תרגיל חשבוני קטן- כמה אפשרויות ניתן ליצור משילוב של 5 בסיסים (כמו אורז, קינואה, אטריות אורז ועוד), 9 סוגי חלבון (כמו טונה בכמה צורות, סלמון, כדורי דג ועוד), 19 סוגי תוספות (בערך כל ירק שקיים בשוק), 10 סוגי רטבים שחלקם משולבים בעצמם כמו מיונז בזיליקום או טחינה ג'ינג'ר ובסוף עוד קצת ככה מלמעלה- בוטנים, בצל מטוגן, שומשום וכאלה? חישוב קטן שלי הוא שאפשר לאכול בכל יום קערת פוקי המורכבת כל הדברים הטובים האלה, ועדיין לא לחזור על אותה קערה פעמיים, בערך עד סוף החיים.
עבודה, בריאות, פוליטיקה, פקקי תנועה, מצב כלכלי, אלה הם רק חלק מהגורמים שהופכים את החיים שלנו לכאוטיים. אנחנו מתרוצצים ממקום למקום והמוח לא מפסיק לדאוג על מה שהספקנו ולא הספקנו, מה שיש לעשות ומה שאסור לשכוח, מה קורה עכשיו ודאגות עתידיות, והכל יוצר מערבולת שלא מאפשרת לנו למצוא שלווה.
אחת הדרכים העתיקות לאיזון הנפש היא הנגינה בקערות טיבטיות. הקערות נוצרו בידי נוודים טיבטיים לפני אלפי שנים בעבודת יד מסוגי מתכות שונים, כשכל מתכת מביאה איתה את תכונותיה הייחודיות. הקערות הן למעשה כלי נגינה שמהם מופקים צלילים באמצעות הקשה על ידי מוט הקשה, או סיבובו לאורך הדפנות. גודל הקערה משפיע על גובה הצליל ועל התדר שהיא מפיקה.
ברזיל היא אחת המדינות המתויירות והאהובות ביותר, ולא בכדי. הקצב, המוסיקה, מזג האוויר הטרופי, הביקיני והכדורגל, הכל בחבילה צבעונית ותוססת אחת, שמגיעה לשיאים חדשים בתקופת הקרנבל . בכל שנה נבחר "מלך הקרנבל" – הפותח את התהלוכות, והקריטריון לבחירתו הוא שעליו להיות שמן במיוחד, כדי שכשהוא רוקד, כל האדמה תרקוד תחתיו.
אין הזדמנות שניה לעשות רושם ראשון, את זה כולנו יודעים. והיות והדבר הראשון שאדם רואה כשהוא מכיר מישהו חדש הוא המראה החיצוני, הרי שרצוי לשמור על המראה כמה שיותר רענן ונעים לעין.
מראה מטופח ורענן תורם גם להרגשה הטובה שלנו, וכשאנו מרגישים טוב אנחנו מקרינים החוצה חיוביות וביטחון, שבתורם חוזרים אלינו מהצד שמולנו.
כשאנו בני ובעיקר בנות 16, אין צורך להשתדל במיוחד, העור צעיר ומתוח, אין קמטים, אין כתמים, הגוף חלק ומוצק, הכל עומד במקום. הבעיה שבגיל הזה אנחנו לא ממש מעריכות את מה שיש לנו, עד שעוברות עשרים שנה ואנו מתגעגעות לאיך שהיינו פעם, או לפחות לביטחון שהיה לנו.
לרשת "קפה נטו" מספר סניפים, אולם רק שניים מהם סניפי "מהדרין". הבולט בהם הוא סניף רעננה, שממוקם ב"מרכז גולן" , פינת חמד רעננית עם שפע חנייה נוחה חינמית ושני חללי ישיבה גדולים ומרווחים.
הצצה בתפריט מגלה כמה דברים מעניינים- ראשית, למרות ששמו של המקום רומז על "קפה" (כי ב1994 כשהרשת הוקמה, המטרה היתה קודם כל קפה איכותי, מקסימום לצד מאפה או כריך), מדובר במסעדה לכל דבר, שכוללת הרבה מנות מבושלות לצד סלטים, כריכים, מאפים, ארוחות בוקר שמוגשות כל היום (!), מנות דג וקטניות, פיצה ופסטות, שייקים ומשקאות חמים ועוד.
כמו תמיד כשאנו מוזמנים לטעום ממטבחה של מסעדה, אנו משאירים את הבחירה בידי הצוות ומעולם לא התאכזבנו. במקרה של "קפה נטו" רק היינו חייבים , כחובבי ברזיל מושבעים, את שני השייקים שמבוססים על פרי האסאי – " שייק ברזיל" שמבוסס על אסאי, גרנולה, בננה וחלב, ו"שייק אסאי" שמבוסס כולו על הפרי עצמו. (מחירי שני השייקים 29 שקלים לכוס גדולה). בלגימה הראשונה כבר חזרנו לרחובות ריו דה ז'נירו (אלוהים, תן לי עכשיו גווארנה ונסגור עניין!) והשייקים היו מרווים (ניתן לבקש על בסיס חלב, מים, מיץ פירות או חלב טבעוני מסוגים שונים) ומרעננים בערב אביבי זה.
בהתחלה זה היה קצת מבלבל – "את מוזמנת ל"בורורכוב 88" שנמצא ב"אחוזה 88" רעננה." אחר כך זה התבהר- הסניף המקורי ב"בורוכוב 88" שקיבל את שמו כמובן מהכתובת, הביא לסניף נוסף, באותה עיר, בכתובת החמודה "אחוזה 88"- ועכשיו יש שני סניפים של חוויה חלבית כשרה. אבל מה?
אחרי שנתיים, הסניף ב"אחוזה" מתחדש בתפריט חדש ושונה לחלוטין מהסניף ב"בורוכוב" וזו בהחלט סיבה מצויינת לביקור במקום.
כמה מילות רקע- "בורוכוב 88" בשני הסניפים הם קפה מסעדה חלבי כשר ( רעננה מאופיינת בהרבה חובשי כיפות סרוגות, ואכן הם היו הרוב בסניף ב"אחוזה" שבו ביקרתי, אם כי גם חילונים לא היו חסרים שם).
לאחר מטח הגבינות ומוצרי החלב שהציפו אותי (תרתי משמע) לקראת חג השבועות, התעורר הצורך ללכת לכיוון ההפוך – בשר. הרבה בשר. (הי, כמה זמן יכולה ברזילאית לנשנש קממבר?).
לכן ההזמנה לBUCKAROO הגיעה בדיוק בזמן. "באקארו" הוא הקאובוי האמריקאי, ליתר דיוק, חלק של האוכף שקושר את הלאסו לתפיסת עגלים וכו', הגדרה מקצועית שמחביאה מאחוריה הגדרה הרבה יותר פשוטה של "המון בשר טעים".
אבל נתחיל מההתחלה. היו היה קאובוי ישראלי כחול לבן בשם צביקה עשת, שרכב (ועדיין רוכב) להנאתו על סוסו ובהפסקות עושה עם החברים ברביקיו מיוחד שמשלב שיטות דרום אמריקאיות ואמריקאיות. לאחר שהחברים נהנו מאד מהבשרים ושיטת העשייה שלהם, הוא החליט לחלוק את הכיף עם כל עם ישראל, והקים את "באקארו" ברעננה, שנפתחה ממש עכשיו באפריל האחרון.
הקונספט – הכנת הבשר בשילוב של שיטות – צליה, בישול בוואקום, על גחלים ובישול ארוך במעשנה בטמפרטורות נמוכות ששומרות על העסיסיות של הבשר. התוצאה- בשר רך ונמס בפה, עם ניחוח של אש ועשן בלאדי, לקרניבורים אמיתיים. על המעשנה אחראי מומחה למעשנות – ניסן אלקיים שמפיק משתי המעשנות שבמקום את המירב (ואתם חייבים לראות את סיר תבשיל השעועית החרפרף שנמצא במעשנה מתחת לבשר ומקבל אליו את כל הנטיפים השומניים הטעימים שמגיעים ממנו).
איך זה עובד? יש תפריט רגיל ויש תפריט טעימות, שבו במחירים שנעים בין 145-180 שקל לאדם, יושבים סביב השולחן ומקבלים לפי הסדר בין שישה לשמונה סוגי נתחים שונים, בהגשה איטית שמאפשרת להנות מהאכילה והטעמים, ובנוסף כמובן תוספות רבות כמו ירקות אפויים על גחלים, סלטים שונים, חמוצים ורטבים , הכל תוצרת בית. (ולא לפספס את רוטב החרדל רוזמרין).(אגב, שיטת ההגשה הזו גם שומרת שכל הזמן הנתחים יהיו חמים ולא יתקררו).
אפשר גם לצרף יינות (שנמכרים במחירי חנות) ואז החגיגה בכלל גדולה.
המקום הוא ייחודי בשיטות הצליה היות וקשה למצוא מיקומים שמאפשרים שימוש בגחלים בגלל תקנות איכות הסביבה, וב"באקארו" השכילו למצוא מקום באזור תעשייה שלא מפריע לאיש, ועם המון מתקנים מסנני אוויר מיוחדים ששומרים לא לפגוע בסביבה.
יש לציין – המסעדה איננה כשרה היות והיא פתוחה בשבת והקינוחים שלה חלביים, אבל אין חזיר, אין פירות ים ואין שימוש במוצרי חלב בתוך המנות המוגשות (שהן ממילא נטו בשר).
בהתחלה, עוד לפני הכל, קיבלנו לנשנש סינטה כבושה (34 שקלים בתפריט, לא שייך לארוחת הטעימות). חמצמץ, בשרי, עדין, כמובן עם רוטב החרדל. כיף עם בירה (ואגב, בתקופת המונדיאל יהיו אירועים מיוחדים של בשר ואלכוהול במחירים מיוחדים כמו כוס יין הבית ב19 שקלים או שליש בירה גולדסטאר, והקרנת המשחקים כמובן).בנוסף גם מנות ספיישל כמו כריכים מיוחדים ונקניקיות מרגז לחוויית משחק מושלמת (ובזמן שורות אלו, לפני המשחקים, אני מהמרת על נצחון של ברזיל כמובן.)
אחר כך קישטו את השולחן הסלטים שיהוו מרענן חיך בין מנה למנה, (והם עובדים על "ריפיל" כך שיש תמיד) – קולסלואו, סלט ירקות טריים,חמוצי הבית ומגש של ירקות וכמובן תבשיל השעועית, שילוב בין הפיז'ואדה הברזילאית וחמין יהודי, עם סיומת חרפרפה. מוגש לוהט בסיר חמוד לאללה. מילה על הירקות – הם מוגשים כשהם "אל דנטה" ולא הופכים ל"מושי" כמו בדרך כלל.
מנת הפתיחה של הבשרים היתה פרגית שהושרתה במרינדה במשך 24 שעות ואז בילתה עוד שעה במעשנה. כמו כל הבשרים, היא היתה רכה, עסיסית ונמסה, ולמי שמזלזל בעוף כי יש בקר, צפויה הפתעה משמחת בתחום הזה.
סינטה מעושנת היתה הבשר השני שהוגש, ביחד עם תפוחי אדמה במדורה, וגם הסינטה כמו שאר הבשרים עברה תהליכים ארוכים שהעלו אותה בדרגה.
הבשרים הוגשו ביחד עם יין דרום אפריקאי בשם שאטו סאן מישל.
חזה מולארד היה המנה הבאה, מתוק כמו ממתק, ניגוד נחמד לטעמי הבשר שכבר טעמנו.
הבא בתור היה האהוב עלי ביותר מבין הבשרים – וסיו – נתח קצבים– נתח שכל כולו צועק "אני בשר!!" – טעם בשרי חזק, טיפה גרגרי מלח גס ותעזבו אתכם מצ'ימיצ'ורי וכל זה, קחו אותו נטו.
הטאץ' הדרום אמריקאי הגיעה בצורת אסאדו – בישול ארוך ו18 שעות במעשנה, קלאסיקה דרום אמריקאית.
הבריסקט שהוגש אחריו הזכיר לי קומדיות אמריקאיות שבהם תמיד דמות היהודיה (נניח "נני") מזכירה את האירועים שבהם היתה והגישו "בריסקט" – חזה בקר רך ואדמדם מבפנים. בכלל, שווה להקשיב להמלצת המקום למידת העשייה, הם יודעים איך להוציא את המיטב מהבשר. הגיע עטוף ברוטב ברביקיו תוצרת בית, אחרי שנמרח בתערובת תבלינים ונצלה 30 שעות.
הבשר הבא היה המקום השני בדירוג שלי – צלעות טלה, טעמים חזקים, תיבול עז, לאכול בידיים ולהתלכלך (יש מגבונים ,זה בסדר, לא פוגע במניקור..).
המנה הסוגרת את הרשימה היתה פילה, כמה פשוט ככה אלגנטי –פלפל שחור, מלח. זהו.
השולחן פונה, הסועדים נשענו אחורנית, ואז הגיעו הקינוחים – שלושה מהם – מוס שוקולד 70% וחלבה, גבינת שוקולד תפוז וקרמבל בננות חמות. היינו ארבעה, ההצבעה נחלקה בין – שניים לטובת מוס שוקולד (בא עם בישקוטים), אחד לטובת שוקולד התפוז (הזכיר בונבוניירה של פעם – איזה נוסטלגיה!) ואחת לטובת הבננה. נחשו מה אני הצבעתי? רמז – ביקשתי וקיבלתי עוד אחד מהמוס שוקולד חלבה. (כל הקינוחים ב27 שקל, מספיקים לשני אנשים שרוצים סיומת מתוקה לארוחה).
ארוחה ב"באקארו" בערב, היא אירוע שתופס ערב שלם ולוקח שעות וטוב שכך. זה לא מקום לממהרים, זה מקום למתענגים. החנייה בערב אגב נוחה מאד, חופשית ורבה, ממש בצמוד למסעדה.
עוד פרטים ב – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=16220
את סיציליה הקטנה הביא לראש פינה אוסבלדו קוסטא, סיציליאני אסלי, שהחליט להביא לישראל את הפיצריה השכונתית שלו ואת הטעמים המיוחדים שהכיר מהבית. ההצלחה של הפיצריה גרמה לו לרצות להפיץ את הבשורה ברחבי הארץ, וסניפים נוספים קמו – בחולון, קריית אונו, תל אביב ובקרוב גם בחיפה, רמת השרון, מתחם שרונה החדש בתל אביב, מודיעין והסניף החדש שכבר נפתח – ברעננה, אליו הוזמנתי לטעום מהם טעמי סיציליה.
וכאמור, זו הצעה שאי אפשר לסרב לה (לקרוא במבטא איטלקי תוך ליטוף הלחי עם החלק החיצוני של האצבעות).
בשעת ביקורנו כל הסועדים שהיו במסעדה היו משפחות עם ילדים, כשהילדים קיבלו בנתיים דפי ציור וצבעים להעביר את הזמן עד שהמנות מגיעות. אנו ישבנו במפלס העליון מתוך שניים ויש גם אפשרות לשבת בחוץ תחת שמשיות.
עד שהגיעו המנות שלנו בחנתי את התפריט ומצאתי שהמחירים סבירים מאד- פיצות שמגיעות בשתי מידות- לארג' ואקסטרה לארג', החל מ49 שקלים לפיצה לארג' מרגריטה קלאסיקו, ועד ל73 שקלים לפיצה אקסטרה לארג' עם תוספות מיוחדות.
קיבלנו לטעימות מגוון רחב של פיצות – פיצה מרגריטה קלאסית עבור הילדים, פיצה ביאנקה- עם רוטב שמנת אלפרדו, מוצרלה, בצל סגול, פטריות מוקפצות או בטטה אפויה (אנחנו קיבלנו חצי חצי), ופיצה ארבע העונות – עם רוטב עגבניות איטלקי, מוצרלה, גבינה בולגרית, פטריות, זיתי קלמטה ובצל סגול.
היה קשה לבחור מבין הפיצות כי האמת, כולן היו מצוינות – הבצק היה דק ופריך (אבל לא הגיע לרמה של "קרקר" כמו שכבר קרה לי במקומות אחרים), הרטבים היו טריים וזה ניכר והתוספות היו מגוונות. המגשים חוסלו כולם – גם על ידי המבוגרים וגם על ידי הילדים שנכחו במקום.
גם ממגוון הסלטים קיבלנו שלושה סוגים- סלט קיסר (29 שקלים – לבבות חסה, בצל סגול, קרוטוני הבית, פרמז'ן ורוטב קיסר ). יש אופציה לתוספת אנשובי בחמישה שקלים, אנחנו קיבלנו בלי וחבל כי אני מאד אוהבת שילוב של אנשובי בסלט הזה, וגם לאנשים שאינם חובבי אנשובי, אני ממליצה לנסות כי איכשהו בסלט קיסר זה יוצא לגמרי אחרת. מבין שלושת הסלטים שטעמנו, זה היה הסלט שכולנו הכי אהבנו.
שני הסלטים הנוספים שקיבלנו היו סלט איכרים פנצנלה – פלפלים שונים, עגבניות, מלפפונים, זיתים שחורים, שני סוגי בצלים, צלפים, נענע , פטרוזיליה, כוסברה, קרוטוני הבית , גבינה בולגרית, צנון ורוטב פנצנלה (35 שקלים) וסלט קפרזה – לבבות סה, עגבניות, בצל סגול קלוי, בזיליקום, בצל ירוק, כדורי מוצרלה, בלסמי ושמן זית (33 שקלים) היו נחמדים- הירקות היו טריים ובעיקר השקיטו את המצפון שלנו על הפחמימות שכבר אכלנו ועל מה שעוד עתיד לבוא. הסלטים הגיעו אגב עם פרוסות לחם שום קלוי קלות.
ומה עתיד היה לבוא?
לפני המנות הבאות הגיעו ככה על הדרך מקלות פרמזן פציחות ככה בשביל הנשנוש ואז הגיעו הפסטות.
מגוון גדול של פסטות לבחירה (פנה, פטוצ'לה, ניוקי, רביולי שונים וכו') שבאות כמובן עם רטבים לבחירה ומילויים לבחירה. מחירי הפסטות נעים בין 30 שקלים לפסטה פומדורו (עם רוטב עגבניות איטלקי עשיר שבושל מספר שעות) ועד 35 שקלים למגוון רחב של רטבים ופסטות עם תוספות שונות.
אנחנו טעמנו רביולי פטריות בשני רטבים שונים – אחד עם עגבניות מיובשות, זיתי קלמטה, בזיליקום וגבינה בולגרית ("מאפיוזו סיציליאנו"), אחד עם פטריות אבל עם רוטב מלנזנה (רוטב עגבניות עם חציל קלוי, שום, מוצרלה מגורדת ובזיליקום, רביולי ריקוטה עם שמנת פסטו ורביולי "דה לה מארה" – רביולי ממולא בטונה עם רוטב עגבניות , זיתים שחורים, שום ובזיליקום. מבין הארבעה- הראשון עם העגבניות המיובשות היה פיקנטי-חרפרף, הטונה זכה לפחות אהדה, אולי בגלל הטעם הדומיננטי של טונה, ובסופו של דבר, האהוב ביותר היה זה עם פטריות היער ורוטב המלנזנה שהיה עשיר ומתובל אבל לא יותר מדי.
האם ניתן לעובדה שאכלנו פיצות, לחם שום, פסטות, מקלות פרמז'ן וסלטים לעצור אותנו מלאכול קינוח? הלו? אז זהו, אף אחד לא התנגד לקינוח המיוחד של המקום- "פיצה מתוקה" (19 שקלים) לסוג של שטרודל (כי למרות השם "פיצה" מדובר במשהו מגולגל ולא שטוח) עשוי מבצק פיצה, שממולא בדברים טובים ונאפה בתנור, ואז מוגש בחתיכות. יש כמה סוגי מילוי – שוקולד פררו רושר, שוקולד מרשמלו, חלבה ובננות. בהתחלה טעמנו אחד רק של שוקולד, והוא היה הפחות מוצלח מבין האחרים כי המתיקות של השוקולד לא הספיקה להמתיק את הבצק (שהוא כאמור בצק פיצה לא ממותק) ונוצרה תחושה של "פרוסה עם שוקולד". לעומת זאת החלבה היתה שיחוק ענק והמנה הפכה לממתק חמים וגם הצירוף של שוקולד עם מרשמלו רך ונמס, בתוך בצק יצא פרפרזה על ה"סמורס" האמריקאי והיה מאד מוצלח.
(בתמונה מימין שף אור קרבלניק)
את המנות בסניף רעננה מכין השף הרשתי אור קרבלניק והוא מתגאה בכך שהרטבים נעשים במקום מעגבניות טריות, הגבינה היא מאה אחוז מוצרלה, הפסטות מגיעות ממיטב היצרנים האיטלקיים, והרביולי הוא טרי. כמובן שגם הקמח וגם התנור עם אבני השמוט שלו הובאו מאיטליה כדי לשמור על האותנטיות המירבית.
כל הכלים במסעדה הם מתכלים, כל הרהיטים והעיצוב הם ממוחזרים (שווה לשים לב לשולחנות שעשויים מדלתות ישנות), וכל האופנועים למשלוחים הם חשמליים ושומרים על הסביבה.
המסעדה כשרה
כתובת האתר – http://www.siciliano.co.il/
כששמעתי שהסופר אשכול נבו הוא לקוח קבוע ב"סלטה", כותב בה את כל ספריו ובקרוב יציג במקום את ספרו החדש, לא התפלאתי. האווירה במקום – על שלל כלי הרטרו , הספרים והצילומים של הבעלים יובל נבון, פשוט מעוררים השראה.
הוזמנתי ל"סלטה" כדי לגלות מסעדה חלבית כשרה. מי שצופה בסידרה "דוקטור הו מכיר את המשפט "היא יותר גדולה מבפנים", וב"סלטה" – כשרואים אותה מבחוץ, היא נראית קטנה אבל כשנכנסים מגלים את החצר האחורית המקורה והמעוטרת כאמור בשלל פריטים.
אחוז גדול מאוכלוסיית העיר רעננה שומר כשרות, ולכן כשיובל נבון החליט לפתוח את המסעדה בלוקיישן הנוכחי (מזה 9 שנים), הוא החליט לעשות אותה כשרה חלבית. למעשה נבון הוא צלם מקצועי שתמיד אהב גם להאכיל אנשים, עד שפתח בית קפה בסטודיו לצילום שלו בגבעת ח"ן ואחר כך עבר לרעננה. את התמונות היפיפיות של טיוליו בעולם ניתן לראות על הקירות.
השפית האחראית היא אסנת לביא, שמשלבת מנות ממטבחים שונים – מרוקאי ,הודי, תאילנדי, אחרי שלמדה ב"תדמור" ועבדה במספר מסעדות ידועות.
היצירתיות של העיצוב גולשת גם לתפריט כך שתוכלו לראות מנות כמו "חלומי שהתגשם" "סגול כהה" "חוויה הודית" ועוד.
אחרי כוס סיידר תפוחים חם, התחלנו עם המנות הראשונות –
"סלט פראי" – חסה, כרוב, מלפפון, גזר וגמבה, עם גבינה בולגרית 5%, תערובת גרעיני בריאות הנאפים במקום ורוטב סלטה (48 שקלים). מבין ארבע מנות הפתיחה, זו היתה הבחירה שלי – סלט פשוט, שילוב טעמים רענן, ובונוס בריאותי.
בתמונות – למעלה סיידר חם וסלט פיראי, ולמטה "סגול כהה" ולביבות תרד
"לביבות תרד" – עלי תרד טריים וגבינות מוגשים עם רוטב צ'יזיקי (38 שקלים) – לביבות עסיסיות, לא שומניות.
"סגול כהה" – רצועות סלק, אטריות אורז בווינגרט אסיאתי פיקנטי, שומשום שחור לבן ובוטנים מסוכרים (26 שקלים). מנה שפחות התחברתי אליה בגלל המתקתקות.
"חלומי שהתגשם" – גבינת חלומי, פטריות, פלפל אדום מוקפץ ברוטב צ'ילי עדין (38 שקלים). הגבינה עצמה הזכירה מרקם של טופו אבל ספגה את הטעם של הרוטב. הפטריות היו מוצלחות.
היין האהוב על יובל נמזג לנו – יין אדום VENTURA RUBENS 2010 של יקב עפרה.
בתמונות – למעלה – חלומי "שהתגשם" ולחם פרנה, בתמונות למטה- דג מרוקאי וקארי ירוק
לחם פרנה מרוקאי סימן לנו את המנות העיקריות ושימש בהמשך לניגוב צלחות הרוטב. קיבלנו –
"דג מרוקאי של אמא יהודית" – פילה מושט ברוטב מסורתי פיקנטי עם עגבניות טריות, פלפל, כוסברה "והרבה אהבה" כפי שכתוב בתפריט (65 שקלים)
הפיקנטיות היתה עדינה מאד.
"קארי תאילנדי ירוק" – רצועות בורי, בטטות וחצילים , מבושלים ברוטב חלב קוקוס ותערובת עשירה של עשבי תיבול טריים, מוגש עם אורז (72 שקלים) – הבחירה שלי מבין שש המנות העיקריות שקיבלנו , בעיקר כי הוא מכיל כל מה שאני אוהבת – דגים, חלב קוקוס ועשבי תיבול. יובל הסביר לנו שהדרך הטעימה ביותר לאכול את המנה היא על ידי השלכת כף אורז לתוך הקארי, ואז גריפה של הכל ביחד.
"חוויה הודית" – מבחר ירקות שורש אפויים בתנור ברוטב עשיר תבלינים על בסיס עגבניות טריות וחלב קוקוס, מוגש על מצע אורז בסמטי וכוסברה טריה (57 שקלים)
"המבורגר קינואה" – מורכב מקינואה, עדשים, עשבי תיבול וירקות, מוגש עם פירה וצ'אטני עגבניות שרי פיקנטיות (59 שקלים)
שתי המנות האלו היו נחמדות, בעיקר למי שמקפיד על מזון בריאות וצמחוניות. לי כקרניבורית דרום אמריקאית, קשה עם המבורגר שאינו עשוי ממשהו שהיה בחיים קודם.
ההמבורגר קינואה נצלה קודם כדי לאטום אותו ואז ממשיך את התהליך בתנור.
בתמונות למעלה – "חוויה הודית" והמבורגר קינואה, בתמונה למטה- קבב דגים ולחם הבית.
מנה המשלבת דגים ופסטה הגיעה עכשיו – "מוסר מדגסקר" – רצועות מוסר ברוטב שמנת, פלפל מדגסקר, בצל וברנדי,על מצע ניוקי, גם הוא מוגש עם סלט הבית (79 שקלים) . פה היתה לי התלבטות כי מצד אחד הרוטב עצמו היה מתובל ועסיסי, ומצד שני טעם הברנדי היה מאד מודגש, כך שמי שלא חובב אלכוהול תהיה לו קצת בעיה.
המנה האחרונה מתוך תפריט העיקריות היתה מנה מוצלחת של קבב דגים – בזיגוג לימוני, על מצע סלט עדשים חם עם טחינה וסלט הבית (68). הקבב לא היה "דגי" והיה מוצק במידה, ועדשים עם טחינה תמיד מתקבלים בברכה.
ביחד עם כל זה קיבלנו גם את לחם הבית (לחם שאור) שמוגש עם חמאה, (הוא לא רשום בתפריט).
מתפריט הפסטות קיבלנו "לזניה פטריות" – עם רוטב נפוליטנה וגבינת מוצרלה שמוגשת עם סלט הבית (56 שקלים). לטעמי היה חסר תיבול, אפילו ברמה של מלח.
בתמונות למעלה – סלט הבית ומוסר מדגסקר, בתמונות למטה – לזניה וטארט טאטן.
מגש ענק של קינוחים הגיע אלינו לסיום. קינוחים בכללי עולים 35 שקלים והם מתחלפים מדי יום. למעשה מדובר בעוגות מפוארות שיוצרת השפית לביא וביום שאנחנו ביקרנו היו בתצוגה חמש עוגות, כך שפשוט בחרנו לטעום את כולן.
קיבלנו –
עוגת גבינה פיסטוק, עוגת שכבות בראוניז שוקולד, עוגת גבינה ניו יורקית, עוגת גבינה עם חלבה על בסיס מסקרפונה, וטארט טאטן.
אני התבייתתי קודם כל על הבראוניז בתור שוקוהולית מוצהרת, אבל אפילו לי זה היה מתוק מאד. מצד שני, הופתעתי מאד מעוגת הפיסטוק, שהיתה מדוייקת בטעמים, מתוקה במידה, ואוורירית עד כדי ריחוף מהמגש. (אגב, את המגשים עיצב יובל בעצמו בעזרת אנשי עמותת "אנוש" שמספקת עבודה לפגועי נפש).
החלשה מבחינתי היתה הטארט טאטן שהזכירה יותר לפתן תפוחים.
בתמונות למעלה – גבינת חלבה מסקרפונה ובראוניז שכבות, בתמונות למטה עוגת גבינה ניו יורקית ועוגת פיסטוק.
המסעדה כאמור כשרה ומתאימה מעבר לשומרי הכשרות גם למי שרוצה ארוחות קלות, מנות ממגוון מטבחים, וגם מנות בריאות רבות. (וכמובן לצמחונים- הן כאלה שאוכלים דגים, הן כאלה שאוכלים או לא אוכלים מוצרי חלב ולמחפשים מנות בריאות).
כתובת המסעדה- רמב"ם 10 רעננה.
המסעדה פתוחה כל יום משמונה בבוקר עד אחת עשרה וחצי בלילה, בימי שישי משמונה עד כניסת השבת, ובמוצאי שבת משש וחצי עד אחת עשרה וחצי.
אתר המסעדה- http://saltaa.com/
כשמגיע החורף , רוב האנשים מגיבים אותו דבר ורוצים אותו דבר- אותה חמימות ביתית, אותו אור מחמם וכמובן אותו אוכל שנותן לנו את תחושת החיבוק והנינוחות. ואם האוכל גם בא ממקור אורגני ואיכותי, ומבושל ביד אוהבת ובדמיון ויצירתיות , מה טוב.
את "מקום בלב" הכרתי מארוחות בוקר שאכלתי שם פעם בגן הקסום שלהם שהוא אחת מפינות חמד רבות שקיימות במקום ומאפשרות המון סוגי סעודה- מגלריה לאירועים, דרך גינה מקורה, ועד פינות רומנטיות ובריכות דגים קסומות. כבר אז התלבטתי בין לשבת ולאכול לבין לצלם את העיצוב המיוחד שכולל פריטים דקורטיביים רבים שיוצרים אווירה אירופאית ביתית חמימה.
הפעם הוזמנתי לטעום את מנות החורף החדשות, בניצוחו של שף אודי אסרף ("ברוקולה" "אדמה" "רוקה" ועוד), שנבנו על בסיס בישול ארוך המנצל חומרי גלם מקומיים ועונתיים כשכמובן ירקות החורף שבתפריט מגיעות מגינת הירק האורגנית של המקום,כמו גם צמחי התבלין. המנות מבושלות בקדירה, הבשרים מעושנים במעשנה עתיקה והצליה נעשית בטאבון עם פחמי הדרים.
את פנינו קיבל ניחוח ערמונים נקלים על האש במגע אירופאי, יחד עם מגע מקומי של סחלב חם עם קוקוס, אגוזים וקינמון עם אפשרות להוספה של מי וורדים, הכל לפי הטעם האישי.
בפינת הלחמים גילינו לחמים ישירות מהטאבון, עם סוגי תיבול שונים, וגם סלטים מיוחדים, כולל סלט החצילים המיתולוגי של המקום.
הערה: כל המנות בתמונות הן מנות מוקטנות שקיבלנו לטעימה, או כלי הגשה גדולים במנות העיקריות שנועדו לקבוצה גדולה.
(בתמונות – לחמים, ערמונים וסחלב חם)
בראשונות קיבלנו:
– "רביוליטו" – מרק שעועית וירקות. מרק חם, עשיר שהירקות שלו לא איבדו את הפריכות ונתנו "ביס" בתוך המרק עצמו. לי היה טיפה מלוח,.
– "סביצה לוקוס" – עם עגבניות שרי מנומרות, כוסברה, בצלים – ירוק וסגול, זיתי טאסוס, צ'ילי, לימון ושמן זית. מנה שגרמה לי להבין שאני מאד אוהבת כוסברה, שילוב חמצמצות שמאד מחמיא ללוקוס.
– "סופלה פטריות" – מאפה פטריות שמפיניון ופורציני מוגש עם קרם פרמז'ן. מנה רכה מאד, כמעט במרקם של פטה, שבליבה הפתעה של גבינת עיזים. מנה עדינה מאד במרקם ובטעם.
– "קונפי שוק אווז" – שוק אווז בבישול איטי, שהוגש עם כרוב אדום מבושל בקלוודוס ויין אדום – הגשה יפיפיה של בשר רך ומתוק.
– "ריזוטו אבוריו" – ריזוטו איטלקי ביין לבן, ציר פורצ'יני, פרמזן ואספרגוס- אחת משלושת המנות האהובות עלי בכל הערב, אם לא "ה". שילוב מדויק של טעמים, יכלתי לאכול גיגית.
– "פילה דניס" – עם פונדו כרישה וזעפרן. אני יודעת שזעפרן זה דבר יקר, אני לא חובבת גדולה שלו. למי שאוהב, מנה מושקעת במיוחד.
– "ניוקי מקום בלב" – ניוקי בעבודת יד, צרוב במחבת ברוטב של ציר ירקות, יין לבן ומעט שמנת עם פרחי כרובית אפויים בתנור וטרגון". גם זו מנה עדינה מאד, רכה ונימוחה.
(בתמונות למעלה משמאל מרק רביוליטו, למעלה מימין סביצ'ה לוקוס, למטה משמאל סופלה פטריות ולמטה מימין קונפי שוק אווז).
בעיקריות קיבלנו:
– "ממולאים צמחוני אורגני" – עגבניה, קישוא ופלפל הישר מהגינה, ממולאים באורז מלא, טופו, ופטריות שמפיניון ברוטב עגבניות ביתי. פה הפתעתי את עצמי בגדול. אני לא בן אדם של אוכל צמחוני, בטח לא כזה שכולל טופו, אבל המנה הזו היתה פשוט טעימה לכשלעצמה, בלי קשר לצמחונות או לא. אין לי הסבר אבל התענגתי על כל ביס – מה שנקרא רווח כפול, גם טעם וגם בריאות.
– "אוסובוקו טלה בדבש ויין אדום" – תבשיל רגל אחורית של בקר, דבש, יין אדום, ציר טלה, מוגש על חיטה מקורמלת ובטטה. מנה שהמילה "חורף" תפורה עליה, כי אחריה רוצים רק להתכרבל מול האח (ויש כזו ב"מקום בלב"). כשבאים רעבים!.
– "פאייה דגים וזעפרן" – תבשיל ספרדי על בסיס ציר דגים ואורז עם ירקות הגינה, דגים טריים וזעפרן. מנה שפחות התחברתי אליה כי שוב, אני לא חובבת זעפרן, ובשבילי פאייה זה אוטומטית פירות ים.
– מגוון תוספות כמו – תבשיל פריקה עם ירקות, ירקות בטאבון ותפוח אדמה מהמדורה. לא יכלתי לטעום את הכל בשלב הזה, ומה שבחרתי היה השלישי החביב עלי בערב הזה- תפוחי האדמה שניצלו בתנור טורקי. אין לי מושג מה זה תנור טורקי אבל הם יצאו רכים, עם טעם של מדורה, וביחד עם מלח פשוט, הם הפכו למעדן לא פחות מהחלק הבשרי של הצלחת.
(בתמונה למעלה משמאל – ריזוטו אבוריו, למעלה מימין – פילה דניס בזעפרן, למטה משמאל ניוקי ולמטה מימין מבחר ממולאים צמחוניים).
(בתמונות – למעלה משמאל אוסובוקו טלה, למעלה מימין פאייה, למטה משמאל מבחר תוספות, למטה מימין הסלטים).
לצערי לא יכלתי להשאר לשלב הקינוחים ואני סקרנית מאד לגביהם. כדי שבכל זאת יהיה טון מתוק לטעימות שלי, הלכתי שוב ושוב למתקן הסחלב, לעוד קצת מתיקות מחממת לב.
כשהזכרתי את העובדה שפעם אכלתי ארוחת בוקר ב"מקום בלב" הוסבר לי שהיום הארוחות (בימים א-ה) הן בסגנון מזנון, עם מבחר גדול של סלטים , גבינות, לחמים, ביצים, ממרחים וכו'. בתור חובבת ארוחות בוקר, רשמתי לעצמי להגיע ולבדוק בעצמי.
יש גם כמובן ארוחות עסקיות וכאמור אפשרות לאירועים מכל הסוגים.
למטה- סלט החצילים המיתולוגי:
האתר של "מקום בלב" – http://www.makombalev-raanana.co.il/
המקום איננו כשר.
