כשאני כותבת על מסעדות, אני מאד משתדלת לא לכתוב מילים כמו "מדהים" ו"מהמם" כי זה לא אומר שום דבר לקוראים שלי. אני מעדיפה לתאר את המנות כפי שהן ושכל אחד יחליט אם הוא היה אוהב אותן  או לא. במקרה של קורדליה אני חייבת בכל זאת מילה כללית אחת – "מענג". כי הערב שהוזמנתי אליו ושהעברתי בו היה חוויה שגדולה מסך המרכיבים – מקום+שירות+אוכל = חוויית אכילה אחרת.

"קורדליה" היא לא מקום שבאים אליו כי רעבים. כלומר, לא שלא יוצאים שבעים, אבל המטרה היא החוויה, ערב ארוך (הארוחה שלנו לקחה כשלוש שעות והיתה בדיוק בקצב המתאים להתענגות על כל נגיסה, כל טעם, כל מרקם) שמתאים לכל מי שרוצה לפנק את עצמו או אחרים.

זה מתחיל בכניסה למבנה שכל פינה בו משדרת תשומת לב וטאצ' מיוחד, מנברשות מלכותיות שמאירות את הקירות העתיקים של יפו, דרך נרות שהבהבו על כל שולחן ועד אפילו לאגני הרחצה המיוחדים בחדר השירותים שלידם הונחו ספרונים מסדרת "הרומן הרומנטי" שגרמו לי לעשות "אההההההההההה" כזה של סצינות רומנטיות בסדרות טלוויזיה.

אחר כך מגיע השירות שהוא לא פחות ממלכותי – צוות מלצרים שלא מזניח אפילו את הפרט הקטן ביותר, החל מכך שאיך שהתיישבתי קיבלתי שרפרף להניח עליו את התיק, דרך מילוי חוזר של כוס היין, כוס המים וקערית הלחם כך שבכל רגע נתון הן היו מלאות, הנימוס והדקדוק המושלמים של מזיגת המשקאות, קיפול המפית ברגע שהלכתי לשירותים בצורה עדינה ומדוקדקת, ניגוב השולחן מפירורים בעזרת מברשת מעוצבת ויעה כסוף עד הפירור האחרון, מזיגת חלק מהמנות מול הסועד עצמו כחלק מהחוויה וכך הלאה.

כשאני מוזמנת לערב טעימות אני תמיד מעדיפה את המלצת הבית. כשהמלצר הביא לי את התפריט זה מה שאמרתי לו והוא השיב ב"אם כן, הכי טוב לנסות את ארוחת הטעימות שלנו כך שתוכלו לחוות את מירב הטעמים". ארוחת הטעימות עולה 250 שקלים לאדם, כוללת שמונה מנות ומקיפה מגוון גדול של סוגים – חלבי, בשרי, פירות ים, מתוק, מלוח, קר, חם, הכל מהכל.

המנה הראשונה שנחתה לנו על השולחן היתה "צלחת מתאבנים" שכללה שלושה זוגות של מטעמים – קדאיף עם עגבניות וזיתי קלמטה, עוגיית כוסברה עם גבינת שמנת וסופלה שמנת אספרגוס. מדובר במנות בגודל ביס, כשהשילוב מזכיר קינוחים והתפיסה שלנו אומרת שזה אמור להיות מתוק, כך שהניגוד מדגיש את הטעמים. מבין השלושה החביב עלי ביותר היה ה"סופלה שמנת אספרגוס" שהיה סוג של פחזנית רכה עם מילוי מלוח.

"מילפי שרימפס ושאלוט" היה המנה הבאה. יש לציין שבתחילת הארוחה המלצר האדיב בירר איתנו אם יש משהו שאנחנו לא אוכלים מכיוון שיש סועדים שאמנם אוכלים במסעדות לא כשרות אבל נמנעים מפירות ים למשל. אנחנו אישרנו לו ש"כל דבר חוץ מחיות מחמד זה בסדר מבחינתנו" והשטח היה פנוי למנה.

השרימפ הגיע בתוך המילוי, לא כיחידה בפני עצמה, והתחבר עם בצל השאלוט. הטעמים היו חזקים. הבן, שלא טעם שרימפס קודם, אמר שאם זה הטעם אז הוא מוכרח בפעם הבאה לטעום את הצורה המקורית של השרימפ. ה"מילפיי" היה יותר סוג של קרקר שהונח על המילוי וגרם לנו לנטוש את הסכו"ם המנומס ולהעמיס מהמילוי על הקרקר לאכילה עם האצבעות .

"גספצ'יו על חציל קלוי" – מרק עגבניות קר שנמזג מעל חציל קלוי קלאסי. הבן לא חובב חצילים אז הוא התמקד במרק עצמו. אני העמסתי קצת חציל ומעליו מהמרק (שנמזג אגב בצורה מאד אסטטית על ידי המלצר) ושמחתי מאד, עגבניה וחציל קלוי הולכים מצוין ביחד. מנה מאד נדיבה יחסית לארוחת טעימות, בעיקר כשהשארית נוגבה על ידי לחם הבית שקיבלנו (עם חמאה ושמן זית ) משני סוגים שונים.

"טורטליני כמהין בבצק חלמונים" היה הבא בתור, ארבע יחידות של טורטליני עשיר (אוי, כמה שחלמונים עושים טוב לפסטה..). חוסלו במהירות, וגם כאן הרוטב נוגב באמצעות הלחם (שהקערה שלו מולאה שוב ושוב).

"קבב טרחון וספייסי סלט פטריות" – דג אינטיאס בצורת שני קבבים עגולים, על סלט פטריות שימגי ושיטאקי עם רוטב שום שחור והרבה עלי בייבי. שליטה של טעם לימוני, דג רך אבל לא מתפרק, עדינות היא שם המשחק.

"נתח קצבים על ריזוטו כוסמת"  היה העיקרית האחרונה לפי התפריט – פחות התחברתי לכוסמת (לא פייבוריטית שלי באופן כללי) אבל הבשר היה עשוי מדיום (לא נשאלתי אבל זו מידת עשייה שהחמיאה לבשר) , חתוך לחתיכות בגודל נגיסה ובכמות נדיבה.

המלצר ניגש אלינו ואמר שיש נוהג שלפני הקינוחים יש אפשרות לקבל עוד פעם אחת מהמנות שהוגשו או מנה נוספת כ"הפתעת השף". אמרתי לו שאני מאד אוהבת הפתעות. הוא שאל אם להפתיע אותי בכיוון של בשר או דג ואני אמרתי את שלוש המילים שחשבתי עליהן מאז שראיתי את התפריט של "קורדליה" – "קוקי סאן ז'אק" .

קיבלנו מנה אקסטרה (כך שסך המנות עלה לתשע) של צדפות על הפלאנצ'ה עם קרם כרובית וקצף פורצ'יני. טוב, קוקי סאן ז'אק שמקבל את הטיפול שהוא צריך, הופך להיות מדוייק ורך, בלי ליפול במכשול הצמיגיות. שלושת הצדפות שלי נעלמו תוך דקה, ויחד איתן גם עוד אחת מהצלחת של הבן שלא היה מסוגל להכניס יותר כלום לגוף. רווח שלי. הקצף היה פחות מוצלח מכיוון שהיה לו טעם דומיננטי מדי של פלפל שחור לטעמי, מה שקצת כיסה על הטעם של הפטריות.

השולחן נוקה בדייקנות , הסכו"ם הוחלף שוב (לכל מנה קיבלנו סכו"ם נפרד) והגיע זמן הקינוחים.

הראשון שקיבלנו היה "ברולה גרניום וסלט מלון"  עם עלי נענע. מנה מאד מרעננת ומרגיעה של קרירות שהזכירה לי סוג של מלאבי משודרג.

הקינוח השני שקיבלנו היה יצירת מופת בשם "גורמנדייז פרחים". אין לי מושג למה השם הזה, אבל המשמעות שלו היתה משטח אבן ארוך ועליו חמישה קינוחים קטנים שונים, מה שאיפשר להתנסות בשפע רב של מרקמים וטעמים. כאן בדיוק נכנסה המילה "עונג" לתפריט.

אז מה היה לנו שם?

פנקוטה אספרסו רכה ומתוקה, מקרון פירות יער שגרם לי להבין שגם אוכל יכול להיות סקסי, מרנג לימון- קשיחות עם פציחות עם רכות ביחד, טופי ביתי עם שקדים ואגוזים – שידרוג של ממתק קלאסי, וכמובן איך אפשר בלי שוקולד? אז האחרון בשורה היה "סופלה שוקולד וויסקי" שהיה חמים ומרוכז כמו כדור שוקולד אלכוהולי ועשיר בטירוף.

על השתיה החמה וויתרנו מחוסר זמן ומקום, ואם היה שם ערסל, הייתי מבלה שם בנמנום קל בשעות הקרובות.

אז אם בא לכם לטעום חוויה חדשה, מרקמים, ניחוחות ואווירה – "קורדליה" הוא המקום.

רחוב יפת 30 יפו.

כל הפרטים, התפריט, האירועים – הכל באתר של "קורדליה" – www.cordelia.co.il

כמה REAL? ובכן, מכירים את זה שעל קופסת מוצר יש תמונה של פרי עסיסי אבל בתוך המוצר יש סוג של מחית שמזכיר מזון תינוקות?

זה קורה לעיתים יותר מדי קרובות במעדני יוגורט, וסידרת "REAL" של יופלה באה לפתור את הענין הזה, כשהם מצאו שיטה חדשה שבה הפירות נשמרים בשיא איכותם גם כשהם בתוך גביע של יוגורט.

היוגורט עצמו הוא אגב שלושה אחוזים, כך שגם מי שמקפיד על משקלו/ה יכול להנות ממנה שיכולה להוות ארוחה קלה בפני עצמה (בעיקר בעשר בבוקר במשרד כשגוועים מרעב ויש רק עוגיות קשות כמו אבן..)

קיבלתי לטעימה ארבעה טעמים חדשים – אננס, תפוח, פירות יער ודובדבן (כמובן שלכל אחד מהם יש תכונה כמו "דובדבן חושני" וכך הלאה.

כבר כשפתחתי, ורואים זאת בתמונה, אפשר להבחין אשכרה בחתיכות פרי ולא במחית ובכמות נדיבה.

חטפתי לעצמי את טעם התפוח כי היה לי רעיון טעים לשידרוג- הוספתי לו קינמון וקיבלתי סוג של עוגת תפוחים עשירה, במעט קלוריות והרבה טעם (וגם קרנץ' שגם זה לא תמיד מובטח ביוגורטים עם פירות).

שאר היוגורטים כבר מחכים במקרר תחת אזהרה של "קחו לכם דגני בוקר כלשהם ואל תגעו לי בארוחות שלי לשלושת הימים הקרובים!"

להשיג ברשתות השיווק.

קפיצה קטנה לחו"ל היא תמיד כייפית. קפיצה שלא דורשת אריזה ומעבר בנתב"ג כולל ה"ארזת לבד" היא בכלל תענוג. הזמנה לאגף החדש של מלון "אמריקן קולוני" בירושלים שכולל הרחבה של מסעדת "ערבסק" המפורסמת של המלון, היא הדרך הכי טעימה לנסוע לחו"ל בישראל.

במלון "אמריקן קולוני" ובמסעדת "ערבסק" כבר ביקרתי בעבר- http://cafe.mouse.co.il/post/2580351/ ונהנתי מהמנות המגוונות ומהאסטטיקה הרבה של המקום, והפעם ישבנו בבר הקיץ החדש, בבריזה של לילה ירושלמי מלטף, מוקפים בהרבה תיירים ואנשי עסקים ששוחחו בשפות זרות, ליד בר מצויד היטב ומטבח חיצוני שכלל טאבון בבניה מיוחדת מאיטליה. הבר עצמו נפתח אחרי עשרה חודשים של שיפוצים ובעלות של למעלה ממליון וחצי שקלים.

בדרך לשולחן שלנו עוד עברנו בגינת תבלינים חדשה, עם מפל קטן ואווירת זן (וכמובן שהתבלינים משמשים את השפים של המסעדה במלון) והמון פינות שכיף לשבת בהן על כיסא נדנדה, או בין העצים ולהנות מהבריזה הירושלמית.

בבר הקיץ החדש מציעים מגוון קוקטילים קיציים ותפריט איטלקי עשיר שמותח את המילה "איטליה" למחוזות שלא הכרתי ולא טעמתי.

מלצרים אדיבים שירתו אותנו בשילוב של אנגלית ועברית, ואחרי מזיגת יין (קברנה סוביניון לפי בחירתנו) מנות ראשונות החלו להגיע לשולחן.

שף המלון דיוויד דעדס הגיע כדי להציג בפנינו מנות יפיפיות ומתוחכמות עם המון צירופי טעמים מעניינים.

פואה גרא קלאסי היה הראשון, עם ריבת תאנים, נימוח ומתקתק בעדינות, הוגש עם גבינת ברי (104 שקלים בתפריט). פינוק יוקרתי עד הסוף.(104 שקלים בתפריט)

סלט טונה על עלי אנדיב- עם הפתעה של אבטיח. ההפתעה היתה מושלמת כי גם מבחינת המראה החיצוני, חתיכות הטונה וחתיכות האבטיח הן דומות והצירוף של המתיקות עם הדג היה מקסים. (95 שקלים)

"קובנייה" מהמטבח הערבי – בשר נא עם רוטב וינגרט עגבניות. (99 שקלים)

קרפצ'יו ברזאולה   מרוענן עם עלי תיבול ירוקים. (95 שקלים)

קרפצ'יו חזה אווז עם אגסים וגורגונזולה (89 שקלים בתפריט), תמיד שילוב מנצח.

פילה עוף עם זרעי פרג שהוגש עם מרק גזר  ודלעת(65 שקלים), פחות התחברתי לעוף, יותר למרק, אולי הייתי אמורה לאכול אותם ביחד? אולי.

ספיחה – מאפה טורקי בשרי שהוגש עם סלט טורקי חריף, סוג של פוקצ'ה עם בשר, (78 שקלים), מנה מפנקת ופחמימתית כמו שצריך. (78 שקלים)

המנה המנצחת שלי מכל המבחר (והיה מאד קשה לבחור) – צדפות קוקי סאן ז'אק שכל מי שיודע להעריך צדפות, ימחא כפיים לביצוע הזה. זה היה השלב שהצטערתי שיש עוד אנשים איתי בשולחן.. (ושרובם לא שומרים על כשרות…). (99 שקלים).

(בתמונה מימין, שף דיוויד דעדס).

כמובן שביקשנו גם את המנה שטעמנו בפעם הקודמת (ראו הסיקור הקודם)- שרימפס פלאפל עם סלט טאבולה. (94 שקלים). עזבו אתכם מהסלט- תפסו שרימפס בשתי אצבעות, הרימו מעל הראש, כופפו את הצוואר אחורנית בעודכם מורידים בעדינות את העונג הזה אל תוך הפה , וזהו. לא צריך יותר.

מנהל המלון מר תומאס בא להסתובב בין האורחים ולראות שהכל בסדר, וסיפר שעכשיו מגיעות המנות העיקריות, האקסטרה מיוחדות (כל כך שבאינטרנט עדיין אין מחירים שלהן).

אני די אהרוס את ההפתעה אם אספר שהמנה הראשונה שקיבלנו היתה המנצחת גם בעיני וגם בעיני שאר יושבי השולחן. מדובר היה במנת מוח של טלה. המוח היה עשוי בסוג של קראסט שיצר מעטה פציח בעדינות ובפנים.. .פשוט לבכות מרוב רכות. בשר נימוח ורך, אפילו ילדים יכלו להתענג על זה. (אם ההורים היו מאפשרים להם לקבל חלק, רוב הסיכויים שהיו מאמצים את כל המנה לעצמם).(95 שקלים)

צלחות צדדיות של ירקות מאודים בצבעים עזים (70 שקלים) ותפוחי אדמה (50 שקלים)הגיעו ביחד עם פיתות הבית כדי ללוות את המנות הבאות:

מנה מיוחדת של טחול ממולא, בגרסה משודרגת ממה שאנו מכירים במסעדות "ביתיות",(90 שקלים)

בקר עם רוטב צדפות- סוג של מנת קדירה באווירה תאילנדית (עם רוטב בוטנים). היה לי חריף אבל אני מתה על בוטנים במנות.(135 שקלים)

פלטת ממולאים – גם פה נראה היה שיש איזה "מאמא" אותנטית שהביאה את המגע של הבית עם טוויסט של השפים במסעדה ונוצר שילוב של מוכר ולא מוכר.(104 שקלים)

כתף טלה- בסיר ממורק ומבריק הגיע תבשיל כתף טלה עם הרבה ירקות, אפילו לא היה צריך סכין כדי לשלוף חתיכות בשר ענקיות, מנה גדולה ומשביעה, ארוחה בפני עצמה. (145 שקלים)

עוף טריאקי עם סלט אבוקדו – גם פה השפעה אוריינטלית.(121 שקלים)

כאמור מבין כל המנות הללו, בחרתי כפיבוריטית שלי במנת הקוקי סאן ז'אק, ולמי שלא אוכל פירות ים, ההמלצה שלי היא כתף הטלה.

השולחן פונה, המלצרים ריחפו סביבנו ואחד הגיע עם מגש הקינוחים. אין לי מושג בדיוק איזה קינוחים היו שם, אבל היה מבחר של מתוקי קוקוס, מוס שוקולד, בקלוואות בטעם אותנטי ומה שכולנו התנפלנו וחיסלנו הכי מהר- טראפלס קלאסיים נימוחים ושוקולדים.

מסביב המשיכו לדבר בכל מני שפות ומלצרים הגישו עוד ועוד מנות מיוחדות (והריח של הפיצה מהטאבון הקיצי.. אוקי, חייבים לחזור לפה עוד פעם..).

המסעדות של "אמריקן קולוני" הן לא מקום למי שרק רוצה לשבוע, אלא למי שרוצה חוויה כוללת של טעמים מיוחדים (לצד מוכרים ואהובים), הרבה אסטטיקה ו… הזכרתי אווירה של חו"ל בלי לארוז מזוודות?

האגף החדש "פאלם האוס" נפתח רק לפני כחודשיים. ביקרנו בכמה חדרים לצורך התרשמות, והאמת, מתאים לי איזה נופש במלון, עם חדרים מרווחים, מיטות שמיהרנו לקפוץ עליהן (אבל בנימוס כמובן) ולטבוע במצעים הרכים שלהן, ובעיקר – הפטיש שלי – חדרי אמבטיה מפנקים ומאובזרים בעיצוב מודרני. במלון כמה דרגות של יוקרה בחדרים, ובאלה שאנחנו היינו כמובן שהיה גם שולחן כתיבה מהסוג ששועי עולם היו שמחים לשבת לידו ולנהל ממנו את העולם (או לפחות לבדוק מיילים).

המלון, הקיים מעל 120 שנה, מקפיד על אווירת יוקרה ומצליח בתוך מבנה עתיק וקסום, לשמור על רמה מקסימלית.

ישנם מבצעי אירוח רבים, בראנץ' מפואר בשבתות שכבר הבטחתי לעצמי להתנסות בו, והיות והמלון אינו כשר, למי שאינו שומר על צום יום כיפור (כמו גם לתיירים הרבים כמובן) – זהו המלון היחיד בישראל שמגיש אוכל ביום זה. (הבראנץ מוגש במסעדת ואל בראסרי). במלון ישנו גם בר המרתף – חורפי וממוקם במרתף עשוי אבן ירושלמית מקורית עם הרבה פינות ישיבה מזמינות.

כתובת אתר הבית של המלון לכל הפרטים-

http://www.americancolony.com/

מבצעים מיוחדים –

לראשונה גם עיסקיות של ארוחת צהרים במסעדת ערבסק של 121 ₪ וארוחת ערב במחיר של 173 ₪. ארוחות הכוללות מנה ראשונה, עיקרית וקינוח- שוה מאד!!!

לינה- מחיר לינה לחדר זוגי + ארוחת בוקר בחודש ספטמבר הוא 1500 ₪ ללילה. 40% זול יותר מהמלונות האחרים ברמה שלו.

לפי ויקיפדיה, קפה הוא " שם כולל למספר משקאות חמים וקרים המבוססים על תמציות שמנים ארומטיים המופקים מצמח פולי הקפה, קלייתם וטחינתם של הפולים וחליטה או בישול של האבקה המתקבלת מהם". תיאור קצר שכולל בתוכו עולם שלם של טעמים, ניחוחות, תערובות ושיטות הכנה שונות.

המושג עצמו "קפה" הוא לא רק שתיה של נוזל אלא גם מוסד בפני עצמו, אם זה הקפה הצבאי שמוכן בתנאים פרטיזניים, אם זה כסמל לשחרור פמיניסטי ואם זה כרמיזה רומנטית של "אפשר לעלות לקפה?" וכמובן התאומים הסיאמיים "קפה ועוגה" כשכמו בפרסומת של פעם, לפעמים "הקפה הוא רק תירוץ".

(שלא לדבר על הגאווה הלאומית שלי כבת ל"ארץ פירות הקפה").

חלפו הימים שבהם אנשים היו מוכנים להסתפק באבקה פשוטה מהמכולת השכונתית , היום אנשים משקיעים בקפה שלהם (ובאביזרים שיעצימו את חווית הקפה) , אם זה בבית, במשרד, עם חברים או בבית קפה, אנשים רוצים את הקפה שלהם מדוייק ולפי טעמם ובמגוון גדול (זוכרים את המערכון ההוא ב"ארץ נהדרת" שבו "מרגול" נכנסת לבית קפה ומבקשת קפה מעלמה זק בתפקיד המוכרת?)

רשת "לנדוור" (הקיימת מאז 1919 והיא יצרנית הקפה הוותיקה בישראל והשניה בגודלה בארץ) השיקה חנות קונספט חדשה ברמת החי"ל – למכונות קפה, תערובות ייחודיות, אביזרים וכל מה שבן אדם צריך כדי להעצים את חווית הקפה שלו למקסימום.

הוזמנתי להשקה כדי לבדוק מה בדיוק יש שם. את פני קיבל יאיר שפירא, מנכ"ל חטיבת הסחר והשיווק של קפה לנדוור שהסביר כיצד מתאימים את המוצרים ללקוחות, כי אין דין בית קפה לביתו הפרטי של אדם, וכי לכל אדם יש העדפות אחרות בנוגע לטעמי הקפה שלו, וכמו ביין, יש דקויות שהופכות קפה לטעים עבור כל אחד.

מה שנחמד בחנות הוא שיש תמיד מי שיסביר. במקרה שלי התעניינתי במקינטה וקיבלתי הסבר מקיף איך מפעילים אותה, איזה קפה נדרש, על מה צריך להקפיד ועוד. (הידעתם שלמקינטה נדרש סוג קפה מיוחד, ואסור להתבלבל בינו לבין קפה טחון לאספרסו למשל?).

(בתמונה למעלה- יאיר שפירא עם תערובת קפה שמתאימה גם לאספרסו וגם למקינטה)

בחנות יש כמובן הרבה מוצרים של חברת ILLY , מותג האספרסו האיטלקי היוקרתי בעולם, כולל סדרות של קופסאות מיוחדות לאספנים. (לנדוור היא היבואנית הבלעדית).

ולקראת החגים, כמובן שתמיד אפשר להרכיב סלסלה יפה של מוצרי קפה כמו כלים, תערובות, אביזרים (ולמי שממש אוהבים – מכונת קפה משוכללת) לפינוק של כל השנה.

כתובת החנות – מגדלי זיו, רחוב ראול וולנברג 24, רמת החי"ל תל אביב.

מודה, אני אוהבת חלב עיזים יותר מחלב פרה. בשימוש היומיומי אני עדיין רגילה לחלב פרה, פשוט כי הוא הרגל, אבל עכשיו אני שמחה לגלות שיש יותר ויותר חלב עיזים על המדפים, מה שמאפשר לי לשפר את הטעמים של כל מה שחלבי אצלי.

"תנובה" מעלים כעת על המדפים חלב עיזים באריזת ליטר אחד, (חלב מלא 3.6%). המילה הראשונה שצצה לי בהקשר לחלב עיזים הוא שהוא עשיר ומוסיף שכבת טעם נוספת לכל דבר שמשתמשים בו- משתיה רגילה או כתוספת לקפה, דרך קערת הדגנים של הבוקר, ועד לבישול ואפייה.

בתור בונוס גם מקבלים את העובדה שחלב עיזים בריא יותר (הוא משמש למשל כתרופת סבתא לפצעים בפה למשל).

ניסיתי את החלב בכמה גרסאות – בתוך משקה שוקו, בקערת דגני בריאות של הבן , במילקשייק, במרק תפוחי אדמה חלבי, ובעוגה.

בכל המקרים המנות יצאו לא רק זהות למקור, אלא טובות יותר. (ומי שלא ידע שיש חלב עיזים במקום חלב רגיל, לא שם לב להבדל , רק ציינו שזה "טעים מאד").

(בתמונות – דגני בוקר עם חלב עיזים ומילקשייק על בסיס חלב עיזים וגלידה דיאט).

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר.

את קרין גורן אין צורך להציג, הכוהנת של המתוקים בישראל, מלכת השוקולד שדואגת לחדש ולהביא מתכונים רבים שמשמחים את כל מי שמכין אותם (וכמובן את מי שאוכל).

במיזם חדש חברה קרין גורן ל"סוגת" וביחד פיתחו את "סוכרלוז" – תחליף סוכר שמושלם לאפייה, בישול וטיגון.

ישנם בשוק תחליפים רבים לסוכר, אבל היות והסוכר בעוגה למשל הוא לא רק ממתיק אלא יש לו תכונות נוספות (שמירה על טריות, גובה המאפים, עזרה לתפיחה היות והסוכר הוא המזון של השמרים, קרמליזציה וכו'), התחליפים פשוט לא מתאימים לאפייה ויוצרים אכזבה כשמשתמשים בהם.

כאן נכנסה לתמונה קרין גורן ובמשך תקופה ארוכה ניסתה סוגים שונים של תחליפים מהארץ ומחו"ל, שילבה במתכונים שלה, בדקה מה יצא ובסוף נולד המוצר החדש- הסוכרלוז של "סוגת", היחיד שקרין מעידה עליו ש"התחליף המושלם לאפייה, רק עם תחליף סוכרלוז הגעתי לתוצאות מעולות".

ה"סוכרלוז" בעל תו אי"ל (של האגודה הישראלית לסכרת), והוא מיועד כמובן גם למי שמעדיף לצמצם בצריכת הסוכר, שלא לדבר על כך שהמוצר מכיל 30% פחות קלוריות, כך שאפשר לאכול את פרוסת ה עוגה בלי נקיפות מצפון (או כמו שקרין אומרת "לאכול בשקט את הפרוסה השניה").

התכנסנו לבדוק "הכצעקתה" – האמנם אפשר להכין עוגות וקינוחים שיהיו בעלי טעם זהה, למרות שהם מכילים "סוכרלוז" ולא סוכר "אמיתי"?

אז כן, קרין הכינה לנו שתי עוגות זהות (עוגת הסופלה שוקולד המפורסמת שלה, עם חלבה). באחת היה סוכר, בשניה היה סוכרלוז. שתיהן היו טעימות נטו, ואי אפשר היה להבדיל מי זו מי. (כדי שבכל זאת נוכל להבדיל, קרין קישטה אחת מהן בחלבה מפוררת ואחת בשערות חלבה).

גם במטעמים אחרים שקרין הגישה לנו (קרמבו, עוגת רולדה קפה) אי אפשר היה להבחין שמדובר בתחליף סוכר, מה שהיה משמח מאד.

שתי העוגות, אחת עם סוכלוז (משמאל), השניה עם סוכר רגיל (מימין), אין הבדל, לא במראה ולא בטעם.

קרין ביקשה להדגיש שכשבוחרים מתכון כלשהו, ורוצים להמיר את הסוכר ב"סוכרלוז" יש להמיר לפי נפח ולא לפי משקל – כוס אבקת סוכרלוז של סוגת בתפזורת (זו שבצנצנת) שווה במתיקותה לכוס אחת של סוכר רגיל.  כמו כן, הקצפה עם תחליף סוכר היא קצרה יותר (גם עם ביצים וגם עם שמנת מתוקה) וגם זמן האפייה יהיה קצר יותר. בעוגות שמרים יש להגדיל את כמות השמרים במקצת ויש להקפיא לשמירת טריות אם לא אוכלים על המקום. (מה שבדרך כלל קורה..)

קיבלנו הרבה מתכונים למתוקים על בסיס "סוכרלוז" ומתוכם בחרתי להביא עבורכם את "סחלב שוקולד מחמם" שמתאים לי אישית גם בגלל שהוא קלי קלות של הכנה, וגם בגלל שאני מתה על סחלב, מתה על שוקולד, והשילוב של השניים עושה לי את זה בגדול.

אז ככה –

החומרים לארבע מנות:

4 כפות קורנפלור

8 שקיות קטנות של אבקת "סוכרלוז סוגת" (או 12 כפיות מהצנצנת כי שם זה פחות מרוכז).

1 ליטר חלב

8 קוביות שוקולד מריר ללא תוספת סוכר.

אופן ההכנה :

מערבבים בסיר את הקורנפלור והסוכרלוז, מוסיפים רק כוס אחת חלב וטורפים למניעת גושים, מחממים על אש בינונית תוך כדי טריפה עד רתיחה ומוסיפים את שארית החלב.

משגיחים שלא יגלוש ומורידים מהאש.

שמים בכל ספל 2 קוביות שוקולד בתחתית ומוזגים מעליו את הסחלב החם, וכמובן מגישים מיד.

אפשר לקשט בשוקולד מגורר.

ההפתעה היא שמי שמקבל לא יודע שיש קוביות שוקולד בתחתית, וכשהוא מערבב זה עולה ומתערבב ומפתיע במתיקות שוקולדית כייפית (וואי, כשאני כותבת את זה אני כבר משתוקקת שיהיה חורף שמתאים בול למשקה הזה, ואני בכלל בן אדם של קיץ…)

(בתמונות, מתוקים נוספים שקרין הכינה עם "סוכרלוז" )

ה"סוכרלוז" מתאים לכולם, כולל נשים בהריון וילדים.

במסגרת ההשקה קרין גורן גם סיפרה לנו על ספר הבישול החדש דנדש שלה "אם לסבתא היה מיקסר" שבו היא אספה (במשך 3 שנים!!) מתכונים של סבתות, והתאימה אותם לזמנים שלנו, כולל הפיכת כמויות כמו "לפי העין" או "כמה שתופס" לכמויות מדידות, שימוש במכשירי חשמל חדישים יותר (מיקסר, מיקרוגל, מעבד מזון), ושידרוגים לטעמים הקלאסיים עם טוויסט מודרני.

בסידרת ה"סוכרלוז" יש צנצנת של 100 גרם גרגרים,שקית מילוי לצנצנת, קופסה של מאה שקיות אישיות (מצוין לקפה) ומיכל של 100 טבליות, לנוחות המשתמשים.

כצ'ופר יש על האריזות גם בר קוד שמאפשר הורדה של מתכונים של קרין.

בתמונות – שני שפים ובלוגרית – עם קארין גורן ותום פרנץ זוכה "מאסטר שף".

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר.

לאתר של "סוגת" – www.sugat.com

נתחיל מהסוף – הסיכוי שאני אהפוך לצמחונית, כל שכן לטבעונית, קטן טיפה יותר מהסיכוי שאלד את בנו של הנסיך הארי, מה שיהפוך אותי ל"הוד מעלתה הנסיכה שושנה אלישבע חזן גרינברג ווידזור".

כאחת שהשתחררה מכבלים קולינריים בדמות כשרות, בוודאי שלא אסכים להיות כבולה בשום הגבלות אחרות מלבד טעמי האישי (מה שאומר שאני לא אוכלת חריף, אניס וכל דבר בטעם של קולה, כי אני לא סובלת את זה).

ההזמנה לסקר סדנה שבה ישתמשו במוצרים של "אלפרו" נראתה לי במבט ראשון לא שייכת , מה לי ולמוצרים "שמיועדים לטבעוניים?". ואז הוסבר לי שאמנם "אלפרו" התחילו עם משקאות סויה אבל עכשיו עברו למשקאות חדשים מהטבע, במגוון טעמים מיוחדים, שגם מי שלא מתנזר ממוצרי חלב או בשר, יכול להשתמש בהם כדי להעשיר מנות וליצור הרכבים חדשים, וכמובן גם למי ששומר כשרות ורוצה אחרי הסטייק לאכול קינוח טעים שאינו חלבי למשל.

הגעתי ל"מבשלים חוויה" – מקום בו התארחתי רבות בעבר, ופגשתי את הבעלים שף יניב פרתם שהפעם העביר את השרביט לבשלנית (ששונאת שקוראים לה "שפית") – אורי שביט. אורי, בעלת הבלוג המצליח "טבעוניות נהנות יותר" ובעלת רקורד של כתיבה, קולינריה, הופעות טלוויזיוניות ועוד, הרימה את הכפפה ויצרה מגוון של מנות שמבוססות על המשקאות החדשים של "אלפרו".

המוטו של אורי הוא "מקומי, טרי , עונתי". השילוש הקדוש של בחירת מוצרי הגלם.

על השולחן נפרשו קערות רבות מלאות בכל טוב הארץ – פירות, ירקות ואגוזים, יחד עם מגוון משקאות הטבע של "אלפרו".

"אני תמיד מתחילה בהרמת כוסית" אמרה אורי והכינה לנו שני קוקטיילים. הראשון היה קוביות של מנגו שמעליהם נשפך רום ואז ניתן להן לעמוד כדי שהפרי יספוג את טעמי המשקה, ובמקביל טחנה אורי עוד מנגו במערבל ביחד עם משקה אורז של "אלפרו". הכל נמזג מעל לרום ולקוביות המנגו, ונוספה למעלה גם נענע בשביל העיקצוץ. המשקה שיצא היה מאד קיצי ומרענן וכולנו דגנו את הקוביות מלמטה.

משקה נוסף שהכינה אורי היה גירסה של משקה שקדים, כשהיא השתמשה בעירבול של משקה שקדים של "אלפרו" ביחד עם מעט (מאד!) שקדים מרים טחונים (לטעם של מרציפן) ושוט של ערק. אני כאמור לא סובלת טעמים של אניס ולכן ביקשתי להמנע מהערק, מה שהשאיר לי משקה שהזכיר רוזטה או את משקאות השקדים שמוכרים בשווקים מהדוד הגדול. קוביות קרח מרעננות קישטו את כל העסק.

אחרי האלכוהול הגיע הזמן להתעסק בעיקר והתחלנו עם שייק פירות. כולנו אוהבים שייק פירות, בוחרים את הפירות שרוצים ומוסיפים להם נוזל כלשהו והכל למערבל. בבית בדרך כלל אנו מכינים על בסיס מים או על בסיס חלב, כאן הבסיס היה משקה שקדים ועוד קצת עלי נענע, והתוצאה היא משקה מרווה ועסיסי, מלא בריאות.

הגיע הזמן לאכול ואורי דיברה על ממרחים טבעוניים. ההדגמה היתה על שעועית לבנה שהושרתה. אורי סיפרה שהתייעצה עם תזונאית שאמרה שגם שעועית מוקפאת שומרת על ערכיה התזונתיים ואפשר להשתמש בה כשאין זמן להתעסק עם שעועית טריה. גם כאן השעועית הונחה במערבל, הפעם עם משקה אורז של "אלפרו", ובתוספת שום, לימון ותיבול של גרידת לימון , מלח ופלפל, וטחינה איטית ליצירת אמולסיה, הכל הפך לממרח שהוגש לנו עם מקלוני ירקות ותיבול כבקשתינו (חתיכות קטנות של בצל ירוק, חתיכות פלפל אדום חריף וכו').

מבחינתי זה היה ממרח טעים בפני עצמו, ולא רק כ"מזון לטבעונים". (וגם בריא מאד כמובן, בקטניות יש ים יתרונות בריאותיים).

המנה הבאה שאורי הכינה היתה גם החביבה עלי ביותר, וגם למדתי בדרך הרבה דברים. מדובר היה בפולנטה קרם תירס עם עגבניות בשום צלויות בתנור. מה למדתי תוך כדי המנה?

למדתי שאפשר לקלף שום על ידי הנחתו בין שתי קערות מתכת (אחת בתוך השניה) ושפשוף, למדתי ש"שערות" של התירס הן בעצם כמו נבטים בריאים מאד שאפשר לאכול ולהוסיפן לכל סלט , ולמדתי את הפטנט – איך "חולבים" מהתירס את המיצים שלו בלי הגרעינים עצמם. וככה זה הולך- בהתחלה מעבירים סכין חדה על הגרעינים עצמם ועושים בהם חתכים לכל האורך, פשוט כדי "לפצוע" את הגרגרים. אחר כך אוחזים בסכין הפוך, ועם גב הסכין (ולהחזיק בבקשה בחלק התחתון, לא בחלק של הלהב!) פשוט מגרדים את התירס כשהוא עומד באלכסון, וכך אוספים על הקרש את כל הקרם בלי הקליפות. בגירוד נמרץ אפשר להוציא הרבה מאד קרם מכל תירס. (מדובר כמובן בתירסים טריים, לא מבושלים ).

את הקרם הניחה אורי במחבת שעליו כבר חוממו שני סוגי שמנים – שמן זית ושמן קוקוס שנועד להעשיר (ולהחליף חמאה) בלי להביא טעם "קוקוסי".  היא הוסיפה משקה שקדים של "אלפרו", ומלח ופלפל. עוד קצת הסמכה והפולנטה מוכנה.

במקביל היו בתנור עגבניות שרי שניצלו בעדינות עם שיני שום שלמות מקולפות, ואז היתה הרכבת המנה- הנחת כמה כפות של פולנטה, עליהן עגבניות שרי ושום, ועליהן פטרוזיליה ושקדים לבנים פרוסים.

המנה היתה טעימה מאד, פשוט ככה. ביקשתי תוספת.

הגיע שלב הקינוחים, וגם כאן, כמו שני משקאות ושתי מנות עיקריות, גם שני קינוחים התבקשו.

השימוש הפעם היה במשקה אגוזי הלוז של "אלפרו" שהוא מתוק יותר ומזכיר טעם "נוטלה" עדין.

בקערה הונחו שקדים פרוסים לבנים, תוספת קמח לחיבורים (אורי השתמשה בקמח חיטה מלא, אם כבר עוגיות, שיהיה קצת יותר בריא),מייפל אמיתי, וגם זרעי צ'יה, חמאת שקדים בשביל השומן, משקה שקדים (מה שהופך את העוגיות ל"עוגיות שלושת השקדים – משקה, חמאה וגם שקדים בעצמם).  הכל נכנס לתנור בחום של 170 מעלות, כשהזמן תלוי בתנור – ויכול לנוע בין 7 ל15 דקות, צריך להשגיח. העוגיות מוכנות כשהן זהובות וצריך להזהר כשמוציאים אותן כדי שלא יתפרקו.

הקינוח השני היה משהו שאפשר לעשות בשניות. כל מה שצריך זה בננות קפואות בפריזר.

הבננות נשלפו והוכנסו למערבל, ביחד עם כל מה שמתחשק- שוקולד מריר, אגוזים, מה שבא, וכמובן עם משקה אגוזי לוז . אחרי עירבול וטחינה נוצרה "גלידה". למה "גלידה" ולא "סורבה"? כי המרקם היה של גלידה אמיתית למרות שמדובר על בסיס של בננות בלבד. התכונה הזו של הבננה היא זו שנותנת את כל המרקם ומצד שני הטעם של הבננה לא משתלט כך שאפשר להפוך את הגלידה לכל מה שמתחשק- בתוספת טחינה וסילאן מקבלים גלידת חלבה, בתוספת אגוזים מקבלים "צ'אנקי מנקי" ועוד.

המשקאות החדשים של "אלפרו" בהחלט מגוונים מתכונים, מאפשרים מגוון רחב יותר של מנות למי ששומר כשרות או לטבעונים ובעלי רגישויות, וגם לאנשים "רגילים" כמוני, שאוכלים הכל, ונהנים לטעום טעמים חדשים.

ל"אלפרו" יש גם תחליף שמנת 5% שמצוין להקרמה, גראטן, משקאות ועוד (לא להקצפה).

המוצרים החדשים כמו שכתבתי בפתיחה, מיועדים לקהל הרחב ולא רק לטבעונים, ונוחים לשומרי הכשרות, לבעלי הרגישויות למיניהם כמו ללקטוז, ולבעלי אג'נדות חברתיות וסביבתיות שונות (וגם למי שרוצה לגוון את המנות בטעמים חדשים).

אתר "אלפרו" – http://www.alpro.com/il

דגני בוקר כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהתפריט שלנו, הם נוחים, הם בריאים, הם זמינים והם גם טעימים. "תפריט החיים" שלנו מצד שני, כולל ריצות, נסיעות, טרטורים, עבודה, תחביבים, ילדים, עייפות נצחית…

איך משלבים את הכל בלי לקרוס ובלי להרגיש שאנחנו כל הזמן רק רצים ועובדים ובעיקר עושים דברים בשביל אחרים (הבוס, הילדים, בן הזוג, ההורים, כל העולם בעצם)?

ב"פיטנס" הרימו את הכפפה והחליטו לשלב בריאות וכיף ביחד .

נפגשנו עם ענת הראל, הפרזנטורית של "פיטנס" ובעלת הבטן הכי שטוחה בארץ, להכיר את המבצע החדש – מבצע הפינוקים של "פיטנס". "פיטנס" מוגדר כמוצר לנשים (למרות שגם גברים יכולים בהחלט להנות ממנו) ולכן האוריינטציה היא נשית. המפגש נערך ב"הולמס פלייס" הרצליה פיתוח. (רחוב ספיר 1).

הרעיון הוא שבכל אחת מאריזות דגני הבוקר של "פיטנס" (ויש מבחר ענק עם המון תוספות כייפיות- פירות, אגוזים, שוקולד ועוד) יש קוד. אוספים שני קודים ונכנסים לאתר הפייסבוק (הכתובת בסוף הפוסט) שם אפשר להקלידו ולקבל הטבה שמתחלפת כל חודשיים. בחודשים אוגוסט וספטמבר למשל ההטבה היא הנחה של 100 שקלים לקניית חזייה של פמינה ב"משביר לצרכן", (כי כולנו יודעות שחזייה טובה נדרשת לתפקוד יומיומי, בעוד חזייה גרועה יכולה להרוס לנו את היום ואת הגב והכתפיים, שלא לדבר על הלוק). באוקטובר ונובמבר הפינוק יהיה קרם ידיים של "ללין" (אוי, הריחות!!) ובדצמבר ינואר הפינוק הוא יום כיף ברשת "הולמס פלייס"  כולל השתתפות בחוג לבחירה,פגישה אישית עם מאמן כושר אחד על אחד  ופגישה עם הדיאטנית, כמו גם כמובן שימוש במתקני המקום. כל ההטבות והפינוקים הם ללא הגרלה- כל משתתפת זוכה. קבלת ההטבה היא פשוטה ומיידית.

אחרי ששמענו על כל הכיף הזה מענת, התנסינו במגוון האפשרויות במקום , והתחלנו עם אימון גופני בעזרת שני מדריכים מקסימים של המקום – אוהד ואבי  (האמת, אחד אימן אותנו ואת השני ניצלנו כדי שיצלם אותנו מכל הזוויות). עברנו אימון תחנות שנראה קליל אבל הותיר אותנו מתנשפות.

לאחר מכן נפגשנו עם רינת טואף- מנהלת תחום התזונה של הולמס פלייס שהסבירה לנו שממש אין צורך לספור קלוריות מכיוון שלעולם אנחנו נטעה בספירה (ואיכשהו זה תמיד יהיה לכיוון ההמעטה ). היא סיפרה לנו על הBMR- הוצאת הקלוריות הבסיסית של כל אדם הנדרשת לו לתפקוד היומיומי, ועל בסיס המספר הזה, מה הצריכה המומלצת – הכפלת הנתון הזה עם פעילות עיכול המזון ופעילות גופנית. היא גם הציעה איך לתבל סלט בלי לטעות ולחשוב שאנחנו אוכלים בריא אבל בעצם סופגים ים קלוריות בגלל תוספות כמו שמנים , אגוזים ועוד, ובסופו של דבר- המסקנה היתה – תאכלו בריא, תרגישו טוב, תעשו פעילות גופנית, אין דרכי קיצור, וכל הדיאטות מהמוכרות דרך המשוגעות (ותרשו לי לא להזכיר כאן כמה דברים מטורפים אנשים עושים, בעיקר נערות צעירות, כדי לנסות לרזות) הן לא יעילות במקרה הטוב, ומסוכנות במקרה הנפוץ.

התחנה הבאה היתה אצל איילת סורוקה, הדיאטנית הקלינית של "הולמס פלייס" שעברה על הנתונים שהוצאו מהמחשב אחרי שנשקלתי, ברמה של איזה סוגי שומן יש לי בגוף, נתונים על השלד (תקין, איזה כיף! ), אחוז המים בגוף (צריך להיות לפחות חצי ממשקל הגוף), וגם הנתון שהכי אהבתי – מה הגיל המטבולי שלי (הידד, אני שבע שנים פחות מהגיל הביולוגי למרות כל ארוחות הבלוגרים המטורפות!).

ב"הולמס פלייס" הרצליה, שהוא סניף פרימיום, יש גם ספא עם מסאג'ים שאני בהחלט מתכוונת לנסות בעתיד. (ולרוץ לספר בבלוג כמובן…).

דף הפייסבוק של "פיטנס" עם המבצעים והרבה טיפים ודברים מעניינים – https://www.facebook.com/pages/%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%A0%D7%A1-Fitness/359151007522136

דף הבית של "הולמס פלייס" – http://www.holmesplace.co.il/

את העוגות המיוחדות של מתוקה סיקרתי בעבר – http://cafe.mouse.co.il/post/2715336/, וגם השנה ישנה קולקציה חדשה של עוגות. בכל פעם שאני חושבת שאין כבר מה לחדש בעוגות דבש, מגיעה מתוקה עם המון רעיונות יצירתיים לצד קלאסיקות משנים קודמות.

השנה קיבלתי לסיקור שתי עוגות מהסידרה החדשה –

עוגת דבש בננה ואגוזים – (42 שקלים) – עוגת דבש עשירה עם בננות ואגוזים.

עוגת פלורנטין שקדים ודבלים – (45 שקלים) – בצק פריך חמאתי שעליו הונח קרם טופי דבש במילית שקדים פרוסים ודבלים.

מעבר לזה שהעוגות מאד יפות, הן גם מייצגות שני סגנונות שונים ומתאימות לזמנים שונים. זו של הבננה ואגוזים הולכת מצוין עם קפה בגלל הנימוחות שלה מצד אחד , והעדינות של הטעם מצד שני, וזו הפלורנטינית היא ממתק חמוד וקרנצ'י שמבטיח שנה מתוקה.

אני לא יכולה להחליט מי מהשתיים אהבתי יותר בגלל השונות הרבה הזו (אז "נאלצתי" לאכול את שתיהן… כן, גורלי מר…).

מעבר לשתי העוגות הללו, ישנן בקולקציה החדשה גם עוגת דבש גזר (עוגה פופולארית בשילוב דבש ממורדות הן מירון (42 שקלים) וקולקציית מקרונים לראש השנה, בצבעי ירוק, כתום ואדום וטעמים שמתאימים במיוחד לחג  – דבש, תפוח, קרם תאנים, קרם רימונים ועוד.

בתמונה למעלה- עוגת דבש בננה במצב סגור, למטה אותה עוגה במבט מבפנים.

כאמור זה שיש קולקציה חדשה לא אומר שזונחים את הלהיטים משנים קודמות וכך ניתן לרכוש ב"מתוקה" גם עוגת דבש קלאסית באייסינג ווניל (42 שקלים) למי שאוהב את המסורת, עוגת תפוחים ברנדי ודבש (42 שקלים) שמשלבת את המוטיבים של תפוח בדבש (והרבה תפוחים!) ביחד עם טוויסט אלכוהולי עדין, דבש שזיף  – עוגה מיוחדת עם דבש ושזיפים במחיר מבצע חגיגי  של 32 שקלים) ועוגת טחינה ודבש סילאן- הטוויסט הבריאותי (והיאמי ) עם הקריצה הישראלית בציפוי שומשום מלא קלוי ופריך. (38 שקלים).

בתמונה למעלה  – עוגת הפלורנטין במצב סגור, למטה במבט מבפנים.

ואם חשבתם שבזה זה נגמר, טעיתם, כי בנוף לעוגות יש גם מוס רימונים עם שכבות ביסקוטי שקדים, גנאש שוקולד לבן, מוס פטל וג'לי רימונים (65 שקלים), מארזי מיני סברינות טבולות בדבש (8 יחידות ב41 שקלים) , מארזי מיני מאפינס בטעמים קלאסיים של דבש, טחינה סילאן ודבש בננה (8 יחידות ב29 שקלים), פאי תפוחים צרפתי מצוין לעשיית רושם בארוחת חג (89 שקלים), סטרייפ תפוחים, קרנאץ תפוחים ואם כבר מדברים על אירוח, למי שבא להתארח וצריך להביא מתנה, אין כמו אריזות שי עם ליקר רימונים, דבש מירון, עוגות, עוגיות וכל הטוב והמתוק לשנה מתוקה.

האתר של מתוקה- http://www.metuka.co.il/home/doc.aspx?mCatID=25081