תפוח, בננה, אגס, פירות אהובים אך אנו רגילים אליהם מילדות, מה עם טעמים חדשים?
"חקלאי גרנות" ' התארגנות חקלאית שמזה שנה מביאה לנו תוצרת חקלאית ישירות לסופרמקרטים, מוסיפה לתפריט שני זני פיטאיה – וונוס ואפולו, בעלי קליפה סגלגלה וצהובה, שכשחותכים אותה מגלים הפתעה לבנה או אדומה מנוקדת בגרעינים קטנים ושחורים.
לעיתים אנו נכנסים לחנות של מוצרי אפייה, מגלים עולם ענק של חומרי גלם וממש מדגדג בקצות האצבעות להתחיל להכין מעדנים, אבל מה? היכולות שלנו הן איפשהו בסביבות טוסט צרפתי. מה עושים?
סדנאות הן אחת הדרכים המהנות והנוחות ללמוד טכניקות ומיומנויות חדשות ולשם כך צריך קודם כל לוקיישן נוח, שקל להגיע ויש בו את כל הציוד הנדרש, כשהכל נקי, חדש ומאובזר, וכמובן גם שף שילמד בצורה ברורה ומובנת כדי שנוכל לנסות בעצמנו ולהבין כיצד נעשים הדברים.
כשאנחנו חושבים על המטבח הדרוזי, כיוון המחשבה שלנו הוא יותר "כבש" ופחות "טבעוני". "קודארי" התל אביבית החדשה משלבת בין המטבח הדרוזי למטבח הטבעוני ויוצרת חוויה קולינרית חדשה ומרתקת.
אלירן דיב הוא דרוזי מפקיעין, מגשים ב"קודארי" את חלומו להגיש קולינריה דרוזית ללא מוצרים מן החי, והוא חבר לשף אסי דלק, בעברו הבעלים והשף של "אום כול תום" החיפאית הידועה. ביחד יצרו השניים תפריט של מנות מהמטבח הדרוזי באדפטציה לטבעונות.
כדי לשמור על האיכות, מוכנות כל המנות בתנור אבן ובאינדוקציה, ללא טיגון.
בתפריט מנות קלילות כמו סלטים וחומוס, לצד תבשילים חורפיים יותר , מתאימים במיוחד לרוחות הסתיו המתחילות לנשוב כעת.
המנה הראשונה שטעמתי ב"קודארי" (בערבית "טבעוני") הייתה טבולה מרעננת, פתיחה נאה לשלל הטעמים שעתידים להגיע.
איך אפשר בלי לחם הבית? אי אפשר, ובמקרה של "קודארי" מדובר במגש עליו פיתה דרוזית (וקיבלתי גם טעימה של לחם כוסמין), לצד פסטו אגוזים, טחינת קשיו, סלסת עגבניות וסחוג ביתי חריף כמו שצריך. הפיתה הייתה רכה מבפנים וקרנצ'ית זעתרית מבחוץ, חוסלה עד תום.
בקערית נוספת הגיע אחד התותחים הכבדים של המקום – חומוס מעשה בית שהיה לא פחות ממצויין, וההשקעה בהכנתו ניכרה בו. הוא היה קליל ובמרקם מלטף, נושנש בכפית וגם עם הפיתה הדרוזית.
עוד בממרחים שהוגשו לשולחן- לאבנה מקשיו טבעי, עם זעתר לימון, נגיעת פסטו וריחן.
נקודת זכות גדולה ל"קודארי" – המוצרים החליפיים לא נפלו מהמקור החלבי – הלאבנה, הגבינה וגם מילוי הסויה שהגיע בהמשך וקצר מחמאות.
סלט גדול הגיע אל השולחן, פטוש – ירקות, קרעי פיתה קלויה עם גבינת פטה טבעונית בתיבול נענע, צ'ילי לימון ושמן זית. מנה בריאה ונדיבה, ביתית במראה ואיכותית בטריותה.
בתפריט המשקאות יש סוגי אלכוהול שונים, קיבלתי משקה קמפרי תפוזים מרענן לניקוי החיך להמשך.
בעיקריות טעמתי שלוש –
"מאלובה" – ההגייה המקומית של מה שאנחנו מכירים כ"מקלובה" – תבשיל אורז מלא הפוך, עם בשר מהצומח המורכב בשיטה ייחודית מחלבון אפונה, וירקות שורש כמו חצילים, כרובית ותפוחי אדמה, מוגש עם סלט ירקות ויוגורט קשיו, מנה של "אוכל מנחם" עשירה מאד שאחריה רק רוצים להשען אחורנית וליהנות מבריזת הערב.
"שולבטה" – המנצחת שלי מבין השלוש- מנה המבוססת על פריקי ושפע ירקות, לצד לבאנה קשיו או טחינה בצד, מנה שלצד הטעמים היחודיים גם כללה מרקם ממכר.
"המפתול של אמא" קוסקוס ערבי גלילי, תבשיל גרגירי חומוס, כרובית בצל וקציצות חלבון אפונה. אוכל ביתי קלאסי, כשקציצות החלבון בהחלט נתנו פייט לבשר אמיתי.
קצת לפני הקינוח הגיע פינוק נוסף – "בורקס דרוזי"- פיתה דרוזית בעבודת יד ממולאת בלאבנה, טבולה, גרגרי חומוס מתובל בשמן זית וזעתר. המילה "בורקס" קצת מטעה מכיוון שלא מדובר במאפה סגור וממולא אלא בשתי שכבות שבינהן מילוי טבעוני דמוי גבינה, ומעליהן זעתר ושמן זית . נאכל בערך כמו פיצה.
כששמעתי שהקינוח הוא "כנאפה" קצת היססתי מכיוון שאיך תיתכן כנאפה בלי גבינת עיזים כהלכתה?
כשהכנאפה הגיעה לשולחן ולצידה מאפה נוסף – "פתיר" – סוג של מאפה משולש מעלי אורז, שניהם במילוי גבינת סויה, ההפתעה היתה מושלמת. אני יכולה לומר בפה מלא (כנאפה) שאם לא הייתי יודעת שמדובר בתחליף גבינה טבעוני, לא הייתי מנחשת בחיים. שני הקינוחים לא היו מתוקים מדי, למעשה במילוי של הפתיר היתה אפילו מליחות קלה, אבל שתי המנות היו מצויינות בפני עצמן ולא רק כטבעוניות.
במסעדה שני חללים – פנימי וחיצוני וגם אפשרות ישיבה על הבר. מחירי המנות הם מהמוזלים הקיימים בתחום המזון הטבעוני.
"קודארי" מסעדה טבעונית דרוזית
קרליבך 39 תל אביב
שעות הפעילות : שני עד שבת בין השעות 11:00 ל- 23:00 , ימי ראשון סגור.
טלפון 0528282003
נגישות: יש
כשרות: המזון לא כולל מרכיבים מן החי, אין תעודת כשרות עקב הפתיחה בשישי ושבת.
השבוע הושק מועדון הבריאות של המגזין האינטרנטי ROOTAVOR. המגזין הוקם לפני מספר חודשים בידי אשת העסקים רות שטרית ביחד עם העורכת המיתולוגית של עיתון "עולם האישה" – מרי יורק.
המגזין מיועד לנשים בגילאי ארבעים פלוס (אם כי מצאתי שם תכנים שיעניינו את כל הגילאים), במבחר נושאים לנשים מעודכנות ועסוקות – בריאות, כסף, יחסים, יופי, תזונה, עיצוב, נדל"ן, טרנדים, תיירות, תרבות, משפט ועוד.
החגים בפתח, והמטבחים עובדים בקצב כפול ומכופל, מארחים, מתארחים או סתם מתחשק משהו טעים.
אחד ממכשירי החשמל שעובד הכי קשה בתקופה זו הוא תנור האפייה – פשטידות, עוגות, חלות, מאפים ממולאים, הכל הולך ואחד המצרכים הבסיסיים לאפייה, מעבר לקמח ,הוא כמובן אבקת האפייה.
התרגלנו עד היום שאנחנו עובדים עם שקיות זעירות של אבקת אפייה, שאף פעם לא מתאימות בגודל כך שתמיד אנו נותרים עם רבע שקית שרוב הסיכויים שתושלך לפח כי אחרת היא מתפזרת בעוצמה וולקנית בכל רחבי המטבח.
אם פעם הקונוטציה של המילה "קמח" היתה "חיטה", היום יש שפע רב של תוצרת שאפשר להכין ממנה קמח, כולל קמחים בריאותיים במיוחד ונטולי גלוטן, הפותחים אפשרויות מרובות לכאלה שלא יכולים או לא רוצים לצרוך גלוטן.
אחד הקמחים המעניינים שיצאו לשוק לאחרונה הוא "קמח גרעיני דלעת" של GREENY, מותג מזון הבריאות. מדובר בקמח המגיע אלינו מאוסטריה, מחברת "אלפא ג'י אייץ". הקמח מיוצר ממאה אחוזי גרעיני דלעת איכותיים ללא תוספות של חומרים משמרים, צבעי מאכל או חומרי טעם וריח.
אז החלטתם לצאת עם הילד לגן המשחקים. אתם רוצים לקחת עבורו נשנוש בריא ומחליטים על פירות. אתם שוטפים פרי, חותכים לחתיכות ואורזים בקופסה.
מגיעים אל גן המשחקים, ושולפים את הקופסה ואז… חלק מהפירות השחירו כי יש חמצן בקופסא, הילד מושיט יד מלאה חול אל החתיכה ויוצא שעם ביס פרי הוא גם נוגס במיטב חצץ ארצנו, ורוב הסיכויים שכל השאר יושלך הצידה. על ירקות בכלל אין מה לדבר.
ספרים שלמים נכתבו על "איך לגרום לילדים שלכם לאכול ירקות" ומצד שני כנראה סוג של מידע שמועבר כשהעובר עוד ברחם , מלמד אותו ש"חובתך להגיד שירקות זה איכס".
אז איך בכל זאת גורמים לילדים לאכול ירקות ולאהוב אותם?
אחת הדרכים היא להסוות אותם בצורה מוכרת ואהובה, קרי – השניצל.
בכל סרט נוסטלגי אפשר לראות נשים יושבות במספרה, מעיינות בז'ורנאל וראשן מתחת למכשיר ייבוש ענק, כששערן עשוי ברולים. הן לא ממהרות, רובן עקרות בית והישיבה במספרה היא גם בילוי חברתי מהנה.
מספרות גם היום הן בילוי מהנה אבל למי יש זמן לשבת הרבה ולחכות שהשיער יהיה מוכן?
גם בימינו לא נדיר לראות ליד מספרות, נשים בשיער באמצע הצביעה, לעיתים עם נייר כסף על הראש, יושבות ושותות קפה, מחכות שיעבור הזמן.
וכאמור זמן הוא משהו שתמיד חסר, ואם אפשר לקצר תהליכים, זה מצוין.
הציטוט בכותרת שייך ל"שיר השירים", אבל התפוח מככב בתפקידים רבים – מסמל הפיתוי התנכ"י ועד ל"אפל פאי" האייקון האמריקאי.
בראש השנה שמתדפק על הדלת, לתפוח יש חלק חגיגי במיוחד כשהוא חובר לדבש לברכת "שנה טובה ומתוקה".
ב"אסם" מצטרפים לחוויה ומשיקים מהדורה מיוחדת של עוגיות "ערגליות" האהובות – במילוי תפוח.
