כשאנו אוכלים סוג מזון מסוים, תמיד נשאף שיהיה גם ערך מוסף, לא רק הטעם אלא גם ערכים תזונתיים התורמים לבריאותינו בצורה טעימה, קלה ונוחה.
לחם פשתן מספק לנו בדיוק את זה- בפשתן יתרונות בריאותיים רבים וב"ביכורים" מצאו את הדרך הטובה ביותר להכינו ולשמור על הערכים הבריאותיים באמצעות תהליכים השומרים על כל הטוב שבזרעי הפשתן המגיעים ישירות מקנדה.
כולנו שמענו את הסיפור על הלורד סנדוויץ' – ליתר דיוק הרוזן הרביעי מסנדוויץ' ג'ון מונטגיו, שהיה מכור לקלפים ולא רצה להניח אותם כדי לאכול ארוחת ערב, ולכן פקד על משרתיו להגיש לו מה שהיה מקובל בבתים ברמה נמוכה בזמנו, שתי פרוסות לחם וביניהן הבשר . זו היתה ההתחלה.
הימים ימי מונדיאל. הצופים המכורים לא עוזבים את המסך אבל בכל זאת צריך לאכול ויש גבול כמה פיצוחים ובירה זה כולל. צריך גם משהו קצת יותר טעים, עסיסי, מזין ואם אפשר בלי הרבה נזקים בריאותיים.
החבילה של "שופרסל" הפעם כללה את כל המרכיבים הדרושים – לחם אחיד פרוס, חרדל צרפתי, חסה ארוזה , ושני סוגי פסטרמה – רגילה ודקה במיוחד במגוון טעמים.
לזה צירפנו את החמוצים האהובים עלינו (לצד המלפפונים הביתיים של "שופרסל" – "ירקות מעורבים כבושים") ויצרנו את מה שהלורד סנדוויץ המציא באמצע משחק קלפים, ורלוונטי לכל ארוחה מהירה וקלה בלי ללכלך יותר מדי כלים – הכריך.
כשיש חומרים טריים, עסיסיים ואיכותיים, אין יותר מדי עבודה לעשות, אז מרחנו את הלחם בחרדל (בנדיבות!), פרסנו עגבניה, הנחנו עלי חסה (ואיזה כיף שהם כבר באים שטופים ויבשים, ככה שלא צריך לשטוף ואחר כך לנסות לייבש בעזרת המכשיר המסתובב ובעזרת מגבות מטבח וזה אף פעם לא יבש לגמרי ולכן מאבד את הפריכות), הרבה פרוסות פסטרמה (כי מדובר בנקניק שהוא דל שומן ולכן אין מה לחשוש) וסגרנו מלמעלה. לחיצה אחת, להגיש עם חמוצים (ובמקרה שלנו, גם עם וודקה, שלא ממש צריך תירוץ כדי לצרף אותה לכל דבר).
רק הערה קטנה- על גבי הקופסה של הפסטרמה הדקיקה, מצויירים גלילים מושלמים של נקניק. בפועל בגלל שהפסטמה די "מקוצ'צ'ת" בקופסא, אין מצב לפתוח פרוסה כדי לגלגל, ובגלל הדקיקות הן נקרעות. לא משפיע על הטעם אבל אי אפשר להכין מזה למשל גלילות , לשם כך צריך את הפסטרמה הרגילה.
אני השגתי את שתי הפסטרמות בטעם ברביקיו, והטעם מאד עדין ולא משתלט על ה"פסטרמיות" שלהן.
מחר שמינית הגמר (נכתב בשישי בערב), וכשנשב לראות את ברזיל קורעת את התחת של צ'ילה, אנחנו כבר מסודרים מבחינת ארוחת ערב.
חלק גדול מהטעם של כריך הוא הממרח. כולנו רגילים למיונז או לרוטב פסטו כנותני טעם למטעמים שאנחנו כורכים אחר כך בין שתי פרוסות לחם כשאנו מברכים את עצלנותו של הלורד סנדוויץ' שהמציא את הצירוף הזה רק בגלל שלא רצה להתפנות ממשחק הקלפים שלו…
קיבלתי להתנסות את ממרח סנדוויץ/ עם שום ושמן זית של "הלמנס". קודם כל בדקתי את הערך הקלורי וראיתי שבכף יש בסך הכל 48 קלוריות, ובהתחשב בכמות שמורחים על פרוסות, זה יוצא ממש לא נורא.
בזמן שהכנתי את הכריך שלי, ליקקתי את הסכין (בזהירות, לא מהחלק החד!) והטעם הזכיר לי מיונז משודרג ועדין, כך שלא החרדל ולא השום הם דומיננטים, אלא יוצרים הרכב טעמים עשיר וחדש.
הכריך שלי היה פשוט וכלל לחם לבן (כי הכי פשוט, הכי טעים) עם הממרח ועליו שתי פרוסות פסטרמה עם דבש, מלפפון חמוץ בכבישה ביתית ועלה חסה.
הממרח מאד מחמיא לבשר והקומבינציה יצאה סוג של טעם אחר לסנדוויץ' המוכר. הבן החליט להשתמש בממרח כציפוי לתפוח אדמה אפוי ופשוט מרח אותו על כמה תפוחי אדמה שהנחנו בתנור.
מבחינת ההתנסות שלי – מה שנחמד בממרח הוא מצד אחד שאין בו דומיננטיות וטעם "מיונזי" או "חרדלי" או "שומי" (שגם נשארים בפה אחר כך…) ומצד שני הוא יוצר עושר ומחמיא לתוכן של הכריך.
כמובן שבניגוד לגבינה נניח , הוא לא מתקלקל במהירות והכריך נשאר טעים גם לאחר כמה שעות בתיק.
אני בהחלט מתכוונת למצוא שימושים נוספים לממרח (הנה רעיון – הולכת לנסות להשתמש בו במקום מיונז בסלט ביצים סטנדרטי) ולהכניסו לרפרטואר הכריכים שלי.
כשר פרווה.