"הבימה" מציגה- מי מפחד מווירג'יניה וולף?

כשנכנס יין יוצא סוד, וכשנכנסות הרבה כוסות של וויסקי וברנדי מסתבר שהמציאות רחוקה ממה שהיא נראית.

המחזה הוותיק והמפורסם" מי מפחד מווירג'יניה וולף" מוצג בתאטרון הלאומי "הבימה" , באולם "ברטונוב" ששונה משאר האולמות בתאטרון בכך שאין לו במה ובעצם השחקנים נמצאים במרכז והצופים סביבם, ממש במרחק נגיעה.

המרחק הזה מתלבש במדויק על ההצגה "מי מפחד מווירג'יניה וולף" שעלילתה מתרחשת בסלון של דירה לאורך הזמן שבין שתיים בלילה לארבע בבוקר לערך, והקהל שיושב סביב המרכז מרגיש כנוכח אף הוא באירועי הסלון שנראה גם כמו זירת אגרוף מוקפת צופים.

גיבורי המחזה הם ארבעה, המחולקים לשני זוגות. הזוג הוותיק יותר הם מרתה (מאיה מעוז) וג'ורג' (גיל פרנק). הוא פרופסור להיסטוריה והיא ביתו של נשיא האוניברסיטה (שטורחת להזכיר לו זאת שוב ושוב), נשואים שנים רבות ולמעשה לכודים בנישואים לא מאושרים, המלאים בהתנצחויות מעוותות שמרוככות על ידי הרבה אלכוהול. חוסר יכולתם להביא ילד לעולם גורם למרתה להמציא ילד ולג'ורג' לנסות לנפץ את האשליה שלה בכל דרך.

הזוג השני הוא זוג צעיר- מיצי (דניאל גל) וניק (רוי מילר), הוא ביולוג והיא אשתו (שלא מצוין במה היא עוסקת מלבד בתחביב ההקאות הבלתי פוסק שלה). השניים מוזמנים לביתם של ג'ורג' ומרתה, בשעה הבלתי הגיונית של שתיים בלילה, לאחר מסיבה באוניברסיטה, ובמשך השעתיים הבאות הזוג המבוגר והרבה כוסות של אלכוהול משחקים עם הצעירים במשחקים אכזריים ומילים אלימות שמנפצות את כל המסכות.

(כל התמונות בפוסט זה באדיבות התאטרון הלאומי "הבימה")

למרות שהטקסטים נכתבו במקור לפני מעל חמישים שנה, מדהים כמה שהם משקפים מערכות יחסים שיכולות להתקיים עד היום, ולא משנה בני כמה הזוגות. הן הזוג הצעיר והן הזוג המבוגר מגלים שבעצם הם דומים – מהסיבות לנישואין, היחס האמביוולנטי לילדים, השאיפות המקצועיות והצורך להיות אסירי תודה לחותן ש"בזכותו הגענו עד הלום".

שם המחזה הוא הלחם של שני מושגים- השיר "מי מפחד מהזאב הרע"  מתוך סרטו של וולט דיסני, ושמה של הסופרת "ווירג'יניה וולף", מה שיוצר שיר שהזוג המבוגר לא חדל לשיר בעידוד האלכוהול.

הדמויות הן מוקצנות וצוות השחקנים המוכשר מטיב להכנס לעורן עד הסוף ולעורר הזדהות מצד הקהל לאורך שלוש מערכות המחזה.

מאיה מעוז מרהיבה בתפקיד מרתה המוטרפת, הסקסית, שלא בוחלת במילים ובמעשים, גיל פרנק מכניס את הניואנסים שלו לתפקיד ג'ורג', גבר שאולי נראה כנוע לאשתו הכוחנית (ואביה) אבל בסופו של דבר הוא המושך בחוטים, ודניאל גל ורוי מילר משכנעים מאד כזוג שמתחיל את הערב כ"מרובעים" ומסיים אותו באורגיית אלכוהול ותנועה, מין ואיבוד שליטה.

המחזה המקורי הוא של אדוארד אלבי, והתרגום הנוכחי הוא של דורי פרנס. והבמאי אילן רונן מאתגר את השחקנים בכך שהוא מציב אותם בליבו של הקהל, חשופים מכל הצדדים, בתפאורה מינימליסטית של שני ספסלי ישיבה ושני שולחנות עמוסי אלכוהול.

המחזה הוא אתגר לשחקנים ולצופים, מעין דיאלוג או משחק פינג פונג בין דמויות טוטאליות וקהל שעוצר את נשימתו.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.