שלו את הטוסטים הקטנים שבאו איתו. באיזשהו שלב וויתרתי על הטוסטים ופשוט אכלתי אותו בכף, מבחינתי המנה הנבחרת מבין מנות הפתיחה.
• ארצ'יני – כדורי אורז סיציליאניים במילוי מוצרלה ופרמזן על רוטב עגבניות. (מחיר לא מופיע בתפריט). לא הפייבוריט שלי – אני לא מעריצה גדולה של מטוגנים, והיה חסר לי קצת מלח בתוך הכדור, וגם יותר גבינה שנמתחת כשפותחים את הכדור היתה משמחת אותי.
• סלט מול השדה – חסות, עגבניות שרי, פירות העונה, פקאנים מקורמלים, רוקפור, ברוטב ווינגרט הדרים (52 שקלים לקערה גדולה מאד). פה אני חלוקה עם עצמי  – אני חולה על רוקפור, ומאד אוהבת את השילוב שלו עם פירות . אהבתי גם את הרוטב שהחמיא מאד לעלים. מה שפחות הסתדרתי היה העובדה שהיו המון פירות מתוקים שיחד עם הפקנים יצרו לי תחושה של סלט פירות, מה שלוקח אותי יותר לכיוון של קינוח. הבלוגרית שלצידי חלקה עלי ואמרה שכמויות המתוק והחמצמץ היו לה דווקא מאוזנות .
• סלט קיסר עוף – חסה , פרמזן, קרוטונים ברוטב קיסר (מחיר לא כתוב בתפריט) – מנה קלה, עוף רך, והצירוף הקלאסי של ירק, בשר וגבינה , תמיד עובד.
• 

(בתמונות למעלה משמאל – כדורי ארצ'יני, למעלה מימין – סלט קיסר, למטה משמאל – לזניה ומימין חונקי הכמרים)

(למעלה משמאל – שף אבי בלום, למעלה מימין תבשיל בורגול, למטה משמאל תפוחי אדמה ברוזמרין)

במנות העיקריות טעמנו כמה –

• לזניה בולונז – בקר וטלה בבישול ארוך עם עגבניות תמר, מוצרלה, פרמזן ובזיליקום (58 שקל) – טוב, להכריז על המנצחת שלי כבר על המנה הראשונה שהוגשה זה נשמע לא זהיר, אבל כן, מבחינתי לתת לי צלחת של הדבר הזה ולסגור את הבאסטה. מנה עשירה מאד, גבינתית מאד, ובעיקר רכה ונימוחה. בלוגר מולי טען שחבל שלא מרגישים יותר את הפסטה, אבל לי הרכות הזו  – בשר בתיבול עדין (למרות שבישול ארוך נוטה לרכז טעמים לפעמים בצורה מודגשת מדי) היה מצוין.
• כמרים פימונטזה – פסטת חונקי כמרים עם נתחי אנטריקוט בציר בקר, שמנת, קרם עגבניות , שום , בצל ובזיליקום (69 שקלים). מנה שהיתה לי מאד מאסיבית – גם מבחינת הכובד, גם מבחינת הטעמים העזים מאד. אם בוחרים להזמינה, עדיף להזמינה בשניים לצד סלט ירוק כדי לרענן את החיך. הפסטה עצמה היתה עשויה אל דנטה מדוייק.
• תבשיל בורגול ורצועות חזה עוף, אפונת גינה, גזר, פטריות שמפיניון ושומשום שחור ברוטב אסיאתי (56 שקלים) – מנה באוריינטציה של מזרח רחוק, שידרה לי בריאות – גם בגלל הבורגול וגם בגלל שהיא מבוססת על חזה עוף שהוא קל יותר.
• אנטריקוט 300 גרם מיושן עם צ'יפס בטטה וצ'ימיצ'ורי (119 שקלים) – חתיכה נאה שמוכנה על פי דרגת הצליה המבוקשת. אני ביקשתי מדיום ושמחתי שהיא הגיעה בצורה המתאימה ללעיסה (כי הרבה פעמים הצליה לא מספיקה וקשה ללעוס). היינו כבר אחרי הרבה מנות, כבר לא היה הרבה מקום בבטן, אבל היי, עבודתו של בלוגר לעולם לא נגמרת…
• פילה סלמון אפוי בגרגרי חרדל, טימין, שבבי שום ויין לבן על מצע שעועית ועגבניות (82 שקלים) – פתרון מצוין לצמחונים לייט (שכן אוכלים דגים)- דג עשוי קל, ללא ה"פישיות" שיכולה להתלוות לפעמים למנה, ובעיקר מנה יפיפיה.
• למנות העיקריות התלוו שלוש תוספות – אורז בר משולב (גם מנה יפיפיה וגם קלה, עם אורז "אחד אחד"), תפוחי אדמה צלויים ברוזמרין (שהזכירו לי תפוחי אדמה של מדורה) ובעיקר- פירה – אחד הטובים שאכלתי (וכן, פירה חייב להיות חלבי, לא יעזור בית דין!) – פלאפי, אוורירי, רך, מתובל בדיוק במידה (ואני אחת שמוסיפה מלח על כל דבר בלי לבדוק בכלל). ניצלתי את זה שהבלוגרים האחרים כבר היו מפוצצים מהאוכל, וניכסתי לעצמי את שארית הקערה.
• 
• (בתמונות – משמאל אנטריקוט, מימין פילה סלמון)
• 
• (למעלה משמאל – פירה, למעלה מימין תוספת אורז, למטה משמאל תותים בקרם, למטה מימין וופל בלגי)

• מלאים מלאים ,אבל לסרב לקינוחים? ואז התחילה רכבת של צלחות לנחות על השולחן, עם אוסף מטורף של קינוחים (לא מופיעים בתפריט של REST אז אין לי מחירים) –

  פאי לימון ופאי תפוחים ,שניהם בעטיפה קרנצ'ית, וופל בלגי שהגיע עם הר קצפת, מעדן שכבות של נוטלה, "שווצריה הקטנה" – שכבות קראנץ , נוגט ומרנג – מנה יפיפיה ופצצת מתיקות, והשתיים שהיו הבחירה שלי – "פאי שוקולד" – קערית בצק פריכה עם מילוי שוקולד חם, מרוכז, עשיר, מתוק, נוזל כמו תוך של סופלה, ומנה מרהיבה של תותים טריים בקרם תותים, מנה רומנטית וחושנית עם מתיקות עדינה.

   

• (בתמונות – למעלה משמאל – פאי שוקולד חם, למעלה מימין פאי לימון, למטה משמאל מעדן נוטלה ולמטה מימין "שווצריה הקטנה".)

בערב השנה החדשה ("סלווסטר") יש תפריט מיוחד וחגיגי (ניתן לראות בתמונה המצורפת).

בימי שישי יש במקום בופה ארוחת בוקר מצליח.

אתר המסעדה: http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=6509

במקום רחבת חנייה נוחה וגדולה חינם.

המסעדה איננה כשרה. לאולם האירועים ניתן להביא קייטרינג כשר.