ארכיון תגים | צמחוני

"אוכלים בריא 6" – כי העיקר הבריאות.

בתאטרון גבעתיים נערך ב10-11 ליולי כנס התזונה והבריאות הגדול בישראל, בפעם השישית ברציפות, "אוכלים בריא". הכנס, בחסות האתר "eatwell" והוצאת הספרים "פוקוס", ) http://www.eatwell.co.il/  – המון טיפים, מתכונים ועצות לחיים בריאים, והכל חינם חינם).

בכנס היה בעצם הפנינג שכלל את כל הזוויות שאפשר בנושא חיים בריאים – הרצאות של מומחים, סדנאות בישול בריא, פאנלים, (כך בין השאר, היו ד"ר גיל יוסף שחר שהסביר מהו ניקוי רעלים, ד"ר עדיאל תל אורן סקר את נושא ההנדסה הגנטית במזון וכיצד זה משפיע עלינו, דליק ווליניץ סיפר על המסע האישי שלו , הוקרן הסרט "planeat" שעוסק בתזונה בריאה, התקיים פאנל בנושא תוספי תזונה עם פרופסורים כמו איתן פרידמן ומשה פנקל, דוקטור דוד חפץ והנטורופת דולב גילמור, פאנלים בנושא הפרעות קשב וריכוז, וכאמור סדנאות בישול כמו זו של פאולה רוזנברג שהציגה קינוחים מתוקים ומזינים, מיכל צפיר ביחד עם השף קובי פרסול הדגימו כיצד להפוך תפריט משפחתי לבריא וגם ציונה מלמן, שבסדנה שלה נכחתי, שהדגימה מטעמי גורמה טבעוניים ובריאים במעט טירחה).

בין הדוכנים שהציגו התרשמתי מהדוכן של ECOVER,- חומרי ניקוי אורגניים שעושים את העבודה ובמקביל שומרים עלינו מפני כל מני כימיקלים מסוכנים, משקה שעורה מעניין (שאין לו את הטעם הקצת בעייתי של נבט חיטה, ויש לו יתרונות בריאותיים רבים), חברות שמספקות משלוחים של ירקות ופירות אורגניים עד הבית, המון ספרי בריאות שמגלים לנו מצד אחד איך לגדל ילדים בריאים ואיך להיות בריאים בעצמנו ומצד שני ספרי בישול עם מתכונים בריאים/צמחוניים/ טבעוניים במגוון רחב, פירות מיוחדים כמו ה"מאקי ברי" הצ'יליאני שהגיע לארץ ומיועד להיות אנטי' אייג'ינג שאמור לשמור על הנוטל אותו צעיר ומלא אנרגיה, תוספי תזונה בהרכבה אישית, ושני הדוכנים הכי חביבים עלי – של "דגן מני מזונות" שהציעו מבחר אדיר של עוגיות מקמח מלא, קמח כוסמין, שיפון ודגנים מלאים, עוגיות טבעוניות ומוצרים ללא תוספת סוכר, והצליחו, ממה שאני טעמתי, ליצור עוגיות טעימות במרקם נעים, והדוכן של שופרסל שהציג את מתחם "גרין" שמכיל שפע ענק של מוצרים אורגניים, מוצרי סויה, קמחים מלאים, ומעל 400 מוצרים נטולי גלוטן. (וגם הדגימו שייק פירות מרווה ובריא על בסיס חלב סויה, שיכול להיות מצוין לא רק לנמנעים מלקטוז אלא גם למי ששומר על כשרות למשל, ורוצה משקה כייפי אחרי ארוחה בשרית.

נכנסתי לסדנה של ציונה מילמן- שפית ומנחת סדנאות בישול ואורח חיים בריא.

במשך השעה וחצי הבאות ציונה הדגימה מגוון מנות לארוחה שלמה, כולל מרק, טאקו, ממרחים, מאפה ועוגה, הכל טבעוני ובעיקר קל להכנה.

אני חייבת להדגיש- זה לא מיועד אך ורק לטבעוניים. אישית אני לא צמחונית ולא טבעונית, ולא רואה את עצמי ככזו אי פעם, אבל אין לי בעיה לאכול מאכל צמחוני/טבעוני כל זמן שהוא טעים וקל להכנה, ואם זה גם בריא על הדרך, עוד יותר טוב.

מבין המתכונים של ציונה (והטיפים הרבים שהיא הוסיפה, כמו למשל – אף פעם לא לאכול את הפנקייק או הטאקו הראשון שמכינים כי הוא סופג את כל השמן), בחרתי להביא כאן מתכון קל לטאקו, שניתן להכין כמו פנקייק ולמלא באיזה מילוי שרוצים (היא הדגימה עם גוואקמולי).

ציונה עירבבה בבלנדר 6 כפות קמח כוסמת (ניתן לטחון גרגרי כוסמת בטוחן קפה), 1 כפית סודה לשתיה, 1 כוס כרובית מאודה ומעוכה (חשוב שתהיה מעוכה כדי שאפשר יהיה למדוד במדויק, כי יש רווחים גדולים במבנה הירק), 1 כף קמח טפיוקה (עוזר לאיחוד המצרכים היות ואין ביצים במנה), כף שמן זית, חצי כפית מלח, כפית זרעי כוסברה טחונים (לא חובה אבל מומלץ), 1.5 כוסות מים ומעט שמן זית לטיגון.

אחרי שהיא ערבבה את הכל, היא פשוט טיגנה כמו פנקייק במשך שתי דקות ואז הפכה וטיגנה לדקה נוספת.

לדברי ציונה, כדי להתגבר על ההגבלות של הטבעונות, שמנטרלות חומרי גלם רבים, הסוד הוא התיבול, התבלינים יוצרים טעמים שונים, ושווה לשחק איתם.

עוד פרטים על ציונה והסדנאות – http://www.tzionamelman.co.il/

בשורה התחתונה, הכנס מאד מעשיר, וגם מי שלא נמנע מבשר, חלב, ביצים וכו', מספיק אם יעשה משהו קטן כדי לשפר את הבריאות, וכבר עשה הרבה.

קולינריה 2014- החידושים והטעמים.

כמו בכל שנה ,בתערוכת "קולינריה " שהתקיימה במלון דן פנורמה בתל אביב, הוצגו חידושים שונים ומוצרים חדשים שחודרים בימים אלה לשוק הישראלי.

מבין המבחר העצום של המוצרים שהוצגו, בחרתי להתמקד בכמה מהם שלכדו את תשומת ליבי, אם בגלל הטעם המיוחד, או בגלל החדשנות.

–        ניגא שף הציגו ציוד מטבח למסעדות ומטבחים מוסדיים, עם דגש על נוחות וחיסכון בזמן ובכוח אדם, תנורים ומסחטות שמקצרות בהרבה את התהליכים למשל על ידי אפיית כמה מנות שונות באותו זמן כשכל אחת מקבלת את הטמפרטורה והתנאים הנדרשים לה, או מסחטה שלא שוברת את התפוזים אלא מרוקנת אותם בעדינות, כך שהחלקים המרים מהקליפה לא חודרים למיץ, והתוצאה היא מיץ מתוק יותר ואיכותי.

(פרטים נרחבים ב – http://www.nyga-chef.co.il/)

–        עוד למטבח המוסדי – בצקים של פיצה מוכנים לאפייה, רק לשים עליהם רטבים ותוספות, לאפות והופ – יש פיצה טרייה ועסיסית.pizza solutions – כדורי בצק של "אסם נסטלה פרופשיונל"  בגדלים שונים שמאפשרים בחירה בין סוגי עובי, קוטר ומרקם שונים. מעבר לפיצה הכדורים מצויינים גם ללחמניות שום למשל או מאפים ממולאים כמו קלצונה. הבצק חוסך לאופה זמן של התפחות, רידודים ועוד, והוא נאפה בזמן קצר. המרקם המיוחד מושג באמצעות תהליכי תסיסה מוקדמת ממושכת ואפייה חלקית . המוצר מגיע קפוא. עוד פיתוח שהושק בתערוכה הם רטבי העגבניות BUITONI בשלושה טעמים שונים, להשלמת המוצר.

עוד פרטים ב – www.osemnp.co.il

–        אלפרו – יצרנית משקאות על בסיס סויה, אורז, ואגוזים משיקה את "משקה שקדים" – גם הוא כמובן צמחי ויש לו אפשרויות רבות. טעמתי שניים – את השקדים ואת האורז כמשקה נטו, וגם שייק פירות על בסיס משקה השקדים. אני חייבת לומר- בעיקר לגבי השייק- אם לא הייתי יודעת שאין בזה חלב אלא משהו צמחי, לא הייתי מבדילה. השייק היה עשיר ומרענן בדיוק כמו בגרסה חלבית שלו. מבחינת המשקאות נטו- למשקה השקדים יש טעם עדין של שקדים, למשקה האורז אין טעם נלווה כלל, ולכן תלוי במה שאנו רוצים להכין – במידה ונדרשת ניטרליות כמו בקפה למשל, עדיף ללכת על האורז, ואם רוצים טעם שקדים או אגוזים עדין, אפשר ללכת על האופציות האגוזיות.

משקה השקדים הוא דל קלוריות (24 קלוריות למאה מ"ל), הוא קל לעיכול מכיוון שאין בו לקטוז (מה שמצוין לרגישים), הוא ללא כולסטרול ויש בו כמות נכבדה של סידן.

מה שעוד נחמד- לשומרי כשרות, משקאות של "אלפרו" (וגם הקינוחים שלהם אגב) מתאימים מאד לקינוחים או לקפה שאחרי ארוחה בשרית.

לעוד מידע ומתכונים והמון טיפים – http://www.alpro.com/il

–        את הגבינות של משק יעקבס באמת שאין צורך להציג- שמן הולך לפניהן מאז שהמשק החל לייצר אותן ב1936. בתערוכת "קולינריה" הוצגה הגבינה החדשה- "עיזים ביין" – גבינה קשה עטופה במרקם יין אדום המקנה לגבינה טעם וארומה של יין. הגבינה יפיפיה, עסיסית, היין מתבל אותה ב"ענן" של ארומה בלי להשתלט עליה והשניים – הגבינה והיין יוצאים תרכובת מיוחדת ומעניינת. הגבינה מצטרפת לעשרות סוגי הגבינות האחרים – גבינות קשות של חלב בקר , עיזים וצאן, גבינות עובש לבן, גבינות חצי קשות, גבינות רכות (כמו גם לאבנה וקרם פרש), ויוגורטים.

עוד פרטים על משק יעקבס  – http://www.jacobsdairy.co.il/Site/he/pages/homePage.asp

–        מאפיית אנג'ל שהפציצה עם סוגי לחמים, לחמניות, פוקצ'ות, מתוקים ועוד, וחידשה עם "לחם רוסי" – לחם מחמצת ושיפון נטול גלוטן, שהולך מצוין עם חמאה טובה וכוס יין ליד…

–        ואחרון אחרון חביב- ברוח המונדיאל, שמחתי להיתקל בדוכן של ACAI – אותו פרי ברזילאי שממכר כל קריוקה (וכל יליד מדינה אחרת ביבשת הזו). האסאי של נטורזה מגיע קפוא, ותוך כמה דקות של הפשרה, הופך למרקם המשחתי המוכר שיכול להאכל בזכות עצמו או בתוספת האהובה על הברזילאים  – גרנולה ובננות. האסאי נחשב למזון על – והוא מכיל כמויות גדולות של אנטיאוקסידנטים, ברזל , סידן ועוד המון דברים טובים, ולכן חביב במיוחד על אנשים ששומרים על כושר ועל גיזרה ובריאות.  המוצר נמכר גם ליחידים וגם למטבחים מוסדיים.

עוד פרטים ב – https://www.facebook.com/benacai

כמובן שהיו עוד המון דברים מעניינים בתערוכה, שאני מקווה שניתקל בהם ברשתות השיווק בקרוב!

 

פזית ספיר- טעימות מבוטיק קולינרי.

כשאנחנו מחפשים קייטרינג, מה בעצם אנחנו רוצים? שיהיה עשיר, מגוון, איכותי, מבוסס על חומרי גלם משובחים, מקורי , אסטטי, ובעיקר טעים.

כשפזית ספיר היתה קטנה, היא בישלה. כשפזית גדלה היא חשבה שצריך "מקצוע רציני" והלכה לתחום הכלכלה, עד שהבינה שבעצם הבישול הוא האהבה שלה, וההנאה הגדולה ביותר היא לראות אנשים שנהנים ממעשה ידיה.

התוצאה- קייטרינג חלבי כשר בשם "פזית ספיר- בוטיק קולינרי".

לקראת שבועות הוזמנתי להתנסות בטעימות ממטבחה של פזית שערכה שולחן מגוון ועשיר בקישים, סלטים, פשטידות, לחמים, דגים ,פסטות, וכל מה שאפשר לעשות במטבח חלבי (וכמובן קינוחים מכל הסוגים).

עד מהרה התמלאה הצלחת שלי (פעמיים!) במבחר חם וקר, מלוח ומתקתק, הכל מהטוב ביותר- הגבינות הן גבינות בוטיק, שמן הזית הוא כתית איכותי, הירקות הכי טריים שאפשר וכך הלאה.

על השולחן היתה גם טעימה מהמטבח הטבעוני, שיש לפזית אפשרות להכין ארוחה מלאה שמתאימה גם לטבעונים – נטולת ביצים ומוצרי חלב, ובמקרה שלנו זה היה קיש בטטות עם נגיעה של טעמי קוקוס מתקתק.

הפיבוריטים שלי (וכן, טעמתי הכל, חובת הבלוגרית, אתם יודעים….) היו קודם כל הפוקצ'ות עם כל מני ירקות (אהבתי במיוחד את זו עם הזיתים), סלט ירוק עם חמוציות ופקן מסוכר ופרי העונה (במקרה שלנו תפוחים ) עם רוטב וינגרט בלסמי , קיש תרד, ומנת הדגל של פזית – סלק על מצע רוקט ומטבעות גבינת עיזים.

בקינוחים היו עוגת תפוחים קלאסית, מוס שוקולד שהיה הפיבוריט שלי, ומגוון של מוס עוגת גבינה בציפויי פירות חמצמצים כמו פירות יער ופסיפלורה (ופרזנטציה יפיפיה של ניגודים), או ציפוי מתוק של חלבה.

בתפריט של פזית ישנן עוד מנות רבות לחתונות, בר מצוות, שבת חתן, אירועי חברות ועוד (עד 200 איש) כמו עמדות חמות לארוחת בוקר של חביתות, שקשוקה, פנקייק, פלטות גבינות ופירות, המון סוגי סלטים, המון סוגי לחמים, קרואסונים או מוזלי, קינוחים שונים בכוסות כמו טירמיסו, סופלה שוקולד או טראפלס, המון סוגי "פינגר פוד" כמו תמרים ממולאים, לביבות, מיני פנקייקים וקישים, אנטי פסטי בכוסות אישיות, דגים בצורות הכנה שונות ועוד ועוד.

כששאלתי את פזית "מה מבדיל את הקייטרינג שלך מכל האחרים" היא ענתה "הקשר האישי" – היא לא סתם שולחת מגשים לאירוע, היא אחראית על כל פרט ופרט כדי להגיע לתוצאה הטובה ביותר למען האורחים.

עוד פרטים אפשר למצוא באתר שלה – http://www.pazitsapir.com/

"לב הטבע" – כי גבינות לא אוהבות להיות לבד.

לקראת חג השבועות כולם מתעסקים בגבינות ושוכחים שגבינה לבד זה קצת משעמם. אחד הפתרונות הטובים לגבינות (וגם לממרחים אחרים או לאכילה ככה) הם הקרקרים של "לב הטבע" שייחודם בזה שהם אורגניים שמתאימים גם לטבעוניים (אבל לא רק).

"קרקר טבעי" של לב הטבע הוא קודם כל קרקר של בית – עשוי עבודת יד ממרכיבים טבעיים בלבד, בארבעה טעמים – כוסמין מלא, חיטה מלאה ,קמח תירס ושיפון מלא. מה עוד יש בהם? סיבים תזונתיים בשפע, מינרלים, וויטמין בי. מה אין בהם? תוספת סוכר, שמרים, וכל מה שמלאכותי.

מה שאהבתי בקרקרים האלה הוא הטעם הביתי, כי בדרך כלל קרקרים מרגישים לי קצת "דיקטים" ואין בהם את המגע האישי. הטעם הניטרלי איפשר לי מצד אחד לאכול אותם עם חתיכות גבינה חריפה כדוגמת רוקפור, ומצד שני עם חמאה וריבה.

לקחתי גם כמה יחידות למשרד, לכרסם כשמתחשק משהו מלוח והשעה ארבע אחרי הצהרים, רחוק מארוחת הצהרים ועדיין רחוק מארוחת הערב.

לקראת שבועות "לב הטבע" מכריזים על מבצע מיוחד של חמישים אחוזי הנחה על המוצר השני בסידרה האורגנית בלבד.

אני מוצאת שאירוח שבועות ישודרג מאד עם קרקרים איכותיים לצד הגבינות המסורתיות .

להשיג ברשתות שיווק וחנויות טבע מובחרות, כשר בד"צ.

milk and cookies בלי החלב.

"אלפרו" היא חברה מוכרת וידועה בתחום מוצרי הסויה, ופופולארית מאד בקרב אלה שלא רוצים או יכולים לצרוך חלב אבל לא מוותרים על טעם טוב.

כשבא לנו משהו טעים, מתוק ומהיר, הפתרון הנוח ביותר הוא מעדן, ול"אלפרו" יש מבחר מעדנים בטעמים שונים, ועכשיו טעם חדש- "עוגיות" שמצטרף לטעמים הקלאסיים של שוקולד בלגי מריר או ווניל.

כשטעמתי הופתעתי שאין טעם של "תחליף חלב" אלא טעם מיוחד בפני עצמו, סוג של מיקס בין בסקוויט לבין ריבת חלב עדינה, מה שגרם לי ישר לחשוב על מוס בטעם ריבת חלב שאפשר להכין מהמעדן, או פשוט מילוי לעוגה. היתרון הגדול, מעבר לאפשרות לטבעוניים , למתנזרים מחלב או לרגישים ללקטוז, הוא שבגלל שאין חלב – המוצר הוא פרווה ומתאים מצויין למי שרוצה קינוח מתוק אחרי ארוחה בשרית או נשנוש אחרי הצהרים למרות שלא חלף הזמן המפריד בין בשר לחלב לפי אמונתו.

יתרון נוסף הוא הערך הקלורי הנמוך  – 86 קלוריות למאה גרם בלבד, וכמו בשאר המוצרים של "אלפרו"- בגלל שהמוצר אינו חלבי ואינו דורש מקרר, אפשר לקחת מעדן לבית הספר או לעבודה בלי לפחד שיתקלקל בדרך. מצויין גם לפיקניקים.

במעדן הסויה בטעם עוגיות, כמו בשאר המעדנים של "אלפרו" יש תוספת סידן , וויטמינים וחומצות אמינו, ובעיקר – מה אין בו – אין בו חומרים משמרים, לקטוז, כולסטרול וגם כמות השומן, הנתרן והסוכר נמוכים בלי לוותר על המתיקות שאנו כה משתוקקים לה.

להשיג בכל רשתות השיווק, כשר פרווה.

שופרסל – בסימן החיים הנוחים.

השבוע שופרסל החליטו לפנק אותי בחמישה מוצרים – שלושה ממחלקת הקפואים – חטיפי תירס ושניצל תירס, וצ'יפסים הקרויים "סטייק צ'יפס" אלוהים יודע למה, ושניים ממחלקת הרטבים – חרדל דיז'ון וחרדל אמיתי.

אמנם אין לי ילדים קטנים בבית, אבל השניצלים מהיותם נטולי בשר, שימחו את הצד הגברי שבבית (אלוהים יודע איך אפשר לוותר על בשר אבל נו שוין). האמת, הם טעימים בזכות עצמם, לא כ"תחליפי בשר" ובעיקר נוחים להכנה במיקרו כך שיש אוכל חם בספיד. למוצרים כאלה אני אוהבת להוסיף טבעות בצל חי (סגול או לבן) לתוספת קראנץ' וכמובן שעם רוטב בצד.

החרדל והמיונז הם סיפור אחר, והם לקחו חלק פעיל בסלט פסטה קר שהכנתי, כפי שאפשר לראות בתמונה המצורפת, את המצרכים ואת המנה המוכנה . הרעיון היה לבשל את הנודלס (שופרסל) ולערבב אותן בעודן פושרות או קרות (המנה עצמה קרה) עם אפונה (אפשר גם אפונה וגזר), ביצים קשות, מלפפון כבוש (שופרסל, מתה על הצנצנות האלה), בצל חי, ורוטב שמורכב מהמיונז עם קצת מהחרדל (כי הטעם שלו דומיננטי).

יצא סלט עשיר, מתקתק ויאמי במיוחד.

בתמונות ניתן לראות קודם כל את שלבי ההכנה של הסלט שלי והתוצאה המוכנה (זה יותר טעים ממה שזה נראה..) ובתמונה התחתונה יותר, את יצירתי "לילה רומנטי" – סוג של מחווה רומנטי ל"ליל סערה" המפורסם. בתום הצילומים נאכלו כל הדוגמנים.

למעלה- המצרכים, למטה – המנה.

שניצלי תירס עם צ'יפסים עבים – ברוטב צ'ילי שופרסל כמובן.

אלפרו – עכשיו לכולם.

נתחיל מהסוף – הסיכוי שאני אהפוך לצמחונית, כל שכן לטבעונית, קטן טיפה יותר מהסיכוי שאלד את בנו של הנסיך הארי, מה שיהפוך אותי ל"הוד מעלתה הנסיכה שושנה אלישבע חזן גרינברג ווידזור".

כאחת שהשתחררה מכבלים קולינריים בדמות כשרות, בוודאי שלא אסכים להיות כבולה בשום הגבלות אחרות מלבד טעמי האישי (מה שאומר שאני לא אוכלת חריף, אניס וכל דבר בטעם של קולה, כי אני לא סובלת את זה).

ההזמנה לסקר סדנה שבה ישתמשו במוצרים של "אלפרו" נראתה לי במבט ראשון לא שייכת , מה לי ולמוצרים "שמיועדים לטבעוניים?". ואז הוסבר לי שאמנם "אלפרו" התחילו עם משקאות סויה אבל עכשיו עברו למשקאות חדשים מהטבע, במגוון טעמים מיוחדים, שגם מי שלא מתנזר ממוצרי חלב או בשר, יכול להשתמש בהם כדי להעשיר מנות וליצור הרכבים חדשים, וכמובן גם למי ששומר כשרות ורוצה אחרי הסטייק לאכול קינוח טעים שאינו חלבי למשל.

הגעתי ל"מבשלים חוויה" – מקום בו התארחתי רבות בעבר, ופגשתי את הבעלים שף יניב פרתם שהפעם העביר את השרביט לבשלנית (ששונאת שקוראים לה "שפית") – אורי שביט. אורי, בעלת הבלוג המצליח "טבעוניות נהנות יותר" ובעלת רקורד של כתיבה, קולינריה, הופעות טלוויזיוניות ועוד, הרימה את הכפפה ויצרה מגוון של מנות שמבוססות על המשקאות החדשים של "אלפרו".

המוטו של אורי הוא "מקומי, טרי , עונתי". השילוש הקדוש של בחירת מוצרי הגלם.

על השולחן נפרשו קערות רבות מלאות בכל טוב הארץ – פירות, ירקות ואגוזים, יחד עם מגוון משקאות הטבע של "אלפרו".

"אני תמיד מתחילה בהרמת כוסית" אמרה אורי והכינה לנו שני קוקטיילים. הראשון היה קוביות של מנגו שמעליהם נשפך רום ואז ניתן להן לעמוד כדי שהפרי יספוג את טעמי המשקה, ובמקביל טחנה אורי עוד מנגו במערבל ביחד עם משקה אורז של "אלפרו". הכל נמזג מעל לרום ולקוביות המנגו, ונוספה למעלה גם נענע בשביל העיקצוץ. המשקה שיצא היה מאד קיצי ומרענן וכולנו דגנו את הקוביות מלמטה.

משקה נוסף שהכינה אורי היה גירסה של משקה שקדים, כשהיא השתמשה בעירבול של משקה שקדים של "אלפרו" ביחד עם מעט (מאד!) שקדים מרים טחונים (לטעם של מרציפן) ושוט של ערק. אני כאמור לא סובלת טעמים של אניס ולכן ביקשתי להמנע מהערק, מה שהשאיר לי משקה שהזכיר רוזטה או את משקאות השקדים שמוכרים בשווקים מהדוד הגדול. קוביות קרח מרעננות קישטו את כל העסק.

אחרי האלכוהול הגיע הזמן להתעסק בעיקר והתחלנו עם שייק פירות. כולנו אוהבים שייק פירות, בוחרים את הפירות שרוצים ומוסיפים להם נוזל כלשהו והכל למערבל. בבית בדרך כלל אנו מכינים על בסיס מים או על בסיס חלב, כאן הבסיס היה משקה שקדים ועוד קצת עלי נענע, והתוצאה היא משקה מרווה ועסיסי, מלא בריאות.

הגיע הזמן לאכול ואורי דיברה על ממרחים טבעוניים. ההדגמה היתה על שעועית לבנה שהושרתה. אורי סיפרה שהתייעצה עם תזונאית שאמרה שגם שעועית מוקפאת שומרת על ערכיה התזונתיים ואפשר להשתמש בה כשאין זמן להתעסק עם שעועית טריה. גם כאן השעועית הונחה במערבל, הפעם עם משקה אורז של "אלפרו", ובתוספת שום, לימון ותיבול של גרידת לימון , מלח ופלפל, וטחינה איטית ליצירת אמולסיה, הכל הפך לממרח שהוגש לנו עם מקלוני ירקות ותיבול כבקשתינו (חתיכות קטנות של בצל ירוק, חתיכות פלפל אדום חריף וכו').

מבחינתי זה היה ממרח טעים בפני עצמו, ולא רק כ"מזון לטבעונים". (וגם בריא מאד כמובן, בקטניות יש ים יתרונות בריאותיים).

המנה הבאה שאורי הכינה היתה גם החביבה עלי ביותר, וגם למדתי בדרך הרבה דברים. מדובר היה בפולנטה קרם תירס עם עגבניות בשום צלויות בתנור. מה למדתי תוך כדי המנה?

למדתי שאפשר לקלף שום על ידי הנחתו בין שתי קערות מתכת (אחת בתוך השניה) ושפשוף, למדתי ש"שערות" של התירס הן בעצם כמו נבטים בריאים מאד שאפשר לאכול ולהוסיפן לכל סלט , ולמדתי את הפטנט – איך "חולבים" מהתירס את המיצים שלו בלי הגרעינים עצמם. וככה זה הולך- בהתחלה מעבירים סכין חדה על הגרעינים עצמם ועושים בהם חתכים לכל האורך, פשוט כדי "לפצוע" את הגרגרים. אחר כך אוחזים בסכין הפוך, ועם גב הסכין (ולהחזיק בבקשה בחלק התחתון, לא בחלק של הלהב!) פשוט מגרדים את התירס כשהוא עומד באלכסון, וכך אוספים על הקרש את כל הקרם בלי הקליפות. בגירוד נמרץ אפשר להוציא הרבה מאד קרם מכל תירס. (מדובר כמובן בתירסים טריים, לא מבושלים ).

את הקרם הניחה אורי במחבת שעליו כבר חוממו שני סוגי שמנים – שמן זית ושמן קוקוס שנועד להעשיר (ולהחליף חמאה) בלי להביא טעם "קוקוסי".  היא הוסיפה משקה שקדים של "אלפרו", ומלח ופלפל. עוד קצת הסמכה והפולנטה מוכנה.

במקביל היו בתנור עגבניות שרי שניצלו בעדינות עם שיני שום שלמות מקולפות, ואז היתה הרכבת המנה- הנחת כמה כפות של פולנטה, עליהן עגבניות שרי ושום, ועליהן פטרוזיליה ושקדים לבנים פרוסים.

המנה היתה טעימה מאד, פשוט ככה. ביקשתי תוספת.

הגיע שלב הקינוחים, וגם כאן, כמו שני משקאות ושתי מנות עיקריות, גם שני קינוחים התבקשו.

השימוש הפעם היה במשקה אגוזי הלוז של "אלפרו" שהוא מתוק יותר ומזכיר טעם "נוטלה" עדין.

בקערה הונחו שקדים פרוסים לבנים, תוספת קמח לחיבורים (אורי השתמשה בקמח חיטה מלא, אם כבר עוגיות, שיהיה קצת יותר בריא),מייפל אמיתי, וגם זרעי צ'יה, חמאת שקדים בשביל השומן, משקה שקדים (מה שהופך את העוגיות ל"עוגיות שלושת השקדים – משקה, חמאה וגם שקדים בעצמם).  הכל נכנס לתנור בחום של 170 מעלות, כשהזמן תלוי בתנור – ויכול לנוע בין 7 ל15 דקות, צריך להשגיח. העוגיות מוכנות כשהן זהובות וצריך להזהר כשמוציאים אותן כדי שלא יתפרקו.

הקינוח השני היה משהו שאפשר לעשות בשניות. כל מה שצריך זה בננות קפואות בפריזר.

הבננות נשלפו והוכנסו למערבל, ביחד עם כל מה שמתחשק- שוקולד מריר, אגוזים, מה שבא, וכמובן עם משקה אגוזי לוז . אחרי עירבול וטחינה נוצרה "גלידה". למה "גלידה" ולא "סורבה"? כי המרקם היה של גלידה אמיתית למרות שמדובר על בסיס של בננות בלבד. התכונה הזו של הבננה היא זו שנותנת את כל המרקם ומצד שני הטעם של הבננה לא משתלט כך שאפשר להפוך את הגלידה לכל מה שמתחשק- בתוספת טחינה וסילאן מקבלים גלידת חלבה, בתוספת אגוזים מקבלים "צ'אנקי מנקי" ועוד.

 

המשקאות החדשים של "אלפרו" בהחלט מגוונים מתכונים, מאפשרים מגוון רחב יותר של מנות למי ששומר כשרות או לטבעונים ובעלי רגישויות, וגם לאנשים "רגילים" כמוני, שאוכלים הכל, ונהנים לטעום טעמים חדשים.

ל"אלפרו" יש גם תחליף שמנת 5% שמצוין להקרמה, גראטן, משקאות ועוד (לא להקצפה).

המוצרים החדשים כמו שכתבתי בפתיחה, מיועדים לקהל הרחב ולא רק לטבעונים, ונוחים לשומרי הכשרות, לבעלי הרגישויות למיניהם כמו ללקטוז, ולבעלי אג'נדות חברתיות וסביבתיות שונות (וגם למי שרוצה לגוון את המנות בטעמים חדשים).

אתר "אלפרו" – http://www.alpro.com/il

"טו BIN אור נוט טו BIN".

אני אוהבת אוכל. מכל הסוגים. מה שאומר שארוחה אחת שלי יכולה להיות בשרית, אחת חלבית, אחת מעורבת ואחת בכלל מבוססת על מתוקים (כן, גם זה נחשב ארוחה בשבילי). וכן, אני ממש לא בשלנית גדולה, תמיד מעדיפה לאכול מאשר לבשל.. אבל אם אפשר ללמוד מתכונים קלים וטעימים אני תמיד בעד.

הוזמנתי ל"BIN281" לסדנת בישול צמחונית (חלבית) בניצוחו של השף מאיר קרנש ("שף נודד"). ה"בין" הוא מעין מעצמה של קולינריה שבה ניתן להשיג את הכל – בקומת הכניסה ישנה חנות יין ואלכוהול עם מגוון אדיר של יינות מקומיים ועולמיים בטווח מחירים רחב כך שכל אחד יכול למצוא משהו, בקומה השניה יש ביסטרו בר יין שבו אפשר לטעום יינות ייחודיים מתחלפים, ותפריט מגוון כולל המלצה על יינות שילכו טוב עם המנות , ובקומה השלישית – אה, המתחם היצירתי, שבו יש שולחן אבירים שסביבו מתקיימות טעימות מיוחדות וכן סדנאות השף שכוללות גם הדרכת יין מקצועית מאת איש היין הוותיק גיא גולדמן שמסביר על התאמת מנות ויינות.

בקיץ ישנה פעילות גם על הגג הצופה לים.

כאמור אני הגעתי לסדנת בישול צמחונית חלבית והשף מאיר קרנש קיבל את פנינו עם פוקצ'ה חמימה כדי לא לגווע מרעב עד שהמנות יהיו מוכנות. במהלך הסדנה השף מכין את המנות ומסביר, ומי שרוצה משתתף בעשייה. קיבלנו חוברות עם התפריט והמצרכים. שתי הערות חשובות – הראשונה, שאפו על הפונטים הגדולים שחסכו לי לשלוף את משקפי הראייה והיו נוחים מאד, והשניה – בחוברת מופיעים רק המצרכים והכמויות, כשאת אופן ההכנה המשתתפים רושמים תוך כדי הכנת המנות, לפי הנוחות שלהם.

כמה מילים על השף – בוגר "קורדון בלו" האוסטרלי, דור רביעי למגדלי בקר בצפון, משמש כ"שף נודד" – מגיע לכל מקום שרוצים ומבשל מה שרוצים, מקהל סועדים של זוג ועד למאה אנשים, כולל כל הציוד להכנה בשטח. מעבר לזה מאיר גם מעביר סדנאות ב"בין 281" בנושאים מובנים של אוכל איטלקי, אוכל צרפתי ואוכל חלבי, וכן סדנאות לפי בקשה בכל נושא.

(בתמונות למעלה משמאל – גיא איש היין, מאיר השף, וניב שעל הבר . למטה- שף בעבודה).

במהלך הסדנה המליץ לנו גיא על יין סוביניון בלאן 2012 של SHPERA.

המנות שהוכנו בסדנה –

סלט סלק עם גבינת עיזים, פיסטוקים ורוקט- וטיפ של השף לאפיית הסלקים – לוקחים סלק, שמים על ריבוע נייר כסף, מוזגים מעל שמן זית, מלח גס והופ לתנור בחום של 180 מעלות עד שהסלק מתרכך. בסלט הסלק אמור להיות מוגש חמים עד חם וכך הוא גם עוזר לגבינה לשחרר טעמים.

גלילת ירקות קלויים בסגנון פרובנס עם גבינת עיזים ורוטב פלפלים – מנת אירוח מרשימה שבה השף חתך את הירקות לפרוסות דקיקות עד שקופות, תיבל במלח ופלפל ואפה בתנור עד לדרגה רכה אבל שלא ישחים. כשהירקות היו מוכנים (וכל ירק נאפה לחוד) הוא הניח אותם על ניילון נצמד שנפרש על השולחן ועליהם שכבה נוספת של ירקות, ואחר כך גלגל אותם כמו סושי, כשהשכבה האחרונה היתה פלפלים קלויים וגבינות עיזים. את הגליל הוא קירר וחתך לפרוסות דמויות רולדה.

טורטליני כרישה ובוטנים – פסטה ביתית הוכנה ועברה במכונה עד שהפכה ליריעה דקה, ומולאה במילוי של כרישה מוקפצת ומקורמלת והשיחוק  – בוטנים פיקנטיים קצוצים תוצרת בית (מקפיצים בוטנים לא קלויים בשמן קנולה עם פלפלי שאטה יבשים שלמים, וכשהם קלויים מוסיפים מלח ופפריקה מתוקה ושולפים את השאטה). האמת שאנחנו חיסלנו לו חצי מקערת הבוטנים ככה על הדרך בתוך נשנוש. מזל שהוא הכין מראש הרבה.

לטורטליני נוסף רוטב בשמל תרד ואורגנו קליל.

רצועות קישואים פריכות היו התוספת הבאה- סוג של "שניצל" קישואים שבו פרוסות קישואים נטבלו בתערובת של פירורי לחם מתובלים עם פרמזן מגורר, וכמובן ביצה לאיחוד כל העסק וטוגנו בשמן עמוק. ההגשה היתה עם סלסת עגבניות ושום שהוכנה מעגבניות מגורדות ושום שבושל בטמפרטורה מדוייקת שבין תשעים למאה ועשר מעלות ,והפך לרך ומתקתק.

שני בצקים פריכים הוכנו – לקיש רואייל מלוח ולטארטלט פירות עם קרם פטיסיאר.

הקיש מולא בבטטות ורוטב רואייל, וההטראטלט הוכן עם קרם פטיסיאר שנבחש נמרצות.

יצאה מנת קינוח מאד אלגנטית ועדינה עם קראנץ' של הבצק הפריך.

אורך הסדנה כארבע שעות.

בתמונות למעלה ולמטה- המנות שהוכנו והנוף מהגג

וקצת הסבר על השם – המספר 281 נובע מכתובת המקום, דיזנגוף 281 (פינת רחוב יורדי הסירה) בתל אביב. אבל מה הוא ה"BIN"? המקור הוא מונח אנגלי אוסטרלי ששימש לאזורי האיחסון של יינות שונים במרתפים, כשכל יין קיבל מקום מסורתי קבוע משלו.

במסגרת הרצון להכיר למבקרים כמה שיותר יינות, במקום מתקיימות טעימות כל העת וכן טעימות נושא. בימי שישי יש טעימות מיוחדות ללא תשלום.

דף הפייסבוק של "בין 281" – https://www.facebook.com/Bin.281

המשק מגיע לעיר.


במשק ברזילי, מסעדה אורגנית צמחונית, ביקרתי בעבר (http://cafe.mouse.co.il/post/2577772/) .
מירב ברזילי, בעלת המקום, החליטה כי הגיע הזמן להביא את המשק והכפר ממושב ירקונה למרכז של המרכז – נווה צדק בתל אביב. בשנים האחרונות גדלה המודעות לאוכל בריא וישנם זרמים רבים – אנשים שעברו לצמחונות, לטבעונות, לאוכל אורגני או לווריאציות שונות (כגון צמחונים אוכלי מוצרי חלב וכדומה). הקו המנחה נשאר אותו דבר – מבוסס על מזונות בריאים בשילובים מעניינים היוצרים מנות מיוחדות, כולל תפריט חדש ומרוענן המתאים לרוח התל אביבית.
הוזמנתי ממש בסמוך לפתיחה (המסעדה קיימת בנווה צדק מזה שבועיים) כדי להתנסות בתפריט החדש.
ליד כל מנה בתפריט מופיע סימון המראה אם זו מנה צמחונית, טבעונית, נטולת גלוטן, אורגנית וכדומה באופן שכל סועד יודע בדיוק מה להזמין בהתאם להעדפותיו. במקום גם ארוחת בוקר אורגנית טבעונית ותפריט ארוחות ערב מושקע כולל כמובן אלכוהול אורגני.
לפתיחה נשאלנו על משקאות. במקום מוגשים מיצי פירות קשים וירקות שניתן לגוון לפי המלאי העונתי (22 שקל). אני ביקשתי את המלצת הבית וקיבלתי מיץ תפוחים עם סלק. המיץ היה עשיר מאד. ההערה היחידה שהיתה לי היא שאני אוהבת שתיה קרה והמיץ היה בטמפרטורת החדר.

פוקצ'ת עשבי תיבול עם פנכות שמן זית, טחינה אורגנית, חומוס אורגני וכמובן פסטו אורגני (15 שקלים בתפריט) הגיעה ראשונה. המרקם היה יותר סוג של פיתה מאשר פוקצ'ה במובנה הקלאסי והיא היתה עשויה מקמח דורום מלא וצופתה בעשבי תיבול כמו רוזמרין. שלי לרון, השפית של המקום, סיפרה כי היא אוהבת לגוון לפי המצאי העונתי ולכן הפסטו למשל מגיע כל פעם אחרת, כשהיא משתדלת לצאת מהשבלונה הבסיסית וכך למשל להשתמש בכל מני סוגי עשבים או אגוזים שונים ולווא דווקא הצנוברים הבנאליים.
ביחד עם הפוקצ'ה הגיעה צלחת של פולי אדממה בשמן שומשום וצ'ילי (18 שקל בתפריט). בדרך כלל כשאדממה מוגשת במסעדה, היא מוגשת נטו או עם מלח גס (האמת, זה גם מה שאני עושה בבית למנה הזו). כאן התיבול נתן חווית טעם נוספת גם לפול עצמו, שהוא החלק שבדרך כלל נזרק אחרי שאנחנו שואבים ממנו את הקטניה שבפנים.
חציל מאודה היה אחד הפיבוריטים שלי מתפריט המנות הראשונות, והוא הגיע עם תרד מאודה, שקדים במים וגבינת עיזים מסוג מנצ'גו (40 שקלים). בדרך כלל אני רגילה לטעם מעושן בחציל, וזו היתה גירסה עדינה יותר שקיבלה את הקונטרסט שלה מהגבינה. (אני אוהבת שילוב מוצרי חלב, מסתבר שטבעונית אני לא אהיה בגלגול הזה…).

"טופו כבוש ברוטב אחו בלנקו , שום ועגבנית קונפי" – 42 שקלים הגיע לשולחן. טוב, אני חושבת שכבר הזכרתי בעבר שאני וטופו לא חברים טובים. המושג ,ה"אחו" הוא בלטינית "שום" אבל לא היתה דומינניות "שומית". למי שאוהב טופו.
שני קוקטילים הגיעו לשולחן – כמובן אלכוהול אורגני – "green day" – ג'ין מלפפונים, סירופ עלי וורד ולימון – 32 שקלים, ו"Granada" – רום, רימונים, תפוחים, אגבה וליים – 35 שקלים. מבין השניים העדפתי את האחרון. ג'ין המלפפונים הזכיר לי יותר מדי סלט… ה"גרנדה" היה קצת חזק מבחינת האלכוהול, אני מניחה שאפשר לבקש את מידת החוזק הרצויה. אני הסתדרתי עם החוזק.
ירקות ממולאים היו הבאים בתור- ירקות עונתיים לפי בחירת השפית, עם דגש על ירקות מיוחדים, במילוי שיבולת שועל וגוג'י ברי (סוג של אוכמניות אסיאתיות), ופריקי וטופו על מצע צזיקי של צנוניות, מלפפונים וכוסברה (87 שקלים). מנה עשירה ומגוונת. אהבתי את העוקצניות הקלה שבצ'יזיקי. המנה בטמפרטורת החדר.
כוסיות סאקה הובאו למען המנה הבאה "נתח טופו בסאקה" -נתחי טופו על אורז בשומשום ובצל ירוק, לצד סלט כרוב מתפצפץ – 82 שקלים. קיבלנו הוראות מדויקות שכללו שתיית הסאקה לפני אכילת הטופו אחרי טבילתו ברוטב על הצלחת. האורז היה מוצלח, טופו – שוב, אני לא חברה של טופו, מבחינתי טופו אף פעם לא יחליף סטייק אבל למי שמתנזר זו אופציה מעניינת, בעלת טעמים שונים עם אוריינטציה אסיאתית.
ואז הגיעו לשולחן שתי המנות שהן הבחירה שלי – דלעת צלויה בטחינה ורוטב רימונים (32 שקלים) – למעשה מנה מתפריט הראשונות אבל הייתי לוקחת אחת כזו (אולי מוגדלת או מוכפלת) למנה עיקרית. דלעת רכה אבל לא מתפרקת, ממש במרקם של ממתק, עם רוטב חמוץ מתוק שמושג משילוב הרימונים והטחינה.
השניה שניצחה אצלי בגדול – "סלט בריאות חם" – קינואה פרא, עדשים מונבטות מוקפצות בשמן שומשום, שורשים ועלי מנגולד, עם יוגורט עשבי תיבול (56 שקלים). אנחנו קיבלנו את המנה יחד עם קערית סלט עגבניות חמצמץ. מנה משביעה, כייפית, משהו שהייתי שמחה לאכול גם בצהרים באמצע יום עבודה כדי לקבל אנרגיות להמשך. שאפו על המנה.
"טמפורה ירקות העונה" הגיעה לשולחן, כשמגוון ירקות ,שוב לפי העונה , כולל ירקות מיוחדים, בציפוי טמפורה בשמן קוקוס עם רוטב איולי ורוטב וואסבי (44 שקלים). זה כמעט יצר חידון בשולחן כשניסינו לזהות איזה ירק מתחת לטמפורה. נשנוש נחמד, כאמור לי היו פיבוריטיות אחרות.

ואיך אפשר בלי קינוח? הקינוחים לא הופיעו בתפריט שהיה בידינו כך שאני לא יודעת מחיר. אנחנו קיבלנו קינוח של סברינה מקמח מלא, עם קצפת, אגס וציפוי שוקולד. בזמנו ב"ירקונה" היו קינוחי שוקולד מושחת וטפיוקה, אין לי מושג אם הם קיימים גם היום ואם כן, הייתי מעדיפה אותם.
בימי ראשון המקום סגור החל מארבע אחרי הצהרים לאירועים סגורים כמו אירועי חברות, סדנאות מיוחדות (וזכורה לטוב "סדנת המזווה", שווה להתעניין).
הרבה מהפרודוקטים המשמשים במסעדה הם מ"נאות סמדר" .(http://cafe.mouse.co.il/post/2673858/)
במסעדה ניתן לרכוש ממיטב התוצרת – עוגות, לחמים, עוגיות, גרנולה, ממרחים, טחינה, חומוס, חלבה, ריבות, כבושים ועוד.
אתר הבית של "משק ברזילי" – http://www.meshekbarzilay.co.il/
כתובת המסעדה- רחוב אחד העם 6 תל אביב

סלטה- החלבית הכשרה ברעננה.


כששמעתי שהסופר אשכול נבו הוא לקוח קבוע ב"סלטה", כותב בה את כל ספריו ובקרוב יציג במקום את ספרו החדש, לא התפלאתי. האווירה במקום – על שלל כלי הרטרו , הספרים והצילומים של הבעלים יובל נבון, פשוט מעוררים השראה.

הוזמנתי ל"סלטה" כדי לגלות מסעדה חלבית כשרה. מי שצופה בסידרה "דוקטור הו מכיר את המשפט "היא יותר גדולה מבפנים", וב"סלטה" – כשרואים אותה מבחוץ, היא נראית קטנה אבל כשנכנסים מגלים את החצר האחורית המקורה והמעוטרת כאמור בשלל פריטים.

אחוז גדול מאוכלוסיית העיר רעננה שומר כשרות, ולכן כשיובל נבון החליט לפתוח את המסעדה בלוקיישן הנוכחי (מזה 9 שנים), הוא החליט לעשות אותה כשרה חלבית. למעשה נבון הוא צלם מקצועי שתמיד אהב גם להאכיל אנשים, עד שפתח בית קפה בסטודיו לצילום שלו בגבעת ח"ן ואחר כך עבר לרעננה. את התמונות היפיפיות של טיוליו בעולם ניתן לראות על הקירות.

השפית האחראית היא אסנת לביא, שמשלבת מנות ממטבחים שונים – מרוקאי ,הודי, תאילנדי, אחרי שלמדה ב"תדמור" ועבדה במספר מסעדות ידועות.

היצירתיות של העיצוב גולשת גם לתפריט כך שתוכלו לראות מנות כמו "חלומי שהתגשם" "סגול כהה" "חוויה הודית" ועוד.

אחרי כוס סיידר תפוחים חם, התחלנו עם המנות הראשונות –
"סלט פראי" – חסה, כרוב, מלפפון, גזר וגמבה, עם גבינה בולגרית 5%, תערובת גרעיני בריאות הנאפים במקום ורוטב סלטה (48 שקלים). מבין ארבע מנות הפתיחה, זו היתה הבחירה שלי – סלט פשוט, שילוב טעמים רענן, ובונוס בריאותי.


בתמונות – למעלה סיידר חם וסלט פיראי, ולמטה "סגול כהה" ולביבות תרד

"לביבות תרד" – עלי תרד טריים וגבינות מוגשים עם רוטב צ'יזיקי (38 שקלים) – לביבות עסיסיות, לא שומניות.

"סגול כהה" – רצועות סלק, אטריות אורז בווינגרט אסיאתי פיקנטי, שומשום שחור לבן ובוטנים מסוכרים (26 שקלים). מנה שפחות התחברתי אליה בגלל המתקתקות.

"חלומי שהתגשם" – גבינת חלומי, פטריות, פלפל אדום מוקפץ ברוטב צ'ילי עדין (38 שקלים). הגבינה עצמה הזכירה מרקם של טופו אבל ספגה את הטעם של הרוטב. הפטריות היו מוצלחות.

היין האהוב על יובל נמזג לנו – יין אדום VENTURA RUBENS 2010 של יקב עפרה.


בתמונות – למעלה – חלומי "שהתגשם" ולחם פרנה, בתמונות למטה- דג מרוקאי וקארי ירוק

לחם פרנה מרוקאי סימן לנו את המנות העיקריות ושימש בהמשך לניגוב צלחות הרוטב. קיבלנו –

"דג מרוקאי של אמא יהודית" – פילה מושט ברוטב מסורתי פיקנטי עם עגבניות טריות, פלפל, כוסברה "והרבה אהבה" כפי שכתוב בתפריט (65 שקלים)
הפיקנטיות היתה עדינה מאד.

"קארי תאילנדי ירוק" – רצועות בורי, בטטות וחצילים , מבושלים ברוטב חלב קוקוס ותערובת עשירה של עשבי תיבול טריים, מוגש עם אורז (72 שקלים) – הבחירה שלי מבין שש המנות העיקריות שקיבלנו , בעיקר כי הוא מכיל כל מה שאני אוהבת – דגים, חלב קוקוס ועשבי תיבול. יובל הסביר לנו שהדרך הטעימה ביותר לאכול את המנה היא על ידי השלכת כף אורז לתוך הקארי, ואז גריפה של הכל ביחד.

"חוויה הודית" – מבחר ירקות שורש אפויים בתנור ברוטב עשיר תבלינים על בסיס עגבניות טריות וחלב קוקוס, מוגש על מצע אורז בסמטי וכוסברה טריה (57 שקלים)

"המבורגר קינואה" – מורכב מקינואה, עדשים, עשבי תיבול וירקות, מוגש עם פירה וצ'אטני עגבניות שרי פיקנטיות (59 שקלים)

שתי המנות האלו היו נחמדות, בעיקר למי שמקפיד על מזון בריאות וצמחוניות. לי כקרניבורית דרום אמריקאית, קשה עם המבורגר שאינו עשוי ממשהו שהיה בחיים קודם.
ההמבורגר קינואה נצלה קודם כדי לאטום אותו ואז ממשיך את התהליך בתנור.


בתמונות למעלה – "חוויה הודית" והמבורגר קינואה, בתמונה למטה- קבב דגים ולחם הבית.

מנה המשלבת דגים ופסטה הגיעה עכשיו – "מוסר מדגסקר" – רצועות מוסר ברוטב שמנת, פלפל מדגסקר, בצל וברנדי,על מצע ניוקי, גם הוא מוגש עם סלט הבית (79 שקלים) . פה היתה לי התלבטות כי מצד אחד הרוטב עצמו היה מתובל ועסיסי, ומצד שני טעם הברנדי היה מאד מודגש, כך שמי שלא חובב אלכוהול תהיה לו קצת בעיה.

המנה האחרונה מתוך תפריט העיקריות היתה מנה מוצלחת של קבב דגים – בזיגוג לימוני, על מצע סלט עדשים חם עם טחינה וסלט הבית (68). הקבב לא היה "דגי" והיה מוצק במידה, ועדשים עם טחינה תמיד מתקבלים בברכה.

ביחד עם כל זה קיבלנו גם את לחם הבית (לחם שאור) שמוגש עם חמאה, (הוא לא רשום בתפריט).

מתפריט הפסטות קיבלנו "לזניה פטריות" – עם רוטב נפוליטנה וגבינת מוצרלה שמוגשת עם סלט הבית (56 שקלים). לטעמי היה חסר תיבול, אפילו ברמה של מלח.


בתמונות למעלה – סלט הבית ומוסר מדגסקר, בתמונות למטה – לזניה וטארט טאטן.

מגש ענק של קינוחים הגיע אלינו לסיום. קינוחים בכללי עולים 35 שקלים והם מתחלפים מדי יום. למעשה מדובר בעוגות מפוארות שיוצרת השפית לביא וביום שאנחנו ביקרנו היו בתצוגה חמש עוגות, כך שפשוט בחרנו לטעום את כולן.

קיבלנו –
עוגת גבינה פיסטוק, עוגת שכבות בראוניז שוקולד, עוגת גבינה ניו יורקית, עוגת גבינה עם חלבה על בסיס מסקרפונה, וטארט טאטן.
אני התבייתתי קודם כל על הבראוניז בתור שוקוהולית מוצהרת, אבל אפילו לי זה היה מתוק מאד. מצד שני, הופתעתי מאד מעוגת הפיסטוק, שהיתה מדוייקת בטעמים, מתוקה במידה, ואוורירית עד כדי ריחוף מהמגש. (אגב, את המגשים עיצב יובל בעצמו בעזרת אנשי עמותת "אנוש" שמספקת עבודה לפגועי נפש).
החלשה מבחינתי היתה הטארט טאטן שהזכירה יותר לפתן תפוחים.

בתמונות למעלה – גבינת חלבה מסקרפונה ובראוניז שכבות, בתמונות למטה עוגת גבינה ניו יורקית ועוגת פיסטוק.

המסעדה כאמור כשרה ומתאימה מעבר לשומרי הכשרות גם למי שרוצה ארוחות קלות, מנות ממגוון מטבחים, וגם מנות בריאות רבות. (וכמובן לצמחונים- הן כאלה שאוכלים דגים, הן כאלה שאוכלים או לא אוכלים מוצרי חלב ולמחפשים מנות בריאות).

כתובת המסעדה- רמב"ם 10 רעננה.
המסעדה פתוחה כל יום משמונה בבוקר עד אחת עשרה וחצי בלילה, בימי שישי משמונה עד כניסת השבת, ובמוצאי שבת משש וחצי עד אחת עשרה וחצי.

אתר המסעדה- http://saltaa.com/