ביקור ב"שמנא" תמיד מביא איתו ערך מיוחד- פעם השתתפות במסיק, פעם טעמי שמן איכותיים במיוחד, ופעם סדנה מעניינת.

הוזמנתי להתנסות בסדנה מיוחדת שמשלבת שני דברים שבדרך כלל לא מוכרים כהולכים ביחד- אוכל איטלקי, ואוכל בריא. כשאנחנו חושבים על אוכל איטלקי אנחנו חושבים על המון פחמימות (פסטה, פיצה) , המון שמנת וגבינה ושחיתות באופן כללי. כשאנחנו חושבים על אוכל בריא אנחנו חושבים על מיץ עשב חיטה או משהו דומה, לא הכי קשור לשחיתות גסטרונומית.

כאן נכנסת לתמונה ענת גרינברג, שהיא נטורופתית, רפלקסולוגית והרבליסטית קלינית שמלבד לטפל בעזרת צמחי מרפא, פרחי באך, דמיון מודרך, אירידאולוגיה ועוד, גם מקיימת סדנאות בישול בריא מכל התחומים- אירוח, דגים, ניקוי רעלים ועוד, והיום האתגר היה לבשל אוכל איטלקי, שחביב על כולם, בצורה בריאה. (ולא, אין קשר משפחתי… 🙂 .

נבחרו חמישה מתכונים – פתחנו בסלט קפרזה שהתבסס על מוצר שלא הכרתי – סידרה של "סוגת" בשם "עשר דקות" שמכילה מבחר דגנים מיוחד, חצי מבושל, כך שזמן ההכנה קצר ביותר (דגנים איטלקיים/ חיטת כוסמין, או חיטת קמוט), ועל זה הוסיפה עגבניות חתוכות לפרוסות דקות, כדורי מוצרלה קטנים, המון בזיליקום טרי, ותיבול של שמן זית סורי של "שמנא" (האמת, הטעם שאני הכי אוהבת כי הוא הכי חזק וחריף), וכמובן מלח ופלפל.

(מצד שמאל – הדגנים, מצד ימין- הסלט המוכן)

כמה פשוט ככה טעים. סלט שאני בהחלט הולכת לאמץ.

אחרי הסלט ענת הכינה ,פסטה פנה מחיטה מלאה עם ברוקולי ועגבניות מיובשות. אני לא אתחיל לפרט כאן את כל המתכונים (ניתן ללמוד את כל הדברים הטובים האלה בסדנאות שמופיעות באתר של ענת) אבל מדובר היתה במנת פסטה משביעה ורעננה ,ועל הדרך למדנו כמה טיפים – קודם כל – מכינים תמיד את הרוטב קודם. הכלל אומר שהרוטב מחכה לפסטה ולא ההפך. שנית, לא שוטפים את הפסטה, אין צורך "לנקות עמילן" או משהו כזה.

ענת חלטה ברוקולי במים רותחים (לא להכניס קודם, המטרה היא ליצור מעין כוויה לירק, כך שהוא שומר על תכונותיו). עוד טיפ חשוב- את הפסטה אפשר לבשל במי החליטה של הירקות, כך שכל הוויטמינים הטובים שיצאו מהירק יעטפו את הפסטה ויתנו לה עוד בריאות.

(בתמונות למעלה- תהליכי ההכנה, ובתמונה מצד ימין למטה- המנה המוכנה).

אחר כך נוספו עוד המון דברים טובים  – בצל ושום מטוגנים, עגבניות מיובשות, תיבול לפי הטעם, בזיליקום וכמובן שמן זית ברנע נבאלי משובח של "שמנא".

המנה השלישית היתה אחת המפתיעות – ניוקי . פשוט ניוקי. האמת, אני לא חובבת גדולה של ניוקי, וגם אנשים סביבי בסדנא אמרו את זה, עד שטעמו את הניוקי שענת הכינה, וכולם שינו את דעתם, כולל אני. ולמה?

(בתמונות למעלה- תהליכי ההכנה של הניוקי והפסטו).

המוטו של ענת היה "כמה שפחות קמח, כמה שיותר ירק". ככה גם שומרים על הבריאות וגם הניוקי קליל ואווירי כמו ענן קטן בפה. ענת הראתה לנו גאדג'ט חמוד שנראה כמו כותש שום ענק, ונוח מאד להפיכת תפוחי אדמה ובטטות לפירה ממנו נעשה הניוקי. לחיזוק היא השתמשה בקמח כוסמין מלא. הבצק רודד בעדינות, נחתך לחתיכות קטנות, נשלח לבישול קליל עד שצף למעלה ואז נזרק ישירות לפסטו מלא טעמים שכלל בזיליקום, שום, אגוזי קשיו, אגוזי מלך וכמובן שמן זית "פיקואל" של שמנא, עם מלח לפי הטעם. קצת פולסים של מעבד המזון, ובתמונה אפשר לראות את היופי הירוק הזה.

 

(בתמונה למעלה- המנה המוכנה)

המנה הבאה היתה "קלצונה במילוי חצילים ופטריות", כשהבצק של הקלצונה יכול לשמש גם לפיצה (אני מביאה כאן את המתכון לבצק בשלמותו וכל אחד יכול לשים איזה מילוי שהוא רוצה – כל מה שצריך זה לשים בקערה 4 כוסות קמח כוסמין מלא, 1 כף שמרים יבשים, 2 כפות שמן זית (רצוי "פיקואל"), 1 כף מחוקה מלח, ושתי כפיות דבש. מתחילים לעבד ומוסיפים לאט מים פושרים (מתחילים עם קצת ורואים כמה הבצק צריך כדי להיות אחיד ולא דביק). מתפיחים במקום חמים מכוסה במגבת כ35 דקות ואחר כך אפשר לרדד ולשים מילוי.

 

(בתמונות למעלה- תהליך ההכנה, בתמונה למטה- התוצאה)

כאמור המילוי של ענת הכיל מכל טוב הגינה- בצל, פטריות, חצילים, זיתים, עגבניות מרוסקות, אורגנו, שום, שמן זית, ואיך אפשר אוכל איטלקי בלי בזיליקום שכיכב פחות או יותר בכל אחת מהמנות?

(ותראו את היופי הזה מבפנים…)

ואז הגיע הקינוח, וענת הראתה לנו איך במינימום מצרכים (וכמובן עם שמן זית איכותי) עושים משהו טעים שאנחנו חטפנו ישר מהתבנית, בעודו לוהט…).

המנה נקראת "טרלוצ'י אוליו אל וינו" – כיסוני בצק מתוקים שכמו שמעיד עליהם שמם, מכילים שמן ויין. הבצק הכיל בסך הכל שלושה מרכיבים – כוס אחת שמן זית כתית מעולה "שמנא" מזן פישולין, 1/2 כוס יין לבן, ובסביבות 300 גרם או טיפה יותר קמח כוסמין מלא.  למה ,"בסביבות"? כי שוב הדבר תלוי בספיגת הנוזלים לעומת הקמח כי התערובת צריכה לצאת רכה ודביקה אבל הבצק עצמו גמיש כדי שאפשר יהיה לעבוד איתו, ואז מעבדים אותו בידיים כמה דקות.

(למעלה- תהליך הכנת העוגיות)

מכינים מילוי – המילוי שענת הכינה כלל ריבה , קקאו, נס קפה, שקדים קצוצים ושוקולד מריר, וההכנה היתה כמו של כיסונים רגילים – היא רידדה את הבצק, הניחה מילוי באמצע (וחשוב מאד לא להגזים בכמות, אחרת זה בורח החוצה) וסגרה לצורת סהרון. מעט אפייה, והעוגיות הלוהטות כאמור לא הספיקו להתקרר לפני שנעלמו.

(למעלה- התוצאה)

אז מה למדנו מהסדנה? שאוכל איטלקי יכול להיות בריא, ששמן זית איכותי מוסיף טעמים, מרקמים וארומות למנות המוכנות ושלא צריך לפחד ממנו גם בקינוחים.

אז – רק בריאות!

(בתמונות למעלה ולמטה- כולם עובדים בסדנה של ענת גרינברג).