כל מי שאי פעם אמר שהוא מתכנן נסיעה לאיטליה, תמיד קיבל את העצה "תאכלו גלידה- והרבה!". איטליה מפורסמת בגלידות שלה, ובכל קרן רחוב אפשר למצוא מעדן (ואישית, כשאני מטיילת שם, אני משתדלת לעצור בערך בכל קרן רחוב כזו…).

בשנתיים האחרונות לא צריך לנסוע עד איטליה, כשיש בנחלת בנימין, המדרחוב המקסים בתל אביב, את "ארטה"– של סטפניה "סיסי" פגאני ומרקו קאמורלי, שעשו עלייה אחרי שלמדו את כל מה שצריך לדעת על גלידה ויותר, בטוסקנה וסיציליה, ואת כל הטוב הזה הביאו אלינו פה לישראל.

הכללים של "ארטה" ברורים- לא משתמשים בצבעי מאכל, כל הגלידות , הסורבה והגרניטה בצבעים המקוריים. זו הסיבה שגלידת הפיסטוק למשל איננה ירוקה. אין שימוש בחומרים מתחלבים, ולא במוצרים תעשייתיים. כל הגלידה, כולל התוספות והקישוטים- עשויה מההתחלה, כמו שאומרים באנגלית FROM SCRATCH- כך שמחיות האגוזים שמשמשות לגלידות השונות למשל, הן מאגוזים טריים שנטחנים במקום, וכך גם עוגת הספוג שמשמשת כמרכיב לגלידת הטירמיסו, נאפית במקום. השימוש הוא בחומרי גלם עונתיים ולכן למשל בעונת האבוקדו, כשהפרי בשיאו, עושים גלידת אבוקדו מיוחדת עם שמן זית , או עשבי תיבול שונים. ישנן גם גלידות מיוחדות לחגים כמו שטרודל תפוחים שכיכב בראש השנה (ושווה לבוא במיוחד!), או חידושים שנוספים כל העת (וזכיתי להצצה , או ליתר דיוק לטעימה משני טעמים שנמצאים עכשיו בשלבי הכנה אחרונים ויכנסו לתפריט בשבוע הבא כפי הנראה- גלידת שוקולד עם הל וגלידה עם פלפל אנגלי – מה שמוכר בתור "אולספייס", טעמים יצירתיים וחדשניים).

כשהגעתי לטעום , נראה לי שעברתי בערך כל כל הטעמים- הגלידות המסורתיות כמו הטירמיסו והווניל האיטלקי, הייחודיות- כמו גלידה בטעם מנטה, או "עוגת הדוכס" – עם שקדים מקורמלים- מומלצת מאד, והלהיט הפופולארי "עוגת מרקו"- על שם בעל הבית – עם גבינה , פירות יער ופירורי שקדים. בהרבה מהגלידות את החלב מחליפה גבינת "ריקוטה פרסקה" שמכילה מעט מאד סוכר אבל עדיין מספיק טעימה. בכלל, השאיפה היא פחות סוכר, בניגוד לדימוי של קינוחים כ"פצצות סוכר"- ב"ארטה" משתדלים לא להאפיל על הטעמים השונים בתועפות של סוכר ולשים רק את מה שנחוץ עבור האיזון, שהיא המילה המובילה בייצור הגלידות במקום.

מחלקה רחבה יש גם לגלידות הטבעוניות, שהן כמובן גם פרווה ונטולות לקטוז וגלוטן , ומהוות ווריאציות טעימות על טעמי הגלידה המסורתיים (ושווה לטעום למשל את גלידת קרם הקוקוס החלבית לעומת המקבילה הטבעונית, ולהחליט מה אנחנו אוהבים יותר).

עוד גלידה ייחודית היא "לחם וחמאה" שמבוססת על הפינוק האולטימטיבי בילדות של סיסי ומרקו- משהו שלא טעמתי בשום מקום אחר.

בכל זמן שהותי בגלידריה, המקום המה ממבקרים, חלקם ידעו בדיוק מה הם רוצים וחלקם ביקשו וקיבלו לטעום עד שהחליטו מה מתחשק להם היום, והאמת, הבחירה מאד קשה.

האומנות שב"ארטה" מתבטאת לא רק באומנות הגלידה אלא גם בתערוכות מתחלפות על הקירות, כמו ציורים, פסלים, תיבות מעוצבות וכך הלאה, וגם בערבי ג'אז של להקת הבית בימי חמישי.

(בתמונות למעלה ולמטה- חלק מהפינוקים שמחכים ב"ארטה" – קרדיט לצילום: דניאלה קונטינו)

למקום אין תעודת כשרות מכיוון שהוא פתוח בשבת, אך המרכיבים עצמם כולם כשרים.

בגלידות יש מבחר שמתאים גם לבעלי רגישויות שונות, וכאמור לחובבי הקלאסיקה או לנועזים יותר, לילדים ולמבוגרים, לחובבי המתוק ולחובבי הניגוד של מתוק ומלוח, הכל שם בשולחן הטעמים של "ארטה".

 

(בתמונה למעלה- סיסי ומרקו. קרדיט לצילום – דניאלה קונטינו).

עוד פרטים על הגלידות, ההופעות וכל הפינוקים- כאן בדף הפייסבוק.