כשחושבים על בייגלה ירושלמי או על פיתה ערבית חמה היישר מהטאבון, הטעם שעולה לנו ברוב המקרים הוא זעתר.
הזעתר, מעבר להיותו פשוט טעים, נושא עימו שפע יתרונות בריאותיים כמו סיוע בטיפול בנזלת, הפחתת גזים ונפיחות, הקלה בסימפטומים של ברונכיטיס, והוא מכיל רכיבים אנטי פטריותיים ואנטי חיידקיים. שמן זית מצידו מפורסם גם הוא בתכונותיו הבריאותיות הטובות והרבות, ושילוב של שניהם נותן פצצת טעם ובריאות באווירה ארץ ישראלית.
היא מסייעת בהורדת הכולסטרול הרע, שומרת על בריאות הלב, עשירה בסידן, ברזל וחלבונים, משפרת תהליכי עיכול, ומסייעת באיזון הסוכר בדם, ואלה רק חלק מהתכונות הבריאותיות של הטחינה.
נשדך אותה עם זעתר- צמח בעל יכולות חיטוי גבוהות המסייע להתמודדות עם זיהומים והרגעת כאבי בטן ונפיחות ושפע של מרכיבים בריאותיים נוספים – ומה נקבל?
"ארוחת ביניים" זהו המונח המתאר את הרגעים האלה ביום, בדרך כלל בעשר או אחת עשרה בבוקר, ובארבע אחרי הצהרים, כשבא לנו נשנוש, משהו לאכול, שלא יהיה כבד מדי כי אנחנו כבר קרובים לארוחת צהרים או ערב, אבל שיחזיק אותנו ושיהיה טעים, ואם אפשר גם את הקראנץ' אז בכלל מעולה.
לכל הדרישות האלה, כדאי להוסיף גם דרישה לבריאות – פחות פחמימות, יותר מרכיבים בריאים, או בקיצור "קרקרים פשתן" של "ביכורים מזון ומאפה" שמגיעים לחנויות כעת בטעמי שום, זעתר וטעם טבעי. ניתן לנשנש אותם כמו שהם או להעמיס עליהם כל מה שבא- גבינות שונות, טחינה, ירקות, חומוס, טונה, סלמון ונקניקים וכמובן זיתים, חמוצים וההמלצה שלי – חביתה ועלה חסה.
בפתיחה של "ריץ' רץ'" זוכרים הזקנים ביננו (אהמ…אהמ…) היו שרים "העולם הוא כדור, זה ברור זה ברור , אבל מה, לא יודעים מה שיש בו בפנים".
במקרה של ה"בייגלה העגול" של אסם די ברור מה יש בפנים, או מסביב, טעמים חדשים של זעתר, שום פיקנטי ומלח ים. צורת הכדור עושה משחק בפה, כשמגלגלים את הכדור על הלשון עד שמחליטים שהסבלנות נגמרת ואז פשוט אוכלים אותו.
נתחיל מהתחלה- כשהפריכיות הומצאו והגיעו לשוק הישראלי, טעמתי, עיקמתי את הפרצוף ומאז לא נגעתי בהן. הפריכיות שטעמתי היו בטעם של פופקורן ישן ועם ריח של אבק. תוסיפו לזה את הדימוי של "אוכל של שמנות" והסבירו לי איך זה אמור להחליף חלה מתוקה וטריה? לחם חם מהתנור? פוקצ'ה? לא בבית ספרי.
במשך השנים התמדתי בתפיסה הזו, וחייתי בשלום לצד הפריכיות, ביחסי "שלום שלום" בלי יותר מדי קירבה.
עד שהשבוע הגיע הקופון של שופרסל וגרם לי לנסות שנית, בשם הבלוג כמובן.
