ארכיון תגים | כשר

לחם ! (מסודר) עבודה! (קלה).

כשאנו מגיעים למדף הלחמים בסופר, אנחנו מוצאים את זה….

כמובן בתנאי שהגענו שתי דקות משעת הפתיחה. כי אם הגענו מאוחר יותר, כשאנשים כבר הוציאו לחמים והחזירו לאנשהו על המדף, אנחנו מוצאים ערימה לא ברורה של לחמים מכל הסוגים ולך תמצא משהו בתוך כל זה.

יותר מכך, פעם היו שתי אפשרויות – "לחם לבן" למי שיכל להרשות לעצמו ו"לחם שחור" למי שנחשב עני. העניים במיוחד קנו "חצי לחם".  מאז חלפו הרבה מים , קמח ושמרים בנהר החיים והיום המבחר הוא עצום- קמח לבן, קמח מלא, ללא גלוטן, לחם קל, לחם דגנים שונים, לחמי בריאות, תוספים, וויטמינים, ו… לך תמצא משהו בתוך כל זה.

מאפיית ברמן הרימה את הכפפה והחליטה לעשות סדר. המאפיה, על ארבעת מותגיה – ברמן, ודש, לחם הארץ ולחם ליבו, מיינו את הלחמים וארזו כל אחד בצבע אחר ובצורה אחרת, על מנת שהקונה יוכל למצוא מיד מה שהוא מחפש , גם בתוך מדף ממש מבולגן. כך למשל מוצרים מקמח מלא מופיעים באריזה ירוקה- שמסמלת טבע, לחמי דגנים באריזה חומה- רמז לאדמה, וכך הלאה.

 

המאפיה, שנוסדה ב1875 כמאפיה העברית הראשונה, עוזרת לנו להתמצא ולמצוא בדיוק מה שאנחנו מחפשים, כי האמת, כשאני נמצאת מול מדף עמוס ומבולבל אני ישר חוטפת הצפה רגשית (לא שאני פורצת בבכי, אבל זה די מתסכל להתחיל לחפש אחד אחד).

בסידרת הלחמים ישנם 17 לחמים ומוצרי לחם, עד רמת פירוט מדוייקת של סוג הדגנים ומספר הקלוריות לפרוסה ביחד עם המלצות על היתרונות הבריאותיים שנכתבו על ידי תזונאית הבית.

כמובן שבאריזות החדשות ישנו גם הלחם שבפיקוח (אחיד פרוס ולבן פרוס) וכן החלות והלחמים השונים, רגילים או קלים.

מאפיית ברמן מייצרת גם עוגות, עוגיות ומוצרי קונדיטוריה וכן פירורי לחם איכותיים שמשמשים במפעלים כמו אוסם, טבעול, עוף טוב וכדומה.

אז ככה צריך להראות המדף החדש –

מימין המדף החדש, משמאל הישן, רואים את ההבדל? (צילום דן פרץ)

וגם אם מישהו ישלוף משהו וישים במקום לא נכון, לא תהיה בעיה למצוא את הלחם הנכון.

מה שנשאר, רק לבחור את הלחם, לפי הטעם, לפי ההעדפות, או לפי נסיון להתחרות באתגר הסנדוויץ של "מאסטר שף". הכל הולך.

 

ארוחות ערוכות – הטאצ' של פרידה במטבח.

כששני ההורים עובדים, לאף אחד אין כוח להתחיל לבשל. מצד שני, כשיש ילדים בבית, צריך משהו קצת יותר מאשר ספגטי ברוטב מצנצנת.

במשך שנים רבות עבדה פרידה רז כבשלנית בבתיהם של אנשים שרצו אוכל ביתי טעים, אבל לא היה להם כוח או זמן להשקיע. פרידה, אוטודידקטית בבישול, התמחתה בבישולים לפי טעמים שונים והעדפות שונות והחליטה שהגיע הזמן להגשים חלום ישן ולהפוך את הידע בבישול לנחלת הכלל – באמצעות סדנאות שהיא מעבירה בשוהם.

כשהגעתי לסדנת "קטניות, ירקות ותבשילים" גיליתי כמה דברים. ראשית – שהרעיון הוא שמה שלומדים בסדנה ניתן לעשות בדיוק בבית. לשם כך אין בסדנה תנורים מקצועיים או מערבלי ענק שעולים הון , אלא יש את מה שיש לכולנו בבית – תנור ביתי, סכינים לא מותגיות וכך הלאה, כך שרואים בדיוק מה אפשר לעשות עם הציוד. מעבר לזה, יש אנשים שאוהבים להשתתף בבישולים ויש כאלה שמעדיפים רק לצפות, והכל הולך- אפשר להתנדב להשתתף, אפשר לשבת ולצפות, לא מחייבים אף אחד. גם המצרכים הם מצרכים נפוצים שאמורים להיות בכל בית, והמשתתף לא נשלח לקנות "פטריה נדירה שיש רק בחנות אחת בצפון רמת הגולן" למען המתכון. מכיוון שפרידה עבדה בבתים של אנשים עסוקים, המתכונים נועדו לאנשים כאלה בדיוק, והם קצרים, כך שבשעתיים בערך שהיינו בהכנות, הורכב משתה שלם עם המון מנות, טעמים, מרקמים וסוגי עשייה. לכל אורך ההכנות והבישולים קיבלנו המון המון טיפים, חלקם דברים שבכלל לא היינו חושבים עליהם. הידעתם למשל שכשמכינים אורז לא צריך לספור יחס של כוס וחצי מים לכוס אורז? מספיק לשים את האורז בסיר ולכסות אותו במים ואז להוסיף מים עד גובה של סנטימטר נוסף וזהו, בלי מדידות ובלי מתמטיקה (כי כמה זה אחד וחצי כפול כוס ורבע אורז למשל?)

עוד לפני שהתחלנו עם הבישולים התכבדנו כולנו במרק ביתי חם (שגם ביקשנו וקיבלנו את המתכון) , כי החוויה היא חווית אירוח ביתי, וגם כי נעשים רעבים במשך הסדנה ולא כדאי לנשנש ולגמור את הפרודוקטים…

כוסות יין נמזגו (כי השפים בטלוויזיה תמיד שותים יין עם הבישול) והופ להכנות.

פרידה הראתה לנו איך אפשר לתכנן את המנות והכנתן כך שבזמן שאחת בתנור, ואחת על האש, אפשר בנתיים להכין משהו נוסף כך שהכל יהיה מוכן במקביל (וכאן טיפ נוסף – אם מכינים משהו, נניח קוביות ירק, אפשר להכין כמות קצת יותר גדולה על הדרך, ואז יש מצרך מוכן למנה נוספת. כך למשל כשחתכנו קוביות חצילים למנת ירקות בתנור, השארנו קצת עבור מנה נוספת של חצילים בטחינה).

 

(בתמונה – פרידה רז בפעולה).

נושא הסדנה היה קטניות והשתמשנו רבות בבורגול וקינואה (שלפי פרידה לא כדאי לבשל כמו שמבשלים אורז, עדיף כמו שמבשלים פסטה, יותר מהיר ויעיל). במהלך הסדנה למדנו למה עדיף להשתמש בחלמונים בלבד ולא בכל הביצה בלביבות, איך עושים טרנספורמציה לאוכל שאמור להיות מטוגן, לאפייה או צליה בתנור באופן שהוא יוצא טעים לא פחות אבל בריא הרבה יותר, איזה טעם יש לסוגי תפוחי אדמה שונים ואיך לוודא שכל התיבול נכנס לתוכם, איזה ירקות מפרישים נוזלים ולכן איזה ירקות צריך להפריד זה מזה בזמן הצליה, איך להשתמש בשום כדי שלא יישרף ועוד ועוד.

הבישולים בעבודה…

בסוף הבישולים המנות נפרשו על השולחן, המזלגות נשלפו והמנות נטרפו. כמובן שכולנו קיבלנו כלים חד פעמיים כדי לקחת הביתה מה שנשאר, לשמח את שאר בני המשפחה (שאחרת רק היו רואים צילומים של המנות בטלפון הסלולרי ).

בתמונות למעלה- חלק מהמנות המוכנות.

במקביל לסדנאות מנהלת פרידה גם קייטרינג מצליח בשם "ארוחות ערוכות" שמספק מנות מיוחדות לאירועים עד מאה איש, כמובן כשר בהשגחת הרבנות שוהם. הקייטרינג מתאים כמובן גם להרמות כוסית משרדיות, או ארוחות פרטיות שבהם המנות המוכנות מגיעות על מגשים למארחים שיכולים לכבד את אורחיהם.

פרטים על הסדנאות והקייטרינג ניתן למצוא בדף הפייסבוק – לפי "ארוחות ערוכות – קייטרינג וסדנאות בישול". (ויש גם מבצעי "חבר מביא חבר" וכדומה). הסדנאות בשעות קבועות ובימים קבועים אבל קבוצות מאורגנות מראש יכולות לבחור את היום, השעה ותוכן הסדנה. הסדנאות מצויינות לימי גיבוש, מסיבות רווקות, ימי הולדת ואירועים מיוחדים. בין הסדנאות ניתן למצוא נושאים כמו בישול אסיאתי, ממולאים, אירוח , אוכל שילדים אוהבים וכדומה. אורך סדנה ממוצעת – כ3 שעות.

כשר בהשגחת הרבנות שוהם.

"יה ווארדי, איזו קציצה!" – רג'ינה בתחנה.

מתחם התחנה בתל אביב, מהווה בית למסעדות ועסקים רבים שקבעו בו את משכנם, בתוך מבנים ישנים ושמורים שמעבירים את הטעם של פעם ומשחזרים את האווירה.

מסעדת "רג'ינה" הכשרה יושבת באחד המבנים, שעוצב כדי לשמור על הטעמים של פעם, עם פריטים וריהוט בהתאמה, ואוכל של סבתא. איזו סבתא? כל הסבתות, מכל העדות.

לקראת החורף הוזמנתי להתנסות בתפריט החורף החדש של רג'ינה (שהיתה אגב אישה אמיתית!) עם דגש על מנות הקציצות המיוחדות, מכל העדות ובכל הסגנונות. התפריט נוצר בעזרת השפית הידועה מיקה שרון.

ציפי לוי, מנהלת השיווק של המקום ערכה לנו  סיור קצר במקום,בו ראינו פינות השונות שמתאימות לאירועים שונים, כולל גינת אירועים רחבה שמקורה בחורף, כך שגם בימות גשם אפשר לערוך אירועים (ואפילו חתונות כי כאמור המקום כשר).

כל היינות במקום הם ישראלים, והראשון שטעמנו (מבין הרבה …) היה יין קליל, קברנה מרלו של EVER RED מעמק האלה. כל כך קליל שנשתה כמו מיץ.

הערה חשובה- המנות המצולמות הן בגודל מוקטן כדי שלא לפוצץ את הבלוגרים. במקור המנות גדולות יותר.

עם היין הגיעו המרקים, שהרי אין חורף בלי מרק ואנחנו טעמנו שניים – מרק גונדי מסורתי עם תפוחי אדמה, בצל ואורז לבן (46 שקלים) ומרק קובה עם סלק וירקות (48 שקלים). שניהם היו עשירים (בכלל "עשירים" זו מילה שתחזור לגבי הרבה מהמנות) ואם אני צריכה לבחור מבין השניים אלך על הגונדי בגלל הייחוד שלו ובעיקר בגלל הבצל השלם שבושל בו והפך לסוכריה מתקתקה ורכה. בתמונה לא מופיע האורז, שוב, כדי לא להתמלא מהר מדי.

מבחר מסלטי המקום הגיעו לשולחן:

סלט "שכונה"– עגבניות, צנון, פלפל חריף והרבה כוסברה (42) – פה הייתי בדילמה. מצד אחד אני שפוטה של כוסברה, מצד שני אני לא מסוגלת לאכול חריף, והסלט הזה.. כן, חריף. אז טעמתי קצת בלבד והעדפתי לעבור למשהו יותר סולידי עבורי. לחובבי החריף – מומלץ.

סלט "פועלות" – עלי ארוגולה, חסה, ירקות שורש, רוטב סילאן ולימון (זו ההגדרה בתפריט, בפועל בגלל המלאי בשוק, היו לבבות חסה במקום הארוגולה, וגם פרוסות קולרבי) (44 שקלים) וזה היה סלט מרענן מאד, ומתוק שקושט בחמוציות לתוספת בריאות.

סלט קוביות סלק – חמוד (לא מופיע בתפריט, אין לי מחיר)

"הטחינה של רג'ינה" – (22 שקלים)  – טחינה ביתית קלאסית מתובלת בעדינות שנוגבה על ידי לחם הבית – לחם פרנה מרוקאי שמגיע עם שמן זית וקונפי שום (16 שקלים)

"כבד עוף קצוץ של רג'ינה עם בצל סגול ועוד הפתעות" (38 שקלים). טוב, זה לא היה בתוכנית אבל זה נשמע כל כך מפתה בתפריט המסעדה שלא יכלנו בלי זה, וקיבלנו צלחות של כבד מתקתק עם המון בצל מטוגן ועוד כמה סוגי בצל מלמעלה (המכונים "הפתעות"), חזרנו כמו בסצינה של מבקר המסעדות של "רטטוי"- הישר לבית סבתא, עם הכיסויים על הספות ומפיות ה"קרושה" על הטלוויזיה, קומפלט. נוגב וחוסל.

 

הכל לווה ביין סירה משובח, גם הוא ישראלי. (כל היינות הומלצו לנו על ידי מתן איש האלכוהול של המקום שגם פינק אותנו בקוקטיילים של ערק אפרסק וודקה פירות יער).

ולמטרה שלשמה התכנסנו – הקציצות של תפריט החורף.

קיבלנו ארבעה סוגים, שוב במנות מוקטנות –

סיניה– קציצות בקר עשויות בטחינה וירקות במחבת חם עם לאפה בתוספת מג'דרה (74 שקל)- קציצות אווריריות עם טחינה חמה, עונג. אם לא היתה עוד מנה אחת שהיתה הפיבוריטית שלי, זו בהחלט היתה במקום הראשון. (רק לשים לב לפרוסות של פלפל חריף שנמצאות שם ועלולות להפתיע את מי שלא שם לב..)

קציצות בגדד– ברוטב שזיפים וסילאן עם אורז לבן (71 שקלים). טוב, בביקור קודם ב"רג'ינה" לפני שנה וחצי, טעמתי את הקציצות ובזמנו לא התלהבתי מהן. אולי משהו השתנה במתכון, אולי הטעם שלי השתנה, כי הפעם הן היו הפיבוריטיות שלי. המתיקות היתה עדינה, הבשריות נוכחת, אהבתי. כאמור, המקום הראשון שלי כשאחריו בצמוד, הסיניה.

קבב ממולא בטחינה  היו הקציצות הבאות, מנה קלאסית שמשום מה לא מצאתי בתפריט ולכן אין לי מחיר, ואחרונות חביבות – סופריטו – קציצות בקר וטלה בבישול ארוך עם קוביות חציל, תפוח אדמה, מנגולד ואורז לבן (71 שקלים)- ביתיות מאד, למי שמתגעגע לסבתא שלו, זו הבחירה.

 

סביב השולחן לא היתה הסכמה, לכל אחד היתה הבחירה שלו וכל אחד מצא את הנישה שלו.

יין אדום מהרי יהודה ליווה בהצלחה את מנות הקציצות.

עוד וודקה עם פירות יער, עוד ערק, שתיה חמה (ובגלל הכשרות אין חלב אלא חלב סויה) ולמתוקים.

קיבלנו שתיים ממנות הקינוח

"שטרודל תפוחים,צימוקים ואגוזי מלך עם גלידת ווניל" (36 שקלים) – כשזה שהגלידה פרווה כמעט לא ניכר בה, והיא מקררת את החום של התפוחים והמאפה, וצלחת של "שלישית מתוקים" – תמרים, חלווה ועוגת הבית – במקרה שלנו עוגת גזר ועוגת שוקולד קוקוס, (28 שקלים). מבין כל המתוקים הבחירה שלי היא עוגת הקוקוס שהיתה עסיסית מאד ומתוקה וקיררה מעט את הכבדות של כל הארוחה שאכלנו.

במקום נערכות גם קבלות שבת בימי שישי בצהרים עם המון מוסיקה ושמחה, ויש אפשרות גם לקחת הביתה מנות כמו חמין, ממולאים ומרק דגים, כדי להנות גם בשבת.

ישנן כמובן גם מנות עסקיות.

אתר המסעדה: http://www.reginarest.co.il/

חם ברגע – מבושלת.

עד היום , המילים "מרק טוב" ו"מהר" לא הלכו כל כך טוב ביחד. נכון שיש מרקים באבקה שמספיק להוסיף לכוס ולערבב עם מים רותחים ויש מרק סביר, אבל אם רוצים משהו קצת יותר איכותי, את זה קשה להשיג במהירות.

ומה לעשות שכשאנחנו חוזרים הרוסים מעייפות וקפואים מהדרך, הדבר האחרון שבא לנו הוא להתחיל לקצוץ ירקות בשביל מרק?

"מבושלת" עושה את העבודה בשבילנו ויצרה סידרה של מרקים מוכנים באיכות וטעם ביתי בשלושה טעמים – מרק ירקות וקטניות, מרק מינסטרונה ומרק שעועית, בכמות אישית של 350 מ"ל.

אופן ההכנה הוא קל – לנער קצת את השקית, לחתוך בפינה, לשים במיקרוגל בעמידה ולחמם שתיים עד שלוש דקות. זהו, מוכן.

אם יש חלה טריה עוד יותר טוב, אבל גם ככה מתקבלת קערת מרק משביעה, עשירה ומתובלת (פעם ראשונה שאני לא צריכה להוסיף מלח למשהו!).

אהבתי לקרוא (אחרי שסיימתי את הקערה כמובן) שהרכיבים הם טבעיים בלבד, לא מכילים מונו סודיום גלוטומן, צבע מאכל או חומרים משמרים וגם הקלוריות דלות למדי (57 למאה גרם).

מה שנחמד הוא שאפשר לקחת לעבודה, במקום אותן אבקות שנמסות בכוס, לשים במקרר (לא לשכוח פתקית עם השם כי נראה לי שכולם ילטשו עיניים), ואז בשעת הרעב פשוט לשים במיקרוגל שנמצא בכל מקום.

המרקים הם כמובן חלק מסידרת התבשילים לחימום ברגע שכוללת 24 תבשילים שהופכים למנה חמה, מזינה , עשירה וטעימה, בדקות ובקלות (כך שגם ילדים יכולים לחמם לעצמם).

???????????????????????????????

את התבשילים והמרקים ניתן להשיג במעל 320 סניפים של רשתות מובילות וכן להזמין בטלפון, כשבחלק מהמקומות יש גם מבצעים ששווה לבדוק.

"מבושלת"  שקיימת משנת 1988 מספקת עשרות אלפי ארוחות מוכנות מדי יום למוסדות ולקוחות פרטיים בארץ ובעולם, על ידי צוות שכולל שף מקצועי, יועץ קולינרי, טכנולוג מזון ותזונאית.

TAPS בטעם חורף.

את השיטה של TAPS הכרתי לראשונה לפני כחצי שנה, בסניף בתל אביב (http://cafe.mouse.co.il/post/2960307/), כשגיליתי איך אפשר לקבל את הגלידה המושלמת, בדיוק לפי ההעדפות האישיות.

מדובר בגלידת יוגורט בריאה במגוון טעמים, חלקם סטנדרטיים וחלקם מיוחדים, מופחת שומן (ויש טעמים נטולי שומן), טעמים ללא סוכר, טעמים ללא חלב וכדומה, והכל נשפך ממיכלים גדולים לפי הטעם והכמות של הלקוח. אחרי שבוחרים את הגלידה, בוחרים את התוספות וכאן יש מבחר ענק – סוגי שוקולדים, סוגי פירות מסוכרים או טריים, רטבים חמים או קרים, ממתקים ותוספות כולל דברים מיוחדים כמו "פירורי עוגת גבינה" ודובוני גומי למשל..

אחרי כל הבחירות (הקשות…) מגיעים לקופה, משלמים לפי המשקל והופ – יש גלידה מושלמת.

לכבוד החורף משיקים TAPS  את מחמם החורף האולטימטיבי  – הקרפ. וגם כאן כמנהגם, קרפ עם המון בחירה, עם אפשרות לבחור איזה תוספות וכמה, איזה רטבים וכמה וכדומה. מה שאהבתי בקרפ שהמתיקות שלו עדינה והבצק שלו לא כבד . בחרתי לעצמי את התוספות והרטבים שאני אוהבת (נוטלה ובננה עם סוכריות קטנות בשביל הקראנץ') ולא התאפקתי, ועל כל העסק הוספתי "שליכטה" של גלידת ריבת חלב מתוקה ומרעננת.

unnamed

אחרי כל השחיתות הזו כמובן שלא שכחתי את הגלידות והרכבתי לעצמי גלידה עם (מה שאני זוכרת ששמתי שם) – גלידת פקן, גלידת פסיפלורה חמצמצה (כדי לאזן את המתיקות), רוטב פררו רושר, רסיסי פירורי עוגת גבינה, קצת קוקוס קלוי וגם פסיפלורה טריה מלמעלה. בתמונה אפשר לראות איך זה יצא.

המלצה אישית שלי – לא לפספס את הגלידה בטעם קוקוס, שהיא ללא שומן אבל טעימה להפליא.

את כל המידע אפשר למצוא באתר :

http://www.tapstaps.com/hebrew/home/a/main/

לשנה טובה ומתוקה!

חודש ינואר תמיד הביא בשבילי רגעים שמחים- קודם כל כי באמצעו נמצא יום ההולדת שלי, וגם כי בתחילתו נמצאת מסיבת סוף השנה הלועזית (שנודה על האמת, כולנו חיים על פי הלוח הזה, אני לא חושבת שיש כאן קורא אחד שיודע מה התאריך העברי הנוכחי, מלבד זה שכולם יודעים מה התאריך בט"ו בשבט).

אז בין השמפניה לנשיקת חצות, רצוי שיהיה גם מתוק והרבה.

קיבלנו מ"שופרסל" המון דברים מתוקים ובעיקר קלים להכנה-

עוגה בטעם שוקולד , תערובת לכדורי שוקולד ותערובת לבראוניז וצנצנת לפתן דובדבנים חמוצים.

את הבראוניז והכדורים החלטתי לשמור ל"פריסה" שאני עושה בעבודה ובמועדון הסלסה בהתאמה, וניסיתי את עוגת השוקולד.

המתכון הבסיסי הוא על מים, כך שהעוגה היא פרווה ומתאימה לשומרי כשרות. אני עשיתי את הציפוי עם חמאה כך שזה כבר הפסיק להיות מתאים, מצד שני, גם כשרות היא לא דבר שמתאים לי אישית אז אנחנו פיטים…

בכל מקרה, מה שנוח מאד בתערובות הללו הוא שכל מה שצריך תמיד נמצא- מים, שמן וביצים תמיד יש. תוספות? להיות יצירתיים. אני נזכרתי ברגע האחרון להוסיף גם טיפה וודקה אספרסו כפול של וואן גוך, ככה בשביל המצב רוח. זה לא מופיע בתמונה כי חשבתי על זה רק בשלב המערבל.

שמתי בתבנית קוטר 26, אפיתי חצי שעה, בדקתי עם קיסם(עדיין לא היה מוכן), חיכיתי עוד עשר דקות, הקיסם יצא נקי.

שמתי להתקרר. אני לא יודעת אם זה בגלל המערבל שלי או בגלל התנור שלי אבל העוגה יצאה קצת יותר גבוהה באמצע ועם סדק, קיוויתי שעם הקירור זה קצת ירד ויתאזן, או מקסימום סכין טובה יכולה לסדר את העסק.

בזמן שהעוגה התקררה הכנתי בצד תערובת של גבינת מסקרפונה (פשוט כי זה היה לי במקרר) עם הדובדבנים והוספתי טיפה סוכר ווניל.

חציתי (די בקו ישר, כל הכבוד לי!) את העוגה לשניים ומרחתי במילוי ושמתי בחזרה את החלקים במגש.(איפה לעזאזל שמתי את הסטנד של העוגות?).

הקישוט הורכב משוקולד מריר שופרסל (מאה גרם) שהומס במיקרו (אם כבר עצלנות אז עד הסוף) ביחד עם ארבע כפות חלב ומאה גרם חמאה. העיטורים היו בעזרת בצק סוכר צהוב שנחתך עם תבניות עוגיות, וקישוט רואיל אייסינג בכמה צבעים.

נשאר רק לחכות להתייצבות כל העסק ו… בתאבון ושנה טובה!!!!

הכל במאה.

כשרוצים לרזות, לשמור על הגזרה או סתם לשלוט על מה שאנחנו מכניסים לפה, אנחנו מחפשים שיטה ומוצאים. אחת? לא, מליון. המון שיטות, המון טבלאות, המון נתונים. מה אין לנו? זמן לכל זה.

כי למי יש אפשרות, סבלנות או ידע כדי לספור אחוזי שומן, ביחד עם כמה סוכר, ביחד עם פחמימות או תהליכים או שעות… רק המחשבה עושה תאבון לעוד חפיסת שוקולד…

את ספירת הקלוריות לא צריך להציג, השיטה הנוחה ביותר והקלה ביותר לדעת כמה אנחנו מכניסים לפה.. זה כמובן בתנאי ש.. אנחנו יודעים כמה קלוריות יש בכל מוצר. אז נכון, בחבילות מוצרים תמיד יש נתונים על ערך קלוריות למאה גרם אבל לכו תתחילו לשקול כל חלק מהחבילה כדי לדעת כמה הוא שוקל ואז לעשות חישוב כמה קלוריות זה..

זו בדיוק הדילמה שבה נתקלה לפני כעשר שנים רוני גורדון, שפשוט רצתה להוריד כמה קילו והסתבכה עם החישובים עד שחשבה על ביצת קולומבוס- למה בעצם שבמקום שהצרכן יתחיל לחשב כמה קלוריות במה שהוא מכניס לפה, שהיצרן לא יעשה את זה?

 

היא המשיכה לפתח את הרעיון וחשבה על כך שהמידות שדיאטניות ותזונאים בדרך כלל מקציבים הן ביחידות של מאה קלוריות, מה שאומר שעדיף לספור ביחידות האלה, להפוך אותן למעין "מטבע" שקל יותר לספור כך שאם התפריט הרצוי מקציב למשל 2000 קלוריות ביום, זה קל הרבה יותר לצרוך 20 כפולות של מאה קלוריות שמחושבות מראש מאשר להתחיל לחשב כל מוצר ומוצר, לגלות כמה קלוריות יש בחלק היחסי או להפך – לחפש חלק יחסי במשקל קלורי מסוים ואז לעשות חשבון של הכל ביחד, מה שדורש תואר שלישי במתמטיקה.

וכך נרשם הפטנט – אריזות של מאה קלוריות של כל מוצר, כשהחישוב הוא על פי ספירת האריזות, בערך כמו במסעדות סיניות מסוימות שבהם לא  סופרים את המנות שאכלת אלא את הצלחות הריקות שהותרת.

אחרי רישום הפטנט קם האתר – מועדון ה100- http://www.100cal.co.il/

כל המידע, כל המוצרים שארוזים באריזות של מאה קלוריות, כך שקל לבחור ולדעת בדיוק מה אכלנו בכל יום מבחינה קלורית.

כמובן שאין דין קלוריות שנובעות משוקולד למשל כקלוריות שנובעות מקמח מלא, אבל תפריט מאוזן יהיה קל יותר לשמירה כשנדע לחלק את הקלוריות היומיות לקלוריות "בריאות", לקלוריות "משביעות" ולקלוריות "פינוק" שאנו יכולים להרשות לעצמנו בתנאי שנשגיח על הכמות, מה שקל לעשות כשמדובר באריזות מוכנות מראש.

בתמונה למעלה – רוני גורדון מחזיקה קופסה גדולה וכבדה שמכילה המווווווווווווןןןןןןןןןן אוכל שאפשר לאכול ב2000 קלוריות יומיות שיסייעו לנו לשמור על המשקל ועל הבריאות.

היתרון של אריזות כאלה הוא כמובן ברור – לא צריך לעשות חשבונות, ניתן לקחת אריזות מוכנות לכל מקום, זה עוזר לנו לקבל פרופורציה על הכמויות שאנו אוכלים ולשלוט עליהן כי כשהאריזה קטנה, אוכלים רק אותה, וכשהיא גדולה וצריך לאכול רק חלק ממנה… טוב, כמה אנשים יכולים למשל לעצור אחרי ארבע קוביות שוקולד בלבד?

מעבר לכך, מדובר גם בענין חסכוני מכיוון שכשאנו קונים אריזות גדולות, שאמורות להיות "חסכוניות" , בפועל אנו נזרוק חלק מהתוכן בגלל שיעמום ,בגלל התיישנות, בגלל קילקול, מה שאומר שהוצאנו יותר כסף על אוכל פחות טרי, מה שלא קורה באריזות קטנות.

באתר אפשר למצוא חיתוכים שונים שיעזרו לנו להרכיב את התפריט הנכון לנו לפי גופנו ולפי רצוננו – לרזות, להעלות במשקל או פשוט לשמור על המצב הקיים, כגון לפי סוגי מזונות, לפי מחירים, לפי מדד בריאות (כך למשל משקללים כמה נתרן יש במנה, כמה שומנים וכו' לפי סולמות מדעיים שונים). כמו כן יש אפילו אפשרות לדעת כמה אוכל מקבלים ב"מחיר" של מאה קלוריות מכל מוצר (שהרי נקבל באותו ערך הרבה יותר סלט מאשר עוגה למשל…).

ובעידן של השמנת ילדים, ללמד אותם מילדות להסתפק באריזה קטנה עם כמות נשלטת, קל יותר מאשר לתת להם שקית ענק ולצפות שיאכלו רק חלק…

גם היצרנים החלו להבין שהציבור היום מודע לצורך בשליטה על הכמויות למען הבריאות (וגם הכיס) ויותר ויותר יצרנים אורזים את מוצריהם גם באריזות של מאה קלוריות. את כל המוצרים הללו ניתן למצוא כאמור באתר, בחיתוכים שונים.

כשרוני הרכיבה לנו סל של מוצרים בערך כולל של 2000 קלוריות, מה שאמור להתאים לאישה הממוצעת, הופתעתי לגלות את כובדו ואת הכמות הגדולה של מוצרים שבעצם "מותר לי" לאכול ביום אחד, מה שנתן לי פרופורציה על שטויות אחרות שאני אוכלת ושיכלתי במקומם לאכול את כל הקופסה ולשבוע הרבה יותר (וגם להיות יותר בריאה על הדרך).

בעתיד מתכננת רוני אף לפתוח חנות כמו "הכל בדולר" רק במקרה הזה "הכל במאה קלוריות" כך שבכל רגע נתון נדע בדיוק כמה קלוריות בסל הקניות שלנו ומאוחר יותר בתפריט שלנו.

בתמונה למעלה- חלק קטן ממבחר המוצרים שיש בו חלוקה פנימית לפי אריזות של מאה קלוריות כך שזה גם חסכוני וגם נותן לנו שליטה על הכמויות שאנו אוכלים (והאריזות גם שומרות על הטריות).

"מועדון המאה" הוא אובייקטיבי ומטרתו להגדיל כמה שיותר את מאגר המוצרים הארוזים ב"מאה קלוריות" כדי שיהיה יותר מגוון למי שרוצה להשתמש בשיטה.

השימוש באתר וההצטרפות ל"מועדון המאה" הם חינם.

 

מלון כפר גלעדי – כוכב הצפון

הסופה חלפה, השלג עדיין נשאר. מה יותר הגיוני מאשר לעלות לצפון להנות מכל זה?

כשהוזמנתי ללילה אחד במלון "כפר גלעדי", חשבתי "היי, למה לא לעשות מזה שבוע שלם"? הוספתי עוד שלושה לילות על חשבוני ויצרתי לי חופשה כייפית בצפון, מלאה כל טוב.

ראשית, היתרון הגדול ביותר- המיקום. המלון ממוקם בצמוד לתל חי (למכללה ולפסל האריה) , שתי דקות מקריית שמונה וחצי שעה נסיעה בנוף שוויצרי לחרמון ולישובים הסמוכים לו (מג'דל שאמס ונווה אטי"ב) כך ששלג היה בשפע ובחינם.

 כמובן שהמרחק לאטרקציות נוספות כמו מפלי הבניאס והתנור, צוק מנרה ואגמון החולה על שלל העופות והציפורים שבו (ושווה מאד לקחת סיור של "עגלת מסתור" שמאפשרת גישה לתוך להקת הציפורים) ועוד המון אטרקציות של טרקטורונים, סוסים, פינות ליטוף, סדנאות אוכל וכדומה, הכל במרחק קטן, מה שמאפשר לעשות טיול "כוכב" נינוח ולחזור למלון מפנק. (אגב, במלון ניתן לרכוש כרטיסים לאטרקציות בהנחה).

גם כשנמצאים במלון יש הרבה מה לעשות – אנחנו טבלנו בבריכה המקורה והמחוממת (גדולה ובעלת מסלולים לשחיינים) עם נוף לחרמון המושלג,(בקיץ יש גם בריכה חיצונית), ניצלנו את חדר הכושר המשוכלל ואת הסאונה , וכמובן איך אפשר בלי הWIFI החופשי בלובי שהביא לשם את כל עכברי האינטרנט על לפטופיהם, איפדיהם וכל מני גאדג'טים אחרים (ויש גם עמדות מחשבים מצוידות).

 החדר שקיבלנו היה ברמת "בוטיק" עם פינוקים כמו מסך טלוויזיה LCD עם מבחר ערוצי "יס" וראש מקלחת רחב שמוריד "גשם" של מים לעיסוי עדין וכמובן גם ערכת תה וקפה.

(בתמונות למעלה ולמטה- קטעים ממזנון ארוחת הבוקר של המלון. יש אפילו פיצה!)

בשעת ערב נינוחה הוזמנו להכיר את תפריט הפתיליות של שף המלון אריק ז'ינו, שהביא את הטעמים של בית אימו להנאת כלל אורחי המלון. לכל אורך החורף יוגשו מנות חורפיות על פתיליות במגוון רחב. אנחנו טעמנו בין השאר סוגי קובה (במיה, סלק), ממולאים שונים, תבשיל ביצי דגים מיוחד, מרקים חורפיים עם המון ירקות שורש, אוסובוקו עגל, ושני המיוחדים מאד, שכיכבו על הצלחת שלי – תבשיל צוואר טלה עם ארטישוק ירושלמי, ומנת מוח עם ירקות, למבינים, לחובבים ולמי שלא מפחד להתנסות במנה מרתקת.

אחרי ארוחה כזו, נוף החרמון המושלג הוא רקע נפלא להשתרעות נינוחה.

 בזמן שהתענגנו על המנות, גם שמענו על שלל התוכניות לשנת 2014 במלון, כולל סופי שבוע בסימן אומנויות, כל פעם משהו אחר- בין השאר מפגשים עם סופרים – למבוגרים ולילדים, הצדעה לקולנוע הישראלי כולל הקרנת סרטים באזור הבריכה המקורה, כשאפשר לצוף במים ולראות סרט במקביל, סופשבוע רומנטי לכבוד "וולנטיינז" בפברואר שבו כל המלון ילבש אהבה, סופשבוע מונדיאל עם המון פעילויות לכל המשפחה בנושא הספורט, אירועי לימוד סריגה כי אין כמו כדור צמר בהתחלה וצעיף בסוף כדי לחמם את החורף, בהדרכת הסבתות המקומיות, ועוד המון רעיונות כיפיים.

כמובן שבאווירת החורף אירועי "שאנטי" מתאימים במיוחד וקבוצות יקבלו אירועים ייחודיים בבריכה, רחצה לילית , טעימות מטיפולי הספא, חליטות מיוחדות ופינוקים (אגב, גם במהלך השנה כולה הבריכה המקורה פתוחה עד תשע בערב).

(בתמונות למעלה ולמטה – חלק קטן ממנות הפתיליות של השף אריק ז'ינו שמצולם למטה משמאל)

ב"דרך הלולים" של קיבוץ "כפר גלעדי" ישנו גם בית הקפה של סטפני שרביט, קונדיטורית שסיימה בהצטיינות לימודים בקורדון בלו בצרפת והתמחתה במקומות רבים עד שנחתה בקיבוץ, והיא העבירה לנו סדנת מתוקים חגיגית במיוחד כמו שאפשר לראות בתמונות.

אם נמצאים בקיבוץ או באזור בכלל, שווה לקפוץ. פרטים בהמשך.

(למעלה ולמטה תמונות מתוך סדנת המתוקים של הקונדיטורית סטפני שרביט)

לקראת החורף מלון "כפר גלעדי" גם מציע אטרקציה חורפית אחת במתנה למי שמזמין מינימום 2 לילות, כמו כניסה לאתר החרמון, כניסה למרכז קנדה כולל החלקה על קרח, הרכבל בצוק מנרה או כניסה לאגמון החולה.

 אז לא צריך כבר לנסוע עד אירופה בשביל להנות משלג, נוף ופינוקים חמימים, זה ממש כאן, שעתיים מהמרכז.

 מידע על "כפר גלעדי" – דילים, אפשרויות ומתקנים – http://www.kfar-giladi.co.il/

 דף הפייסבוק של סטפני שרביט – https://www.facebook.com/stephaniematalon

טעמי הצפון

טיילתי בצפון, בגליל העליון ליתר דיוק, ובין החרמון לבניאס, החלטתי ללכת לפי השילוט ולמצוא את המקומות הקולינריים המפתיעים והקטנים. מצאתי חמישה כאלה

הראשון היה בקיבוץ דפנה  – מוזיאון השוקולד של שולמן- מקום מתוק תרתי משמע, שכולל את הסטוריית השוקולד, פסלים משוקולד, סדנאות שוקולד וכמובן המון שוקולדים מסוגים שונים למכירה.

כתובת האתר לפרטים – http://www.scm.co.il/index.asp

הנקודה השניה שעצרנו בה היתה קיבוץ חולתה- ושם מצאנו שני אוצרות-

"דרך התבלינים"- חנות עשירה בטעמים וריחות של תבלינים, כלים, חליטות, חלווה (כולל סוגים שלא נדבקים – לא לכלים ולא לשיניים!), ותערובות שונות (כולל "בכור" לניקוי אנרגטי).

במקום יש גם סדנאות, טעימות, קורס צמחי מרפא ועוד.

פרטים- http://www.derech-hatavlinim.co.il/spice-store1.asp

יש גם משלוחים לכל רחבי הארץ.

עוד בקיבוץ חולתה-

"שלום עלחם"- מאפיה קטנה של לחמים טבעיים כולל מחמצת, שמרים, בריאות ועוד.

פרטים בדף הפייסבוק- https://www.facebook.com/pages/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%A2%D7%9C%D7%97%D7%9D/195946800450493

באזור מושב אודם באזור צפון רמת הגולן מצאנו את "יקב אודם" ומה יותר טוב מיין טוב כדי להפשיר מכל הקרח והשלג מסביב?

טעמנו ביקב יינות לבנים, אדומים וגם יינות קינוח מתוקים (מומלץ ה"ענבר" – מופיע בתמונה באמצע). היינות של "אודם" הם כשרים וזכו לפרסים רבים בתערוכות כמו "טרווינו". אנו עוד רכשנו לעצמנו בקבוק של "וולקניק- שרדונה 2012" שהיה כל כך טוב שהיה שווה לסחוב כל הדרך עד המרכז.

פרטים על היקב וסוגי היינות – http://www.harodem.co.il/

בדרך בחזרה עברנו את מרכז המבקרים של פירות "בראשית" ולמרות שלא נרשמנו לסיור, הסכימו לצרף אותנו כדי לראות ולשמוע הסברים על פס היצור של הפירות- מהקטיף ועד לסופרמרקט. ראינו את המערכת הממוחשבת החכמה שמסוגלת להפריד תפוחים על פי משקל, צבע ורמת איכות (כשכל תפוח מצולם ונסרק בנפרד!), ראינו את שיטות האריזה הרובוטיות ואת ההקפדה על כך שרק תפוחים איכותיים יגיעו לצרכנים (הפחות יפים הולכים לתעשייות כגון סיידר או שימורים).

פרטים על הסיורים – http://www.pri-beresheet.co.il/template/default.aspx?CatId=11

הסיור אורך כחצי שעה והוא בתשלום.

צ'יפ בכל ביס.

אחד הדברים המתסכלים ביותר באכילת (ואפיית) עוגת שוקולד צ'יפס היא כשבחלק מהעוגה אין בכלל צ'יפסים וכל הפואנטה מתפספסת, כי ביננו, רבים מאיתנו אוכלים עוד פרוסה ועוד פרוסה רק בשביל השוקולד…

חברת "אחווה" יודעת את לב לקוחותיה ולכן השיקה עכשיו עוגת שוקולד חדשה עתירת שוקולד צ'יפס כך שמובטח למצוא הרבה שוקולד בכל ביס.

השוקולד הוא מריר משובח, העוגה בטעם ביתי (עשרים אחוזים של שוקולד צ'יפס איכותייים) ויש לה גם אריזה חדשה ומעוצבת לפי הקו החדשני החדש של "אחווה".

העוגה הזו מצטרפת להמון מוצרים אחרים של "אחווה" כמו עוגות אישיות, עוגיות ביתייות כולל עדתיות , רוגלעך (שאין כמותן לצירוף לכוס תה למשל), מאפינס, עוגות פירות וכמובן עוגות ללא סוכר למי שאסור לו או נמנע, וזאת לצד מוצרי החלבה המוכרים והאהובים.

העוגה היא כשרה בכשרות בד"צ המחמירה של העדה החרדית ירושלים ,והיא גם פרווה כך שהיא מתאימה כקינוח עם הקפה של אחרי האוכל למי ששומר על כשרות (והאמת, גם למי שלא )I.

להשיג ברשתות השיווק.