השף איתמר דוידוב, מעל שלושה עשורים מתעסק באוכל, ואחרי שהיה השף והבעלים של "פיטנגו" המצליחה, ויזם את פסטיבל האוכל ה"גייסטרונומי" ברחבת הסינמטק, שהפך להשראה ל"טעם העיר" מאוחר יותר, הוא הוזמן על ידי השר לשיתוף פעולה אזורי דאז- שמעון פרס, לפגישה עם נשיא מקסיקו שהגיע לישראל, וב2013 הוזמן להצטרף למשלחת של פרס בביקור במקסיקו. כאן החלה האהבה הגדולה של השף דוידוב למקסיקו וטעמיה, ומכאן יצאה גם חברת "טרס פזוס" שיסד, שמייצרת מבחר גדול של מוצרי מזון מקסיקנים כמו טורטיות מקמח חיטה בכל גודל וצורה שתעלה על הדעת, טורטיות מקמח תירס, רטבים, סלסות טריות, נאצ'וס, גואקמולה, פריחולס, ממרחי שעועית שונים, נופאלס (עלי קקטוס) וכמובן שפע של מוצרי פלפלים חריפים. במפעל נמכרים גם ירקות טריים מקסיקנים כמו פלפלים מסוגים שונים, עגבניות ירוקות מקסיקניות "טומאטיוס", וכל מה שמסביב- ספרים, כלים שעשוים בעבודת יד על ידי תושבים מקומיים במקסיקו ועוד.
ארכיון
פיטנס בגירסה הקרירה.
בסרטים, כשהגיבורים שבורי לב, הם בדרך כלל מתיישבים מול הטלוויזיה בטרנינג, ומחזיקים קופסת גלידה עגולה ממנה עם מוציאים כפות ענקיות בלי לעשות חשבון. אבל מה עם מי שכן עושה חשבון? מי שרוצה להנות מגלידה טעימה, מפנקת ברמות ובכל זאת לא פצצת קלוריות?
פוד אפיל- חגיגה כפולה ומתוקה במיוחד.
התורים הארוכים בחנויות ספרי הלימוד מעידים שלמרות שאנחנו עמוק בתוך אווירת אוגוסט, כולל חום ולחות קומפלקט, שנת הלימודים תיכף מתחילה, ואיתה החגים שממש בפתח. אמנם התחושה היא שפסח הרגע היה, ראש השנה כבר מתדפק בפתח ואיתו הדילמות הנצחיות- "אצל מי אנחנו השנה" ו"מה מביאים למתנה". כדי לא להכנס לקונפליקטים משפחתיים, הרשו לי להתמקד בשאלה השניה, ובעיקר בתשובה – "המתנה המושלמת היא משהו שהייתי רוצה לקבל בעצמי".
קריספי- מתחדש ומתנשנש!!
"נאש"- מילה שמוצאה אירופאי, אבל חדרה היטב ללקסיקון הישראלי, והפכה למילה (ולפעולה) הכל כך אהובה של "נשנוש". אכילה לא מרעב, רק בשביל הכיף, משהו קטן, בתנועה חוזרת, פריך כזה, שעושה לנו טוב גם בקיבה , גם בפה וגם בנשמה.
מחנה יהודה על דומינו'ס- הנוסחה המנצחת.
לפני כמה חודשים הושקו ב"דומינו'ס" פיצות מסדרת השף של השף אסף גרניט. את הסיקור על הפיצות ההן ניתן לקרוא כאן.
אבל לא דומינו'ס ולא שף גרניט (ביחד עם שף אורי נבון) ישקטו על השמרים, נכון? (משחק מילים נדרש).
אז עכשיו יש שתי פיצות נוספות באותה סידרת שף – פיצה "פולנטה" – שכוללת תבשיל פולנטה איטלקי איכותי, ישירות מ"מחניודה", עשויה עם חמאה ושמנת עם פטריות עסיסיות, אספרגוס צרוב קלות, גילופי פרמז'ן וכדורי בייבי מוצרלה, ובצד מתבל בטעם כמהין שצריך להוסיף ברגע האחרון, ופיצה "שקשוקית" שמביאה את השוק הירושלמי על שלל טעמיו העזים – טחינה, עמבה ובשר- הבשר הוא בשר טחון איכותי, צנוברים ופיסטוקים לצד אריסה פיקנטית, לימון כבוש, זיתי קלמטה, גבינה בולגרית מגורדת ופסי טחינה משובחת.
בתמונות כאן למטה אפשר לראות את היצירות החדשות:
סטאטוס- כי הסטאטוס תמיד טרי!
אני לא בן אדם של הפתעות, אני אוהבת להיות מתוכננת, ולדעת הכל מראש. ואם כבר יש הפתעות, רצוי שיהיו הפתעות נעימות, כמו נניח זכיה בלוטו למרות שלא מילאתי טופס? אבל בדרך כלל הפתעות הן לא נעימות, כמו למשל כשרציתי להכין סלט עסיסי וטרי ומצאתי במקרר את העלים במצב של ריקבון מתקדם… ואין דבר דוחה יותר מזה, תאמינו לי.
אנחנו משפחה קטנה, וגם כשקונים צרור קטן נניח של פטרוזיליה, אי אפשר להשתמש בכולו, או אפילו בחלק גדול ממנו, ואז זה נשאר במקרר, נרקב ונזרק כמעט בשלמותו. בזבוז של כסף ושל מצרך טוב מצד אחד, ואי אפשרות שימוש כשרוצים מצד אחר.
אז ניסינו כל מני פטנטים שמתקבלים באינטרנט כמו עטיפה בנייר סופג, או הקפאה, אבל זה אף פעם לא מושלם.
רטבי הצ'ילי של "תומר" – לפלפל את החיים!
השבוע הכנתי עוף. עוף יכול להיות הדבר הכי משעמם בעולם, או הכי טעים, השאלה איזה רוטב , משחה או מרינדה שמים עליו. אפשר כמובן לערבב חומרים , תבלינים וכמויות, אבל היי- אני לא שפית, אני לא ממציאה רטבים, אני רק טועמת אותם.
סלטי "צבר"- כי תמיד יש במה להפתיע
חומוס, חצילים, ירקות קלויים- מה כבר אפשר לחדש במנות הללו שאמנם אהובות מאד כפי שהן, אבל כמה אפשר אותו דבר? ומצד שני, איך לחדש באופן שחובבי המתכונים הקלאסיים לא יתרעמו על השינוי אלא להפך – יאהבו אותו?
ב"צבר" לא שוקטים על השמרים ולאחרונה הגיעו למדפים שני חידושים שלא נראו קודם.
מעדנות- סרט בורקס
בילדות שלי בשנות השמונים המילה "בורקס" אף פעם לא באה כמילה אחת. היא תמיד היתה המילה השניה בצמד "סמי בורקס". סמי המיתולוגי במרכז פתח תקווה, שמכר בורקס מכל הסוגים, גדולים, תפוחים ומלאים כל טוב, כאלה שתמיד לא יכלנו להתאפק ונגסנו בהם בעודם לוהטים, כך שאיבדנו תחושה בחיך העליון, אבל הטעם היה כל כך טעים, אפילו שהיינו אחר כך מכוסים בפירורים.
"אצלנו בחצר" – חצר גולדמן יפו.
הכל התחיל כשבטעות חנינו רחוק מדי, באזור המלונות. החלטנו ללכת ברגל את הטיילת לאורך גן צ'ארלס קלור לאור השמש הנמוכה, כמעט נוגעת בים. בערב קייצי זה, המון אנשים ישבו וצפו בגלים, שיחקו במשחקים שונים, טיילו עם כלבים או רכבו על אופנים, והמון רומנטיקה היתה באוויר. ואז הגענו למקום אליו הוזמנו- "חצר גולדמן" , על גבול תל אביב יפו, עם נוף לשני הכיוונים, ומרפסת ענקית שצופה לים, מטר מהגלים. בתחילה ישבנו ברחבה הגדולה, משעינים את כוס היין שלנו על שולחן העץ וצופים אל השקיעה. אחר כך נכנסנו פנימה, אל חלל גדול ומעוצב ושולחן ארוך שהוכן עבורנו.