ארכיון תגים | כשר

כי בכחול העולם טוב יותר.

בשנות השמונים הייתי טינג'רית צעירה, כשהדרדסים פלשו לחיי. נכון, זה היה מיועד לילדים אבל זה היה כל כך חמוד, שכולנו אימצנו את הדמויות הכחולות (ואגב, חידה לסוף- מישהו יודע מה גובהו של דרדס?). בשידורי "הטלוויזיה הכללית" נשמעה מנגינת פתיחה וציפי שביט פתחה ב"רחוק רחוק מכאן, בכפר נסתר קטן, חיים הדרדסים, כחולים וחמודים".

היו דמויות רבות של דרדסים, כל אחד ותכונותיו. הפיבוריטים שלי היו כמובן דרדסית (הדמות הנשית היחידה ולכן גם היפה של הכפר), רגזני (פולני קלאסי ששונא כל דבר), והאמת, גם חתחתול, החתול המצולק של גרגמל (טוב, מתה על חתולים בכל מקרה). קונדסון עלה לי על העצבים ואני מניחה שגם שאר הדרדסים לא ממש סימפטו אותו . (תהייה, אם הדרדסים היו חונקים את קונדסון, איזה צבע הוא היה מקבל?).

בכל מקרה, הדרדסים נעלמו לטובת "קטקטים" ואחריהם כל מני יצורים דיגיטלים לא ברורים ואנחנו גדלנו. ב"שופרסל" החליטו שהדרדסים ראויים לתחייה מחדש ועשו ליין שלם של מוצרים של מותג "שופרסל" עם דמויות הדרדסים, ומה שעוד יותר נחמד, גם הערות קטנות שקורצות לנוסטלגיה של ההורים , בסגנון "ללא התערבות גרגמל" (ללא תוספת חומרים משמרים וצבעי מאכל) ו"הקינוח שרגזני הכי שונא לחלוק" (לדוגמא, על העוגות האישיות). (וראיתם את האזהרה מאחור  – "לשמור הרחק מהשג ידו של גרגמל"?). הורג.

ולמוצרים עצמם-

הספגטי –טוב, כבר התנסיתי לא אחת בספגטי ובפסטות של שופרסל, מדובר בפסטה איכותית, מתבשלת היטב, כל מה שאפשר לבקש מפסטה. היתרון של הפסטה ושל שאר מוצרי שופרסל המותג, הוא שהם נותנים את אותה איכות של המתחרים אבל במחיר אטרקטיבי יותר.

הקורנפלקס – קודם כל אהבתי את הצעות האכילה השונות מפיהם של דרדסים שונים. מעבר לזה גם כאן מדובר על מוצר שלא נופל מהמתחרה. מאחר ואין לי ילדים קטנים, חמסתי אותו למשרד, להכין לי בשעות הבוקר או סתם כשבא לי לנשנש.

העוגות האישיות – הפיבוריט שלי מבין ארבעת המוצרים .בעבר כבר סיפרתי כמה שאני והמשפחה שלי אהבנו את העוגות האלה, הן פשוט טעימות, רכות, מספקות את המגע של המתיקות הביתית (מה שלא קורה הרבה במוצרים תעשייתים) ומאפשרות שליטה על כמויות. מה שחשוב, בהתחלה שמתי אותן במזווה והן פשוט נמסו מהחום של הבית, אז העברתי למקרר, וכך אפשר היה לאכול בלי להתלכלך וגם לטעמי זה יותר טעים קר.

תרכיז פטל- טוב, פה באמת נחוצים ילדים כי בתור מבוגרת אני לא אוהבת תרכיזים, בעיקר כאלה שמכילים סוכר. אני תמיד אעדיף מיץ פירות טבעיים או פשוט לשתות מים. אני מניחה שאני לא קהל היעד של המוצר.

כאמור ראיתי בשופרסל המון מוצרים עם דמויות הדרדסים, ואני שמחה שדור חדש של ילדים יתוודע ליצורים החמודים האלה, ולתמימות של העלילה. בשופרסל ראיתי גם את השלט הזה עם המבצע –

והתשובה לחידה- גובהו של דרדס הוא כגובה שלושה תפוחים מונחים זה על גבי זה, ראו תמונה.

קורנדוג- כי אמריקה זה (גם) כאן.

לפני כשנה הסתובבנו בארצות הברית עם הבן. אמנם הוא לא ילד קטן אבל הוא תפס קרייבינג מטורף לנקניקיות עטופות התירס שמכרו שם בכל חור. הבעיה היתה שבכל מקום שהמאכל נמכר, היו ערימות ששכבו במיכלי זכוכית בדלפקים ולך תדע ממתי זה שם, כמה שמירה על קירור וטריות יש שם והאמת, מה יש בפנים.

אז אחרי התלבטויות רבות הוא החליט לוותר על רכישה ונשאר עם תחושת החמצה, סוג של חוויה אמריקאית שפוספסה.

עד עכשיו.

כי מסתבר שגם חברת "יחיעם" חושבת שקורנדוג שווה להעלות לישראל, ועכשיו ברשתות השיווק ניתן למצוא אריזות של חמישה "קורנדוג" – אותן נקניקיות עוף איכותיות בציפוי מאפה תירס פריך על מקל. לפי "מעדני יחיעם" המאכל עבר "גיור" והתאמה לקהל הישראלי. מכיוון שלא טעמתי את המקור אני לא יודעת מה ההבדל, אבל אני יודעת שמדובר במאכל חמוד לאללה, שיכול להיות סותם רעב בין ארוחת צהרים לערב, או אפילו לארוחה בפני עצמה בתוספת סלט ירוק או אורז.

למעלה- בהכנה (אין לי טוסטר אובן אז הכנתי בתנור אפייה שחיממתי מראש עשר דקות ואז חיממתי את הקורנדוג עשר דקות ויצא לוהט).

למטה- המנה המוכנה

האריזה שומרת על טריות וקל לחמם את הקורנדוג בטוסטר אובן (שהוא ההמלצה) או במיקרוגל או בטיגון. אין לי טוסטר אובן אז לא התעצלתי וחיממתי תנור שלם.

מבחינת טעם – הטעמים עדינים מאד, הציפוי לא מאפיל על הנקניקיה והיחס של נקניקיה- עטיפה מחולק במדויק. אנחנו אכלנו את הנקניקיות עם סלט (לי הספיקו שתיים בתור ארוחה ביחד עם סלט, הבן לקח שלוש כי כל האריזה זה חמש וחבל להשאיר אחת). הבן טבל את הקורנדוג בקטשופ, אני העדפתי בלי. כאמור, בגלל שהטעמים עדינים , המנה מותאמת במיוחד לילדים.

הבן אכל ואהב, וסוף סוף סגר מעגל עם מה שחשב שפיספס עד הנסיעה הבאה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

להשיג כאמור ברשתות השיווק הגדולות, כשר בהשגחת הרבנות, בשרי.

TAPS – גלידה ספיישל

בילדותי אהבנו לאכול מה שכונה "גלידה ספיישל" – גביע גלידה "אמריקאית" רכה שיצאה ממכונה (ושיכלנו לבחור בין שוקולד, ווניל או שוקולד-וניל), על זה אננס מקופסה, על זה קצפת, על זה דובדבן ועל כל זה סירופ שוקולד (ואיפה באמת הסירופ הטעים ההוא של עלית? ). היינו מפרטים את ההעדפה שלנו למוכר (אני למשל אהבתי הרבה יותר את הקצפת מאשר את הגלידה, אז ביקשתי יחס גלידה-קצפת בהתאם).

מאז עברו הרבה נהרות מתיקות בחיי, וגם ענף הפינוקים הקרים השתכלל.

הוזמנתי לבקר בTAPS, סניף אחד מתוך שלושה (ברחובות, בראשון לציון ובסניף שאני ביקרתי – בתל אביב) כדי להרכיב את גלידת חלומותי.

למעשה, המילה "גלידה" מטעה מכיוון שמדובר ביוגורט עם ערכים בריאותיים הרבה יותר טובים מאשר סתם גלידה (פחות שומן, פחות סוכר). TAPS הוא למעשה סוג של משחק שבו הולכים במסלול (מסומן על הרצפה!) ומרכיבים את גלידת החלומות – סוג, כמות, טעמים, תוספות, רטבים, ועוד. בסוף שוקלים את כל החבילה ומשלמים לפי 11 שקלים למאה גרם. יש לציין שתוך כדי תהליך הרכבת המנה ניתן לשקול כדי לדעת איפה עומדים מבחינת משקל ועלות, ומומלץ לעשות כך כי לאנשים יש נטיה ל"עיניים גדולות" ולהיות מופתעים בסוף.

אחרי כל ההקדמות ניגשתי לעבודה. קודם קיבלתי טעימות של טעמים שונים , החלטתי מה אני רוצה (והתמקדתי בעיקר במיוחדים כמו "קטיפה אדומה") וניגשתי למזוג לעצמי לכוס שבחרתי. ההפעלה פשוטה- לוחצים על הידית והיוגורט יוצא. אחר כך עברתי לקיר המתוקים . כמובן שהיו שם גם דברים בריאותיים כמו גרנולה, אבל היי, זו אני, ואני מלאתי את הכוס שלי בפירורי שוקולד, קוקוס קלוי, בוטנים וכמובן דובוני גומי (כתומים וצהובים, לא אוהבת את הירוק!).

בתמונה למעלה – שלבים 1 ו2 – בוחרים את גודל הכוס הרצוי ומתחילים למלא בגלידה.

בתמונה למטה- שלב 3- הוספת כל התוספות הרצויות.

השלב הבא היה פירות, מגוון פירות טריים ואחרי זה הרטבים שבאים בשלושה סוגים , רטבים כמו ריבת חלב ומייפל שמגיעים בצנצנות, רטבים מבושלים קרים כמו רוטב שוקולד וגם לחצנים לרטבים חמים (ושוב, שוקולד). הכל טופל ביד נדיבה לכוס שלי כמו שאפשר לראות בתמונה…

אחר כך עברתי שוב על התוספות, רק כדי לוודא שלא פספסתי כלום, וזהו, המנה מוכנה, גלידת החלומות של שוש בהרכבה אישית.

בתמונה למעלה- שלב 4, הגלידה מוכנה!!

נשאר רק לשבת וללקק. מה שנחמד, מעבר לתפירת הגלידה לפי הטעם האישי (והתקציב) הוא שהיא פונה לכל הגילאים – לילדים בשביל המשחק ולהורים בשביל הבריאות (שלהם ושל הילדים) וכמובן סיפוק התשוקה לגלידה המושלמת.

אתר הבית – http://www.tapstaps.com/hebrew/home/a/main/

ועכשיו מבצע קיץ מתוק ומיוחד- עד לתאריך 18לאוגוסט אפשר לזכות בפרסים מתוקים רבים. איך עושים זאת? נכנסים לאחד הסניפים, מרכיבים את גלידת החלומות הכי יצירתית, מצלמים ומעלים לאפליקציה בעמוד TAPS בפייסבוק (ישנו קוד סריקה). התמונות אשר יזכו לכמות הלייקים המשוקללת הגבוהה ביותר, יזכו את היוצרים בפרסים מתוקים ומפנקים.

היוגורט של TAPS הוא יוגורט אמיתי מארצות הברית , עשוי מ100% יוגורט כשר של חברת YOCREAM, טרי, מופחת שומן או ללא שומן, כולל טעמים ללא סוכר.

הסניפים – תל אביב- רחוב הארבעה 2, ראשון לציון – קניון הזהב, רחובות – קניון רחובות.

גם בריא גם מפנק – ברנפלקס פינוקים.

דגני בוקר ידועים באיכות הבריאותית שלהם, אבל כמו שכולם יודעים, לא תמיד אוכלים רק "בשביל הבריאות". הרבה פעמים אנחנו פשוט רוצים "משהו טעים" או "משהו מפנק".

לכן החליטו ב"תלמה" להוסיף לסידרת ה"ברנפלקס" גם את "ברנפלקס פינוקים" שמכיל דגנים מלאים וסיבים תזונתיים שמסייעים לתהליך העיכול ותחושת השובע שמגיעה מהם ועוזרת לרדת במשקל, גם תוספות מפנקות כמו צימוקים וחמוציות, בננה ופפאיה וקוקוס ואננס.

התכנסנו בביתה של רותה, מקייטרינג "קייטרינג בוטיק רותה" , ועל הרבה נשנושים טעימים שמענו את הדיאטנית מריאנה אורבך (שבין השאר גם כותבת ביחד עם שושנה חן במדור הצרכנות ב"ידיעות") על מהי באמת אכילה "בריאה" ומהו אוכל "בריא" (הידעתם שגם מים יכולים להיות מאד לא בריאים אם צורכים מהם יותר מדי?), על למה הצרפתים נהנים יותר מהחיים? (כי הם אוכלים גבינת 30% שומן, אבל פרוסה אחת ממנה, שמכילה רק 3% שומן, בדיוק כמו גביע קוטג' הרבה פחות טעים שאנו מחסלים כי אנו חושבים שזה יותר בריא), על כך שכשאוכלים סיבים רצוי מאד לשתות מים לפני האכילה ואחריה כדי שהם יפעלו בצורה מיטבית, ועל כך שהתירס הוא בעצם דגן מועיל מאד לגוף היות והוא מכיל הרבה קומפלקס B.

בתמונה- הדיאטנית מריאנה אורבך.

קיבלנו גם טיפים לשימושים נוספים ב"ברנפלקס פינוקים" – מריאנה הציעה לשלב אותם בסלט חסה ולקבל קרנצ'יות וייחוד, וכן לארוז שקיות קטנות כ"טייק אווי" לכל מקום למניעת רכישת אוכל רחוב שאנו לא יודעים את מקורו ואיכותו, ורותה עצמה הציעה דרכים לשילוב ברנפלקס במנות קינוח כמו למשל כדורי שוקולד עטופים בברנפלקס ,או הכנת תחתית לעוגות (כמו עוגות גבינה) מברנפלקס מרוסק (לוקחים 200 גרם ברנפלקס פינוקים עם חמוציות וצימוקים (בערך כוס וחצי), מרסקים בעזרת כוס או פטיש שניצלים (או מעבד מזון) ,  ממיסים 70 גרם חמאה ומוסיפים לפירורים, מוסיפים גם 2 כפות סוכר ומהכל יוצרים תערובת אחידה. אחר כך משטחים על תבנית אפיה מרופדת בנייר אפיה ומקפיאים לעשר דקות.  – אחר כך אפשר לשים כל מילוי שרוצים מעל – תערובת עוגת גבינה, עוגת שוקולד וכו' ולאפות את הכל. בעיקרון תערובת הברנפלקס יכולה להחליף כל פעם שאנו צריכים ליצור תחתית או לשים למשל ביסקוויטים או בשקוטים.)

למעשה, אפשר להשתמש בברנפלקס גם כדי ליצור כדורי שוקולד בעצמו, פשוט באמצעות ערבוב ברפלקס עם שוקולד מומס, שפיכתו באמצעות שתי כפות למנג'טים וכשהוא מתקשה הוא הופך לכדור מתוק עם קרנץ'.

בתמונה למעלה- רותה מדגימה מה אפשר לעשות עם ברנפלס, בתמונה למטה- התוצאות.

ברנפלקס פינוקים כמו כל שאר מוצרי הסידרה נמכרים בכל רשתות השיווק. כשר.

בתמונות למטה- מבחר מהמעדנים של רותה.

כתובת אתר של רותה – http://www.ruta.co.il/

בנפייבר- העזרה הבלתי נראית.

באידאל כולנו אוכלים שלוש ארוחות מסודרות ביום ,קבועות ויציבות. אבל המציאות רחוקה מהאידאל וכולנו אוכלים בצורה לא מסודרת, אוכל ממקורות שונים. כבלוגרית בכלל יוצא לי המון פעמים לעשות סלט בבטן של סגנונות שונים, טעמים שונים, ומקורות תזונה שונים.. (תראו מה אני עושה בשביל קוראיי היקרים…).

בכל אופן, כל עזרה בהתמודדות הגוף עם כל זה, מבורכת.

הוזמנתי לסדנה ב"לגעת באוכל" בפתח תקווה, כדי להכין (או ליתר דיוק לצלם אחרים מכינים ולאכול אחר כך) מנות שונות, שהמשותף לכולם הוא נוכחות סיבים תזונתיים של "בנפייבר". למעשה, קל מאד לשלב בנפייבר כי הסיבים טבעיים לחלוטין, חסרי טעם וריח (כך שאפשר להוסיפם אפילו ליוגורט לבן או לכל דבר בעצם, מתוק , מלוח, חם, קר, מתבשל או חי, הכל הולך), בעלי ערך קלורי נמוך מאד, (בכל כף של 4 גרם יש 3 קלוריות) וגם למי שחשוב- הכשר בד"צ העדה החרדית.

מהם הסיבים הללו ומדוע יש בהם צורך?

בלי להכנס להסבר המדעי, הסיבים הם פחמימות צמחיות שלא מתפרקות במערכת העיכול העליונה. יש בהם סיבים מסיסים שמתפרקים במעי הגס וכשהם נמהלים במים צורתם הופכת לג'ל (נמצאים למשל בשיבולת שועל, שיפון, תפוח עץ וכו') וסיבים בלתי מסיסים שלא מתפרקים כלל במערכת העיכול ומסייעים לתנועת מערכת העיכול (ומצויים בקמח חיטה מלאה, נבטים, אגוזים, ירקות וכו').

תפקיד הסיבים לשפר ספיגת מינרלים, לסייע לתפקוד תקין של המעיים (מה שחוסך נפיחות, עצירות, כאבי בטן ואי נוחות), לייצר מצע פרה ביוטי שמחזק את המערכת החיסונית, למנוע מחלות לב וכולסטרול בדם, להפחית סיכון לסרטן המעי הגס ולמנוע סוכרת.

בעקרון הכמות הרצויה של סיבים לאדם היא בין 21-38 גרם ביום, תלוי במין ובמשקל הגוף, ואין מצב שאדם בעולם המודרני מצליח לקבל מתזונתו הרגילה את הכמות הנחוצה.

בסדנה שף גלי ברמן, שפית עם רקורד ענק בבישול, בקונדיטוריה, בהופעות בטלוויזיה בתוכניות אירוח שונות כמו "אודטה", והנחיית סדנאות רבות, הדגימה ולימדה מנות שונות, ממנות דג, דרך מאפים מתוקים ומלוחים, סלט וכדומה, כשהמשותף הוא כמובן האפשרות להוסיף בנפייבר למנה בלי שנחוש שזה שם אלא רק נרגיש את התועלת הבריאותית. המנות שהוכנו היו – פטריות פורטובלו ממולאות בפירה תפוחי אדמה ואגוזים ברוטב פטריות, פילו אישי ממולא מתוק או מלוח, פילה מוסר בציפוי פרומעז ופסטוקים, סלט בוקצוי עם נבטי חמניה וכרוב אדום, מקלות בצק עלים מתוקים במבחר טעמים, ופילו ממולא ריקוטה פירות יער ואגוזים.

מעבר לזה גם למדנו טיפים כמו למשל שבבישול תפוחי אדמה או פסטה או כל דבר שמבושל במים, רצוי שלמים יהיה טעם, וזה יתן ערך מוסף לתבשיל (אפשר אפילו לטעום את המים לראות כמה טעם יש להם ). בכלל, האפשרות לאלתר בכל מנה, מביאה ליצירת מתכונים שלא חשבנו עליהם. אחת המנות שהוכנו בסדנה היתה בצק פילו אישי ממולא , ואפשר היה לאלתר על המילוי. כדי להכין צריך להניח על השולחן עלה אחד של פילו, למרוח בחמאה, להניח עוד אחד, שוב למרוח ומעליו שכבה שלישית. על זה מניחים מילוי שבנוי כיד הדמיון הטובה עלינו ועל טעמנו (בסדנה שמנו גבינה בולגרית, גבינת פרומעז, קשקבל, ביצים, מלח, פלפל , אורגנו וכמובן 4 כפות בנפייבר) ומגלגלים לרולדה (או למאפה אישי בצורת פרח). מורחים את השכבה החיצונית בחמאה, מניחים על תבנית אפיה ומכניסים לתנור לעשרים דקות לתנור של 180 מעלות שחומם מראש. אופים עד הזהבה.

אפשר לעשות מילוי מתוק באותו האופן (למשל עם צימוקים, חמוציות מרוסקות עם סוכר וכדומה).

כך שהדרך לצרוך סיבים בריאים, שיגרמו לנו להרגיש טוב בכל זמן, היא פשוט לבחור כל מתכון אהוב עלינו, או אפילו מוצר קנוי כמו יוגורט, להוסיף את כמות הבנפייבר הרצויה ולערבב. ילדים לא ירגישו שזה שם, מבוגרים לא ירגישו שזה שם, אבל הבטן ומערכת העיכול ירגישו , והדבר היחיד שיורגש הן התוצאות של תחושה קלה ונוחה בכל השעות.

עוד מידע – http://www.benefiber.co.il/

בורגרס בר- הטעם שבבשר.

מאז ווימפי המיתולוגי מהקומיקס של "פופאי", ההמבורגרים הפכו לסמל אמריקאי ולא איחרו להגיע לארץ ולהפוך למאכל פופולארי. מקומות לאכילת המבורגר מתחלקים לשלושה חלקים – המקומות הפשוטים שבהם רק באים ואוכלים, המקומות היוקרתיים שבהם מפיקים המבורגרים גורמה בשילובים מורכבים, ובאמצע – מקומות כייפיים, שהחבר'ה יכולים להגיע אליהם, לאכול המבורגר בדיוק כמו שאוהבים (וזה יפורט בהמשך), ולהיות בטוחים שמדובר בבשר איכותי עשוי כמו שצריך.

הוזמנתי לסניף החדש דנדש של בורגרס בר ברחוב בן יהודה בתל אביב (מול ה"איי אם פי אם"), סניף כשר שמתגאה, כמו בכל הרשת בהמבורגרים תפורים בדיוק במידה. על השולחן הגיעו ראשית המון רטבים, חלקם מיוצרים במקום (כמו הצ'ימיצ'ורי והפסטו) במידות חריפות שונות. מבין המנות הראשונות שמוצעות במקום טעמנו  –

שניצלונים שהגיעו עם רטבים (34 שקלים כמנה בפני עצמה או 58 שקלים בתור ארוחה עם תוספות ושתיה).

סיגרים מרוקאים ביתיים (18 שקלים) שהגיעו בקופסה חמודה עם אזהרת התמכרות חמורה. הם היו טיפה חרפרפים אבל היה שווה את העוקצנות.

בעזרת צ'יפסים ניגבנו וטעמנו את הרטבים השונים (ממזרחי ועד אסייתי)  – 15 שקלים למנת צ'יפס.

וגם טבעות בצל שימשו לאותה מטרה ונתנו את הקרנץ' והקריספיות , טוב, אני אוהבת טבעות בצל, מצידי הרבה יותר. (15 שקלים).

כנפיים היו המנה הבאה ובאו במקרה שלנו עם רוטב ברביקיו, (32-42 שקלים, תלוי אם כלול בארוחה או בנפרד, ותלוי גם בגודל המנה). בדרך כלל אני לא אוהבת כנפיים פשוט כי זה מלכלך, אבל הרכות והטעם היו מפתים מדי והמגבונים שהגיעו במקביל סייעו לאכול בכיף.

כדי להתרשם ממגוון ההמבורגרים, הכי טוב להתחיל מהמיני בורגרים, שמאפשרים טעימות רבות בלי להסתם. קיבלנו לטעימה שלושה סוגים . המבורגר "הבית", "טלה" ו"אנטריקוט". (בתפריט זוג מיני בורגר עם ירקות ותיבולים נע בין 28 ל52 שקלים בתפריט, שוב תלוי באיזה מסגרת – בנפרד או בארוחה). מבין השלושה אהבתי ביותר את הטלה, בעיני הוא המיוחד מביניהם. מצד שני, בגלל שכל אחד יכול להזמין כל המבורגר בכל קומבינציה של רטבים ותוספות, בעצם יש תפריט אינסופי של מנות.

נשאלנו איזה מנה עיקרית נרצה מן התפריט. מאחר ואני כבר התחלתי לגלות סימני התמלאות, העדפתי את הקציצה שלי בתוך ראפ במקום לחמניה (ואגב, כל הלחמים נאפים במקום ומוגשים טריים). הראפ שאני בחרתי היה על בסיס "קציצת הבית" (220 גרם במחירים שבין 42-66 שקלים,תלוי בהרכב הארוחה) ואז נשאלתי שאלות רבות על ידי המלצרית – מידת הכנת הבשר, איזה שילוב של רטבים ארצה (ויש קומבינציות רבות), איזה ירקות, בקשות מיוחדות וכו', כך שבסופו של דבר הראפ שקיבלתי היה בדיוק תפור לפי ההעדפות שלי ולא דומה לאף ראפ אחר. אחרים בשולחן ביקשו המבורגרים של בשרים שונים, תוספות שונות, רטבים שונים ובקשות מיוחדות כמו "הבצל המטוגן בצד" או "ללא חריף" וכדומה. יש אגב בתפריט אופציות גם לצמחונים כמו המבוגר פטריות או סלטים שונים וראפ צמחוני.

קינוחים עדיין אין אבל אנחנו זכינו לטעום משהו כ"פרומו"- וקיבלנו מקרונים צבעוניים ורכים. ברשת עובדים על קינוחים שיתאימו לחוקי הכשרות (כלומר יהיו פרווה) אבל עדיין טעימים, והמקרונים נבחרו גם בגלל צורתם, כמו המבורגר קטן.

במקום יש גם ארוחות ילדים וקופסאות טייק אווי (כולל קופסאות כחולות לבנים וורודות לבנות, כשיש גם קופסאות ניטרליות בשחור, לפמיניסטים).

הרשת שהחלה בירושלים,(בניהולם של ישראל ניזרי ויהונתן מלכה), מתפרשת עתה על מקומות שונים בארץ, ומכוונת לקהל שרוצה משהו מוכר ולא יקר, אבל איכותי. למשפחה עם ילדים, לזוג, לחברים, לפני הים, אחרי בילוי, תמיד מתאים. הסניף בבן יהודה הוא הסניף ה31 במספר.

הסניף כשר.

כתובת האתר – http://www.burgersbar.co.il/

שופרסל יוני 2013 – החטיפים.

כולנו יודעים שרצוי לאכול מסודר, לספור קלוריות, לדאוג לאבות מזון ולאכול כשמרוכזים אך ורק באוכל. בסדר, אז יודעים. בפועל כולנו מנשנשים. למה? אין צורך להכנס להסברים פסיכולוגיים עמוקים. זה פשוט כיף. אז כולנו מחפשים את הכרסום המלוח הזה, משהו קטן, התנועה הזו של הכנסת היד לשקית, הרשרוש שבתוכה, והיציאה ישירות אל הפה. הבעיה היא שביחד עם אותו הבוטן או החטיף, באים גם שומן, קלוריות, מלח ועוד כל מני חומרים לא ממש נחמדים.

קיבלתי משופרסל לסיקור כמה סוגי חטיפים והנה הקונספטים שבניתי סביבם.

ביגלה שטוח עם שומשום ועם מלח – אין לי מושג למה אבל הביגלך השטוחים איכשהו שונים בטעם מהרגילים. אולי זה שטח הפנים הגדול יותר, לך תדע. בכל מקרה ביגלה כאלה הפכו ללהיט ומה שאני הכי אוהבת בהם זה שמצד אחד הם משביעים ומצד שני הם אפויים ולא מטוגנים כך שאפשר לאכול מהם בלי רגשות אשמה. זו הסיבה שהם הפכו לארוחת העשר שלי במשרד, יותר טובים מחטיפי אנרגיה שאחרי חצי שעה כבר לא משביעים. בתמונה למטה אפשר לראות מה אני לוקחת למשרד – טלפון, מפתחות, משקפי שמש וכמובן ביגלה שיהיה לזמן הנואש הזה שבין הבוקר לבין ההליכה למתחם האוכל של אירפורט סיטי….

אחרי העבודה יש חדר כושר (להוריד את כל ארוחות הבלוגרים האלה..). ואחרי שמסיימים אימון מיוזע (שלושת רבעי השעה משקולות, חצי שעה בטן, רגליים וכל מני, ועוד ארבעים וחמש דקות אליפסה בדרגת עצימות בינונית ושיפוע בינוני על רקע תוכניות שיפוצים בטלוויזיה…) חבל להרוס את כל המאמץ במשהו משמין.. אז לזמן הזה פריכיות מלוחות (או מתוקות כשיש קרייבינג למתוק) מתאימות בדיוק. אהבתי את העובדה שלפריכיות יש שקע שמאפשר לשים גבינה או ממרח אחר. בתמונה ניתן לראות קונספט של משקולות, כפפת אימון ופריכיות עם גבינה לבנה (שלושה אחוזים…)

 

ואחרון אחרון חביב – פופקורן למיקרו. הכי נוח. כבר לא צריך למלא סיר גדול עם שמן ולנסות לנחש כמה פופקורן להכניס בלי שיגלוש.. (כן אמא, יש לי טראומת ילדות מהפעם ההיא ששפכת שקית שלמה של גרעינים והכל התחיל לעוף במטבח). כי הכי כיף בשבת בצהרים זה סרט, טלוויזיה איכותית וקערת פופקורן כדי להעלות זכרונות על פרקים ישנים של "היו היה"…

אז עכשיו אנחנו מסודרים מכל הבחינות – בעבודה, בבית ואחרי אימון.

כל המוצרים כמובן ניתנים להשגה ברשת "שופרסל" ומה שיפה – בגלל שמדובר במותגי הבית, המחירים גם זולים מהמתחרים!!

מלח הארץ – חגיגה של טעמים.

אגדה ישנה מספרת על מלך אחד שהיו לו שלוש בנות, והוא רצה לבדוק כמה הן אוהבות אותו ושאל אותן זאת. הראשונה אמרה שאהבה כמו שלה אליו אין בשום ממלכה. המלך היה מרוצה. השניה אמרה שאין משקולת בעולם שכבדה יותר מאהבתה אליו. גם כאן המלך היה מרוצה. הבת השלישית ענתה "אני אוהבת אותך כמו מלח". התרגז המלך וגירש אותה מהארמון. נדדה הנסיכה ופגשה בנסיך שהתאהב בה ורצה להתחתן איתה. לחתונה הוזמנו כל מלכי האזור, כולל אותו מלך , אביה, שלא ידע שמדובר בביתו. היא כמובן ידעה מיהו וציוותה כי בחתונה יוגשו לו כל המאכלים ללא טיפת מלח. כשטעם המלך מהמאכלים התרגז שוב "איך מגישים לי אוכל בלי מלח, והרי זה התבלין החשוב ביותר?" אמרה לו הנסיכה "אתה רואה, אני זו הבת שגירשת בגלל שאמרתי לך שאני אוהבת אותך כמו מלח". הבין המלך את טעותו והשלים עם ביתו.

(הסיפור המלא – http://www.mesaper.co.il/Screens/Story.aspx?ID=9ab4af1f-d3df-4881-b2af-14dcd3ed6a0f )

מלח הוא התבלין מספר אחת, אי אפשר בלעדיו. יש אנשים שנוהגים להוסיף מלח עוד לפני שטעמו את המנה, וחוסר מלח, כמו בסיפור, יכול להפוך מנה משובחת למנה תפלה ובלתי אכילה.

חברת "מלח הארץ" (ואני מתה על השם הדו משמעי) מפיקה מלח ישראלי משובח בתהליך טבעי ממימיו הצלולים של הים האדום, מלח טבעי וטהור והיא היצרנית העיקרית של המלח בישראל מאז 1922.

כעת מובילה "מלח הארץ"  מיתוג של מגוון רחב של מלחים בטעמים, מרקמים, תכונות ושימושים שונים.

במותג "מלח הארץ" יש 4 סדרות עיקריות  –

סדרת הצנצנות – אריזה משודרגת ונוחה למלח גס ומלח עדין במשקל קילוגרם אחד, המלח הוא באריזה שקופה המאפשרת לראות איזה סוג, וכן פתח צנצנת רחב שמאפשר הכנסת יד לזריית מלח (או כמו שאוהבים לרשום במתכונים "קורט מלח".)

סדרת מלח הארץ ים יבש – מגיע במלחיות בעיצוב חדש, ונועד להנחה על שולחן האוכל ולשימוש השוטף בזמן הסעודה.

סדרת המלחים הפונקציונאליים – לקהל הזקוק למוצרי מלח מטעמים בריאותיים:

–         מלח מופחת 50% נתרן, שמומלץ לכל מי שמקפיד על תזונה בריאה וכן לסובלים מלחץ דם גבוה. במלח המופחת יש אשלגן שמחליף חלק מהנתרן והטעם נשאר אותו דבר.

–         מלח מועשר ביוד – מלח אטלנטי – נחשב למלח בריא, נאסף בשיטות מסורתיות מקרקעית הים ושומר את כל המינרלים של מי הים. המלח עובר ייבוש בשמש ולכן שומר על מקסימום כמויות היוד והמגנזיום.

סדרת מלח הארץ – טעמי עולם – סידרת פרימיום של מלח שמיועד לפיזור על מאכלים וסלטים לאחר בישול.

ארבעת הטעמים הם –

פתיתי מלח שחור- מכיל תוספת של פחם טבעי שמאזן את החומציות בגוף , מתאים למאפי בשר ודגים ונותן קישוט נוסף למנה.

פתיתי מלח רוזמרין – בתוספת רוזמרין טבעי , מתאים למאכלי טלה, תפוחי אדמה ומרינדות.

פתיתי מלח צ'ילי – בחריפות מעודנת, מתאים למאכלי דגים, בשר, טלה, תפוחי אדמה, מרינדות ותיבול.

פתיתי מלח בניחוח לימון – מתאים למאכלי דגים, סלטים, תפוחי אדמה, מרינדות ותיבול.

קיבלתי להתנסות  את שני המלחים הבריאותיים, ואכן אי אפשר להבדיל בטעם ואשמח להמשיך להשתמש בהם, וכן שלושה מלחים בטעמים – לבן בגרגרים גדולים, צ'ילי וטעם מעושן.

הטעם המעושן לא היה רשום ברשימה המקורית, אני מניחה שהוא חדש יותר.

בכל מקרה, ניסיתי את שלושת הטעמים בשלוש צורות – ראשית בטעימה פשוטה על האצבע, אחר כך על גבי גבינת ריקוטה שלא משפיעה על הטעם, ולבסוף על פוקצ'ה שהכנתי, בצק פשוט עם חורים של אצבעות שעליהם מזרזפים שמן זית ומעל מוסיפים את התוספות, במקרה שלי פשוט שמתי קבוצות מכל אחד מהטעמים.

בגלל שהפוקצ'ה עצמה היא ללא הרבה תיבול, אפשר היה להרגיש את הדומיננטיות הן של הטעם המעושן והן של הצ'ילי (ולכן חשוב לשים מעט מאד). מבחינת המראה, המאפה יצא יפה , אפוי עם גבישים נוצצים וצבעוניים.

האהוב עלי הוא המלח הלבן, פשוט כי אני אוהבת טעם מלח טבעי ואם יש קרנצ'יות של גרגר מתפצח זה בונוס.

אגב, המלחים נראים מצוין גם כפריט דקורטיבי בתוך קערית שקופה או גביע גלידה מזכוכית.

ניתן לרכוש את מלחי הגורמה בטעמים בחנויות "דרך האוכל" ו"ספייסי" בתפזורת במשקל. את המלח מופחת הנתרן ניתן לרכוש ברשתות השיווק והחנויות הפרטיות.

עמוד הפייסבוק של מלח הארץ –  https://www.facebook.com/israelsalt

אתר הבית – http://www.salt.co.il/index.php

מרימים כוסית (ועוד אחת) בפסטיבל היין.

בישראל התפתחה תרבות יין ענפה וישנם הרבה חובבי יין שבוחנים כל יין חדש, ישראלי או מיובא, מגיעים למפגשי טעימות ומעשירים את הטעם והיידע בתחום.

כבכול שנה, גם השנה נערך פסטיבל היין של תל אביב ברחבת מוזיאון ארץ ישראל (צמוד לאוניברסיטת תל אביב). בפסטיבל הציגו כארבעים יקבים שונים מעל 160 סוגי יין, וכל מבקר קיבל כוס ואפשרות להתנסות בכל הטעמים והמגוון. במקביל ליינות היו גם דוכני גורמה שונים כמו שמנים, שוקולד, ליקרים, סיידר, גבינות, שמן זית ועוד, והכל לווה במוסיקה חיה.

אני נכחתי בערב האחרון של הפסטיבל (הוא התקיים שלושה ימים- מה28 עד ה30 למאי) וטעמתי מגוון רב של יינות. מה שאהבתי במיוחד הוא שיש יין לכל טעם- מהטעמים העדינים ועד ליינות בעלי ארומות וטעמים עזים. כמובן שאי אפשר לכתוב פה על כל היינות, אציין את הבולטים מבחינתי –

יינות שקד הציגו את H3BLUE NUN. את ה"בלו נאן" אני מכירה ורוכשת לצריכה בבית כבר שנים, שמחתי לגלות את הגירסה המבעבעת שלו ששמרה על העושר והקלילות.

מהיינות של יקב קדש ברנע אהבנו מאד את ה"נגב 2010" – בלנד של קברנה סוביניון, שיראז וקברנה פרנק שיצר יין מלא עם טעמים דומיננטיים של עשבי תיבול וזיתים שחורים.

מ"יקב הר ברכה" אהבנו את היינות שזכו במקומות שני ושלישי בתחרויות ה"דקנטר" העולמיות , במיוחד ה"סירה" שהרשים בשילוב הטעמים שלו מצד אחד ובאפטר טייסט העדין מצד שני.

ה"עלמה 2010" של יקב דלתון  הרשים את בן הזוג בגלל היותו מלא מצד אחד ועדין מצד שני (בלנד של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פראנק).

ליינות של "יקב שושנה" יש לי סימפטיה מיוחדת קודם כל בגלל השם… מעבר לזה, בן הזוג התחבר יותר לטעם מכיוון שהם בעלי נוכחות חזקה ומעט יבשושיות בפה בסוף הלגימה.

עוד יין מוצלח לטעמנו היה של יקב תניא – הקברנה סוביניון עם סיומת מאד ארוכה , זוכה מדליות זהב באשכול הזהב 2007 ובתחרות וונוס הארגנטינאית.

ולבסוף- הפייבוריט שלי בכל הערב – יינות סיטו שהציגו את "סיטו מלבורו"  – סוביניון בלאן מניו זילנד, הוגש קר וחבל שבאותו רגע לא היו לי הגבינות ליד, ואולי איזה דג כי הצירוף היה מושלם. עזבו אתכם מכל ההגדרות של "עפיצות/ ארומה/בוקה" וכל זה, תנו לי את "טעים ומרענן". ישירות למקרר שלי.

בן הזוג אהב את האדום של של סיטו, "סיטו קיאנטי" שמתאים יותר לארוחת בשרים (וגם את השילוב הזה אני הולכת לנסות בקרוב) ואמר שהוא מורגש לא רק בפה אלא גם באף ובגרון באותו הזמן. הקיאנטי עשוי מענבי סנג'ובזה שאופיינים לאזור ניו זילנד.

מבין דוכני הגורמה אהבתי את –

השמן הסורי של "מגל" מקיבוץ מגל. השמנים סודרו לטעימה לפי מידת חוזקם, הסורי היה הכמעט חזק ביותר ולמרות ה"הפחדה" הזו, גיליתי שהוא טעים לי וחריף לי במידה מדוייקת. בן הזוג התאהב בשקדים הטבעיים של "מגל".

"משק יעקבס" מכר במקום גבינות לאיזון היין, מבחר גדול של כל סוגי הגבינות.

שני דוכנים הציגו סיידר תפוחים ושניהם היו טעימים – של sideffect ושל buster's sider. משהו במירקם (ובבקבוק) הזכיר לי בירה, נחמד מאד לערב עם החבר'ה.

בדוכן השוקולדים טעמתי ליקר משגע של שוקולד מריר, בהתחלה בטעם של סירופ שוקולד מעודן ואז ה"מכה" העדינה של האלכוהול. תענוג נוזלי.

"איש הפסיפלורה" הציג שיכר פסיפלורה, משקה קינוח עדין, טעם של סוכריה עם 12% אלכוהול. פשוט ממתק מצוין לאירוח או למתנה (בקבוקים יפיפייים).

להקת "יאמנז" היתה הלהקה שניגנה בזמן שהותי, והאווירה היתה מצויינת – אנשים טעמו יינות, אכלו משהו, פטפטו עם חברים, רכשו את מה שאהבו והכל על רקע לילה נעים במוזיאון ארץ ישראל.

הסטודיו לבישול – חוויה קולינרית.

בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים מתעניינים בבישול ואפיה, וישנה פריחה בבתי הספר לקולינריה. אמש הוזמנתי להתנסות במקום חדש (קיים כבר שמונה חודשים) בשם "הסטודיו לבישול" ( המרכז לקולינריה חווייתית) , הממוקם בתל אביב. חנות "שף דפו" התל אביבית נתנה חסות, קונדיטורית הסטודיו בוגרת "בישולים " (בהצטיינות!) נעמה זעפרני הנחתה, ואנחנו, כרגיל לבלוגריות, הגענו על מצלמותנו ותאבוננו לנסות ולהתנסות.

במקום מתקיימות סדנאות שונות (בשעה שאנו היינו שם היתה במקביל סדנת בשרים איטלקית)  – לחובבים או לפרטיים כמו מסיבות רווקות או ימי הולדת וגיבוש), והסדנה שנבחרה עבורינו היתה "סדנת קינוחים ואפייה".

קיבלנו שף מתכונים שכלל ארבעה – קרם ברולה, טארט קרם פטיסייר עם פירות (במקרה שלנו נקטרינות), שוקולד ג'נדויה וטרפלס בטעמים שונים.

נעמה חילקה אותנו לקבוצות וכל אחד קיבל משימה. במשך ארבע השעות הבאות הפרדנו ביצים, חיממנו על אמבט מרי, הקצפנו, מדדנו כמויות בקפדנות (בקונדיטוריה יש הקפדה על משקלים ברמה של מעבדה), זילפנו ובסוף גם ישבנו לארוחת שחיתות שוקולדית (ועוד נשאר לקחת הביתה ).

במקביל להכנת המנות עצמן גם קיבלנו טיפים רבים לעבודה בקונדיטוריה – כמו איך למזוג ואיך לאחוז בשק זילוף, איך להשתמש במבער לקרמליזציה יפה, מה הטמפרטורה הרצויה של מוצרי חלב שנועדו לעירבוב עם מאסות חמות (טמפרטורת החדר, כמובן לא באוגוסט) ולעומת זאת מה הטמפרטורה של שמנת מתוקה להקצפה (כמה שיותר קר יותר טוב, ורצוי לקרר גם את הקערה והמערבלים), ומה ההבדל בין "טארט" ל"פאי" (אחד בצרפתית, אחד באנגלית, בתכלס – אותו דבר).

הטיפ שלמדתי בעצמי – תביאו סוודר – עבודת קונדיטוריה דורשת קור והמזגן צריך לפעול בלי רחמים.

מתכון לטראפלס –

המצרכים הבסיסיים הם שניים – שמנת מתוקה ושוקולד מריר, כשיחס הכמויות הוא יחידה אחת של שמנת על שתי יחידות שוקולד.

כל מה שצריך לעשות הוא להמיס את השוקולד על אמבט מרי, אחרי ההמסה להוסיף את השמנת המתוקה וכל חומר טעם שבא לנו (אלכוהול, תמצית וכו'), לערבב עד מרקם חלק, לקרר, לגלגל בתוך אבקת קקאו ולהגיש. (החומר מתחמם במהירות בידיים ולכן חשוב לעבד כמה שפחות, לא צריך להיות כדור מדוייק).

הסטודיו כשר עם תעודות.

הסדנאות הן במינימום 12 משתתפים, והן אקטיביות- השף מדגים וכל אחד מהמשתתפים מכין את המנות ולבסוף יושבים לארוחה מהמנות שהוכנו בתוספת שתיה קרה וחמה ויין. לאורך הסדנה ילווה צלם את המשתתפים והתמונות יישלחו ביחד עם המתכונים במייל לכל אחד.

מעבר לקונדיטורית נעמה זעפרני, צוות הסטודיו כולל גם את שף זיו שטיינברג- השף הראשי של הסטודיו ("טורקיז" , "סבסטיאן", "קפה נואר" ועוד), שף לירן בלו (בוגר קורדון בלו וכן "ננה-בר", "בנדיקט" ושף נוכחי של מסעדת "אמיליה"), שף שלומי פלח ("אמורה מיו" , "ברסארי" ושף נוכחי של "24 רופי"), והנטורופתית אורטל מגן – שמנחה באופן בלעדי סדנאות בישול בריא וטבעוני.

בתוך מבחר הסדנאות ניתן למצוא – סדנאות בישול איטלקי (חלבי או בשרי), בישול הודי (חלבי או פרווה), סושי ומטבח יפני (חלבי/פרווה), סדנאות בשרים, סדנת בישול בריא, אסיאתי, קינוחים (זו שאנחנו נכחנו בה), וכן סדנת בצק סוכר, אפייה צרפתית, שוקולד ובישול מקסיקני.

כתובת הסטודיו: רח' בן אביגדור 18 תל אביב

אתר הסטודיו: http://www.bishulon.co.il/

אתר Chef depot – http://www.chefdepot.co.il/