על במת התאטרון הלאומי "הבימה" הועלה אתמול המופע "פרס ישראל- המוסיקה, הזוכים, הזכרונות" , בכיכובם של צחי סיטון וטל ברגמן, לכבוד חגיגות שנת השבעים למדינת ישראל.
צחי סיטון, זמר בס בריטון מוביל, חיית במה אמיתית, שמופיע גם בשירי מחזות זמר ולהיטי הוליווד, מצרף אליו את זמרת האופרה (ושחקנית התאטרון) טל ברגמן, ובמשך שעה וחצי השניים סוחפים את הקהל במיטב שירי היוצרים שזכו בפרסי ישראל על יצירות ענק.
שירי מחזות זמר הם שירים גדולים מהחיים, צריך קול מיוחד כדי להצליח לבצעם והם אתגר לכל זמר וזמרת. אחת שעומדת בצורה מדהימה באתגר היא לימור שפירא.
את לימור הכרתי לראשונה כשהתארחה במופע של הזמר צחי סיטון וביצעה עימו דואטים מרשימים. הפעם הגעתי להופעה נטו של לימור, שבמסגרתה במשך כשעה וחצי היא מבצעת את מיטב שירי מחזות הזמר מכל הזמנים, בשילוב עם להיטים של זמרים כמו אנדרה בוצ'לי ואמה שפלן.
אריק איינשטין היה סמל ישראלי, בדיוק כמו כובע הטמבל, ה"סברס" ושחרור הכותל. מסלול חייו השיק לתולדות המדינה ולכל המהפכים שעברו עליה, עד מותו הטרגי ב2013.
במלאת ארבע שנים למותו משדרת YES סידרה דוקומנטרית שמביאה את חייו ויצירתו בשישה פרקים. בסידרה ראיונות עם כל הקאליברים הגדולים של התקופה שעבדו והכירו את איינשטיין- כמו שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, שם טוב לוי, יוני רכטר, יצחק קלפטר, חיים טופול, ג'וזי כץ, ישראל גוריון, יענקל'ה רוטבליט ועוד רבים וטובים וכן סרטי ארכיון נדירים , גם של הופעות ושירה של איינשטיין וגם של התקופה והסביבה בה חי ופעל.
(קרדיט לצילום- אייל הירש)
להתרווח על הכיסא, להביט אל התזמורת והנגנים, ואז האוזן קולטת את הצלילים הראשונים שלוקחים אותנו מהמציאות הישראלית הלחוצה, לעולם של פסגות מוסיקליות מכל הזרמים והסגנונות, בכלים שונים, במקצבים שונים ומתרבויות שונות, ופשוט לנדוד לעולמות אחרים ולתת לדמיון לנדוד.
עונת 2017/2018 היא העונה ה52 (!) של התזמורת הקאמרית הישראלית, שביחד עם המנהל המוסיקלי שלה אריאל צוקרמן, מביאה לנו תפריט ענק ועשיר של סוגי קונצרטים שונים (שלעיתים כוללים גם הרצאות או פעילויות שונות), כך שכל אחד יכול למצוא את מה שמענג אותו לשמוע. הרשימה היא ארוכה, לא אתיש אתכם בפירוטים אבל הנה כמה נקודות עיקריות שאהבתי למצוא בתוכנית של השנה:
נתחיל בווידוי- שמי שוש ואני סלסוהוליק. מכורה לסלסה ולקצב הלטיני מלידה, עם דרכון שמעיד על האותנטיות. סלסה היא מעבר לסגנון מוסיקלי- היא אהבה, היא תמצית חיים. אין מצב שמישהו, גם לא לטיני, ישמע קצב סלסה ולא יתחיל לזוז. זו מוזיקה שמזיזה אותך מבפנים. אותו דבר כמובן גם למקצבים נוספים לטינים כמו ממבו, רומבה, והלהיט התורן בארץ- הבצ'אטה.
את להקת "אטרף" הכרתי לפני שנים, בפסטיבל סלסה, והקליק היה מיידי- לאוסף האהבות שלי (ג'וני ואסקז, להקת "ואן וואן" וכמובן האלוהים של הסלסה- מארק אנטוני) נוספו חברי הלהקה שהוכיחו שגם בעברית אפשר לעשות מקצבים לטיניים משובחים.
בעוד שבועיים נחגוג את ראש השנה לאילנות, הגשמים הרבים בתקופה האחרונה עוזרים לעצים לפרוח וללבלב, הארץ שופעת פירות וירקות ורק צריך לחגוג.
כשהייתי תלמידה ט"ו בשבט התמצא בהבאת סלסלות (ליתר דיוק קופסאות נעליים) מקושטות עם פירות בתוכם, שתילת עץ בגינת בית הספר והרבה שירי שקדיה. מאז זרמו הרבה מים בנהר, והיום יש אפשרויות רבות ומגוונות לחגוג את החג הכל כך ישראלי הזה.
הפעם הוזמנתי לחגוג בירושלים, ליבה הקדוש של הארץ, שמרכזת בתוכה כל השנה שפע של אטרקציות ואפשרויות בילוי לכל המשפחה, ובט"ו בשבט מוסיפה לתפריט עוד ועוד מעדנים קולינריים ומוסיקליים.
חנוכה. הסמל הנצחי של חג החנוכה מלבד סופגניות הוא ללא ספק ההופעות. פסטיבלים ופסטיגלים בלי סוף. בחג הזה הכרתי מופע ששם את כל הפסטיגלים בכיס הקטן. מה אין בו? אין בו דוגמניות בלבוש מינימליסטי, אין בו אלילי נוער לרגע ופליטי ריאליטי, אין בו שואו ממוסחר עד לשד עצמותיו. מה יש בו? חוויה תאטרלית קסומה לכל המשפחה, ובאמת לכל המשפחה- בלי להתיילד, חוויה שגם לי, כאחת שאין לה ילדים קטנים, היתה מקסימה.
כשננסי ברנדס היה מאושפז במצב קשה בבית חולים, הדבר היחיד שהוא חשב עליו היה המופע הבא, ולא סתם מופע, "טריו וירטואוז" – שני פסנתרנים בסגנונות שונים ובאמצע זמרת אופרה מרהיבה. ואחרי ההחלמה, כשהוא כמו חדש, החלום קרם עור וגידים ואמש נערכה הופעת הבכורה החגיגית ב"רידינג 3" שבה ננסי הצחיק וניגן, לאוניד פטאשקה הפליא על הפסנתר ולא רק, ואפרת רותם הרימה את הגג בקולה המענג.
אז את ננסי אנחנו מכירים- מוסיקאי מוכשר שאחראי על "הורה" ו"חי" על במת הארווזיון, על שירים של זוהר ארגוב, על פסקולי סרטים ועל מופעי בידור מוסיקליים (חלקם בשיתוף פעולה קודם עם אפרת רותם שבמסגרתו הופיעו מעל ל1500 פעם), וגם מצחיקן שלא מהסס לרדת גם על עצמו "את הקולות שפעם הייתי משמיע במיטה, אני היום משמיע כשאני מנסה לרדת מהמיטה", ואליו מצטרפים כאמור אפרת רותם – זמרת סופרן בעלת מנעד של שלוש וחצי אוקטבות , ולאוניד פטאשקה – מלחין, פסנתרן, נגן ג'ז, ומנצח, שבשנת 2000 נכלל ברשימת "מאה נגני הג'אז הטובים ביותר של המאה העשרים" על ידי המכון האמריקאי לביוגרפיות.
השלושה מתכנסים על הבמה, ביחד עם עוד שלושה נגני תופים, בס וסקסופון, ומג'גלים בין הסגנונות- מ"כרמן" בביצוע מרהיב של אפרת, שעוברת מהגירסה הקלאסית לגירסת "ניו אורלינס", ומצד שני מפליאה גם ב"היו לילות" ואיך אפשר בלי מחווה לאמה שפלן? , הסיפורים מאחורי הקלעים של ננסי ברנדס, והטירוף המיוחד של לאוניד פטאשקה שמשתולל על הקלידים ומדביק את הקהל באקשן המוסיקלי, כולל שיתוף הקהל באילתורי ג'אז, וגרסאות של "איך בטהובן ומוצרט היו מנגנים את יונתן הקטן".
תקצר היריעה מלספר על הצלילים המיוחדים של כל קטע וקטע במופע, אבל הכל ביחד מוכיח שהשלם גדול מאוסף המרכיבים, ומדובר בכשעתיים של ערב אנרגטי ומהנה במיוחד.
טעימה קלה מהערב ניתן למצוא כאן.
מחזות זמר בברודווי – חלומות נוצצים על הבמות המפורסמות בעולם. והשירים שהם כוכבי הערב היו תמיד גרנדיוזיים, גדולים מהחיים. אין מי שלא מכיר ואוהב את השירים מתוך מחזות הזמר המפורסמים- פאנטום האופרה, גבירתי הנאווה, קברט…. לעיתים אהבנו שיר בלי לדעת שהוא בכלל ממחזמר, כך למשל כולנו מכירים את "זכרונות" בביצוע של ברברה סטרייסנד, ולא כולם יודעים שזה לקוח מהמחזמר המצליח "קאטס" .
באמצע שום מקום, במדבר לוהט, נמצאת סוג של פאטה מורגנה- אמיתית לגמרי- עיר החטאים והאורות, הכסף והקצב- לאס ווגאס. רבות כבר נכתב על העיר שמה שמתרחש בה , נשאר בה, והיא מעין אשלייה נוצצת, חלום מתוק וגדול מהחיים.
חלק נכבד מהיופי שלה היא המוסיקה, ובמשך השנים הופיעו בה הגדולים שבגדולים, הטובים שבטובים- מפרנק סינטרה ואלביס פרסלי, ועד ברברה סטרייסנד וסלין דיון. אולמות שלמים הריעו ללהיטים שנשארו איתנו עד היום.
צחי סיטון, זמר בס בריטון, רקדן ופרפורמר, בעל רזומה עשיר בשירה, ריקוד והופעה, מביא לנו את לאס ווגאס לתל אביב, בשעה וחצי של המיטב שבמיטב- להיטים בעברית, אנגלית ואיטלקית (ואם הייתי על גונדולה בהחלט הייתי רוצה שהוא יהיה הגונדולייר המזמר שלי…), "my way"', "i can't help falling in love with you." , "וולרה" שסוחף את הקהל לסוג של שירה בציבור, "New York New York" , ובל נשכח את "Unforgetable". סיטון והקול המלטף שלו מפלרטטים עם הקהל, תוך יצירת תחושת קירבה עם כל אחד ואחת, כאילו שהוא שר רק להם. סיטון מלווה על ידי שלושה נגנים מהשורה הראשונה- גיורא ליננברג המוכשר על הקלידים והניהול המוסיקלי, שי רן על הקונטרבס והנרי ורד על התופים, וגם להם ניתן מרחב ביטוי וכבוד, ואיך אפשר בלי הזמרת האורחת לימור שפירא, שנותנת את הגוון הנשי, את הקונטרה בדואטים כמו "כל מה שאתה יכול לעשות , אני יכולה טוב יותר" מתוך "אנני אוקלי", וביצוע מצמרר כמעט של "הפנטום של האופרה" כשאנו רק מחכים שהשנדלייר כבר יפול?
