שקשוקה היא אחד המאכלים הישראלים הפופולארים ביותר. שילוב של רוטב ושל ביצים, מצד אחד הכנה מהירה, מצד שני אפשרויות גיוון רבות, כך שכל מה שיש במקרר יכול להפוך לארוחת ערב. הבעיה היא שכדי שהרוטב יהיה עשיר, צריך להשקיע בחיתוכי ירקות, אידוי, טיגון וכו', ומה לעשות שאנחנו בדרך כלל מתעצלים?

"אוליביה" מביאים לנו רוטב שקשוקה, ועכשיו גם רוטב שקשוקה חריף, עם פלפלים עצבניים במיוחד.

קיבלתי להתנסות שני רטבים- אחד הרגיל ואחד החריף, וחילוקי הדעות בבית הגיעו מיידית. שני שליש מאיתנו (רמז- לא אני) אוהבים חריף במידות שונות, כשהדור הצעיר מסוגל לאכול שדה פלפלים בלי למצמץ, והדור הטיפה פחות צעיר אוכל בגבורה אבל טיפות זיעה צצות מדי פעם על המצח.  מעבר לזה היו גם חילוקי דעות של "ללכת לפי ההוראות שאומרות להשתמש רק ברוטב ובביצים" לעומת "אבל זה משעמם, בוא נוסיף קצת תוספות מהבית".

בסוף הוחלט להכין שתי שקשוקות שונות ולהחליט מה יותר טוב (אם כי אני משוכנעת ששלי תמיד ייצא יותר טוב).

הראשונה היתה החריפה -הגירסה שלו-  והיא היתה כזו:

חימום הרוטב הישר מהצנצנת, הוספת הביצים בעדינות.

ארבע ביצים לשני אנשים, שלב התחלת הבישול שלהן.

למעלה- התוצאה- מחבת שקשוקה לשני אנשים, עם זיתי קלמטה, טחינה ביתית עם זעתר וכמובן לחם אחיד פרוס.

ואז הגענו לגירסה שלי

קצצתי גמבה וזיתי קלמטה, ואידיתי קצת את הגמבה.

יש לציין שטיגנתי באותו מחבת שטוגנה השקשוקה החריפה, ומעט מהחריפות נדבקה גם לרוטב הלא חריף.

הוספת הרוטב הלא חריף, הביצים, סגירה בכיסוי (שימו לב איזה בועה יפה הצלחתי לצלם שניה לפני שהתפוצצה) וכמה דקות לפני תום הבישול- הוספת זיתי הקלמטה הקצוצים.

למעלה- התוצאה- בגלל שהיו מוצקים ברוטב (הזיתים והגמבה), כל המרקם היה יותר מוצק. אני אוהבת את הביצים יותר נוזליות לכן קיצרתי את זמן הבישול. כמו כן, כמו שהזכרתי מקודם, בגלל שטיגנתי באותה המחבת, קצת מהחריפות נדבקה לשקשוקה הלא חריפה והתוצאה היתה עקצוץ בשפתיים.

למען ההגינות טעמתי גם מהרוטב החריף, ואין מצב שהייתי מצליחה לאכול אותו, חריף לי מדי (פולניה שכמוני). בן הזוג אכל ואדמומית צמחה בלחייו, "זה חריף" הוא אמר אבל סיים הכל, והבן אכל בלי להניד עפעף ואמר "טעים מאד" . אין לי מושג איך הוא יצא לבנבן כמוני, אבל מכרסם חריף כאחרון המקסיקנים.

המסקנה שלי מהרטבים- נוח מאד, כי ביצים בדרך כלל יש בכל מקום, ואם יש צנצנת כזו במזווה (לא צריך מקרר עד שלא פותחים, כל צנצנת מספיקה לשתי מנות- של נניח שתי ביצים לכל אחד) אז מסודרים מבחינת ארוחת ערב מהירה.

(וגילוי נאות – התכוונתי לשים גם פטרוזיליה במנה שלי, אבל נזכרתי הרבה אחרי שכבר סיימתי לאכול…. למזלי נשארה לי חצי צנצנת רוטב, ככה שאני מבטיחה בפעם הבאה להרבות בעלים…)

אמא יש רק אחת, כלל אוניברסאלי. לאמא של ניר צוק קוראים נועה וניר שהוא אדם עסוק, לא תמיד מזדמן לאכול מתבשיליה ומטעמיה ולכן החליט להביא את המטעמים בהשראת אימו, למתחם שלו ביפו, שכולל גם את "קורדיליה "היוקרתית (http://cafe.mouse.co.il/post/3000288/).

"נועה" היא ביסטרו באווירה נינוחה ומחירים נוחים, שממוקמת למעשה ברחוב מקורה במתחם של ניר ביפו, מעוצב בפריטים אקלקטיים שיוצרים ביחד אווירה חמימה ששומרת על האקלים המיוחד של רחובות יפו העתיקה. כלי רטרו, צמחים, תאורה מסוגים שונים, והמון נוסטלגיה (ואסור לפספס את עיתוני "מעריב לנוער" מלפני ארבעים שנה שנמצאים בפינת השירותים, את חוברות "הרומן הרומנטי" על המדף ואת מערכת הדליים והסירים שיוצרים ביחד ברז).

הוזמנתי לנסות את ארוחת הבוקר החדשה, כי אין כמו ארוחת בוקר מיוחדת לפתוח את היום. ארוחות הבוקר הסטנדרטיות הן כבר מחזה די משעמם, כי כמה אפשר הרכב של חביתה+סלט ירקות+גבינה+מיץ תפוזים? .

ב"נועה" ניר הרכיב מגוון גדול של ארוחות בוקר, מהמוכר למיוחד, לכל הקהלים – השמרנים, הנועזים, וכמובן גם הילדים.

ראשית, הטאפסים, אותן קעריות מלאות כל טוב שמוגשות לשולחן וזוכות למילוי חוזר כמה שרק רוצים. כל הטאפסים היו מיוחדים, כאלה שלא מוצאים בארוחות בוקר במקומות אחרים – לבנה תוצרת בית, גבינת שמנת סלמון שהזכירה לי את ה"לקס" המסורתי של האשכנזים בכל "קידוש" , הבחירה שלי – סלט רוקט ובוטנים שנתן עיקצוץ של מרירות, הבחירה של בן הזוג- הטחינה הביתית, עדינה ומרפרפת, בורגול בעגבניות שיכול להוות גם ארוחה שלמה כשהוא בא בקערה גדולה, סחוג ירוק שלהפתעתי הפולנית בכלל לא היה חריף והזכיר קצת פסטו, חצילים מוחמצים,ריבה של אמא של ניר ועוד (המגוון משתנה קלות בין הימים). הכל הוגש לנו עם פוקצ'ה (בשעה שהגענו עדיין לא יצאו כל הלחמים הנאפים במקום, מה שמחייב אותי לחזור לשם שוב ולו רק בשביל זה…).

לשתיה קלה ניתן לבחור סוגים שונים של מיצים, חלקם סחוטים במקום. אני בחרתי בהמלצת הבית "תפוז רימונים"- משקה מרענן מאד, חמצמץ, הדרי מאד.

למנת הביצים בן הזוג הלך על בחירה שמרנית של חביתה עם ירקות וקיבל חביתה פלאפית ואוורירית מאד. אני הלכתי על הקו הנועז יותר  ובחרתי "ביצה בקן" שהיא ווריאציה על המנה המוכרת ,ובה מטגנים שתי פרוסות חלה מחוררות, שופכים בחור מח עצם, נותנים לו קצת להטגן, ממלאים בביצים והופכים. הביצה, כפי שאפשר לראות בתמונה, נשארת נוזלית ורכה ומצויינת לניגוב עם הלחם או הפוקצ'ה.

לצד הביצים קיבלנו סלט ירוק מגוון וצבעוני ששידר טריות קרירה.

ניר פינק אותנו במנה נוספת מתוך תפריט הבוקר- "חומוס מכתש ועלי" שכלל את ההוראה המפורשת "לאכול במזלג!". צייתנו וטעמנו מנה משביעה מאד, שמספיקה בהחלט לשניים, אוכל מנחם וביתי קלאסי, חומוס עדין אבל עם מרקם טחינה גסה, כיאה לחומוס שנעשה בעזרת מכתש ועלי, לא צריך לחם, לא צריך כלום, כמו שאמר ניר- מזלג וזהו.

לשתיה החמה בחרנו שוב במשקה פחות שגרתי "שוקו פרלין" שהוא כוס חלב חם שנמזגת מעל פרלינים איכותיים וממיסה אותם, ומעל לכל קקאו. קצת ערבוב ויש משקה חם ועשיר, שלצידו קיבלנו לטעום מאפינס פירות ועוגת פרג, הכל כאילו שאנחנו אצל אמא (של ניר, לא שלי…).

על הקירות יש תערוכות מתחלפות של אמנים צעירים שניתן לרכוש, ובזמן שאני הייתי ב"נועה" היתה שם תערוכה של צייר צעיר בשם אורי ווינשטין שמתמחה בפורטרטים של אנשים וחיות בקווים מינימלים שמביעים רגשות מרוכזים.

לאתר "נועה" – http://www.cordelia.co.il/article.php?ID_Ctg=5

דף הפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%95/128008933878982