(קרדיט לצילום למעלה- יעל האן)
ממרחי הטחינה המתוקים של "אחוה" הם להיט בכל בית ועכשיו בעיצוב חדש נוח במיוחד.
ממרחי הטחינה האהובים- ממרח טחינה עם שוקולד, ממרח טחינה עם סילאן, וממרח טחינה בטעם שוקולד ללא תוספת סוכר קיבלו חבר נוסף לסידרה- ממרח חלווה.
כל הממרחים מגיעים באריזות נוחות של 400 גרם כך שאפשר להכין הרבה מטעמים וגם לחסל בכפית כשאף אחד לא רואה…
אין כמו לפתוח את השנה עם סלסילה של הרבה מוצרים טובים, איכותיים ובעיקר טעימים שיפנקו אותנו לאורך החג והשנה הבאה כולה.
כדי להפוך את החוויה למושלמת כדאי לקחת בחשבון את כל האפשרויות- חם, קר, מתוק, מלוח ובעיקר חדש ומעניין.
כל החיים הם דילמות, ואחת הדילמות היא מה מנצח אצלנו- הרצון לבריאות או העצלות? כך למשל אנחנו מתעצלים להכין סלט ירקות ובמקום זה טורפים שקית חטיפים… לכן כל מוצר שהוא בריא ומגיע בצורה קלה לתפעול ולהכנה, כבר זוכה בנקודות.
טחינה גולמית היא אוצר של בריאות ועכשיו בבקבוק הלחיץ של "אחוה" זה הכי קל לשים את הכמות המתאימה על הכריך, או בקערית כדי להוסיף לימון, מים ותבלינים, והמלצה שלי- זרזיף על גלידה ווניל עם טיפה סילאן.
אם יש רוטב אחד ניצחי שאנחנו משתמשים בו לכל דבר בערך, בעצמו או כמרכיב במנה – זה הקטשופ. הבעיה שזה מתחיל לשעמם באיזשהו שלב ומחפשים ככה את הטעם השונה, המשודרג, שמחדש אפילו את המנה המשעממת שהכנו מליון פעם.
כזה הוא רוטב השזיפים של "נפטון" – שמתאים לכל שימוש- כמו שהוא, או לבישול, הקפצה, מטבל, מרינדה, כל מה שמתחשק.
המתכון הקלאסי של אריסה הוא פלפלים חריפים.
כעת מציגים ב"נפטון" שילוב חדש המשדך את הפלפלים עם לימון כבוש במלח ופפריקה, והתוצאה "אריסה לימון" שלמעשה היא כבר כוללת חצי מהמרכיבים של סנדוו'יץ תוניסאי למעשה.
כשחושבים על בייגלה ירושלמי או על פיתה ערבית חמה היישר מהטאבון, הטעם שעולה לנו ברוב המקרים הוא זעתר.
הזעתר, מעבר להיותו פשוט טעים, נושא עימו שפע יתרונות בריאותיים כמו סיוע בטיפול בנזלת, הפחתת גזים ונפיחות, הקלה בסימפטומים של ברונכיטיס, והוא מכיל רכיבים אנטי פטריותיים ואנטי חיידקיים. שמן זית מצידו מפורסם גם הוא בתכונותיו הבריאותיות הטובות והרבות, ושילוב של שניהם נותן פצצת טעם ובריאות באווירה ארץ ישראלית.
יש שלוש סיבות שהמטבח הצרפתי כל כך מצליח והן – חמאה, חמאה וחמאה.
חמאה משדרגת כל מנה, ואפילו מעט ממנה הופך מנה פשוטה למעדן. הבעיה היא שחמאה היא חטא לא קטן, על כמות השומן האדירה שבה.
למי ששומר כשרות חמאה יכולה ליצור בעיה כשרוצים להגיש מנה בטעם חמאה לאחר ארוחה בשרית או לתת ארומה של חמאה למנה בשרית, וכמובן טבעונים שמאד אוהבים טעם של חמאה אך לא רוצים לצרוך שום דבר מהחי.
כמו הקטשופ, מיונז הוא ממרח אהוב שמשתדך לעולם שלם של מנות, בשריות, חלביות, כממרח בתוספת טעמים או כמה שמתווך בין התוך והלחם שבכריך, הוא תמיד שם.
ההגדרה "משהו מתוק" בהקשר של פסח היא בדרך כלל "מצה עם שוקולד". הורים פחות ששים לעניין הזה מכיוון שממרח שוקולד הוא לא בדיוק מזון בריאות. עד שהגיעו "אחוה" ועשו בדיוק את זה- ממרחים מתוקים מבוססי טחינה גולמית: ממרח שומשום ושוקולד, ממרח שומשום עם סילאן, ממרח שומשום עם דבש וממרח שומשום בטעם שוקולד ללא תוספת סוכר.
כשחושבים "אוכל" חושבים דבר ראשון על לחם. הבסיס, המקור. "אין לו לחם לאכול" אומרים על אדם שאין לו דבר, אפילו הבסיסי. יש המנשקים חתיכת לחם שנפלה, יש כאלה שלא מעיזים לזרוק לחם גם אם הוא יבש, לחם הוא חיים.
לפני שנים היו רק שני סוגי לחם- לבן ושחור. היום יש שפע רב של לחמים, ממרכיבים שונים.