את הכורכום אני מכירה ומשתמשת באופן קבוע במטבח שלי, בעיקר למנות כמו אורז מג'דרה למשל. גם את ה"כורכומין" בכמוסות אני מכירה, כשבן משפחתי, חובב בריאות, נוטל אותן למען שפע היתרונות הבריאותיים.
אבל למה אבקות וכדורים כשאפשר טרי ובריא?
"חוות תקוע" שכבר הביאה לנו את כל סוגי הפטריות האפשריות, ולאחרונה גם ג'ינג'ר איכותי, מחדשת שוב, והפעם – שורש כורכום טרי.
כולנו יודעים שארוחת הבוקר היא החשובה ביותר ביום, בעיקר כי בלעדיה מגיעים לעבודה ובעשר בבוקר כבר מתחילים לחטוף מכל הבא ליד. דגני בוקר תמיד היו פתרון בריא, מהיר ומשביע, וכדי שלא נשתעמם, אסם- נסטלה מביאים לנו טעמים חדשים מסדרת "פייבר 1" – "פייבר 1 שקדים וגרנולה" ו"פייבר 1 צימוקים וגרנולה".
אוכל מזרח אירופאי הוא קלאסי לימי החורף הסגריריים. בדרך כלל אנו מכירים את האוכל הרוסי, אולי גם הגרמני, אבל מה אנחנו יודעים על הקולינריה הצ'כית? מסתבר שמי שלא יודע, פשוט מפסיד מעדנים, ועכשיו ההזדמנות לכפר על חוסר הידיעה הזה, ולהתענג על שבוע שכולו קולינריה צ'כית במסעדת "עלמה" הכשרה במלון "דניאל" בהרצליה.
חלק רביעי ואחרון- ואיך אפשר בלי קולינריה? שתי מסעדות, שתי ארוחות.
דג דגן
בקיבוץ חפצי-בה נמצאת המסעדה המיתולוגית DAG-DAGAN – ששמה הוא שילוב של הדגים המככבים בתפריט שלה היום, ביחד עם הדגנים, שהיו בהתחלה כבסיס למשקאות אלכוהוליים שהיו בפאב שנשא את אותו השם עם הקמת המסעדה.
במסעדה אפשר לשבת בחלל המרכזי או בשני חדרים פרטיים (עשרה וארבעים איש בהתאמה).
הגלבוע, עמק חרוד, הצפון הקרוב- מרחק של שעה מהמרכז, והכל שונה. הוזמנתי לבקר ולנסות חלק מהאפשרויות הגלומות באזור, וחזרתי עם כל כך הרבה רשמים שהייתי צריכה לפצל אותם לארבעה פוסטים שונים.
החלק הראשון מתמקד בבוטיקים קולינרים שונים ותוצרתם המיוחדת.
זית רענן
כשישי אסייג (אין קשר לשלום…) פרש מהצבא אחרי קריירה ארוכה, הוא החליט שעכשיו הזמן ללכת עם הלב. והלב משך אל המעדנים- וכך מצא את עצמו ישי לומד, משתלם, מכין, מנסה ולבסוף מוציא תחת ידיו גן עדן שלם- מרקחות, ריבות, זיתים כבושים, חמוצים, מיצים, וגולת הכותרת – שמן זית איכותי.
חג החנוכה ידוע גם בשמו הרשמי הנוסף "חג האורים" אבל בפועל הוא גם "חג הסופגניות" . אי אפשר לעבור את החג בלי המטוגנות האלה, תפוחות ושזופות ומלאות כל טוב. ולא, אני לא מתכוונת ל"סופגניות" אפויות שהן בעיני לא סופגניות כי הן מחמיצות את כל ההקשר של החג – שמן, טיגון, וכל טוב בפנים. ואם כבר להשקיע בקלוריות, לפחות לאכול סופגניה איכותית שיצאה הרגע מהשמן, רצוי כזו שהכנו במו ידינו. לשם כך יש שני חידושים בשוק, שיעזרו לנו לקבל את הסופגניה המושלמת.
לימור אורן באה מתחום המסעדנות, אחרי רקורד עשיר בניהול מסעדות כמו ג'פניקה, ג'ירף ועוד.
עודד שהרבני בא מתחום הירקנות, ליתר דיוק דור שני לחנות הירקות של הוריו, והשניים עד מהרה שילבו אהבות- גם אחד לשני, וגם למוצרים טריים, איכותיים ובמחירים אטרקטיביים. וכך נולד לפני כמה חודשים שוק האיכרים הראשון ברמת השרון, "ריחות וטעמים". כבר לא צריך לנסוע לכפר בגליל כדי לקנות ירקות טריים, או מוצרי מעדניה, אפשר לקפוץ ממש תוך דקות למרכז רמת השרון, גישה נוחה מכל מקום ושפע חנייה חינמית, ולהעמיס סלסלת קש (חייבים, זה דורש את זה!) במיטב הפרודוקטים לחווית אוכל מהנה בבית או במקום עצמו, שמגיש גם מנות לארוחות בוקר וצהרים, מעשה ידי אמו של עודד, שמתמחה בכל מה שצריך – תבשילים, ריבות, קינוחים, ומה לא.
בחנוכה, כשזה מגיע לסופגניות, נשאלת בדרך כלל שאלה ששמורה לפסח – "מה נשתנה"? כי בכל שנה מגוון אדיר של סופגניות מגיע אל המדפים והציבור בדרך כלל נחלק לשתי קבוצות- אוהבי החידושים, מול שומרי הנאמנות לסופגניה הקלאסית.
ברשת בונז'ור יודעים שלא משנה במה נבחר, מה שחשוב הוא הטעם והאיכות.
את "לחמית" באמת שאין צורך להציג, מדובר בקרקר פופולארי, בטעמים שונים ובהרכבים שונים, שנותן את הפתרון ל"בא לי משהו מלוח ופריך אבל שלא יהיה חטיף אלא עם ערך בריאותי מוסף ושיחזיק אותי עד שעת הארוחה".
בילדותי המילה "חומץ" התקשרה אוטומטית ל "מלפפון בחומץ" – וזה היה בערך השימוש היחידי שהכרתי בו. אם נוסיף לכך את העובדה שגדלתי בבית פולני, שאומר "התנגדות נחרצת לכל תיבול מלבד סוכר", מבינים כמה שהיום אני מנסה להשיג הכי הרבה טעמים וניחוחות שאפשר.
והיום אפשר- בגדול.
"טעמים" מביאה לנו סידרה מיוחדת של טעמים- מדובר בסידרת חומצי פירות שמשולבים עם מחית פרי בטעמי פסיפלורה (הפיבוריטית שלי), מנגו ופירות יער עם תות.
