(צילומי מסך – מתוך אתר "טעימים".)
ישראלים נמצאים בכל מקום. לעיתים אנשים חושבים שמדינת ישראל כוללת לפחות מאה מליון אזרחים, שכן אין מצב שישראלים יהיו בכל רחבי העולם במקביל.
טיול בר מצווה, טיול אחרי צבא, פנסיונרים מטיילים, נופש באי טרופי או שופינג בבירות האירופאיות, ישראלים אוהבים לגלות חוויות חדשות.
אחת מהדרכים הטובות ביותר להכיר מקום היא לטעום אותו. ברמה המילולית. ואין כמו מוצרים מקומיים כדי לתת את הייחוד של המקום, ההעדפות (הלעיתים מאד מוזרות), המרקמים השונים, שילובי הטעמים ועוד.
חטיף ה"קיט קט" הקלאסי מוכר בישראל, אבל כשהוא הגיע ליפן, הוא קיבל את הטוויסטים הייחודיים המקומיים וטעמים כמו מאצ'ה, פרחי סאקורה, דלעת מתוקה ועוד, שהפכו אותו למזכרת פופולארית לתיירים. הוא גם שינה את השם ל"קיטו קאטו".
האיזקאיה- בית האוכל היפני שנפתח לפני כמה חודשים בתל אביב אימץ את שם החטיף בגרסתו היפנית כדי לסמל את הכבוד שיש למטבח לטעמים המקומיים.
יין ישמח לבב אנוש, ואפשרות לטעום ולהתנסות במגון טעמי יין מהארץ ומחו"ל היא תמיד חגיגה. אמש נפתח במתחם "התחנה" התל אביבי פסטיבל "חג היין" של "איש הענבים" בפעם החמישית. בפסטיבל הציגו מעל עשרים יקבים מהארץ והעולם עשרות יינות ויינות פרימיום לטעימות, חלקן בבכורה עולמית.
בדיוק בשש בערב נפתחו שערי הפסטיבל והקהל החל לנהור פנימה.
בדוכנים המתינו אנשי היקבים עם מבחר יינות לבנים, אדומים, רוזה ויינות מבעבעים שנמזגו בליווי הסברים על היקבים, הבציר והזנים השונים.
בין הבולטים בפסטיבל-
Beringer Main & Vine, White Zinfandel 2018 – שהוצג בדוכן של יבואנית היין "אקרמן", יין מעמק נאפה בקליפורניה. היין הוא יין לבן אבל הוא מקבל גוון ורדרד מכך שהוא מיוצר מענבי זינפנדל שצבעם אדום כהה, העוברים תהליך השרייה מוקדם. טעמו של היין הוא רענן מאד, מזכיר פירות יער ומלון ונותן תחושה מרעננת, אידאלי לימים חמים.
שרדונה 2018 וקברנה 2017 "התססה פראית" של יקב סגל. המושג "התססה פראית" מתייחס למעשה ל"התססה טבעית" – ללא תוספת שמרים, והתוצאה היא שרדונה בהיר בעל גוף מלא וחמיצות מרעננת בניחוח פירות, וקברנה בטעמי פירות יער ותבלינים, גם הוא בעל גוף מלא וחמיצות קלילה.
יוזו סאקה – ליקר הדרים, ו" בני קיקוסוי – שכר שזיפים פרמיום " – שניהם הגיעו היישר מיפן והוצגו על ידי "ימה וקדמה", יבואני מזון ואלכוהול יפניים. מדובר בשני ליקרים, שיכר השזיפים הוא מסורתי ומכיל מעל 50% פרי וללא תוספת סוכר, מזכיר ממתק מרציפן. יוזו סאקה מכיל 100% יוזו סחוט טבעי על בסיס סאקה פרימיום מקיוטו ומהווה פינוק קריר וחמצמץ לכל עונות השנה.
מעבר לשני הליקרים הוצגו בפסטיבל גם משקאות נוספים כמו ניגורי סאקה "השלג המושלם", ג'ין יפני פרימיום "וואה ג'ין" וליקר תה יסמין – שוצ'ו יפני מסורתי.
בדוכן של VILA MARIA הוצג Sauvignon Blanc Private Bin, Villa Maria, Marlborough, New Zealand 2018 – יין שלכד בבקבוק את קרני השמש ביבשת התחתונה, הוגש קר והזכיר למון גראס, פלפלים ועשבי תיבול.
יקב ברקן, אסמבלאז, עלמון 2018 – בלנד של שרדונה, ויוניה וסוביניון בלאן, בעל ארומות פירות טרופיים ומבנה עגול, יין אלגנטי והרמוני.
יקב גוש עציון, האלון הבודד, שרדונה 2017 – שענביו נבצררו ידנית והיין יוצר מהמיץ הראשוני שלהם. התוצאה, יין רענן ופירותי מאד בחמיצות פריכה.
אלה היו רק דוגמאות משלל היינות שהוצגו וניטעמו בפסטיבל.
בנוסף פעל במקום מרכז הדרכה בניהול מדריכי היין של "איש הענבים" שהסבירו וענו על שאלות, סדנאות קצרות בנושאים כמו התאמת יין לאוכל, בחירת יין ומושגי בסיס בעולם היין, ומתחם אוכל של "אמסטרדם פרייז", "סמוק אנד טייסט" ו"מן האדמה".
DJ מאור נונברג השלים את האווירה בעזרת מוסיקה משמחת בדיוק בעוצמה המתאימה.
פעם כל מה שהציבור הישראלי הכיר היה "מסעדה סינית" ולא משנה שבסין אף פעם לא שמעו על הנוזל האדום הצמיגי שהוגדר כ"חמוץ מתוק" אבל היה פשוט מתוק ונשפך ביד רחבה על כל דבר.
במשך השנים התוודענו כולנו להבדלים שבין המטבחים האסיאתיים, אם בין מדינות – כמו סין, יפן, וויטנאם וכדומה, ואם במחוזות שונים שכן אין דין האוכל של סצ'ואן לזה הקנטונזי, או זה של שנחאי.
בצמוד לקניון רמת אביב נפתח הסניף השלישי של "הירו" שמגדיר את עצמו כ"מטבח אסיאתי פריסטייל".
הסניף עוצב בסגנון ניו יורקי צעיר על ידי רענן שטרן וכולל אפשרויות ישיבה בתוך המסעדה, עם מבט על עבודתו הלוהטת של השף (באופן המילולי ביותר, הלהבות שהוא מרים שם מרשימות מאד) או בחלק החיצוני שמוקף בבריכה רומנטית.
כשהגענו לביקור מזג האוויר בחר עבורנו את הישיבה בתוך המסעדה הממוזגת.
התפריט הראשון שבדקנו הוא כמו תמיד תפריט האלכוהול בו מופיעים מספר קוקטיילים מסוגים שונים, סאקה וכהלים נוספים לווא דווקא אסיאתים.
בחרנו בשני קוקטיילים –
SAKORA SOUR- ג'ין גורדונס, ליצ'י, רוזמרין, רימון ולימון ו –
OLD SMOKY BASTARD – מזקל, כפיר ליים, סירופ ג'ינג'ר, מיץ לימון וג'ינג'ר ביר. בשניהם דרגת האלכוהול היתה קלה, הם היו קלילים לשתיה, ואהבתי במיוחד את הטאצ' המעושן של ה"אולד סמוקי".
התפריט מחולק לסלטים (שמתאימים למנה ראשונה), גיוזות – בשריות או צמחוניות, באנים מאודים במבחר מילויים, רובם בשריים, ראמן ומנות ווק.
למנות הראשונות בחרנו בסלט אצות קומבו- קערה שבה עורבבו אצות, אטריות שעועית, שום כבוש, מירין, שמן צ'ילי, שמן שומשום, בצל ירוק וקריספי שאלוט.
הסלט היה מרענן מאד ומרכיביו מפורסמים ביתרונות הבריאותיים שלהם כך שתפסנו שתי ציפורים בבת אחת.
אגב, שמן הצ'ילי שהיה בין מרכיבי הסלט הוכנס לשם במשורה מכיוון שהוא חריף מאד. את החריפות הזו גיליתי כשעל השולחן היה בקבוק של השמן הזה למי שרוצה תוספת. טעימה קטנטנה הבהירה לי כמה שצריך להזהר אם לא ממש מכורים לחריף.
מנה ראשונה נוספת שטעמנו היתה ממחלקת הבאנים, אותו לחם מאודה קליל מאד שכל הכיף שלו בחיים הוא לספוג את הטעמים של מה שמונח עליו, בלי לאבד את מרקם הענן שלו.
הבאן הנבחר שלנו היה "באן בקר מפורק" – ברוסט בבישול ארוך, מיו קימצ'י, קריספי שאלוט, חסה אייסברג, מלפפון כבוש, בצל ירוק וברד צנונית ורדרד שעיטר את המנה מלמעלה.
באן הוא לא מנה שאוכלים בנימוס, בטח לא במקלות האכילה שהיו על השולחן (וניתן בהחלט לבקש סכו"ם רגיל). באן הוא מנה שתופסים בשתי ידיים ומתכופפים מעל לצלחת כי יודעים שזה ייפול וחבל להפסיד כל חלק וחלק.
הבאן הוא ארוחה בפני עצמו (וזה מוטו שיחזור גם בהמשך) והוא הוגש על צלוחית מתכת שהזכירה לי את המנהג באסיה של אריזת ארוחות בכלי מתכת ושינועם למקומות העבודה השונים.
למנה עיקרית בחרנו גם כן שתי מנות שמייצגות כל אחת היבט אחר – "אודון אנריקוט ודלורית צלויה"- אטריות אודון יפניות , פרוסות אנטריקוט, דלורית מזוגגת צלויה, אפונת שלג, צ'ילי, בצל ירוק וקשיו מסוכר, מנה שכל נגיסה ממנה ערבה מרקמים שונים, פריכות ורכות, חרפרפות ומתיקות, חוויה בקערה אחת (ונאכלה בצלילי השאיבה המומלצים).
המנה השניה היא מבחינתי הסמל האסיאתי המובהק, הראמן. כמה אגדות כבר סופרו על המנה הזו, כמה צעקות כבר חטפו סו-שפים במסעדות שלא דייקו במנה שדורשת לימוד ואימון כמעט אינסופיים כדי להפוך למיתוס.
ראמן הוא יצירת מופת של ציר שמתבשל שעות ארוכות, תוספת תיבולים כמו סויה, מירין, סאקה, אצות קומבו ועוד, ואז אטריות שבושלו בצורה כל כך מדוייקת שיש להן יכולת ספיגה מקסימלית , לצד בשר מסוגים שונים וכמובן הביצה, האייקון של מרקי הראמן. הרעיון הוא ארוחה בקערה, שיש בה שפע מרכיבים שמשלימים זה את זה בהרמוניה.
מבין מנות הראמן ב"הירו, בחרתי את "דןדן"- שלא ברור לי מקור השם אבל במנה היו אטריות ראמן טריות, ציר עוף וירקות שורש שבושלו 12 שעות, קונפי שום, בשר בקר טחון במירין שאטה, פטריות שיטאקי, באק צ'וי, טקואן, בצל ירוק, נבטים, ביצה ושומשום.
כשהתחלתי לאכול הבנתי שמבחינת גודל המנה מדובר כנראה במנה לאיכר סיני שעמל משעות הבוקר המוקדמות על גידולי האורז שלו בגב כפוף ועכשיו סוף סוף מתיישב לאכול, שכן מדובר במנת ענק.
ההמלצה שקיבלתי היתה לערבב את המרכיבים כדי שהתיבול מלמטה יעטר את כל המנה. היה קצת חבל להרוס את הקומפוזיציה היפה של התוספות השונות אבל בכל זאת השתדלתי.
היות ויש מרכיבים שונים, בכל פעם הכף שלי העלתה חלקים אחרים שיצרו ביחד חוויה חדשה בכל לגימה.
הסיום המתוק של הארוחה היה עונג אסיאתי פשוט – מ'וצי, אותם כדורי בצק אורז ממולאים בגלידה בשלל טעמים (וההמלצה שלי – לבחור בשומשום השחור).
בזמן שישבנו במסעדה יכלנו לראות גם את המשלוחים היוצאים לאנשים שרוצים להתפנק על טעמים אסיאתיים איכותיים בלי לצאת מהבית.
"הירו" – מטבח אסיאתי "פריסטייל"
איינשטיין 40, קניון רמת אביב (כניסת המגדל), ת"א
טלפון: 03-9428444
שעות פתיחה: ראשון-חמישי 12:00-22:00, שישי עד 16:00 מוצ"ש החל משעה לאחר יציאת השבת
גישה לנכים: יש
משלוחים: יש
עסקיות: בימי השבוע 12.00 – 17.00 תפריט מיוחד שכולל שני מסלולים של מנות עיקריות וסלט ב58 או 68 שקלים.
כשרות: המקום איננו כשר (אך סגור בשבת, ואינו מגיש בשר לבן, פירות ים או מנות המערבות חלב ובשר).
תארו לעצמכם שעת שקיעה, הקרניים הזהובות מעטרות את העיר ההומה עד שהשמש נעלמת בין הגלים באופק, מפנה מקום לצבעי הלילה ואורות העיר הנוצצים. עכשיו תארו לכם לראות את כל זה מהקומה ה49, ולא סתם לראות, אלא בעודכם לוגמים כוס סאקה איכותית ומתענגים על סושי ממכר או דג טרי ונא עם מגע קטנטן של סויה איכותית, לא תענוג?
השבוע הושקה האיזאקיה היפנית החדשה- "ספורה" , בקומה ה49 של קניון עזריאלי בתל אביב. איזאקיה הוא בר בסגנון יפני המגיש משקאות אלכוהולים לצד מנות יפניות קטנות. השם "איזאקיה" מורכב משתי המילים – "אי" שמשמעותה "לשבת" ו"סאקאיה" שהיא חנות המוכרת משקאות חריפים.
כבר כשנכנסנו התעטפנו באותה שלווה אלגנטית המאפיינת את יפן, בעיצוב בקווים נקיים, עם אפשרויות ישיבה שונות, משולחנות ערוכים לקבוצה, שולחנות זוגיים וכסאות לצד בר ארוך, כולם פונים אל חלונות ענק שמתחתן פרושה העיר הלבנה במלוא קיצבה ואורותיה.
לצד השולחנות ישנו סושי בר, שבו עובדים הטבחים ומכינים מנות יפניות מרהיבות ממש מול הסועדים, מחזה ממכר בעצמו.
התחלנו בהרמת כוסית של קוקטייל יוזו סאקה – יוזו על בסיס סאקה מקיוטו, מתוק מרענן והדרי, קליל מאד ולצידו צלחות בפרטזנציה מרהיבה של פרוסות דגים נאים מכל הסוגים, שהמשותף לכולם הוא הטריות הרבה והרעננות.
הכוס הבאה שנמזגה הייתה של סאסאניג ניגורי – סאקה לא מסונן על בסיס ג'ונמאי גינג'ו, שרמז לנו שהגיע הזמן להיות רציניים ולשלוח את מקלות האכילה שלנו לכיוון סוגי הסושי השונים שזרמו אל השולחן , ובתוכם בין השאר טרטר לוקוס עם שיסו ועירית, סלמון טמפורה רול, פורל צרוב, יילו טייל ברוטב פונזו ג'ינג'ר ואפילו גירסה של פאני פורי הודי ממולא בטונה נאה.
הסושי ושאר המנות מגיעים בלווית סויה ייחודית, שונה ועדינה בהרבה מהרטבים התעשייתיים שאנו נתקלים בהם מדי פעם, וב"ספורה" חווינו חוויה מתקנת כשהסושי קיבל טעמים ועומק נוספים בזכות הטבילה בסויה.
קינחנו בצ'ייסרים של שיכר שזיפים בני קיקוסוי- שהוא שיכר שזיפים יפני מסורתי על בסיס סאקה, והוא ממש קינוח בפני עצמו.
התפריט של "ספורה" הוא של השפים גלעד דבוש ואיליה בשס שמשתמשים בטכניקות יפניות להפיכת חומרי גלם עונתיים, מקומיים וכמובן איכותיים למנות משמחות לשון ולבב.
את "ספורה" הקימו בני משפחת בדוס, מקבוצת C2, שבבעותם גם מסעדת C2 הצמודה, וגן האירועים "אושן" בתל אביב.
SEFORA- איזאקיה יפנית
מרכז עזריאלי, המגדל העגול, קומה 49 , תל אביב
טלפון: 03-6081990
שעות פתיחה: א – ה מ12.00 ועד לאחרון הסועדים, במוצאי שבת – שעה מצאת השבת ועד אחרון הסועדים
גישה לנכים: יש
כשרות: המקום כשר.
ארץ השמש העולה, פריחת הדובדבן, הגיישות לבנות הפנים מנפנפות במניפות, כל אלה עולים בדמיונינו כשאנו חושבים על יפן. ובזמן שהדמיון פורח, בפה כמעט אפשר לחוש את הטעמים האופייניים שלמדנו לאהוב, הסושי, האצות, הראמן, הסאקה וטעמי האוממי.
TYO היא תמצית החוויה היפנית בתל אביב, חזונו של השף היפני היחיד בישראל, שף יאמה אוימאודה, המכונה "יאמה-סאן". השף איומאודה, אחד מהמאסטר סושי המובילים בעולם, שהאכיל מדינאים, שגרירים, כוכבי קולנוע וספורט בינלאומיים, נמשך מילדות לטעמים ולמרקמים היפנים המקוריים, התלמד ועבד במסעדות ידועות בטוקיו, עבר לניו יורק ופתח בה מסעדות, ואז הגיע לפסגה- למסעדת "מורימוטו" – של האיירון השף היפני הראשון, מסעדה הנחשבת לאחת היפניות הטובות בארצות הברית.
בשנת 2014 נפתחה TYO והפכה לאבן שואבת לכל אוהבי הקולינריה היפנית, ישראלים ותיירים כאחד.
כבר כשמתקרבים לבנין נשבים בהוד שלו, מדובר במבנה לשימור והוא מרשים במיוחד. הדלת נפתחת ונכנסים לעולם קסום. העיצוב של ירון טל הוא בסגנון ניו יורקי, והוא מאופיין בבר במרכזו שסביבו יושבים סועדים ושולחנות במפלסי גובה שונים המעוצבים בקווים זורמים. הקירות מחופים במראות ובקורות ארוכות בנצנוצי זהב וכסף. בפינת האולם ניצבת עמדת הכנת הסושי והטבחים שם נותנים מופע מרהיב של זריזות ידיים בזמן שהם מכינים את הרולים השונים. מסביב לחלל הפנימי ישנה מרפסת גדולה שפתוחה בקיץ ומקורה בחורף.
המארחת האדיבה הובילה אותנו לשולחן עליו היו מסודרים מקלות אכילה ואבן משען קטנה להניח אותם בזמן הארוחה, קומקום וקערית לסויה ותפריטים המקיפים שפע של חומרי גלם מהים, היבשה והצומח, במגוון צורות הכנה ובקשת של טעמים. המלצרית שניגשה אלינו עזרה לנו להתמצא במושגים היפנים בתפריט וידעה להמליץ על מנות ומשקאות שיחמיאו לבחירות שלנו.
מתפריט הקוקטיילים והיין בחרנו לפתוח בשיכר שזיפים חמצמץ ובכוס יין איכותי.
החלטנו להפקיד את הבחירה בידיהן של אשת הצוות קייט שבחרה עבורנו שלוש מנות פתיחה המייצגות סוגי הכנה וחומרי גלם שונים.
הראשונה הייתה טונה פואה גרא – נתחי כבד אווז צלויים על ניגירי של טונה וטוביקו שחור. על מצע אורז מונחים נתחי טונה שמנמנה, מעליהן כבד אווז משובח ועל הכל כתר של פניני טוביקו מבהיקות. המנה הזו מבהירה כבר בהתחלה שכשלוקחים חומרי גלם איכותיים ומשובחים, אפשר להשאר בפשטות המענגת. את הביס ניתן לקשט גם עם הג'ינגר המוחמץ והוואסבי. הג'ינג'ר אגב, כמו הסויה והרטבים, מוכן על ידי השף יאמה –סאן באופן אישי.
לגימת שיכר ועברנו למנת הפתיחה השניה , היא מנת טטקי סלמון – יוזו, שמן שומשום חם, צ’ילי אדום ושומשום לבן. הסלמון קיבל צריבה קלילה ועוטר בטבעות צ'ילי עדינות ופשוט נמס בפה.
מנת הפתיחה האחרונה הייתה המורכבת יותר מבין השלוש, נאגי מאקי – אספרגוס ובצל ירוק עטופים בקובה ביף וטריאקי חם. רולדות של בשר עשוי במדויק שחבקו את הירק בתוכן ויצרו שילוב רך – פריך.
השולחן נוקה והסכו"ם הוחלף (ביקשנו מזלג בנוסף למקלות האכילה) ועיינו בתפריט המנות העיקריות. מבין מנות הדגים, הבשר והעוף שבתפריט העיקריות החלטנו לקבל את המלצת המקום למנה מיוחדת הקרויה המאצ’י טריאקי – פילה המאצ’י עם סקין ברוטב טריאקי, אורז, לוטוס בטמפורה וסלט חסה פריך. המאצ'י הוא הדג המוכר לנו כ"ילו טייל" , דג שומני ועסיסי שנצרב והונח על אורז בטעמי טריאקי קלילים. לצידו החלק הקראנצ'י של המנה, הלוטוס המטוגן בטמפורה. אנחנו קיבלנו עם המנה גם סלטון של פטריות וירקות. נתח הדג היה נדיב מאד והטריות ניכרה כמו גם האסטטיקה היפנית במיטבה.
כמנה שניה הוחלט שאי אפשר לוותר על סושי. תפריט הסושי מגוון מאד, וכולל צורות שונות כמו ניגירי, טמאקי, יאקיטורי, טמפורה וכמובן הסושי הקלאסי. בגדול מנת סושי היא רול של שמונה יחידות, אבל מכיוון שיש מבחר כל כך גדול, ותמיד רוצים לטעום יותר, יש אפשרות לחצאי רולים, כלומר לארבע יחידות מכל טעם. זו גם הייתה הבחירה שלי, ועבורי נבחרו שישה חצאי רולים – סלמון לימון ,ספייסי טונה, ספייסי המאצ'י, לוקוס רול, סלמון יוזו, וסלמון שרימפס כל היופי הזה הגיע על מגש עץ צר וארוך, עם הסבר על כל חלק וחלק, ועם ניראות מלבבת לב ועיניים.
כשטועמים את הסושי של TYO מבינים כמה שלא הכרנו סושי, והדבר דומה למעבר מכיתה א' היישר לתואר שני במדעי המוח, פשוט קפיצה אדירה אל טעמים, מרקמים, ניחוח וחוויה שלימדה אותנו למה היפנים מאריכים שנים , פשוט כי הם מאושרים. כל נגיסה בכל אחד מהסוגים הוכיחה שהשלם גדול מסך חלקיו, והשילובים המדוייקים תמכו זה בזה ועטפו זה את זה לנגיסה המושלמת.
לפני הקינוח דגמנו מאוסף הסאקה הגדול שבמקום. סאקה הוא יין אורז שסוגיו נבדלים ברמת השיוף של האורז, ככל שהרמה (באחוזים) קטנה יותר, כך היין איכותי יותר ומחירו בהתאם. עבורנו נבחר ה"בורן גולד" שמידת השיוף שלו היא 50% וטעמיו עשירים ומתפתחים. הוא הוגש בקראף על מצע קרח ונמזג בחגיגיות לכוסות החרס השחורות האופייניות. הסאקה היה קליל והחליק בגרון, סיומת מצויינת למנות המלוחות והכנת החיך למתוקים.
בתפריט הקינוחים יש מרכיבים מערביים יותר ומערביים פחות, ושתי המנות שקיבלנו ייצגו את שני הצדדים. בצד המערבי כיכבה מנת "קרם ברולה פיסטוק"- קערית של קרם ברולה שעליה שכבה "זכוכיתית" של פיסטוקים, מעין ווריאציה לקרם הברולה הקלאסי. המנה השניה הייתה "הארד קור" מהמטבח היפני וכונתה "מיסטר בין", לא על שם האיש המצחיק מהטלוויזיה אלא יותר לכיוון המרכיב העיקרי שלה- שעועית אזוקי.
הרבה פעמים אנשים מהמערב מתקשים לקבל את הקישור שבין מרכיב כמו שעועית, שמשתייך לתחום המנות הראשונות או העיקריות, בגרסה מלוחה, למנת קינוח מתוקה. במקרה של TYO שווה לקחת את ההימור. מדובר בעוגת שעועית אזוקי, מוקפת בקציפת ארל גריי ועליה קנאל גלידת תה ירוק, כשעל הכל נשפך קרם קרמל נענע חם. התוצאה היא קינוח עדין, מתוק במידה, שאם לא הייתי יודעת שיש בו שעועית, לא הייתי יכולה לנחש. המנה הזו הוכיחה לי כמה חשוב להניח בצד כל מני דעות קדומות ופשוט לנסות, זה היה נסיון שווה ביותר.
TYO- מסעדה-לאונג’ בר יפני
שעות פעילות: א'-ד' 12:00-16:00 ; 18:00-00:00 חמישי 12:00-00:30 ; שישי-שבת 12:00-00:00
טלפון: 03-9300333
גישה לנכים: יש*
* לאורחים בעלי מוגבלויות , יש לתאם הגעה מראש מפני שהצוות מנגיש את המקום במיוחד.
קהל יעד: בימי שישי המקום פונה יותר למשפחות. בשאר השבוע הקהל הוא מגילאי 24 ומעלה, כשבימי שני יש גם תקליטן המלווה את הערב החל מהשעה 20.30.
דילים: עסקית צהרים של מנת פתיחה ומנה ראשונה במחיר המנה העיקרית, כולל מנת טעימות מיוחדת בסגנון קופסת "בנטו", ועסקית סופשבוע – בימי שישי בין השעות 12:00-16:00 ובימי שבת משעה 12:00-17:00 – מנה ראשונה לבחירה ומנה עיקרית לבחירה ב90 שקלים בלבד.
יש משלוחים ושירות "וואלה פרקינג" בתשלום.
אפשרות לאירועים בשולחן אבירים או בהפרדה מהחלל המרכזי.
כשרות: לא כשר.
כשאני שומעת את המילה "קוריאה", האסוציאציה הראשונה שלי היא רודן עגלגל עם תספורת משונה ואינסטיקטים רצחניים משהו. אבל עכשיו הדימוי הזה השתנה, והפך לקריר ומתוק במיוחד בזכות SO BING- גלידריה/ קינוחיה שפתחה ממש עכשיו את הסניף הראשון ברחוב בוגרשוב פינת קינג ג'ורג' בתל אביב ומביאה משהו שמעולם לא היה כאן – קינוח שלג.
בסרטים, בעיקר קיטשיים כאלה של חג מולד, רואים ילדים משחקים בשלג ופותחים פה כלפי השמיים, לנסות לתפוס איזה פתית. אז זה לא זה. מה זה כן?
בישראל קיימת תרבות אלכוהולית רחבה, ואין כמו סיבוב בשעות הערב באזורים תיירותיים כדי לראות "ערימה של חבר'ה" שכבר מזמן לא על הדשא אלא יושבים בברים ושותים, מפטפטים, מנשנשים משהו ונהנים מהערב.
הבעיה שבאיזשהו שלב, כבר ניסינו וכבר שתינו הכל, מהמשקה הקבוע שלנו (במקרה שלי וודקה עם אשכוליות אדומות) ועד למשקאות שכבר נמאס מהם עוד בשנות השמונים כמו "סקס על הקיר". ואיפה אפשר למצוא חידושים מרעננים בתחום האלכוהול?
שנות השמונים, האוכל האסיאתי מגיע לארץ, אבל מכונה "אוכל סיני" וכולל בעיקר נודלס עם בשרים שונים, שלעיתים הגיעו בעטיפת נייר כסף בצורת ברווז או תרנגולת. הצ'ופסטיקס היו בעיקר קטע אקזוטי והקופסאות עם המבנה המרובע המיוחד היו אטרקציה.
שלושים ומשהו שנים אחר כך- כבר יש הבדל בין תאילנדי, סיני ויפני, הסויה היא כבר לא פצצת מלח תעשייתית, ואנו חוגגים בשמחה את הפרידה מהרוטב האדום במרקם מסטיק זרחני ששימש בתור "חמוץ מתוק".
לאחרונה נפתח הסניף התשיעי של "ג'ירף" ואחרי סניפים בערים כמו תל אביב, הרצליה, וראשון לציון, יש סניף מלאבסי ראשון. הסניף ממוקם בלב אזור האוכל החדשני של העיר, ליד "יכין סנטר" ופתוח שבעה ימים בשבוע, משתים עשרה בצהרים עד חצות.
הוזמנתי לטעום את המנות הייחודיות של הסניף (כל סניף הוא ייחודי ויש בו מנות שאין בסניפים אחרים, וגם עיצוב שונה כדי להתאים לאזור ולקהל המקומי).
כולנו שמענו על תרבות ה"מנגה" היפנית , תרבות של דמויות מצויירות ובובתיות, שמשלבות תמימות וסקסיות בכל עפעוף של עיניים גדולות ופעורות.
לא סתם הוגדרו העיניים כ"ראי הנפש" מכיוון שהן יכולות לשדר הרבה יותר ולהשפיע הרבה יותר על איך אדם נראה מאשר סתם איבר ראייה. ואחד מכלי הנשק הטובים ביותר להפוך עיניים למהפנטות היא המסקרה, שגורמת לריסים דקים, קטנים, חיוורים או בלתי נראים, להפוך למניפה שמסתירה ומגלה את המבט שמאחוריה, ומרתקת את המסתכל.
