ארכיון

טעמי הכינרת חוזרים!

פסטיבל "טעם הכינרת" מתקיים בחנוכה, בין התאריכים 18 עד 27 לדצמבר, והפעם בסימן "טעם השלום" בעקבות מלאת עשרים שנה לחתימת הסכם השלום עם ירדן, בעמק הירדן. היוזמה היא של מחלקת התיירות והאגף לפיתוח כלכלי במועצה האזורית עמק הירדן.

במסגרת הפסטיבל יתרחשו בכל האזור אירועים רבים, לכל המשפחה, לכל טעם ולכל בחירה. ניתן כמובן ללון באזור ולהשתתף ביותר אירועים וביקורים.

אנחנו הגענו כדי לטעום מעט ולקבל הצצה קטנה על מה שיתרחש בפסטיבל השנה.

התחנה הראשונה שלנו היתה מסעדת "צל תמר" באשדות יעקב איחוד. המסעדה מתחדשת בהרבה הפתעות שייתגלו לראשונה בפסטיבל, וימשכו כמובן גם לאחריו.

אנחנו אכלנו את ארוחת הבוקר החגיגית (59 שקלים ליחיד) שכוללת המון פינוקים כמו כמה סוגי לחמים ולחמניות, ממרחים מכל מני סוגים, ביצים לפי הטעם, שתיה חמה וקרה ,ובסוף ההפתעה – קינוח מיוחד שמכיל שערות קדאיף, מסקרפונה ופירות טריים שצומחים ונקטפים מהגן המקיף את המסעדה, במקרה שלנו זה היה מנגו.

החידוש הגדול יגיע ממש בימי הפסטיבל – כשלמסעדה , שקיימת כבר 17 שנים משגשגות, יגיע תנור עצים מיוחד ויוקרתי, שיפתח את הפינה האיטלקית שנוסדת בייעוצו של השף הנודע מנה שטרום. שטרום גם ינהל ארוחה איטלקית מיוחדת בימי הפסטיבל , שתחנוך את התפריט האיטלקי החדש. במקום יש ארוחות עסקיות, וגם אפשר לשבת בכיף על סלט או פסטה ולהנות מהירוק והאווירה.

האתר של מסעדת "צל תמר"  – www.tzel-tamar.co.il

ביציאה מהמסעדה חיכו לנו שתי אטרקציות כייפיות במיוחד- שמשלבות טיולים בסביבה, בצורה קצת שונה ממה שאנו מכירים ורגילים.

הכרכרה שחיכתה לנו היתה יאה לסינדרלה והנסיך שלה. אז אמנם לא היו לנו שמלות ערב ונעלי זכוכית, אבל מצב רוח היה, וטיפסנו על הכרכרה שהיתה מחוברת ל"לופיו" הסוס, ויצאנו לסיבוב פסטורלי בסביבה. הרכב והמדריך – ישראל, סיפר לנו בדרך מה אנו רואים ומה ההסטוריה של המקום. הכרכרה היתה מאד רומנטית, הדרך היתה יפיפיה, צעדי הסוס על השביל הישרו אווירה רגועה ועצרנו לתצפית וצילומים בנקודה שפרשה בפנינו את כל הנוף. יש אפשרות למסלולים שונים בכרכרה- באורכים שונים וגם להרכיב מסלולים אישיים עם אופציה לארוחה.

עוד פרטים אפשר בטלפון של ישראל – 052-8695488 ובאתר www.abarkay.com

את הדרך חזרה מנקודת התצפית עשינו ברכב חשמלי של "בינות תמרים אקולוגיקאר". מדובר ברכבים לנהיגה עצמית אבל עם הדרכה, ומסלולים שמגיעים לתצפית של יער לוי אשכול, או הירדן והירמוך בנהריים.

ברכבים יש אפשרות לארבעה או שישה נוסעים והם יכולים לעבור בתנאי שטח שונים כמו בוץ, עליות מפותלות וכדומה. כך אפשר לשלב גם את הנופים וגם את חוויית הנהיגה המיוחדת עצמה.

פרטים נוספים ניתן לקבל אצל דורון – 052-2975053.

התחנה הבאה שלנו היתה קיבוץ "שער הגולן" לחוויה מסוג אחר – סיור במקלט אמיתי מתקופת מלחמת ההתשה (1967-1970) כשהקיבוץ הופגז מגבול ירדן, והילדים, שאז לנו בלינה משותפת, בילו את רוב הזמן במקלטים. באמצעות סרט קצר שמוקרן במקום ניתן לראות איך התנהלו החיים בצל ההפגזות, לראות חפצים שנשמרו מאז , מספרי הילדים ועד מוקשים , ולנסות להבין איך אפשר לגדול בצורה כזו. מדהים לשמוע שהילדים שם למעשה הרגישו די מוגנים וכמו ילדים, ניצלו הרבה פעמים את העובדה שהמבוגרים לא בשטח, כדי לעשות כל מני תעלולים. הסיורים נערכים במגוון שפות. אותנו אירחה נורית קצירי, שהיא האחראית על המקלט, והיא הראתה לנו את עצמה בצעירותה, בתקופת אותה המלחמה. בקיבוץ, שהוא שיתופי, מחזה די נדיר בזמנים שלנו, אפשר גם לסייר בענפי החקלאות (סיורים אלה מיועדים למבוגרים ולכאלה שמתעניינים בחקלאות), ולבקר בבית האדם הקדמון  (שכולל הפעלות לילדים, בתיאום מראש ובקבוצות) . הסיור במקלט מתאים לילדים מעל גיל שמונה.

פרטים נוספים על האפשרויות השונות ב"שער הגולן", כולל גם אירוח כפרי, ניתן לקבל במייל: info@elmulgolan.co.il

התיאבון התחיל להתעורר והגענו ל"נחלה בטבע" – מסעדה דרוזית אותנטית בצומת צלמון דרום. במסעדה חיכו לנו קאסם ואשתו,   וגם שולחן מלא כל מני מטעמים מהמטבח הדרוזי  כמו סלטים מיוחדים (כולל חציל עם רימונים וענבים מוחמצים), עלי גפן מעולים, מיצי פירות מיוחדים, וגם מנות בשריות קלאסיות כמו מנסף שהוגש לוהט ובכמות ענקית לשולחן.

קאסם סיפר לנו על העם הדרוזי, היחסים עם ממשלות ישראל והמדינה , האהבה הגדולה והרצון לתרום (כפי שבדיוק עכשיו עם האירועים הנוכחיים אנו מגלים שוב ושוב את הנאמנות הרבה שרוחשים הדרוזים לישראל) וגם על האירועים המיוחדים לפסטיבל  – סדנאות הכנת עלי גפן כולל ליקוט בשטח, סדנת כבישת זיתים, אפיית סמבוסק ועוד הפתעות.

מידע ופרטים אפשר לקבל אצל קאסם – 050-3095250 וגם בדף הפייסבוק תחת השם "נחלה בטבע".

קשת יפיפיה הפציעה בשמיים, ואנו המשכנו לתחנתנו הבאה – חוות הנופש "ורד הגליל" (אין קשר למפעל השוקולד ). ההפתעה הגדולה של המקום לכבוד הפסטיבל היא מופע רודיאו אמיתי, עם בוקרים, סוסים, פרות ולאסו, כשהכניסה היא חינמית לגמרי. במקביל יהיו דוכנים של הפעלות, אפשרות לרכיבה על פוני, ליטוף חיות וכדומה לכל הגילאים, וכן הדלקת נרות חגיגית ומיוחדת לחנוכה.  במסעדה של המקום תוגש מנת קינוח מיוחדת לכבוד נושא השלום של הפסטיבל, שלצערי הרב לא יצא לנו לטעום ומאד חבל לי כי אני מכירה את האיכות של השף חיים טיבי שמכין אותה.

בגלל מזג האוויר הגשום לא יכלנו לראות דוגמא מהמופע אבל לא וויתרנו והלכנו לבדוק את הכוכבים הגדולים של המופע- הסוסים.

מי שמתכנן להגיע למופע, רצוי לבדוק קודם שאין שינויים בעקבות מזג האוויר .

עוד פרטים ומידע ב – www.veredhagalil.co.il

החשיכה כבר החלה לרדת כשהגענו לתחנתנו האחרונה – מסעדת רוברג בליבנים, שזה 12 דקות מטבריה. המסעדה היא כשרה ובשעות הבוקר משמשת כמסעדה חלבית, ואחר כך הופכת למסעדה בשרית. השף הוא אילן רוברג וכל הצוות הם בני משפחתו – הבנות תמי ואיריס במטבח, כקונדיטורית ומנהלת המסעדה בהתאמה, הבנים גיל ודורון הם אחראי המטבח והלוגיסטיקה, והאם עושה הכל…

במקום יש תפריטים רגילים, תפריטי טעימות וסדנאות בישול חוויתיות, ומה שאני אהבתי במיוחד- מצלמה שממוקמת במטבח ומראה על מסך גדול בדיוק איך מכינים את המנות בשידור חי.

לכבוד הפסטיבל, השף אילן רוברג שגם בישל למלך חוסיין ולראש הממשלה דאז יצחק רבין, את הארוחה שליוותה את אישרור הסכם השלום בין ישראל לירדן לפני עשרים שנה, משחזר את התפריט של הארוחה ההיא ומגיש בין השאר סלטים מיוחדים (כולל כאלה שאמורים להיות חלביים אבל אי אפשר להרגיש שהם בעצם פרווה), סלטים חמים כמו חומוס חם, מרק עדשים אדומים עם טאץ' של ערק, מנות עיקריות של דגים, פרגיות, פילה בקר ושיפודים ולבסוף הקינוח שזיכה את תמי, הבת הקונדיטורית , במקום ראשון בתחרות קינוחים (ושוב, למרות שהוא פרווה לחלוטין).

אנחנו זכינו לטעום מרק שומר עם מקל בצק מיוחד, כדי לחוות את הטעמים המיוחדים של המרקים, וכן את הקינוח הזוכה בעל הפרזנטציה היפיפיה.

עוד פרטים על המסעדה ואירועי הפסטיבל בה – www.roberg.co.il

את כל הטיול שלנו ליוותה מדריכת דרך בשם חדוה הדר שגם הסבירה, גם שרה לנו שירי ארץ ישראל וכינרת, וגם מצאה עבורנו פטריה שפרחה לאחר הגשם.

כאמור בפסטיבל יש מליון פעילויות ואפשרויות- רק ככה על קצה המזלג- סדנאות שוקולד מיוחדות ב"גליתא" – כולל ממתקי שוקולד בצורת יונת שלום, "חצר כינרת" הופכת לחצר ראשונים ומאמצת אווירה של חלוצים, כולל סיפורי אוכל של פעם, צילום בבגדי חלוצים ואפילו נזיד עדשים של פעם, שייט בכינרת ב"רוב רוי" ליד קיבוץ כינרת וירדנית, הבריכות של "חמת גדר" שמקבלות תוספת של מופעי קרקס ואש, הצגות לקטנטנים, מופע תוכים והאכלת תנינים ועוד, סיורים מזמרים ב"קבוצת כינרת", המון שירה בציבור (כולל עם שרל'ה שרון) באשדות יעקב איחוד ומאוחד- לרגל תשעים שנה להיווסדם, והמון טיולי שטח ופעילויות לילדים.

המידע המלא  על אירועי הפסטיבל – www.kinneret.info

איך לתת לילד את המפתחות בלי להשתגע…

כן, כותרת קצת בומבסטית, אבל… לפני שנים, זוג חברים שנולד להם תינוק זה מכבר ,שאלו אותי כשהם טרוטי עיניים "מתי חוזרים לישון נורמלי"? התשובה שלי היתה "אף פעם". כי כשמפסיקים להתעורר בלילה בגלל בכי של תינוק, ממשיכים לא לישון בגלל מבחני הבגרות, בגלל אהבות ראשונות של הילד, בגלל יציאה לבילוי עד השעות הקטנות, בגלל הטיול הגדול למזרח, בגלל שירות צבאי מסוכן… בקיצור, נולד ילד, הלכה השינה של ההורים, לנצח.

ואחד הדברים שמדירים שינה מהורים הוא כשהילד בגיל המתאים, רוצה שיעורי נהיגה ולאחר מכן את מפתחות המכונית. האמת, הפתרון שאני מצאתי היה אלגנטי – קניתי רכב בצבע וורוד בהיר, עגלגל ונשי במיוחד, כזה שהילד פשוט התפדח לנהוג בו וכך לא ביקש אותו. זה לא פתר את הבעיה לגמרי כי הוא עבד וחסך וקנה לעצמו מכונית משל עצמו.

אז איך מסתדרים עם הנהיגה של הצעירים שלנו, במיוחד לנוכח הכרות עם מה שהולך בכבישים הישראליים, שם הכביש הוא שדה קרב שבו כל אחד פחות או יותר מנסה להרוג את השני , העיקר להגיע לפניו לרמזור?

גם לנסות להגיד לילדים "זה לא שאנחנו לא סומכים עליכם, אתם נהגים נפלאים, הבעיה היא כל הנהגים האחרים!" לא תמיד עובד, ואז פונים לפתרון הריאלי יותר- מערכות הגנה.

בשנות השבעים שמונים שלטה בערוצי הטלוויזיה (בעיקר הירדנית בשחור לבן) הסידרה "נייט ריידר", שבה חוץ מדיוויד האסלהוף הצעיר (והחתיך יאמי יאמי) היתה גם מכונית טראנס אם שחורה שעשתה הכל – נהגה, כיוונה, וגם סיפרה בדיחות (לא מצחיקות) ואם יושבי האוטו עצבנו אותה, היא פשוט העיפה אותם עם כסאות מפלט.

מכונית כזו (שהבנתי שעובדים על משהו דומה ב"גוגל") יכולה לפתור את כל בעיות הבטיחות בכבישים ואת סיכון תאונות הדרכים אבל עד שזה יקרה ,מערכות משוכללות אחרות עוזרות לנו לנהוג, בעיקר אם הנהג לא מנוסה, ולהגיע בשלום ובחיים ליעד.

(בתמונה- K.I.T.T. – המכונית המושלמת).

מערכת שיכולה לזהות סטייה מהנתיב (למשל כשתשומת הלב מוסחת, בין השאר בגלל סלולריים למיניהם), מערכת שמתריעה על אי שמירת מרחק (ובכך פותרת את הוויכוח הנצחי על "אתה מתקרב יותר מדי" לעומת "אני רק מצמצם!"), מערכת עם התראות קוליות על סיכונים בכביש, על הפתעות בלתי צפויות, בקיצור, עכשיו כשאני חושבת על זה – מערכת שעושה בדיוק מה שעושה אישה נשואה נניח, כשבעלה נוהג… (ואולי למערכת הוא יקשיב יותר?  הרי הוא כבר למד לקבל הוראות מהGPS כשהוא לא מוכן לקבל אותן מאף אחד אחר, אז אולי גם פה?)

בסופו של דבר מערכת כזו מועילה גם לארנק (שלכם או של הילדים) בכך שגם מחירי הביטוח יורדים למי שיש מערכת כי הסיכוי שלו לעשות תאונה קטן יותר (ומחירים של ביטוח רגיל לנהג צעיר וחדש הם מחירי שחיטה).

אבל במחשבה נוספת, מערכת כזו צריכה להיות בכל רכב, כי גם אדם מנוסה, עם המון וותק על הכביש, גם דעתו שלו יכולה להיות מוסחת על ידי טלפון או מחשבה מטרידה, או אפילו התעטשות… שלא לדבר על אנשים מבוגרים ובגיל השלישי, שאולי לא בדיוק מבחינים כל כך טוב או שומעים סכנה מתקרבת עד שמאוחר מדי…

כי עד שכבישי הארץ יפסיקו להיות מערב פרוע (YE RIGHT…), היחידים שישמרו עלינו, הם אנחנו.