ארכיון תגים | כשר

"בלדי"- בשר משובח לחג שמח!

 

בלדי סדרת הקצביה מחיר 21.90-27.90 קרדיט צילום זרמון

(קרדיט לצילום למעלה- צילום זרמון)

כשבני ישראל יצאו ממצרים, הם התגעגעו ל"סיר הבשר".  כשארגונים חברתיים מנסים לעזור לעניים הם מפרסמים "אמא , הבטחת לנו עוף לשבת". בשר הוא סמל לשפע, לעושר קולינרי ולשובע, ועם כל הכבוד לטרנדים הטבעוניים/ צמחוניים, בשר נשאר אחד המאכלים האהובים ביותר על הישראלים, אם בתוך פיתה ברחוב או במסעדת ברביקיו יוקרתית.

 

אחד המנהגים הישראליים ביותר הוא ה"על האש" ולא משנה אם הוא מכונה "גריל", "ברביקיו " או כל שם אחר, בסופו של דבר מדובר בנתחי בשר שונים שמונחים על אש (או על גז) ונצלים בדרגות הכנה שונות, לפי הטעם.

להמשיך לקרוא

ויש לנו אלוף!!!

 

11

(קרדיט לצילומים למעלה- "צילום מבעד לעדשה")

השבוע נערכה תחרות "אליפות ישראל לשפים" ב"דן גורמה" תל אביב. 38 שפים הכינו מנות ביניים, מנות עיקריות וקינוחים לאורך שעות ארוכות, בשני חצאי גמר, ואז עשרה מתוכם העפילו אל הגמר, ממנו יצאו המובילים- המנצח – שף יונתן אלקריף, במקום השני שף אשר נחמני ובמקום השלישי גולדי אינגלשטיין. הזוכה המאושר מוזמן להצטרף לנבחרת השפים של ישראל לאליפות העולם שתערך בחודש נובמבר 2018 בלוקסמבורג.

להמשיך לקרוא

הטחינייה – חמישים גוונים של טחינה.

 

הטחיניה

"יש לי חלום" אמר השף יהונתן ברבי. טוב, גם מרטין לותר קינג אמר אותו דבר, אבל אצל שף ברבי החלום הרבה יותר טעים.

ובחלומו שאף השף ברבי למגע ישיר עם קהל הסועדים שלו, לא בעבודה במטבח מול הזמנות על נייר, אלא מול הלקוחות עצמם, מכין להם את המנות בשידור ישיר לצלחתם. ומה יכין? מה שאף אחד עוד לא חשב עליו קודם, מנות שאין בשום מקום אחר, כולל מנות מפורסמות בגרסאות ייחודיות. החלום התגשם ב"הטחינייה" – מעין חמארה יוונית בלב תל אביב, דקה משוק לווינסקי, שבנויה כבר מלבני ארוך שבמרכזו המטבח – הממלכה של שף יהונתן ברבי ושותפו הוותיק אייל לוי.

הקירות מכוסי הגרפיטי צבעוניים והמסעדה עצמה פתוחה אל הרחוב ומזמינה פנימה.

הקונספט הוא טפאס בר בהשראה יוונית – ספרדית, צמחוני + דגים, שפע מנות טבעוניות, ושליטה אולטימטיבית של טחינה בעשרות ווריאציות. כל מה שצריך לעשות הוא להגיע, לשבת על הבר, לבחור שתייה בכיף, כולל ערק שמוכן במקום, וכן בירות ייחודיות, יין וצ'ייסרים מעניינים, ולבחון את התפריט שמשתנה כל יומיים בהתאם לרעיונות החדשים של השף וחומרי הגלם הטריים מהשוק הסמוך.

לפתיחה קיבלנו "פיתה זעתר ובצל מטוגן, עגבניה צלויה, טחינה לבנה וסלסת חריפים". עקב הפולניות שלי, החריפים הוגשו בצד. הפיתה היא ריבוע עתיר זעתר, פריך בשוליים ורך במרכז, כזה שתענוג לקרוע באצבעות ולטבול בטחינה. הפיתה הזו מלווה בתפריט את כל מנות הניגובים.

"טחינת פאבה יוונית" הוגשה בצלחת צבעונית ביתית, והורכבה מעדשים צהובות, סלט עשבים חמוץ, בצל סגול, ושמן זית. פאבה היא קטניה פופולארית ביוון וטעמה ייחודי. עושים ממנה מנות דמויות החומוס הישראלי, כך שישראלים המבקרים ביוון מסתגלים אליה ומתאהבים בה בקלות.

מנת הפאבה של שף יהונתן היתה אחת מהפייבוריטיות שלי.

"קונפי כרישה" הייתה המנה הבאה שהגיעה אלינו, עם סלט שומר, טונה אלבוקר בשמן זית, טרגון, פימנטון חריף וטחינת נענע. שוב, במנה שלי צונזר החלק החריף לבקשתי. כאחת שלא חובבת גם טעמי אניס, חששתי מהנוכחות של השומר אך הוא התחבר היטב עם הכרישה החמצמצה. גם טעמי הטונה לא השתלטו כך שהמנה היתה מאוזנת

"קולורבי צלוי על רוטב עגבניות" עם פלפלים, שום, פטה המאירי ושמן זית היה הבא בתור. קולורבי הוא לא ירק מרתק בדרך כלל וצריך יצירתיות ודמיון כדי לתת לו פרשנות מעניינת. במקרה הזה שף יהונתן ציוות אותו לפטה בטעמים מודגשים ועגבניות שגם הן היו דומיננטיות מבחינת התיבול. מנה שנראה לי שתשתדך טוב עם כוסית ערק ליד.

זה השלב שבו פרצה לחיינו ה"מסיבה" שהוכתרה פה אחד כמלכת הערב. מדובר במנה של טחינה לבנה חמה, טחינה גולמית, טחינת שומשום מלא, ארטישוק טרי, חריפים, ביצה רכה ושמן זית. לביצה יש חלק נכבד בהכתרה הזו מכיוון ששבירתה והחלמון הנוזל שעטף את סוגי הטחינה מתחתיה הפכו את המנה לקערית של חושניות צרופה. זו מנה שגם בתפריט מתחלף צריכה להשאר לנצח.

מנת ה"טרטר חציל וקינואה" היוותה מנה מאתגרת עבורי. שף יהונתן ציין שהיא חריפה, בכל זאת טעמתי. מדובר בסוג של קציצות חציל שמצופות בקינואה, שוכבות על מצע טחינת עריסה ומלוטפות בסחוג וקרמל, עם לפת מוחמצת ובצל ירוק. בנגיסה הראשונה השילוב היה מענין מבחינת הקרנצ'יות של הקינואה ומילוי החצילים אבל מיד לאחר מכן קיבלתי "זאפטה" של חריף שהיה יותר מדי עבורי. בן הזוג חיסל לבד את המנה כולה.

כדי להרגיע את החיך הבוער עברתי למנת "סיניה דגים" – צ'יפורה בקראסט טחינה עם פיסטוקים על תרד תורכי, לימון, עגבניה וקצת חריף (ובמקרה שלי בלעדיו).

המנה עוטרה בטבעת לימון כבוש והשילוב של נגיסת החמצמצות הזו עם דג בקראסט יצר מוסיקה בין השיניים.

נשארנו בתחום הדגים עם ה"מז'וז'ים" – מנה מרוקאית שמככבת הרבה בתוכניות ריאליטי בישול. המנה כללה דגי רשת כבושים, תערובת ירוקים, זיתים שחורים, וצ'ירמלה מרוקאית. אני לא מכירה את הצ'ירמלה אבל כפי הנראה היא תורמת את החריפות למנה, כך שגם כאן רק טעמתי בעדינות. מנה "אקשן".

עוד שתי טעימות קטנות של מנות ניגוב מעניינות היו "סקרודיליה" – ממרח שקדים, תפוחי אדמה, שום, שמן זית, צלפים, ובצל ירוק, ו"טחינת ערמונים" עם שמן זית, גרידת תפוז וסומק. הראשונה, כמו הפאבה, מנה שמגוונת את תפריט הממרחים שאנחנו רגילים אליהם ומביאה גרגריות וקצת יותר כבדות. השניה הייתה מותק של מנה, רק כך אני יכולה להגדיר אותה, כמו סוג של קינוח לא מתוק, עם דגש על טעמי התפוז והמרקם של הערמונים. אם נוסיף לזה טיפה סילאן יש כבר קינוח.

מנת הערמונים אמנם לא בתפריט הקינוחים אבל שם יש שלושה אחרים, שניים מהם יותר לכיוון הים תיכון, בסבוסה ומלבי והשלישית קינוח קרמו שוקולד למי שבאמת לא יכול בלי הטעם הזה.

מנת הבסבוסה הייתה נתח גדול של עוגת סולת שלוותה בסלט פירות מרענן, והלכה מצוין עם כוס תה שושנים מהביל (בשבילי) וקפה שחור (בשבילו). השיחוק היה מנת המלבי ששונה לחלוטין ממה שאנו מכירים, כרגיל אצל שף יהונתן, והייתה טבעונית ומורכבת מקרם קוקוס מוקצף וטחינה גולמית.

ככל שהשעה נעשתה מאוחרת יותר, המוסיקה הוגברה, הכסאות נתפסו כולם והאווירה הפכה לחגיגה יוונית.

"הטחינייה" רחוב לווינסקי 33 תל אביב.

טאפס בר יווני צמחוני, דגים, טבעוני.

שעות פתיחה: א – ה: 12.00 – 16.00 ו18.00 – 00.00

שישי: 10:00 – 16.00

גישה לנכים: יש

חנייה נוחה בסביבה, אחרי שבע בערב חינם.

עסקיות: 3 טפאס ב57 שקלים, בימים א – ה 12.00 – 16.00.

המסעדה כשרה.

בחול המועד פסח המסעדה תהיה פתוחה וכשרה לפסח, כשהלחם יהיה מבוסס על קמח חומוס.

 

 

 

תל אביב פינת אדיס אבבה

צלחת גדולה ובתוכה ערימות של תבשילים: מה הקונוטציה הראשונה? בדרך כלל אוכל הודי. טעמי ה"טיול שאחרי הצבא" חזרו לארץ עם השבים והפכו לטעמים מוכרים ואהובים בארץ. אבל צלחת של תבשילים וטעמים שנאכלים בידיים בעזרת לחם דק אינם רק קולינריה הודית אלא גם אתיופית, שהיא פחות מוכרת בארץ למרות שגלי העלייה בשנות ה-90 הביאו איתם הרבה עולים חדשים על מטבחם.

"באלינג'רה" (באמהרית "חברותא") ממוקמת בכרם התימנים, בלב תל אביב. המקום קטן וניתן לשבת בו בחלק הפנימי או בחלק החיצוני הצופה אל רחבה רומנטית. את פנינו מקבלת פנטה פראדה היפיפייה, בכיסוי ראש מסורתי. כשהגענו למסעדה, בשעות הצהרים, היו שם יוצאי אתיופיה שבאו לטעום את הבית, לצד משפחה עם תינוק שנשנש אנג'רה בחתיכות קטנות, זוג רומנטי שחלק צלחות ולקוחות קבועים כולל אחד שהוא כל כך קבוע שהוא כבר בשלב המצאת המנות למסעדה.

התפריט כולל מנות השייכות לשני אזורים באתיופיה, האזור הכפרי שהוא ה"הארד קור" של טעמי המדינה, תיבול עז, חריפות ומרקמים דומיננטיים, ואזור אדיס אבבה העירוני, שטעמיו עדינים יותר והוא  מתאים למי שמתקשה עם אוכל חריף.

בתפריט מנות בשריות שהן בעיקר תבשילים של עוף ובקר, ומנות טבעוניות. הכוכבת הגדולה והבלתי מעורערת של המסעדה היא מנת ה" באלינג'רה" שמגיעה בווריאציה אישית או זוגית ומותאמת לדרישות הסועד, במקרה שלנו "צמחוני ולא חריף". קיבלנו מגש גדול שרופד בלחם האנג'רה המפורסם ועליו תלוליות של שני סוגי עדשים (אחד חריף מעט), חומוס וחומוס גרגרים, תבשיל מנגולד, תפוחי אדמה מבושלים עם גזר וכרוב ועוד ממגוון התבשילים שהתבשלו כל העת בסירים שעל הכיריים.

שיטת האכילה אמורה להיות תלישת הלחם מהקצה פנימה תוך צביטה של התבשיל שמעוניינים לאכול, והיישר אל הפה. אין צורך בסכו"ם (אם כי אם תבקשו בוודאי שתקבלו). קיבלנו אקסטרה אנג'רה לניגוב השאריות.

צלחת נוספת שהגיעה אלינו הכילה מנת חציל בטחינה אתיופית אותנטית עם גרגרי חומוס וסלסה אתיופית, ואם הייתי צריכה לאפיין את טעמה הייתי מציינת אפילו ניצוץ של מתקתקות.  בנוסף קיבלנו גם קערית של "דארו", לחם אתיופי בתיבול כורכום.

בזמן שטעמנו את המנות השונות, פנטה סיפרה לנו כי הישראלים פתוחים מאד לטעום מאכלים חדשים וכי אין צורך להתאים את המנות לחיך הישראלי מכיוון שהם דווקא מחפשים את האותנטיות.

עוד אחת מההעדפות של הקהל הישראלי היא מזון בריא, והמטבח האתיופי עונה על הדרישה הזו בגדול מכיוון שקמח הטף שממנו מכינים את האנג'רה נחשב למזון על שכולל חומצות אמינו שחיוניות לבריאותו של אדם, ביחד עם ברזל, מגנזיום, חלבון, וויטמינים וסידן, ובנוסף לכך הוא לחם נטול גלוטן כך שגם מי שרגיש או נמנע מגלוטן יכול להנות ממנו. המרקם שלו ספוגי, מזכיר קצת לחוח תימני, והוא מקבל באהבה את הרטבים והתבשילים שעליו.

באתיופיה לא מקובל לאכול קינוח, קונספט שעבור ישראלים רבים הוא מוזר לחלוטין, וכדי להשביע את התשוקה למתוק שאחרי הארוחה, פיתחו ב"באלינג'רה" קינוח שיספק את הצורך הזה אבל עדיין ישמור על הבריאות, בשם "אנגוצ'ה" – פנקייקים קטנים עשויים מקמח טף שמלוטפים בדבש או סילאן (בגירסה הטבעונית). אם מצרפים קפה אתיופי או תה מדובר בסיום קליל לארוחה.

המטבח האתיופי הבריא, עם שלל האפשרויות הטבעוניות או בשריות, והלחם הקליל מתאימים מאד למזג האוויר הישראלי, כמו גם למזג של הישראלים עצמם, שאוהבים להתנסות ואינם מקובעים רק על מה שהם מכירים. ישנה אפשרות גם ל"טייק אווי" ובקרוב גם שירות משלוחים ויש גם אופציה נוספת מלהיבה במיוחד של שירות הקייטרינג של המסעדה שמביא את המטעמים האתיופיים לאן שרוצים, ביחד עם הדגמות של הכנת מנות במקום, טקס קפה ועוד. ואני מקנאה בעובדי חברות ההייטק בסביבה שמזמינות שירות כזה בימי חמישי כדי לסיים את השבוע בטעם טוב.

"באלינג'רה" – רחוב מל"ן 2, כרם התימנים תל אביב

מסעדה אתיופית אותנטית.

טלפון: 03-5252552

מחיר ארוחה ממוצעת לסועד: 50 שקלים.

גישה לנכים: יש

ארוחות עסקיות: יש בכל ימות השבוע כולל יום שישי, בשעות הצהרים.

שעות הפתיחה:  בימים א-ה 12:00 – 23:00

יום ו' 11:00 – שעה לפני כניסת השבת

מוצאי שבת- החל משעה לאחר יציאת השבת.

המסעדה כשרה.

 

הפסח הזה, החיים הם כמו קופסה של שוקולד (לינדט)

כשהדיילת החיננית של "לינדט" הציעה טעימות שוקולד בסופר, לא היה אחד שסירב לקחת. שוקולד הוא האהבה האולטימטיבית של כולם, בכל גיל, מכל מין, ומכל טעם קולינרי.

שוקולד מהווה אפרודיזיאק למבוגרים, פינוק לילדים, נחמה לזקוקים לה ויצירה למי שמכין אותו. מותג " Lindt" קיים מאז 1845, כשהמגדנאי דויד שפרונלי שוורץ ביחד עם בנו רודולף מחליטים לנסות ולייצר שוקולד לפי מתכון איטלקי שגילו. בשנים הקרובות השוקולד משתכלל ורודולף מצליח לפתח מתכון לשוקולד שיהיה משובח בהרבה מהשוקולדים שהיו קיימים אז מבחינת ארומה ותכונות המסה. השוקולד שהוא מכין כולל טעמים עדינים ואת המרקם האהוב והמוכר עד היום. השוקולד מתפרסם בכל רחבי העולם.

להמשיך לקרוא

פירורית עם קמח כוסמין- עוד טאצ' של בריאות.

הרבה פעמים אנחנו בדילמה, מצד אחד אנחנו מודעים למה שאנחנו אוכלים ורוצים לאכול בריא יותר. מצד שני אוכל בריא לפעמים פשוט לא טעים כמו אוכל לא בריא. כך למשל אני מעדיפה לוותר על סופגניות בכלל, מאשר לאכול את הגירסה האפויה שלהן, שבשתי מילים אני מגדירה כ"איכסה פיכסה".

לעומת זאת לפעמים אפשר לעשות גירסה בריאה יותר בלי שההבדל יורגש ואז הרווחנו פעמיים- גם בריאות וגם טעם.

"אסם"   מביאה לנו עכשיו את "פירורית- פירורים לבישול, טיגון ואפייה, שמכילים 50% קמח כוסמין מלא.

להמשיך לקרוא

המוציא מלח מן ההימלאיה.

קחו את המנה הנחשבת ביותר בעולם, כזו של שף עטור כוכבי מישלן, והוציאו ממנה את המלח. מיד תרגישו כיצד הטעם כבר לא מעניין, האיזון לא תופס והמנה כבר לא טעימה. מלח, כמה ששמים אותו בכמות קטנה, כך הוא משפיע על הטעמים, ולא רק כממליח, אלא גם כמשפר טעמים (כך למשל בשוקולד הוא מהווה ניגוד למתיקות, ואם תשימו אותו על פרי כמו אננס תופתעו לגלות שהמלח רק עושה אותו מתוק יותר מכיוון שהוא מנטרל את המרירות של הפרי).

היום "מלח" הוא כמובן לא רק "מלח" אלא תבלין לכל דבר, בעל מגוון אפשרויות וניואנסים שיכולים להוריד או להרים מנה, בהתאם לשימוש נכון (או לא נכון).

להמשיך לקרוא

לאוזן של "אחוה" שלושה טעמים…

פורים בפתח, ערימה של משלוחי מנות צריכה להיות מוכנה בזמן, ולא לשכוח גם תחפושות לילדים, מסיבות ו…. למי יש זמן לאפות?

לכן אם יש אוזני המן, שהם MUST בכל משלוח מנות וצלחת חג, שמגיעים מוכנים והם איכותיים, טעימים ובמחיר מצוין, שווה לקחת.

לכבוד פורים מביאה לנו "אחוה" שלושה טעמי אוזני המן- שוקולד, פרג ותמרים, כך שמי שאוהב את הקלאסי, החדשני או הבריאותי, כולם ימצאו את מבוקשם באריזה של "אחוה".

להמשיך לקרוא

REFRESH- כי לא חייבים גלוטן לבוקר טעים!

בארץ ישנו ציבור גדול של מבוגרים וילדים שאינם צורכים גלוטן, אם בשל חוסר אפשרות (כמו עקב מחלת הצליאק) או בשל סוג תזונה מסוים שבחרו, שאינו כולל גלוטן.

הבעיה, מבחר המזון נטול הגלוטן אינו גדול, ואנשים שנמנעים מאכילת גלוטן, נתקלים בקושי במציאת מזונות שימצאו חן בעיניהם ויהיו איכותיים ובמחיר סביר.

להמשיך לקרוא

יקב היוצר- יין כיצירת אומנות.

כשמערבבים מצרכים מתוך רשימה, זה מתכון. כשבוחרים מרכיבים מתוך הלב, זו יצירה.

 

בתחילה היה השידוך- יקב "היוצר" של משפחת היינים שור שמייצרת יין כבר  מעל 170 שנה, ופיליפ ליכטנשטיין, יינן צרפתי מוערך שהגיע לישראל עם חלום ייצור יין איכותי.

 

ואיך יוצרים יין איכותי? נוטעים כרמים בכל איזורי היין המשובחים בישראל, כשבכל מקום יש מאפיינים שונים שמתאימים לזנים שונים, מגדלים אותם בפיקוח קפדני כך שיהיו הפרימיום של הענבים, ואז משלבים זנים שונים מאזורים שונים בארץ ומקבלים… נכון, יצירת אומנות. ובאומנות כמו באומנות- אין גבולות, אין מגבלות, אין מסורות, יש רק דמיון ויצירתיות.

להמשיך לקרוא