מכירים את ה"בא לי משהו מתוק"? מכירים את זו שבמשרד שכשאתם אומרים לה את זה היא אומרת ש"יש לי" ואתם הולכים אחריה בציפייה ואז היא מוציאה תפוח?
אז אין יותר צורך להתאכזב, כי "משהו מתוק" שעל הדרך הוא מאד בריא- כבר נמצא על המדפים –
" שוקובולת" – מבית מותג "בית השקד" – ריבועי שוקולד עם שיבולת שועל בשלושה טעמים- שקדים, אגוזי לוז ונטו.
שנה לא פשוטה עברה על עם ישראל ושנה חדשה בפתח, נושאת עימה תקווה לימים טובים יותר.
החגים מביאים איתם ארוחות חג ובני משפחה ואורחים רבים וביניהם גם כאלה שלא יכולים לא רוצים לצרוך גלוטן, ואנו צריכים לדאוג להם למנות טעימות לא פחות, ואם המנות כל כך טעימות, למה שלא כל בני הבית ייהנו מהן?
המשקאות האורגניים של "גרופר" אהובים ומוכרים בישראל- משקאות מוגזים שמכילים רק שלושה מרכיבים – פרי אורגני+מים+גז. כמה פשוט ככה טעים וגם בריא.
מותג "גרופר" החל ב2021 במקום מגוריהם של מייסדיו בקו העימות בגליל העליון, שבשנת המלחמה נאלצו לעזוב את בתיהם ולמצוא פתרונות להמשיך לייצר ולשווק את המשקה האהוב.
ולא רק שהם מצליחים להביא את המשקה שמיוצר מפירות אורגניים בלבד, ללא תוספות סוכר או חומרים משמרים, הם גם משיקים את המשקה בפחית בנוסף על הבקבוקים המוכרים, כך שנוח לקחת לכל מקום ולהשלים את הקיץ הלוהט במשקה קר, טעים ו.. בריא כבר אמרנו?
הטעמים הייחודיים מפתים במיוחד- "תפוזזה" – מתפוז דם ודומדמניות, "לימוננדה" – לימון ליים, ו"תפוחחה" – תפוח אננס.
וטיפ קטן- המשקאות נהדרים לשילוב בקוקטיילים ולפתיחת עולם חדש של הנאה וטעם.
המתכון לקיץ מושלם- משקאות "גרופר" בפחית החדשה או בבקבוק הישן והטוב, טעימים, בריאים ותומכים במפונים.
"גרופר" – כשר בד"צ יורה דעה הרב מחפוד, נטול גלוטן ובעל תו "ויגן פרנדלי".
מאפה בוקר הוא אושר קטן שעוזר לנו להתחיל את היום. הבעיה שכל ההנאה במאפה כזה היא שהוא הכי טרי שאפשר, כי מאפה בוקר לא טרי מהווה אכזבה לא קטנה.
אבל… בשביל מאפה כזה מישהו צריך לקום מוקדם ולרוץ לקנות במאפייה הקרובה ,או לקום עוד יותר מוקדם ולאפות מהתחלה. לא תמיד פתרון מעשי.
אם טבח רוצה לשדרג מנה, הדרך הטובה ביותר היא להוסיף מגע של לימון. במנות מלוחות או מתוקות כמה טיפות (או הרבה טיפות) לימון מעלות את המנה לרמות גבוהות בהרבה והטעמים הופכים לחגיגה בפה.
טעמי הלימון מככבים בשפע של מנות, לעיתים כדומיננטיות כמו בפאי לימון ולעיתים במגע קל במנות ירק לדוגמה.
הקיץ מפתה אותנו לצאת לטיולים ארוכים בחוץ, השמש, הבריזה והנוף הם חוויה מהנה לכל אחד. הבעיה מתחילה כשהרעב מתחיל לבצבץ ובמקום להרגע מול נוף מקסים הופכים למשהו עצבני, רגוז ובעיקר- רעב!!!.
נכון, אפשר להכנס לאיזו רשת מזון מהיר או לקנות ממתק או חטיף במחיר כלכלי מופקע ובריאותי נורא, אבל אם יש אופציה בריאה וטעימה- זכינו.
פיצריה קטנה בלב איטליה, מפות משובצות על השולחן שבמרכזו פמוט בו נעוץ נר דולק, תנור לבנים מהביל בו דולקת אש לוהטת מקבל אל חיקו בצקים טריים עטורי כל טוב, מלטף אותם בלהבות והן משיבים בביעבוע ובניחוחות שמפתים את כל הסביבה עד שהפציולו שולף אותם במיומנות והם מגיעים במהירות האור אל הסועד שכבר לא יכול לחכות, כשברקע זמר במבטא איטלקי כבד שר "או סולה מיו!!"
חג הפסח מביא איתו טעמים מיוחדים לצד אתגרים קולינריים שבראשם העדר קמח החיטה שמשמש אותנו למוצר הבסיסי ביותר בתזונה האנושית- הלחם.
בעבר כבר היו המצאות של "לחמניה כשרה לפסח" שבדרך כלל היתה קשה כמו אבן וטעימה בערך באותה מידה.
מכירים את השפים האלה בתוכניות בישול שמכינים מנה כשלפניהם כל המצרכים מוכנים בקעריות זכוכית קטנה, רק לשפוך לתערובת?
במציאות העסק קצת מסובך יותר- אם ניקח נניח שום, צריך להפריד ולהצליח לקלף כשבדרך כלל זה נגמר באלימות בכל מני חבטות סכין למיניהן, או שורש ג'ינג'ר שיודעי דבר מקלפים בעזרת כף הפוכה ובעצם מגרדים את הקליפה במבנה הכל כך לא ישר של השורש. בשני המקרים זה גם יוצר הרבה לכלוך וכמובן ריח שנדבק לאצבעות ולסביבה.
(קרדיט לתמונה העליונה- אייל גרניט)
אם יש תיבול אחד שמוכר לכל אדם, מילדות ועד בגרות, זהו הקטשופ. המוצא שלו לא ברור, המתכון שלו עבר גלגולים רבים וחומרי גלם שונים ומשונים – מדגים כבושים ו עד פולי סויה מותססים, אבל היום "קטשופ" הוא אותו רוטב אדום העשוי מעגבניות, שמשתדך מצוין לכמעט כל מנה, למעט אולי קינוחי גלידה…