בית "לבונטין 7" (שדי קל להבין איפה הוא ממוקם) בתל אביב הוא מוסד מוסיקלי וותיק המקדם מוסיקה ומוסיקאים מכל הסגנונות- ג'אז, פאנק, אינדי פופ ורוק ועוד, ועכשיו מקבל תוספת טעם תרתי משמע- כשבמקום נפתח "חומוס 7" – חומוסיה משובחת מעשה ידיה של השפית ג'וליה אורלנקו שהגיעה היישר ממונפלייה בצרפת, דרך עבודה במיטב המסעדות התל אביביות כמו קוצ'ינה תמר, מנטה ריי ו"קפה דליה", ובית השגריר הצרפתי בו שלושה שגרירים נהנו ממעשה ידיה.
"קפה מוסקט" שכן במשך 16 שנה באודים, ליד נתניה ומשך אליו קהל רב של אנשים שחיפשו טעמים טובים, אווירה קהילתית ופינת שלווה. המטעמים של חגית ואילן כיכבו על כל שולחן.
עכשיו "קפה מוסקט" החליף כתובת ואת האווירה הקהילתית הביא לרמת אביב, מקום נגיש לכולם. זוכרים את שיר הפתיחה של הסידרה "חופשי על הבר" עם השורות המיתולוגיות "להגיע למקום בו כולם מכירים את שמך"?
זו הרוח שממשיכה ללוות את "קפה מוסקט" גם במיקום החדש.
כשנכנסתי ל"סנסנה" בגן החבל בשוהם, התנגנו לי בראש המילים מתוך שיר הפתיחה של הסידרה המיתולוגית "חופשי על הבר" – " Where everybody knows your name, and they're always glad you came." . מקום משפחתי עם אוכל טעים, אווירה וצוות שזוכר את השם שלך. (ואגב, את שיר הנושא כתב ושר היוצר גארי פורטנוי, שאין לו קשר משפחתי לשף והבעלים של "סנסנה" – השף רובי פורטנוי, רק צירוף מקרים משעשע).
השף פורטנוי , שהיה מהבעלים של קייטרינג "פרי הארץ", השף של מסעדת מנטה ריי, של נאמוס בהרצליה ושל מסעדת סילו בחולון, הגשים חלום ישן והקים בלב פארק החבל בשוהם, את "סנסנה" ( צמרת עץ הדקל), שמוגדר כ"קיוסק אוכל" הכולל שולחנות בחלל פנימי וחיצוני, דלפק גדול עם כל טוב היום מוצג עליו, ונוף ירוק מסביב של הפארק, על שלל מתקניו והמבלים בו.
קחו מוצרי גלם איכותיים שעומדים בתקנים המחמירים ביותר, שלבו אותם עם טכנולוגיות חדשניות, נסיון של 78 שנים וראש יצירתי במיוחד. מה קיבלתם? "מעדני מיקי". וככאלה שיש להם ראש יצירתי, תמיד יש רעיונות לטעמים ושילובים חדשים, שחס ושלום לא יהיה משעמם בפה.
כשהאמא העירקית של אוהד וצביקה הכינה קבב, כל הסובבים אמרו ש"חייבים לעשות עם זה משהו". אז הכפפה הורמה ולפני כמה שבועות הושק במתחם הקניות של קריית שדה התעופה (איירפורט סיטי) "הקבב של אמא " שמביא את הטעמים של הבית העירקי לציבור, כולל לאנשים כמוני שגדלו בבית פולני ולא היה ממש קבב, או תיבול כלשהו… למשהו… .
בחגים יש מנהגים רשמיים ויש לא רשמיים. הרשמיים הם לשים על השולחן ראש של דג, לטבול תפוח בדבש, לברך ב" שנה טובה". הלא רשמיים כוללים הרבה הרבה הרבה יותר מדי אוכל, פתיחת כפתורי המכנסיים באנחה וסירוב לעלות על המשקל הביתי במשך שלושה שבועות לאחר מכן.
כדי להצליח בכל זאת לעבור את הדלתות גם אחרי תקופת החגים, כל צמצום קלורי הוא מבורך, כשהתנאי כמובן שהוא לא פוגע בטעם. "צבר" באו לעזרתנו עם סידרת סלטים שמכילה 7% שומן בלבד, כדי שנוכל להנות בלי נקיפות מצפון.
אני לא בן אדם שמקיים מצוות ומנהגים, אלא רק אם זה מוצא חן בעיני. אז כל כללי ההפרדה בין בשר לחלב, אי נסיעה בשבת וצומות- זה לא אני, אבל מנהגים כמו משלוחי מנות, מאכלי חלב בשבועות ונשיקת חצות בליל השנה האזרחית – זה דווקא מתאים לי. אני גם זו שחוגגת חג אהבה פעמיים בשנה – פעם בפברואר ופעם באב, כי כל המרבה הרי זה משובח.
כל אמא יהודיה חולמת על דוקטור במשפחה, או לפחות על חתן דוקטור. מבחינתי, חוץ מג'ורג קלוני בER, הדוקטור החביב עלי הוא דוקטור WHO העשירי . אבל אם נתמקד בתחום הקולינרי, אי אפשר לפספס את הדוקטור, הפרופסור כבר- לשקשוקה.
דוקטור שקשוקה הוא מותג בפני עצמו, ועכשיו הוא הגיע לשופרסל, על שלל מוצריו- רטבים וסלטים.
לא משנה כמה מנות עיקריות תשימו על השולחן, בסופו של דבר תמיד צריך תוספות, בעיקר מהזן הסלטי- עירוב של טעמים שמתערבב ביד אוהבת, והופך ליצירת "פיוז'ן" שמכילה הרבה יותר מסכום חלקיה.
68 שנים למדינה, קצת שרוטה, קצת חבולה, אבל עדיין צעירה ותוססת, ובעיקר- רעבה. יום העצמאות הוא יום הבשרים (למרות מחאות פה ושם של צמחונים חסרי הערכה קולינרית…) וביום העצמאות יוצאים תושבי ישראל לקיים את מצוות החג בדקדקנות ולהעלות על הגריל, הברביקיו, המנגל או איך שתקראו לזה, את מיטב הבשרים, שכמובן אמורים להיות מלווים בתוספות מחמיאות.
