בית "לבונטין 7" (שדי קל להבין איפה הוא ממוקם) בתל אביב הוא מוסד מוסיקלי וותיק המקדם מוסיקה ומוסיקאים מכל הסגנונות- ג'אז, פאנק, אינדי פופ ורוק ועוד, ועכשיו מקבל תוספת טעם תרתי משמע- כשבמקום נפתח "חומוס 7" – חומוסיה משובחת מעשה ידיה של השפית ג'וליה אורלנקו שהגיעה היישר ממונפלייה בצרפת, דרך עבודה במיטב המסעדות התל אביביות כמו קוצ'ינה תמר, מנטה ריי ו"קפה דליה", ובית השגריר הצרפתי בו שלושה שגרירים נהנו ממעשה ידיה.
(קרדיט לצילום: איתן וכסמן)
את סיפורה של פרח רסלאן הכרנו לראשונה כשכיכבה ב"מאסטר שף" לשם הביאה את לבנון מולדתה. לבנון עיצבה את חייה של פרח כשגדלה בכפר מוקף עצי פרי וגינות ירק, בילתה בטבע והכירה את צמחי התבלין והמאכל, לצד הבישולים האותנטיים של סבתה.
נסיבות החיים הביאו את משפחתה לעזוב את לבנון ולהגיע לישראל, ולפרח לגלות את מה שמשמח אותה ויקר לליבה- המטבח. לאחר "מאסטר שף" נולד " דוכן הכנאפה כעכ – דוכן כנאפה לבנוני המוגש בכעך ייחודי, שהפך ללהיט ולמקום עלייה לרגל של כל מי שהגיע לאזור הצפון.
(בתמונה למעלה עבודתה של האמנית קטרינה פינצ'וק מתוך "יוניטי ארט האוס")
החגים בפתח ואיתם גם עונת החתונות. כולנו מכירים את המצב בו אנו לא יודעים מה לקנות לאדם אהוב, בן משפחה או מארח ובסוף הולכים על משהו שיצטבר בערימת ה"לא יודעים מה לעשות עם זה" אצל המארחים, כי יש להם כבר עשרה אותו דבר.
אמנות ואומנות התכנסו השבוע לנסיעה קסומה במיוחד ברכבת ישראל. רכבת הפלאים יצאה מתל אביב לכיוון ירושלים ועליה עשרות יוצרים מכל רחבי הארץ ושלל רב מיצירותיהם המרהיבות. מה לא היה שם? תכשיטים, אביזרי נוי, בובות, תיקים, מנורות, סבונים, אביזרים למטבח, לסלון, לחדר השינה וחדר הרחצה, פריטי אופנה, פשוט עולם שלם של צבע, מרקם וייחוד, הכל בעבודת יד מוקפדת ואיכותית.
"משהו מתוק" – קרייבינג שמתעורר בשעות מסוימות כמו עשר בבוקר, שתיים בצהרים, תשע בערב ויש מצב שגם שש בבוקר לאנשים מסוימים…(בלי להזכיר שמות).
לא חסרים חטיפי שוקולד בשוק, וקשה לבחור כשהרבה מהם מכילים המון קלוריות, תוספות סוכר מטורפות, ומרכיבים שמזוהים רק על פי אותיות לועזיות.
ברזיל היא אחת המדינות המתויירות והאהובות ביותר, ולא בכדי. הקצב, המוסיקה, מזג האוויר הטרופי, הביקיני והכדורגל, הכל בחבילה צבעונית ותוססת אחת, שמגיעה לשיאים חדשים בתקופת הקרנבל . בכל שנה נבחר "מלך הקרנבל" – הפותח את התהלוכות, והקריטריון לבחירתו הוא שעליו להיות שמן במיוחד, כדי שכשהוא רוקד, כל האדמה תרקוד תחתיו.
תוכניות אפייה מככבות בטלוויזיה שלנו ומהתנורים יוצאים מטעמים מתוקים ומלוחים, עוגות ראווה, קינוחים מרהיבים ושאר גודיז שגורמים לישראלים לרוץ למחלקות האפייה בחנויות המתמחות ולצאת משם עם מריות, תבניות, חותכנים ומוצרי גלם שעד עכשיו בכלל לא הכרנו.
מי לא אוהב מאפים? אם מדובר במלוחים כמו פיצות ופוקצ'ות, לחמניות ולחמים, סמבוסק ובורקס, או אם מדובר במתוקים כמו עוגות, עוגיות, קינוחי כוסות, מרנגים ומוסים, קרמים ובצקים, השמיים הם הגבול.
(קרדיט לצילום למעלה- אלי דגני)
לפני כמה שנים השתתפתי בסדנת לחמי מחמצת. חזרתי נלהבת עם קופסת שי של התחלה של מחמצת, לגידול בבית. עכשיו, מי שמכיר אותי יודע שאני וגידול של כל מני דברים זה קצת בעייתי, עציצים מתאבדים אצלי על חוטי המתלה שלהם וחיות מחמד מחפשות מאמץ אחר, אבל את המחמצת באמת שניסיתי – הוספתי קמח ומים לפי מדידות מדויקות, שקלתי ומדדתי ואפילו הכנתי כמה לחמים לתפארת.
עד שהגיע מועד לנופש, לא מצאתי בייביסיטר למחמצת שלי ובזה נגמרה קריירת אפיית המחמצות שלי.
נסו למקם את התפאורה הבאה- כביש מתפתל בין עצים גבוהים, בצד הדרך ניתן להשקיף על עמק ירוק, מגיעים לבית כפרי מעוטר בגפנים ובגינת צמחי תבלין וירקות, עששיות ואח ולידה ערימת עצים מוכנה להסקה, שולחן אבירים גדול עשוי עץ בעבודת יד, גדול וכמעט כורע תחת המטעמים הביתיים שעליו. טוסקנה? פרובנס? לא צריך להרחיק עד כדי כך, כשיש את הבית של שימי סרן בכסלון, ארבעים דקות מהמרכז, בדרך לירושלים, פנינת טבע יפיפייה וטעימה להפליא.
בתרבות הסינית עדינות היא תכונה נערצת – הקליגרפיה שבה מושחים את הצבע במכחול על הנייר, קיפולי העגורים, תנועות הגוף המדויקות וגם מנות האוכל שמעוצבות בהקפדה והופכות כל מנה ליצירת אמנות קטנה, שבה "אוכלים עם העיניים" עוד לפני שטועמים.
את העדינות הזו הביא טוני מק ל"טוני האוס" התל אביבית, מסעדה סינית אסיאתית שמתמחה ב"דים סאם", אותן כופתאות רכות ומלטפות שכמעט מתפקעות מרוב הטוב שהן מכילות. במנות המסעדה ניתן למצוא מנות מוקפצות, ממולאות , מאודות או מטוגנות במבחר של מילויים, צמחוניים או בשריים (בקר, עוף, פירות ים או טופו).
השעה הייתה שעת צהרים של שבת, ולשולחנות במסעדה הסבו קבוצות וזוגות שונים כמו קבוצה של סינים שבסוף הארוחה התווכחו בטקסיות על זכות התשלום, זוגות מעורבים של אנשים מאסיה וישראלים, קבוצות ישראליות לגמרי, וגם משפחות על ילדיהן, כשהיה נפלא לראות ילדה כבת ארבע אוחזת בצ'ופסטיקס ואוכלת בשיא הטבעיות.
בסרטים ובתוכניות טלוויזיה שעוסקות במזון בסין, תופס המרק מקום נכבד, כשהוא משופע בכל טוב ומהווה ארוחה מזינה לכל דבר. ב"טוני האוס" ישנם מספר מרקים בתפריט, כולל ה"ראמן" המוכר והאהוב. אנו קיבלנו לטעימה את ה"טום יאם" שהגיע בקערה גדולה וכלל אטריות חיטה, קרם קוקוס, עגבניות שרי, למון גראס, גלינגל, עלי קפיר, טריות שמפיניון, מיץ לימון, רוטב דגים וכוסברה, ותוספת של שרימפס (ניתן במקומם לקבל עוף או ירקות). הוזהרתי שמדובר במנה פיקנטית, אבל האטריות איזנו את הטעמים כך שלא הייתה בעיית חריפות. המילה "עשיר" קטנה על הקערה הזו, שכללה את כל המרכיבים, כולל השרימפס, בנדיבות רבה מאד, ובעצם הייתה סוג של נזיד או תבשיל. המרק היה משביע מאד, חמצמץ ומרענן, אך לא מכביד, אחד הטובים שטעמתי.
המשך הכתבה – כאן.