אם טבח רוצה לשדרג מנה, הדרך הטובה ביותר היא להוסיף מגע של לימון. במנות מלוחות או מתוקות כמה טיפות (או הרבה טיפות) לימון מעלות את המנה לרמות גבוהות בהרבה והטעמים הופכים לחגיגה בפה.
טעמי הלימון מככבים בשפע של מנות, לעיתים כדומיננטיות כמו בפאי לימון ולעיתים במגע קל במנות ירק לדוגמה.
הקיץ מפתה אותנו לצאת לטיולים ארוכים בחוץ, השמש, הבריזה והנוף הם חוויה מהנה לכל אחד. הבעיה מתחילה כשהרעב מתחיל לבצבץ ובמקום להרגע מול נוף מקסים הופכים למשהו עצבני, רגוז ובעיקר- רעב!!!.
נכון, אפשר להכנס לאיזו רשת מזון מהיר או לקנות ממתק או חטיף במחיר כלכלי מופקע ובריאותי נורא, אבל אם יש אופציה בריאה וטעימה- זכינו.
פיצריה קטנה בלב איטליה, מפות משובצות על השולחן שבמרכזו פמוט בו נעוץ נר דולק, תנור לבנים מהביל בו דולקת אש לוהטת מקבל אל חיקו בצקים טריים עטורי כל טוב, מלטף אותם בלהבות והן משיבים בביעבוע ובניחוחות שמפתים את כל הסביבה עד שהפציולו שולף אותם במיומנות והם מגיעים במהירות האור אל הסועד שכבר לא יכול לחכות, כשברקע זמר במבטא איטלקי כבד שר "או סולה מיו!!"
חג הפסח מביא איתו טעמים מיוחדים לצד אתגרים קולינריים שבראשם העדר קמח החיטה שמשמש אותנו למוצר הבסיסי ביותר בתזונה האנושית- הלחם.
בעבר כבר היו המצאות של "לחמניה כשרה לפסח" שבדרך כלל היתה קשה כמו אבן וטעימה בערך באותה מידה.
מכירים את השפים האלה בתוכניות בישול שמכינים מנה כשלפניהם כל המצרכים מוכנים בקעריות זכוכית קטנה, רק לשפוך לתערובת?
במציאות העסק קצת מסובך יותר- אם ניקח נניח שום, צריך להפריד ולהצליח לקלף כשבדרך כלל זה נגמר באלימות בכל מני חבטות סכין למיניהן, או שורש ג'ינג'ר שיודעי דבר מקלפים בעזרת כף הפוכה ובעצם מגרדים את הקליפה במבנה הכל כך לא ישר של השורש. בשני המקרים זה גם יוצר הרבה לכלוך וכמובן ריח שנדבק לאצבעות ולסביבה.
(קרדיט לתמונה העליונה- אייל גרניט)
אם יש תיבול אחד שמוכר לכל אדם, מילדות ועד בגרות, זהו הקטשופ. המוצא שלו לא ברור, המתכון שלו עבר גלגולים רבים וחומרי גלם שונים ומשונים – מדגים כבושים ו עד פולי סויה מותססים, אבל היום "קטשופ" הוא אותו רוטב אדום העשוי מעגבניות, שמשתדך מצוין לכמעט כל מנה, למעט אולי קינוחי גלידה…
תקראו לזה סופגניה, לביבה, צ'ורוס, לנגוש, ספינג', או סתם "בצק מתוק מטוגן", לא משנה איך תקראו, העיקר שתקראו לנו כשזה מוכן!
השמן שהספיק לשמונה ימים הוא הסמל של חנוכה ואיתו מאכלי הבצק המטוגנים והכל כך מפנקים – הסופגניות והלביבות.
סוף סוף מגיע יום שישי, יום בו לא רצים ממקום למקום אלא אפשר לקום מאוחר, להתפנק ולבלות עם בן הזוג או המשפחה.
ואיפה כדאי לבלות?
בקונספט החדש של ימי שישי "שישי בילויי בדי- סיטי" – מתחם העיצוב והבילוי הגדול במזרח התיכון, בפארק ישראל- מעלה אדומים.
אורז הוא אחד מסוגי המזון הנפוצים ביותר בעולם, הוא יכול לגדול בכל מקום, אם כי בעבודה קשה ובצריכת מים רבה, והוא מהווה את המזון העיקרי של יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם.
לאורז מינים וזנים רבים הנבדלים בצורת הגרעין ובכמות העמילן שבהם המשפיעה על דביקותו והתאמתו למנות השונות.
האורז מככב במנות בינלאומיות רבות- הפאייה הספרדית, הפיז'ואדה הברזילאית, הריזוטו והארנצ'יני האיטלקים, הפילאף והאושפלאו ממרכז אסיה, ואיך אפשר בלי סושי, סאקה, ויין אורז היישר מהמזרח הרחוק?
על שולחן החג בשבועות מככבים מאפים רבים, כולל הפיבוריטים מהמטבח האיטלקי- הפיצה והפוקצ'ה שקמים ונופלים על קמח מתאים ואיכותי.
ב"קמח הארץ" דואגים שהמאפים הללו ייצאו מושלמים בעזרת עם "קמח פיצה ופוקאצ'ה" איכותי, ללא צורך בניפוי.