במיתולוגיה היוונית היו המוזות- תשע אלות של יצירה, אמנות ומדעים, שתחת כנפיהן חסו אמני מחול, מוסיקה, ספרות, מחזאות, הסטוריה ועוד. תפקידן היה לעורר השראה לאמנים, מוזיקאים, משוררים ופילוסופיים.
מוזה- בעברית – השראה, היא הרעיון שעולה לאדם ומשפיע על יצירתו. ואת ההשראה אפשר למצוא בכל מקום- בטבע, בחלל שסביבנו, האנשים המקיפים אותנו, אירועים הסטוריים ואישיים, כל אחד יכול לשאוב את ההשראה ולתת לה להוביל את יצירתו.
כולם מדברים, כולם מספרים, כולם אומרים דברים – לא תמיד נחמדים. מתי זה הופך לדיבה? מתי יכולים לתבוע ולהיתבע? בעידן הרשתות החבריות, במחי "לייק" אחד ניתן להרוס חיי אדם, או להצילם. האצבע קלה על המקלדת, המסרים עוברים במהירות, ולא תמיד שמים לב לאנשים שנפגעים.
כשקראתי את הספר של עדי איצקוביץ על "נכתב בטעות"- כל הטעויות שאנשים עושים כשהם מנסים לכתוב ספר, הבנתי כמה עבודה צריך לעשות בעצם אחרי שחשבנו שכבר סיימנו לכתוב.