כולנו יודעים שארוחת הבוקר היא החשובה ביותר ביום, בעיקר כי בלעדיה מגיעים לעבודה ובעשר בבוקר כבר מתחילים לחטוף מכל הבא ליד. דגני בוקר תמיד היו פתרון בריא, מהיר ומשביע, וכדי שלא נשתעמם, אסם- נסטלה מביאים לנו טעמים חדשים מסדרת "פייבר 1" – "פייבר 1 שקדים וגרנולה" ו"פייבר 1 צימוקים וגרנולה".

להמשיך לקרוא ←

אם נסכם את המשפט "בא לי משהו טעים, בלי לטרוח, שיהיה קטן וקל כזה, ושיראה מושקע" למילה אחת, נקבל "עוגיה". אותה חבילת עונג קטנה ומתוקה, שהיא כל מה שחסר לנו לפעמים, בעיקר אחרי ארוחה טובה.

במדינות רבות כבר הפכו אותה למוסד, ציוותו אותה עם משקה חם (אם זה ה"קפה ומאפה" אצלנו או ה"פייב אוקלוק טי" של הבריטים למשל) ויש פינה מתוקה ונעימה במהלך היום.

קונדיטוריית "לחמי" לא משאירה אותנו משועממים ומפתחת עוד ועוד עוגיות חדשות, בעבודת יד, והפעם שתי סדרות – עוגיות "לצד תה" – עוגיית חמאה, תפוז ושקד קלוי, ועוגיית קינמון קלאסית שמשלבת קינמון שנטחן ממקלות קינמון טבעי, וסידרת עוגיות "הסידרה המפנקת" עם הדברים שהכי מפנקים אותנו – שוקולד צ'יפס (בכמות לארג'ית במיוחד) ושטרודל תות שדה מריבה איכותית.

העובדה שאני לא שותה תה, לא מנעה ממני לפתוח את האריזות (אריזה נוחה אגב, לא דורשת אלימות) ולנשנש מהן בעצמי, אחת אחרי ארוחת הערב (זו עם התות) ואחת קצת אחר כך, עם החדשות בטלוויזיה (מהדורות אינסופיות שדורשות משהו מתוק!).

מה שאני אוהבת בעוגיות האלו, שגם בלי לטבול בתה, המרקם מאד עדין וכייפי, נמס בפה ומשאיר שובל של טעם חמאתי איכותי . גם התות רחוק מלהיות הדבר התעשייתי שאנחנו מכירים מסופגניות של ילדות למשל, והוא נותן שידרוג ביתי לעוגיה. אם הייתי צריכה לבחור בין ארבעת הטעמים החדשים, אחרי התלבטות קשה הלכתי על התות. בבית היו חילוקי דעות (שזה טוב כי ככה כל אחד לקח שקית אחרת והשאיר לי את שקית התותים שחטפתי לעצמי).

מצוין לאירוח.

עוד פרטים על "לחמי" והמוצרים ב –

http://www.lachmi.com/

זו השנה התשיעית שבוחרים בישראל, במקביל להמון מדינות אחרות בכל רחבי הגלובוס, את המוצרים שיש בהם מספיק חידוש בשביל לזכות ב"מוצר השנה", ולא סתם חידוש אלא כזה שתורם את האקסטרה "משהו" הייחודי לטובת הציבור. באמצעות חברת המחקר TNS MYSEKER נשאלו יותר מ2000 צרכנים מהי הבחירה שלהם ,והם ייצגו את האוכלוסיה הבוגרת בישראל.

המטרה – לעודד חדשנות בנוסף לאיכות גבוהה, ולהכיר את המוצרים החדשים לקהל הרחב.

המוצרים נבחרו, התוויות הודבקו, עכשיו נשאר להתרשם. באירוע "מוצר השנה 2014" זכיתי לשמוע על המוצרים , להתנסות ולחוות דעה. כל אחד מהמוזמנים הופנה לקבוצה אחרת לפי תחום התעניינותו (טיפוח ויופי, אוכל או צרכנות). בקבוצה שלי – קבוצת הצרכנות – שמענו ולמדנו על המוצרים הבאים  –

ביסקוויטים לפעוטות של מטרנה- הבסקוויטים שמיוצרים על ידי "נסטלה" הידועה באיכותה, מוגדרים כ"מזון אצבעות" שהוא מזון שתינוק יכול לאכול לבד (בהשגחה!) במרקם מתאים , והדבר מאפשר לו עצמאות, מוטוריקה עדינה ומגוון טעמים רחב יותר. טוב , הביסקוויטים שמתאימים לאכילה מגיל שנה  – מכילים ברזל, סידן וויטמינים הנחוצים לגדילה והתפתחות טובה, וגם נשמרים טריים בגלל מנגנון הסגירה החוזרת. האמת, אני לא מחכה לנכדים, הביסקוויטים טעימים בפני עצמם גם למבוגרים, אני הולכת לחסל אותם בעצמי. (מצויין ליד קפה אגב..)

חיתולים – טוב, פה אין לי זווית אישית כי בפעם האחרונה שהשתמשתי בחיתולים היה עבור הבן שלי שהיום בן 23, והוא עדיין לא חושב על  נכדים ככה שאת החלק הזה אנסה רק בעוד כמה שנים. בכל מקרה, הזוכה בקטגוריה הזו הם החיתולים של "האגיס החיתול הראשון שלי" – שנועד להתאמה מושלמת לגופו הקטן של התינוק שרק נולד, כולל פתח ייחודי לחבל הטבור (ואיך לא חשבו על זה כשאני ילדתי?) וסמן רטיבות למניעת נזילות בגב. בחיתול יש גם אינדיקטור לרטיבות כך שלא צריך לפתוח כל רגע או לחילופין להחליף סתם.

סדרת "אבקמול" של טבע- הומצאה כאילו בשבילי אישית. כאן יש ווידוי – אני לא מסוגלת לבלוע כדורים. נכון, הבן שלי בולע כדורים וכמוסות מגיל חמש בערך, אבל אני לא מצליחה. אתם לא רוצים לדעת מה קורה כשאני מנסה, אז אני פשוט לא, וכל תרופה שאני צריכה לקחת, הופכת לשיתוף פעולה בין פטיש לבין מעדן חלב כלשהו, שבו אני מערבבת את האבקה שטחנתי ומקווה שהטעם של המעדן ימסך את המרירות ויאפשר לי לקחת את התרופה שאני זקוקה לה.

במקרה של "אבקמול" הכל יותר פשוט – מדובר באבקה  להורדת חום וכאבים בטעמי תות וניל וקפוצ'ינו, לבליעה קלה וללא צורך במים. מבחינתי, מדליית הזהב הולכת למוצר הזה ולהתחשבות במי שאינו יכול או רוצה לבלוע כדורים. "טבע" עובדים על פיתוחים רבים וחידושים רבים מדי שנה- הפיכת טבליות לקפסולות, אריזות "TO GO" , תרופות המתאימות לזמן השינה בלילה וכדומה. האבקות הן ביחס של 1 שקית אבקת "אבקמולי" למזרק אחד של אקמולי לילדים גדולים, ואחד שקיק "אבקמול" למבוגרים, ביחס לכדור אחד.

ריצפז פרש הום של סנו- הגענו לתחום הנקיון. האמת, אני לא יכולה להעיד לגבי חומרים לרצפה, מכיוון שאני מעדיפה לשלם (חוקית ובצורה הוגנת) לאנשים אחרים שינקו, אבל את התוצאות אי אפשר לפספס- לסידרה אפקט של בישום מתמשך, כך שגם כשאני מגיעה הביתה, שעות ארוכות אחרי שהמנקים כבר הלכו, הרצפה עדיין מריחה נפלא. אני התנסיתי בשלושה ריחות שהיו הולכים טוב גם כמטהרי אוויר משובחים – כותנה מלטפת, טבע רענן, וסבון מפנק. אני הכי אהבתי את הראשון, אבל לפי התגובות של חבריי, כל אחד אהב משהו אחר, כך שיש מבחר לכולם.

הריחות עוברים הרבה נסיונות ומחקרים כדי לקלוע לטעם הקהל הרחב, וטיפ – גם אם נדמה לכם שהפסקתם להריח את הבית, ברגע שתצאו ותחזרו – תריחו שוב. ענין של הסתגלות.

חוץ מהריח יש גם את שאר האפקטים של "ריצפז" – נקיון, הברקה והגנה.

BUBLLE BAR של תמי ארבע– אחד משני המכשירים של "תמי ארבע" שזכו ב"מוצר השנה" – בר מים שמוציא סודה באיזה רמת תסיסה שרוצים- מצוין גם להכנת קוקטיילים. המוצר הוא פורץ דרך (ומי זוכר את ה"סיפולוקס" שהיווה מתנת חתונה פופולארית בשנות השמונים?), חדשני, מעוצב כך שייראה טוב ולא רק יהיה שימושי, ונוח לשימוש (וכולל גם שירות נוח ומתקדם). בניגוד ל"סודה" שמכילה תוספים שונים, תמי באבל בר מכיל שני מצרכים בלבד- מים וco2 . המים המוגזים יוצאים במידה מדוייקת לכוס אחת כך שגם אין נזילות וכמות ההגזה תמיד שווה, מה שאומר אותו טעם בכל פעם. גם הטמפרטורה של המים נבדקה והותאמה להיות האידאלית לכוס מרווה וטעימה. (ומעבר למים המוגזים ניתן כמובן להנות במכשיר גם ממים קרים רגילים, פושרים או חמים, ואפשר גם לבחור את רמת ההגזה הרצויה).

"לה קט בתוספת חמוציות" – בזווית האישית – גידלתי חתולה במשך 19 שנים. חתיכת חיים. מההתחלה ועד מותה בשיבה טובה , היא אהבה בעיקר את מזון החתולים של "לה קט" ואנחנו קנינו שקים על שקים (וגם קצת בשביל חתולי הרחוב המקומיים). ב"מוצר השנה" זכה מזון החתולים של "לה קט" בתוספת חמוציות שמסייע בבעיה נפוצה של חתולים – דלקת בשלפוחית השתן.

בזק FREE CLOUD – כי כשהמחשב קורס וכל מה שנשמר עליו נעלם- תמונות, מסמכים, סרטים, קבצים, זה בערך מקביל לחורבן בית שלישי. כדי למנוע את זה, קל מאד לשמור את הכל על הענן של בזק, בחינם, ללא הגבלת נפח ולגשת מכל מקום ובכל זמן. עד היום כל הפתרונות בסגנון הזה היו תלויים בנפח מסוים או בתשלום .גם חווית השימוש קלה ונוחה, כך שאפשר לגבות הכל בקלות. השימוש הנפוץ ביותר היום בענן בקרב לקוחות "בזק" הוא הורדת ושמירת סרטים, מה שתופס המון מקום במחשב הביתי או בכוננים ניידים. עד כה נרשמו לשירות מעל 150,000 איש. אף אחד לא עזב.

טיפ שלי – כשנוסעים לחו"ל – להעלות לענן את כל המסמכים – סריקה של הדרכונים, כרטיסי הטיסה, ביטוחים ,העברות כספים וכו', וכך אם נתקעים בחו"ל – הכל זמין.

חברת הסלולר של YOUPHONE– כי הלקוחות מקבלים יותר מאשר שיחות – שירות שמאפשר לקבל הנחות בחשבון החודשי כנגד קניות יומיומיות ברשתות של MEGA וYOU   ודלק ב"דור אלון". מה הכוונה? כל פעם שעושים קניה ברשת "מגה" באמצעות כרטיס המועדון הפשוט (אין צורך בכרטיס האשראי של "יו") הקניה נרשמת ומחושבת , וישנן הטבות שיורדות ישר מחשבון הטלפון, כך שעושים קניות שבמילא צריך (עם המון מבצעים לחברי מועדון הלקוחות) וגם מקבלים הנחה על הטלפון. כך גם בתדלוק ב"דלק אלון" ובחנויות הנוחות שלו , "אלונית". "יופון" יושב על תשתית של רשת וותיקה ומאפשר גלישה מהירה וחבילות מוזלות מאד בשיחות לחו"ל ובחו"ל עצמו לשיחות מקומיות. ובונוס נוסף – מדי כמה זמן ישנו "מוצר הפתעה" מוזל במיוחד ללקוחות "יופון" כמו חיתולים בתשעה שקלים או סוכר בשקל אחד וכדומה כך שבכל מקרה רק מרוויחים.

עוד מוצרים שלא נסקרו בקבוצה שלי אבל הם חביבים עלי –

רבלון "COLORSTAY ULTIMATE SUEDE" – כאחת שמתאפרת בבוקר והולכת ליום ארוך שכולל אוכל ושתיה, ואחר כך גם הולכת לרקוד (עם המון נישוקים וחיבוקים לחברים) – השפתון צריך לשרוד, והרבה. אני לא סובלת שפתונים שנמרחים על כוסות שתיה, על אנשים אחרים או על עצמנו ואין בחורה שלא מכירה את הקטע של שערה שנתפסת על השפתון וכשמרחיקים אותה, הופכת לפס על הפנים. השפתונים של רבלון עמידים 16 שעות אבל לא מיבשים אלא מטפחים את השפתיים ומשאירים אותן רכות (כך שגם כיף להתנשק וגם השפתון לא נהרס!) ומכילות חמאת שיאה, תמצית אלוורה וגם ויטמין E.

בלחמים – לחם 100% שיפון קל של "לחם הארץ" – גם היתרונות של השיפון, גם חצי מהקלוריות. טעם עדין, מרקם קליל, הולך מצוין עם ממרחי ירקות. הלחם נאפה בתנורי אבן מיוחדים באפיה מסורתית שכוללת ידע ונסיון רב, השיפון מגביר את זמינות המינרלים והפעילות של החיידקים הטובים בקיבה, לחם שיפון הוא בעל אינדקס גליקמי נמוך כלומר תחושת השובע ארוכה יותר, ויתרון נוסף של השיפון הוא הסיבים  שעוזרים לפעילות מערכת העיכול.

MOISTUREDEEP של "ניטרוג'ניה". את מוצרי ניטרוג'ניה גיליתי בזכות אמא שלי, שסבלה שנים רבות מכפות ידיים יבשות בגלל חורף, עד כדי דימומים וכאב. שום דבר לא עזר עד שגילינו שמה שלא עושה אף משחה רפואית, עושה "ניטרוג'ניה". העור הפך רך ונעים, הסדקים נעלמו ואנחנו הפכנו למעריצות. הקרמים של "דיפ מויסטור" חודרות ל10 שכבות עליונות של העור ומשאירות אותו רך ונעים. אני במיוחד מתה עליהן בטיולים ארוכים כשכפות הרגליים הרוסות, בעיקר במזג אוויר קר.

קוטג' תנובה מופחת נתרן (מלח)  (המצפן התזונתי) ושוקו – מסדרת משקאות השוקו של תנובה- משקאות מופחתי סוכר (שלושים אחוז פחות) ולעומת זאת מכילים 96% חלב, וויטמינים וכמה שפחות לקטוז. כי גם לילדים מגיע לגדול בריאים (והאמת, אני מתה על שוקו בעצמי…) – "המצפן התזונתי" הוא מיזם של "תנובה" שבו מנסים להפחית לאט לאט את כמויות הנתרן והסוכר במוצרים, ועדיין להשאירם טעימים ואיכותיים. ההפחתה היא איטית כדי שהציבור יתרגל לטעם וירוויח בריאות.

ניוקי – גם הוא מסדרת GREEN של שופרסל – למי שאוהב ניוקי אבל אסור לו לאכול גלוטן, הניוקי היחיד שלא מכיל גלוטן, וטעים באותה מידה. עם רוטב טוב, עם סלט ירוק ליד, כל בני המשפחה יכולים להנות .

פסטרמה הודו – אם כבר מרכיבים ארוחה , פסטרמה היא פתרון בשרי מהיר, נוח ודל שומן, והכי טוב- מאה אחוזי רכיבים טבעיים – והכל של יחיעם.

סדרת המטליות החכמות היומיות של ניקול – כי שוב, אני ועבודות נקיון לא הולך ביחד (חבל על המניקור!!) ומטלית יומית שניתן לזרוק, היא פתרון מצוין (ראיתם מישהו שאשכרה מכבס מטליות?).

לאתר מוצר השנה- http://www.productoftheyear.co.il/ (שם אפשר למצוא את הרשימה המלאה של הזוכים).

קיבלתי להתנסות שלושה מרקים חדשים של "סנפרוסט" – מרק שעועית עשיר, מרק אפונה עשיר בירקות ומרק ירקות עשיר, ואתגר- מה הדבר הכי טעים שאפשר להפיק מהמרקים הללו.

מבחינת הכנה, גם בלי יצירתיות, הם טעימים ונוחים – פותחים את השקית, מוצאים בפנים שקית נוספת של ציר, מערבבים את שתי השקיות יחד עם ליטר מים, מרתיחים, מבשלים אחרי הרתחה בין 12 ל15 דקות תוך ערבוב מדי פעם והופ – יש משהו כמו ארבע מנות מרק.

וכאן נכנס הדמיון.

או ליתר דיוק, כאן נכנס הספר האהוב עלי ביותר "שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" של ג'רום קי ג'רום בתרגום של אהרון בר ששמר על הסגנון הבריטי ולא תרגומים מאוחרים יותר שקצת הורסים את האווירה.

בכל אופן, הקטע שהתרכזתי בו בספר היה קטע שבו מתוארים שלושת החברים ששטים על התמזה (עם הכלב) ומכינים מה שמכונה "קדרה אירית" שמשמעותה – שים בסיר כל מה שיש, בסוף יצא משהו טעים.

הקטע המקורי הולך ככה- "ג'ורג אמר שזה מגוחך לשים רק ארבעה תפוחי אדמה בקדרה אירית, לכן שטפנו חצי תריסר נוספים והכנסנו אותם בלי לקלף. הכנסנו גם כרוב וחצי חבילה של בשר בקר. ג'ורג' ערבב את כל זה ואז הודיע שנותר הרבה מקום. לכן הפכנו את שני הסלים וליקטנו את כל השרידים והשיירים היבשים והוספנו אותם לתבשיל. היו גם חצי פשטידת בשר וקצת בייקון מבושל, והכנסנו גם אותם. בנקודה זו מצא ג'ורג' חצי פחית של סלמון משומר והוא הריק את זה לסיר. הוא אמר שזה היתרון של קדירה אירית – נפטרים מכל כך הרבה דברים . דגתי כמה ביצים שנסדקו ודחפנו אותן פנימה, ג'ורג' אמר שהן יסמיכו את הרוטב". (עמוד 153-154).

בהשראת הקטע הזה הלכתי לעשות סיבוב בבית – במקרר, במזווה ובארונות, וסידרתי כל מה שמצאתי לפי סדר בישול. הכנתי את המרק לפי ההוראות המקוריות אבל התחלתי להוסיף לו דברים נוספים לפי סדר הקשיות שלהם- כי כל אחד דורש זמן בישול אחר. בין השאר הוספתי – קוביות תפוחי אדמה מבושלים, חתיכות עוף שנשארו משבת, קיטניות שונות ששמרנו בפריזר, חתיכות נקניק (ולמי שלא שומר כשרות – גם קוביות גבינה קשה מהסוג שלא נמס בקלות – מומלץ), אורז שנשאר (אני הוספתי בערך כף כי זה מה שהיה), ואפילו אטריות זכוכית קלות של מנה סינית. בסוף כשהורדתי מהאש שברתי על זה ביצה אחת וזרזפתי בעדינות כדי ליצור נטיפים קלים, וקישטתי בעלי חסה (פטנט שלמדתי במסעדות סיניות) בשביל הקראנץ' ועלי כוסברה (כי אני מתה על זה באופן כללי). כמובן שאפשר להוסיף גם שקדי מרק למשל , אם ממש רוצים שחיתות.

בתמונות למעלה – שלב איסוף המצרכים, בתמונה למטה – מה שיצא

מה שנחמד בהכנה כזו- מעבר ליתרון שצוין בספר- שמתפטרים מכל מני שאריות, זה שאף פעם זה לא יוצא אותו דבר כמו הפעם הקודמת, תמיד מרק מפתיע וחדש. (אולי בפעם הבאה אוסיף קניידעלך?)

להגיש עם לחם טרי או טוסטים קטנים.

להשיג בכל רשתות השיווק.

פעם החיים היו קלים- מוצר חדש, התנסות, חוות דעת. עכשיו יש אתגרים שמגרים את הדמיון (ובלוטות הטעם).

האתגר הפעם היה כזה- מוצרים חדשים של "עוף טוב" – שניצל עוף בציפוי קריספי, שניצלונים בציפוי שומשום, חזה עוף צלוי ברוטב ברביקיו ופרוסות סלמי מופחתות שומן, באים ביחד עם צלחת ייחודית שעליה מצויר פרצוף ניטרלי, כשהמטרה היא ליצור דמות מאוכל. הרעיון מצוין כי ככה אפשר לגרום לילדים הסרבנים ביותר לאכול  ולהתנסות במרקמים וטעמים שונים, ותוך כדי גם להשתתף בהכנה ולהפוך את כל העסק למשחק.

אז ככה זה נראה בהתחלה –

אין לי ילדים קטנים, כבר מזמן לא הייתי צריכה לעשות את האוכל אטרקטיבי ומשעשע למען ילדים והכנת אוכל "בשביל הילד" בשבילי זה להגיד לו "יש כל מני דברים במקרר, תארגן לך ארוחה" אבל מצד שני אני לא יכולה לסרב לאתגר (במיוחד כזה שכבר בא כשרוב האוכל מוכן ורק צריך להפוך אותו ליצירת אומנות).

אז אמנם לאונרדו דה ווינצ'י לא צריך להרגיש מאויים ממני, אבל התהליך שעשיתי היה כזה-

ראשית- ההחלטה- לא רציתי לעשות סתם דמות, רציתי דמות אופיינית. אחרי שפסלתי את "אלוויס" ו"ברק אובמה" החלטתי על ליצן. למה ליצן? כי לצחוק זה תמיד טוב, ואין דבר כזה יותר מדי ליצנים.

וככה הוא נראה בסוף –

המרכיבים שלו הם כאלה- הכובע הוא שניצל שומשום של "עוף טוב" שהצורה שלו היתה כמעט מושלמת, הייתי צריכה לסדר רק טיפה מלמטה. הכפתור של הקצה של הכובע הוא פרוסת מלפפון חי. השיער עשוי מפתיתים מבושלים (עם עגבניות מרוסקות ועוד המון דברים טובים) והם הפכו את הליצן שלי לג'ינג'י. האף האדום – טוב, הייתי צריכה עגבניית שרי אבל היא היתה גדולה מדי, וחמוצית לא שייכת לשילוב הטעמים, אז התפשרתי על חתיכת עגבניה שניסיתי לשוות לה מראה עגלגל כלשהו. הלחיים הם עיגולי מלפפון חמוץ. השפתיים האדומות האופייניות של ליצן הן כמובן קטשופ.

הפפיון הוא הנקניק דל השומן והקישוטים שעליו הם פלפל אדום חריף (שכמובן שאם הייתי מכינה לילדים קטנים לא הייתי שמה אותו אלא משתמשת נניח בגמבה).

כל זה יצר לי ליצן טעים וחייכן לארוחת הערב שלי, כי לא צריך להיות ילד בשביל לאהוב ליצנים. מה שנחמד הוא גם שכל המרכיבים משתלבים ומסתדרים ביחד לארוחה אחת עם כל אבות המזון – ירקות (טוב, לא הרבה אבל בכל זאת..) , פחמימות (הפתיתים) וחלבונים (העוף והנקניק) בלי הרבה שומן.

מוצרי "עוף טוב" הם כמובן כשרים וניתנים להשגה בכל רשתות השיווק. המוצרים שהשתתפו בפרוייקט שלי הם נבחרי "מוצר השנה".