פסטרמה נחשבת ובצדק למנה בריאה עקב דלות השומן לעומת כמות החלבונים הגבוהה. פרוסות פסטרמה בתוך כריך או אפילו רק בלווית ירקות מהוות ארוחה משביעה וטעימה ששומרת על האנרגיות להמשך היום.

להמשיך לקרוא ←

בכל סרט אמריקאי ראוי לשמו יש סצינת "חג ההודיה" שבה בני המשפחה הרבים מתכנסים סביב שולחן האוכל העמוס לעייפה, ומחכים לגולת הכותרת- תרנגול הודו שמוגש בשלמותו, ממולא בכל טוב, ומוגש עם רוטב חמוציות, שהאדם המכובד ביותר בחדר זוכה בכבוד לפרוס אותו.

להמשיך לקרוא ←

בפוסט הקודם סיפרתי על מה אני הולכת לעשות עם פסטרמה "זוגלובק" דקיק דקיק ובעיקר דל שומן.

בחוברת שצורפה לפסטרמות, תוארו ארבעה סוגי טיפוסים, לפי הסנדוויצים שהם מכינים.

להמשיך לקרוא ←

כולנו שמענו את הסיפור על הלורד סנדוויץ' – ליתר דיוק הרוזן הרביעי מסנדוויץ' ג'ון מונטגיו, שהיה מכור לקלפים ולא רצה להניח אותם כדי לאכול ארוחת ערב, ולכן פקד על משרתיו להגיש לו מה שהיה מקובל בבתים ברמה נמוכה בזמנו, שתי פרוסות לחם וביניהן הבשר . זו היתה ההתחלה.

להמשיך לקרוא ←

ילדתי את הבן בשתים בלילה, ב15 לפברואר. התקופה היתה תקופת מלחמת המפרץ, אבל מה שביאס אותי היה שפספסתי בשעתיים את "וולנטיינז דיי".

מאז עברו 23 שנים, וכמו בכל שנה חוגגים יום הולדת, והחבילה מ"שופרסל"  ישבה בול במשבצת – קוקטייל פירות בסירופ, פלחי אפרסק, חתיכות אננס וסירופ קל, ושתי חבילות שוקולד מריר שישים אחוז.

באננס השתמשתי במתכון האהוב עלי- סלט וולדורף שהכיל תפוחים חמצמצים, אגוזי מלך, המון סלרי קצוץ (רק הענפים), והאננס. הרוטב היה מעט מאד מיונז (אני מעדיפה לשמור על הטעמים המקוריים של המנה) וגם קצת מהסירופ של האננס.

הסלט הלך מצוין עם ארוחת הערב.

מהשוקולד והפירות המשומרים הכנתי עוגת שוקולד משובחת (כי ברור שהעוגה משובחת כשיש בה שוקולד אמיתי שישים אחוז ולא קקאו למשל), חיכיתי שתתקרר, הנחתי עליה את הפירות המשומרים, ועל הכל ג'לי תות שיחזיק את העסק במקום.

בתמונות אפשר לראות את המראה הכולל של העוגה ופרוסה לגובה (ויש המון גובה!). חסכתי את הקצפת מכיוון שהבן החוגג לא אוהב.

אז יום אהבה וימי הולדת שמחים!!!  (וטעימים!)

פעם החיים היו קלים- מוצר חדש, התנסות, חוות דעת. עכשיו יש אתגרים שמגרים את הדמיון (ובלוטות הטעם).

האתגר הפעם היה כזה- מוצרים חדשים של "עוף טוב" – שניצל עוף בציפוי קריספי, שניצלונים בציפוי שומשום, חזה עוף צלוי ברוטב ברביקיו ופרוסות סלמי מופחתות שומן, באים ביחד עם צלחת ייחודית שעליה מצויר פרצוף ניטרלי, כשהמטרה היא ליצור דמות מאוכל. הרעיון מצוין כי ככה אפשר לגרום לילדים הסרבנים ביותר לאכול  ולהתנסות במרקמים וטעמים שונים, ותוך כדי גם להשתתף בהכנה ולהפוך את כל העסק למשחק.

אז ככה זה נראה בהתחלה –

אין לי ילדים קטנים, כבר מזמן לא הייתי צריכה לעשות את האוכל אטרקטיבי ומשעשע למען ילדים והכנת אוכל "בשביל הילד" בשבילי זה להגיד לו "יש כל מני דברים במקרר, תארגן לך ארוחה" אבל מצד שני אני לא יכולה לסרב לאתגר (במיוחד כזה שכבר בא כשרוב האוכל מוכן ורק צריך להפוך אותו ליצירת אומנות).

אז אמנם לאונרדו דה ווינצ'י לא צריך להרגיש מאויים ממני, אבל התהליך שעשיתי היה כזה-

ראשית- ההחלטה- לא רציתי לעשות סתם דמות, רציתי דמות אופיינית. אחרי שפסלתי את "אלוויס" ו"ברק אובמה" החלטתי על ליצן. למה ליצן? כי לצחוק זה תמיד טוב, ואין דבר כזה יותר מדי ליצנים.

וככה הוא נראה בסוף –

המרכיבים שלו הם כאלה- הכובע הוא שניצל שומשום של "עוף טוב" שהצורה שלו היתה כמעט מושלמת, הייתי צריכה לסדר רק טיפה מלמטה. הכפתור של הקצה של הכובע הוא פרוסת מלפפון חי. השיער עשוי מפתיתים מבושלים (עם עגבניות מרוסקות ועוד המון דברים טובים) והם הפכו את הליצן שלי לג'ינג'י. האף האדום – טוב, הייתי צריכה עגבניית שרי אבל היא היתה גדולה מדי, וחמוצית לא שייכת לשילוב הטעמים, אז התפשרתי על חתיכת עגבניה שניסיתי לשוות לה מראה עגלגל כלשהו. הלחיים הם עיגולי מלפפון חמוץ. השפתיים האדומות האופייניות של ליצן הן כמובן קטשופ.

הפפיון הוא הנקניק דל השומן והקישוטים שעליו הם פלפל אדום חריף (שכמובן שאם הייתי מכינה לילדים קטנים לא הייתי שמה אותו אלא משתמשת נניח בגמבה).

כל זה יצר לי ליצן טעים וחייכן לארוחת הערב שלי, כי לא צריך להיות ילד בשביל לאהוב ליצנים. מה שנחמד הוא גם שכל המרכיבים משתלבים ומסתדרים ביחד לארוחה אחת עם כל אבות המזון – ירקות (טוב, לא הרבה אבל בכל זאת..) , פחמימות (הפתיתים) וחלבונים (העוף והנקניק) בלי הרבה שומן.

מוצרי "עוף טוב" הם כמובן כשרים וניתנים להשגה בכל רשתות השיווק. המוצרים שהשתתפו בפרוייקט שלי הם נבחרי "מוצר השנה".

כמה REAL? ובכן, מכירים את זה שעל קופסת מוצר יש תמונה של פרי עסיסי אבל בתוך המוצר יש סוג של מחית שמזכיר מזון תינוקות?

זה קורה לעיתים יותר מדי קרובות במעדני יוגורט, וסידרת "REAL" של יופלה באה לפתור את הענין הזה, כשהם מצאו שיטה חדשה שבה הפירות נשמרים בשיא איכותם גם כשהם בתוך גביע של יוגורט.

היוגורט עצמו הוא אגב שלושה אחוזים, כך שגם מי שמקפיד על משקלו/ה יכול להנות ממנה שיכולה להוות ארוחה קלה בפני עצמה (בעיקר בעשר בבוקר במשרד כשגוועים מרעב ויש רק עוגיות קשות כמו אבן..)

קיבלתי לטעימה ארבעה טעמים חדשים – אננס, תפוח, פירות יער ודובדבן (כמובן שלכל אחד מהם יש תכונה כמו "דובדבן חושני" וכך הלאה.

כבר כשפתחתי, ורואים זאת בתמונה, אפשר להבחין אשכרה בחתיכות פרי ולא במחית ובכמות נדיבה.

חטפתי לעצמי את טעם התפוח כי היה לי רעיון טעים לשידרוג- הוספתי לו קינמון וקיבלתי סוג של עוגת תפוחים עשירה, במעט קלוריות והרבה טעם (וגם קרנץ' שגם זה לא תמיד מובטח ביוגורטים עם פירות).

שאר היוגורטים כבר מחכים במקרר תחת אזהרה של "קחו לכם דגני בוקר כלשהם ואל תגעו לי בארוחות שלי לשלושת הימים הקרובים!"

להשיג ברשתות השיווק.