ארכיון תגים | פלורנטין

צבעי הלילה של תל אביב

 

BeFunky-collage (4)

"מה כבר יכולים לחדש לי על תל אביב?" היתה התהייה שעברה במוחי כששמעתי על סיור "חיי לילה" של "גרפיטיול" בפלורנטין. מסתבר שהרבה, בעיקר בצבע ובמילים. קירותיה של פלורנטין מכוסות ביצירות אמנות הרחוב שמקבלות את קסמן מכך שהן לא חוקיות – הגרפיטי. ביטויי מחאה, טריטוריה, יופי ומצב אישי, הכל על הקיר, לעיתים בגובה מדהים שאנו לא מבינים איך בוצע בלי תאונות.

בנקודת המפגש חיכתה לנו יערה פילו, אמנית, שחקנית ויוצרת, ובעיקר פצצת אנרגיה שמכירה כל משיחת מכחול על כל קיר ובעיקר את כל הסיפורים על האמנים ועל הסיפורים שמאחורי כל יצירה.

בשביל מצב הרוח עצרנו קודם בתחנה מפורסמת בפלורנטין  – ה"נורמה ג'ין" שאליו נחזור גם מאוחר יותר, כדי ליהנות מ" High Fashioned Hazelwood"  – קוקטייל המורכב מוויסקי Hazelwood 12 המשובח ביחד עם ביטר, ג'ינג'ר אייל ונגיעת קליפת תפוז.

המשקה הסתיים ואנו יצאנו לדרך. מדובר במסלול מעגלי של כשעה, באורך קילומטר אחד כך שהוא מתאים לכל אחד, גם לאנשים שלא ממש מחבבים הליכה.

הדבר הראשון שיערה אמרה לנו הוא להביט מעלה, שם גילינו את אחד מהמוטיבים החוזרים בפלורנטין – מוטיב העיניים שמופיעות בעיקר על החלק העליון של מבנים, והמסר שלהן הוא בדיוק זה "תרימו את העיניים" במקום להיות שקועים במכשירים הסלולריים למיניהם.

בהמשך המסלול פגשנו ביצירות של האמן "כסליו" המאופיין בדמות השדון המאפיין אותו, והמתכתב עם יצירותיו של בנקסי המפורסם, משטחי לבבות צבעוניים גדולים של אמנית הזועקת שאהבה מגיעה במגוון צורות וצבעים, דמויות מוכרות מסרטי דיסני או ניקולודיאון, שמקבלות טוויסט אחר, אם בשינויים בהופעתם או במה שהם עושים בתמונה, יצירות פוטושופ שמודפסות ומודבקות על קירות, ואפילו עיטורי גרפיטי על בית כנסת.

במהלך הסיור גילינו איך יוצרים יצירות גרפיטי בלי להתפס על ידי המשטרה, וגם מה הקשר בין הגרפיטי לרשתות החברתיות.

בסיום הסיור חיכתה לנו הפתעה מיוחדת, כשהגענו לסטודיו של "גרפיטיול", הולבשנו בסינרים להגנה על הבגדים, קיבלנו מיכלי צבע ורעיונות ליצירה על הקיר או על בקבוקים. פתאום מחבורה של אנשים, איך לומר, בוגרים למדי, הפכנו לגדוד ילדים צבעוני המתיז לכל עבר  (עם השתדלות שזה יהיה על הקיר ולא על הבגדים).

"גרפיטיול" היא מיזם של שני אחים – יהונתן כיס-לב ואלינוי קיסלוב, אמני גרפיטי שהחליטו כבר לפני שמונה שנים להעביר מסרים דרך הרחוב ובמקביל לנסות לשנות את התדמית השלילית של אומנות זו אצל אנשים.

התוצאה- סיורים לצד סדנאות גרפיטי חוויתיות, קורסים מקצועיים ופרוייקטים חינוכיים.

בהמשך שולבו גם סיורי טעימות בבתי עסק מקומיים ומיוחדים.

כיום הסיורים מתקיימים חוץ מתל אביב גם בירושלים, חיפה, בית לחם ואפילו אתונה.

הסיור שאני השתתפתי בו מוגבל לגילאי 18 ומעלה.

כל הסיורים והחוויות מועברים על ידי מדריכים מקצועיים ומנוסים שהם גם אמנים.

היות והסיור הוא מעגלי, הוא הסתיים בנקודה שבה הוא התחיל, ולכן נכנסנו ל"נורמה ג'ין" לטעום קצת ממה שיש למקום להציע.

"נורמה ג'ין" חוגג בימים אלה יום הולדת 15, ומנוהל על ידי יונתן ובר, שהחלו את דרכם כמלצרים, ברמנים וכל תפקיד שאפשר, וכשהבעלים החליט למכור, הם רכשו אותו בעצמם כדי לשמור על המסורת.

כמה מסורת?  ללקוחות קבועים יש אפילו מקומות המסומנים בתג על שמם.

כאמור כבר בתחילת הערב טעמנו את קוקטייל הוויסקי שהתבסס על Hazelwood, ששובר את דימוי הוויסקי כמאצ'ואיסטי וגברי הנלגם נקי או עם קוביית קרח. השקת הוויסקי הזה מתקיימת בחודשים הקרובים בעשרים ברים ומסעדות בתל אביב בלבד, כך ששווה להגיע.

עכשיו כבר לגמנו בירה מתוך מבחר מטורף של סוגים, כשלכל אחת יש את הכוס המתאימה לה כמובן, וטעמנו בין השאר פילה מטיאס עסיסי עם עגבניה, בצל ושמנת חמוצה, אידאלי לשדך לשוט וודקה, בורטה מוצרלה שנשפכה ברכות על ירקות וטוסטונים, סלט יווני טרי עם פטה, וכוכבות הערב- נקניקיות משובחות מחזיר (בגירסת נטו ובגירסה עם גבינה וטימין), ומבקר בסגנון מקסיקני, והכל לצד צ'יפס פריך.

מהים סגרה את הערב מחבת לוהטת של שרימפס ששיכשכו ברוטב יין לבן, חמאה, שום ולימון והוגשו עם לחם לניגוב כל הטוב הזה.

להצטרפות לסיורי "גרפיטיול"  – טלפון  055-6638970.

"נורמה ג'ין" – ביסטרו  בר.

אליפלט 23 תל אביב

טלפון: 03-6837383

שעות פתיחה: פתוח כל השבוע 18:30 ועד לקוח אחרון

גישה לנכים: יש

מבצעים מיוחדים: HAPPY HOUR בימי ראשון ורביעי מהשעה 18.30 ועד 20.00 הכולל תפריט אוכל מוזל בהזמנת משקה אלכוהולי.

לכבוד חגיגות 15 שנה למקום, יהיו גם הופעות מיוחדות והרבה הפתעות.

המקום איננו כשר.

לפעמים החומוס הוא רק תירוץ

 

חומוסושות

שכונת פלורנטין וסביבותיה תמיד היו אזור מלא הפתעות. ואחת מהן היא ללא ספק "חומוס ושות'" שממוקמת שם כבר שנתיים וחצי ומציעה הרבה יותר מחומוס.

המקום קטן, ממוקם על הרחוב ומהווה מוקד משיכה הן לסועדים שיושבים במקום והן לכאלה שלוקחים טייק אווי. כשנכנסים מוצאים תפריט שמודפס מדי יום וכולל את המנות הקבועות והמתחלפות.

הבעלים, שלומי אלינגר נושא רזומה מכובד של עבודה במסעדות שף על כתפיו, ומגשים את החלום שלו לאוכל טעים, לא יקר, מחמם לב ובטן ומשודרג ומהתפיסה הזו הגיע ה"שות" של "חומוס ושות'"- המנות הנוספות שמעבר לחומוס.

בתפריט ניתן למצוא מנות כמו סלטי פאטוש וטבולה, עדשים או סלט שוק, מטוגנים כמו פלאפל וצ'יפס, תבשילים צמחוניים וטבעוניים, חריימה וקוסקוס ועוד, רק מה, מאחורי כל אחד מהשמות האלה מסתתרת מנה משודרגת, עם איכות של שף וטוויסטים של משורר. ואת השדרוגים האלה טעמנו בערב נעים, כשאנו יושבים לשולחן וצופים אל הרחוב שהמה בצעירים, כלבים, צעירים עם כלבים ועוד, כיאה לפלורנטין פינת הרצל.

להמשך הכתבה- כאן.

כי אמריקה זה כאן! – "קרקס אמריקה הגדול" – בישראל!

אמש הושק מופע "קרקס אמריקה הגדול" בכפר הירוק, והביא  לישראל מופע מרהיב של אקרובטים, ליצנים, מולטימדיה וגם התנסות אישית.

כשמגיעים לכפר הירוק, לאזור הקרקס מגלים שגם אנו יכולים להפוך לאנשי קרקס אם רק נתאמן קצת, ולכן ברחבה אפשר להתנסות במגוון פעילויות כמו הליכה על חבל, ג'אגלינג, בועות סבון ענקיות, טרמפולינות ואפילו להתעופף מהטרפז, הכל כמובן בצורה בטוחה ומסודרת.

להמשיך לקרוא

"אמסטרדם פרייז" – תנו לדמיון (ולצ'יפס) להשתולל

כשחושבים "אמסטרדם" בדרך כלל האסוציאציות הן "תעלות, כפכפי עץ, טחנות רוח". יש כאלה שיש להם טיפה יותר אסוציאציות אבל בגדול- זה מה שזה. אחר כך נזכרים שבעצם בהולנד יש גם מאכלים ייחודיים שגורמים לתורים ארוכים בדוכנים השונים.

להמשיך לקרוא

אומנות – עכשיו לכולם.

אנחנו מסתובבים בגלריות בארץ ובעולם, נתקלים בעבודה שאנחנו נהנים לצפות בה, מעניינת אותנו, מרתקת אותנו, ואז אנחנו מתבוננים בה כמה דקות ו…עוברים הלאה. זהו, כי זה הסיכוי היחיד שלנו להנות ממנה- שם בגלריה. גם במקומות שהתמונות לא רק מוצגות אלא גם נמכרות, רוב הסיכוי שאם אנחנו לא מליונרים , יהיה מרחק גדול ביננו ובין האפשרות להרשות לעצמנו לקנות אומנות מקורית כדי לקשט את ביתנו, שם נוכל להנות ממנה בכל רגע.

עכשיו המצב השתנה. היזם אלי אדרי נתקל בבעיה הזו בדיוק- איך להביא הביתה אומנות מקורית ואיכותית במחיר סביר שגם מעמד הביניים יוכל לעמוד בו?

כך נוצרה גלריית "פחות מאלף" שכשמה כן היא – כל היצירות שנמכרות בה, הן מתחת לאלף דולר.  הקונספט בעצם מסייע לכולם- גם הקהל הרחב יכול להרשות לעצמו לרכוש אומנות מקורית, וגם האומן זוכה להתפרנס, שכן כשיצירתו תלויה בגלריה עם תג מחיר יקר מדי, ואף אחד לא יכול לקנות אותה, אין לו הכנסה והוא נאלץ לעסוק במגוון עיסוקים שונים כדי לחיות. בצורה כזו האומן גם פנוי כלכלית להמשיך לעסוק באומנותו.

אז הגעתי ל"פחות מאלף" בפלורנטין בתל אביב. את פני קיבל ניב בורנשטין – אוצר ומנהל הגלריה, שהוא גם צייר. ניב הוא גם אחד הבעלים בגלריית "בנימין" בתל אביב והוא הסביר כיצד הוא בוחר את היצירות. מה שהוא מחפש אצל צייר זה קודם כל השפה שלו, הייחוד שלו, כי כל אחד יכול לצייר "יפה" אבל לכל אומן צריכה להיות השפה שמייחדת אותו. הוא מחפש את האיכות שמאחורי הקלעים. המקום פתוח כבר שנה והיצירות הנבחרות הן של אומנים בעלי שם כמו ציבי גבע, יאיר גרבוז וסיגלית לנדאו כך שיש גם "תו איכות" לכל יצירה שיוצאת מהגלריה.

הקו המנחה – הנגשת האומנות לציבור הרחב.

לא מדובר בעבודות ביכורים, אלא באוסף אקלקטי שמאפשר לכל  אחד שנכנס לגלריה לבחור מה הוא אוהב, והממתק הגדול של המקום – במה לאומני רחוב.

(בתמונה למעלה- מימין ניב בורנשטיין – האוצר והמנהל, משמאל אלי אדרי – הבעלים. מאחוריהם למעלה- יצירה של בורנשטיין).

פלורנטין היא השכונה היחידה בתל אביב שבה העיריה מאפשרת לאומני רחוב להתבטא ככל העולה על רוחם, כל אחד יכול לבוא ולעטר קירות ובעצם בכל מקום ,ולאומנים יש קוד אתי בינם לבין עצמם שהם לא עולים אחד על העבודה של השני. כך הפכה השכונה לתערוכה ססגונית בפני עצמה, וב"פחות מאלף" מכניסים אותה לגלריה, תוך שמירה על החופש של יוצרי הרחוב. מה הכוונה? אמני הרחוב שומרים על הסגנון שלהם, על הכינויים והסמלים שלהם, ויוצרים על כל חומר שבא להם – מחלקי ריהוט ישנים ועד חתיכות אלקטרוניקה, והיצירות מגיעות לגלריה ונמכרות לציבור הרחב. בין האומנים המיוחדים שראינו בגלריה היה אומן שכינויו הוא "אומץ" ואף אחד לא יודע מי הוא, שבא מהעולם החרדי האדוק, ובאמצעות ציורים מביע את מחאתו על תופעות בחברה החרדית, כמו למשל חותמות "בד"צ" שהציבור הזה דורש על כל דבר, טריוויאלי ככל שיהיה.

(בתמונות למעלה ולמטה- אמנות רחוב בפלורנטין)

יצאנו לסיור בסביבה של פלורנטין, ובתמונות ניתן לראות חלק קטן מהאוצרות על הקירות והמבנים. אין צורך אפילו לתכנן מסלול, רק לזרום עם הסמטאות ובכל מקום להרים את העיניים ולראות את הצבעוניות הרבה והמיוחדות (שווה לחפש את היצירה שבנויה כולה מכתב ברייל למשל).

אחרי הסיור הגענו לפרוייקט נוסף של "פחות מאלף" – סדנאות ציורי הרחוב. כדי שהציבור יוכל להתחבר יותר לתרבות אומנות הרחוב, הוזמנו לסטודיו הסמוך, שם חיכו לנו צבעים , מכחולים וכל מני סוגי משטחים שלקוחים מהרחוב, ועל כוסית יין קיבלנו את ההוראות "צרו אומנות רחוב". כדי לתת כיוון, קיבלנו שלוש הנחיות- ביחרו לעצמכם כינוי, ביחרו לעצמכם סמל, וביחרו מילה.

(בתמונה למעלה- בלוגרית בעבודה….)

בחצי השעה הבאה (אנחנו רק טעמנו מהסדנה, סדנאות כמובן לוקחות יותר זמן) בלוגרים שבדרך כלל הם היפרקטיבים, שקעו בצבעים, צורות ויצירות האומנות החלו להווצר על המשטחים . ניב עבר ביננו והדגים כיצד הוא בוחר יצירות בהתאם לשפה שהוא רואה בהן, לגבי העבודות שלנו.

יצאנו מהסדנה עם כתמי צבע על הידיים, ועם געגוע עז לתקופה של הילדות שבה ציורים היו דרך יומיומית להתבטא. (וממש לא צריך כשרון ציור בשביל זה).

עוד פרטים על הגלריה, היצירות, האומנים והסדנאות ניתן למצוא בדף הפייסבוק – https://www.facebook.com/less1000 . צוות המקום גם מסייע בייעוץ ויש אפילו שירות תליית תמונות.

האומנות מעולם לא היתה כל כך קרובה.