כבר חמישים שנה שבורגראנץ' מלווה אותנו- מהסניף המיתולוגי של אולסי פרי בדיזנגוף, דרך הרוטב הממכר של "ספרדי" (רצוי "ספרדי כפול") ועד לדילמה של כל אחד ואחת שמחזיקים ביד "שוקופאי" ומתלבטים אם לנגוס עכשיו למרות שזה חם בטירוף או להתאפק. רמז- שווה להקריב את הלשון בשביל המתוק הפריך הזה.
(צילומי מסך – מתוך אתר "טעימים".)
ישראלים נמצאים בכל מקום. לעיתים אנשים חושבים שמדינת ישראל כוללת לפחות מאה מליון אזרחים, שכן אין מצב שישראלים יהיו בכל רחבי העולם במקביל.
טיול בר מצווה, טיול אחרי צבא, פנסיונרים מטיילים, נופש באי טרופי או שופינג בבירות האירופאיות, ישראלים אוהבים לגלות חוויות חדשות.
אחת מהדרכים הטובות ביותר להכיר מקום היא לטעום אותו. ברמה המילולית. ואין כמו מוצרים מקומיים כדי לתת את הייחוד של המקום, ההעדפות (הלעיתים מאד מוזרות), המרקמים השונים, שילובי הטעמים ועוד.
למה רק לאכול פיצה טעימה במקום לשחק איתה קודם? ואם אפשר משהו מותח, משהו מאתגר, משהו חם אש?
כל מה שדרוש למשחק הוא חבר'ה, "פיצה רולטה דומינו'ס" ורצוי גם משהו קר לשתות בצד, על כל מקרה.
האופה הישראלי כבר יודע שהמפתח למאפה טוב הוא הקמח. אם בעבר הכרנו "קמח לבן" ומקסימום "קמח מלא" עכשיו אנו מכירים סוגי קמח רבים, כל אחד בעל תכונות אחרות המתאימות לסוג מאפה שונה.
לכבוד חג השבועות, הידוע גם כ"חג המאפים", מציעים ב"טחנות ישראליות" – הטחנה הוותיקה (מ1946!) שני סוגי קמח- "קמח פיצה ופוקצ'ה" ו"קמח דורום לפסטה".כדי שנוכל להכין שפע של מנות מושלמות לחג.
ברזיל היא אחת המדינות המתויירות והאהובות ביותר, ולא בכדי. הקצב, המוסיקה, מזג האוויר הטרופי, הביקיני והכדורגל, הכל בחבילה צבעונית ותוססת אחת, שמגיעה לשיאים חדשים בתקופת הקרנבל . בכל שנה נבחר "מלך הקרנבל" – הפותח את התהלוכות, והקריטריון לבחירתו הוא שעליו להיות שמן במיוחד, כדי שכשהוא רוקד, כל האדמה תרקוד תחתיו.
פתיתים.
מאז ימי "אורז בן גוריון" ועד היום, פתיתים היו והינם מנה מהירה, מגוונת וחביבה על כל הגילאים.
ומה כבר אפשר לחדש?
בחורף אנו נוטים להשתבלל, להסתגר, ללכת על המוכר וההרגל, לא לזוז יותר מדי.
כשהקיץ מגיע מתחילה החגיגה, שמש, ים, ובעיקר חופש, החופש להתנסות בטעמים חדשים, חוויות חדשות והרבה כיף.
"אסם" מצטרפים לחגיגה בסל מלא של חטיפים חדשים במהדורות קיץ מיוחדות.
לא כולם בישראל דוברים צרפתית, אבל יש ביטויים שכולנו מכירים- קרואסון, ז'טם וכמובן "דוז פואה" – שתים עשרה הנקודות האולטימטיביות שמעניקים השופטים לשיר המנצח בארווזיון. הנקודות הללו הן כל מה שכל צופה מצפה לשמוע, בעיקר אחרי המילה "ישראל".
אבל המספר 12 משמח לא רק כנקודות באירווזיון אלא גם בהפתעה מיוחדת שמכינים ב"דומינו'ס פיצה" לכבוד האירוע הגדול הזה- פיצה מטורפת עם 12 (!) תוספות בכל פיצה. גדול ומוגזם בדיוק כמו האירווזיון.
נכון, חום יולי אוגוסט בעיצומו, הים והמסיבות, הארטיקים והשינה המאוחרת, אבל בלי שנשים לב, ממש במהירות תגיע אלינו שנת הלימודים החדשה, והדבר הראשון שצריך לבית הספר הוא ילקוט. אז זה כבר לא במילים של יורם טהרלב מתוך "שכונת חיים" –
"הם לא אוכלים חצץ ולא שותים בנזין
כל בוקר עם ילקוט הולכים לבית הספר
והשכנים לאט סוגרים את התריסים
כשהחבורה בערב מתאספת"
כשאנו אוכלים משהו, אנחנו נהנים מהריח, הטעם, המרקם, האיזונים השונים שמשלימים אחד את השני, והחידוש- אם זה משהו שלא טעמנו קודם.
אז מה אפשר כבר לחדש בחטיף האהוב "במבה"?
