מוזיאון ישראל – התרבות בקפסולה ישראלית

 

מו1 (1)

כשאנו מטיילים בעולם, בעיקר במדינות כמו אירופה או ארצות הברית, אנחנו תמיד מבקרים במוזיאונים הענקיים שבהם תערוכות אומנות או טבע, מדע או ארכיאולוגיה. ומה אצלנו? חופשת הסוכות היתה עיתוי מצוין לעלות לירושלים ולהגיע אל המוזיאון הגדול והחשוב בישראל- מוזיאון ישראל בגבעת רם. היו לנו קרוב לחמש שעות, ואחרי שקראנו שיש במקום יותר מחצי מליון פריטים, הבנו שאין סיכוי לראות את הכל, אפילו לא את הרוב , ובעזרת עיון באתר האינטרנט, וייעוץ סימפטי מאד של עובדות עמדות המודיעין, בחרנו את הפייבוריטים שבהם נרצה להתמקד.

בגדול החלוקה היא לשלושה חלקים- אגף הנוער (והכניסה בסוכות לילדים היתה חינמית), אגף התערוכות הקבועות, ואגף התערוכות המתחלפות.

 

מו2 (1)

על אגף הנוער וויתרנו מאחר והגענו שני מבוגרים (אם כי בסוף בכל זאת הצצנו שם, ועל כך בהמשך).

אם היינו באים עם ילדים בוודאי היינו משתלבים בפעילויות השונות שהיו באגף כמו סדנאות עפיפונים, סדנת מיחזור שבה הורים וילדיהם בנו כסאות וחפצים מעיתונים, סיורים לכל המשפחה, תחנות הפעלה על בעלי חיים, פעילות בספריה ששקקה ילדים, ועוד.

אנחנו התחלנו בחלק החיצוני של המוזיאון, כשהתחנה הראשונה היתה דגם של ירושליים כפי שהיתה בימי בית שני. מדובר בדגם ענק (כ1000מ"ר) שנבנה על פי מחקרו של פרופסור אבי יונה , ששיחזר את העיר לפי איך שתוארה במקורות ולפי שרידים ארכיאולוגים של העיר. הדבר המרשים ביותר הוא כמובן בית המקדש, שבו מבחינים מיד, ואחר כך גם שמים לב לפרטים הקטנים כמו האזורים השונים בעיר וסוגי המבנים, המתקנים הציבוריים, בארות המים, מבני הסוסים, הגגות והמדרגות, ומלאכת המחשבת של בניית החומות.

 

מו3 (1)

מסביב לדגם עמדו קבוצות תיירים על מדריכיהם בקבוצות השונות, וכך שמענו קבוצות ממזרח אירופה ליד קבוצה מברזיל, ומאחוריהם קבוצות נוספות, כולם מקשיבים להסברים ומצלמים.

התחנה השניה היתה באותו המתחם- היכל הספר. בתוך המבנה הכל כך מפורסם ואהוב, נמצאות מגילות קומראן, שחשיבותן מהדהדת מאז ועד היום. במקום אסור לצלם מפאת רגישות המוצגים שנשמרים בעדינות אין קץ, והן מוצגות בלב המבנה, בצורה מעגלית כמו ספר תורה עגול, כשמולן על הקיר הסברים רבים על כתר ארם צובא ותולדותיו. למעשה כל המבנה מבוסס על התוכן- כשהכיפה הלבנה היא בצורת מכסי הכדים שבתוכן נמצאו כמה מהמגילות, והפרוזדור הוא דמוי מערה מאותה סיבה. מרגש לראות מגילות בנות אלפיים שנה, שמקשרות בין דורות העם היהודי.

 

מו7

המעבר הוא חד מכמה אלפי שנים אחורנית, לשיא המודרניזציה, והוא התרחש כשהגענו לחדר המוקדש ל"ננו תנ"ך" – "ויהי ננו"- התנ"ך הזעיר ביותר בעולם. מדובר בשבב סיליקון מצופה זהב בגודל גרגר סוכר, שעליו נחרט התנ"ך כולו בטכניקת מיזעור מיוחדת (שמוסברת בסרט בן שבע דקות שמוקרן במקום).

 

מו15

נכנסנו למבנה הראשי של המוזיאון. קהל רב כבר היה שם, ונעזר בכל המתקנים של המקום- אוזניות עם סוג של אייפוד שבעזרתו ניתן לשמוע הסברים על כל דבר בהתאם למספר שמופיע לידו (ואפשר גם באמצעות אפליקציה), כסאות מתקפלים לנשיאה כדי לא להתעייף (והאמת, אחרי שהלכנו המון, שקלתי גם לקחת אחד כזה), מפות, ומי שרצה גם לאכול משהו יכל להכנס לאחת הקפיטריות שבמקום. יש גם מלתחה למי שכבד לו התיק ורוצה להשאיר  . הכיוון הראשון שלנו היתה תערוכת הקבע של הארכיאולוגיה. נאמר לנו שזה מעין MUST של מי שמבקר במוזיאון, ואכן המקום שקק חיים. עוד לפני שנכנסנו ממש לאולמות השונים (ויש שבעה!), עצרנו בתערוכה מיוחדת בשם "הון שלטון" – אוסף של מטבעות זהב עם דיוקנאות של קיסרים רומיים ובנות זוגם לאורך של 350 שנה. כשנכנסנו בדיוק היה שם מדריך (יש מגוון הדרכות שונות, שווה להתעניין במודיעין באיזה שעות ולהרשם לפי הרצון) שהסביר באנגלית לקהל מאזינים גדול על שווי המטבעות של פעם וכיצד ידעו למשל שהם לא מזוייפים. על הקירות ניתן היה לראות הסברים לדיוקנאות השונים- למשל כאלה שנועדו לפאר את השליט בסגנון "אני קיסר!", את אלה שהציגו דיוקנאות לוחמניים יותר, כאלה עם זקן או בלי (למשל כדרך ליצור דמיון בין שליטים שונים), נשים במטבעות שנועדו להראות את מקומה של האישה, וכמובן הסיסמאות שהוטבעו ונועדו ליצור תעמולה.

 

מו9

פנינו שמאלה מחדר המטבעות והגענו לשער הכניסה למחלקה הארכיאולוגית שכלל ארונות קבורה שונים. במחלקה יש שבעה אולמות, מלאים ומתפוצצים מרוב היסטוריה שמתחילה מכלים של מה שאנו מכנים "האדם הקדמון", תקופת האבן, צלמיות, כלים, שלדי בעלי חיים ואדם, התחלת תעשיית המתכת, אביזרי קודש שונים, תכשיטים, תקופת הברונזה, מבנים ושערים, תקופת הברזל, כתובות, התקופה ההלניסטית, התקופה הרומית, התקופות הביזנטית והמוסלמית הקדומה, הצלבנים לצד גלריות של תרבויות שכנות כמו מצרים, מסופוטמיה, עירק, הלבנט וטורקיה, ואיך אפשר בלי יוון? ,אוספים כמו כתב עברי קדום, מטבעות, מוצרי זכוכית, קשה לבחור לאן להסתכל קודם. נשארנו במחלקה הזו יותר ממחצית הזמן שרצינו להקדיש למוזיאון כולו, ועדיין היו כל כך הרבה דברים שלא הספקנו. נשארנו עם טעם של עוד, אבל רצינו לבדוק מחלקות נוספות במוזיאון.

 

מו4 (1)

(למעלה ולמטה- מבחר מהמיצגים השונים במחלקות הארכיאולוגיה השונות)

 

מו10

התערוכה הבאה בה ביקרנו היתה "ירושלים של פרטים". זוכרים סרטים כמו "צופן דה ו'ינצי " או "אוצר לאומי" שבהם הגיבורים נמצאים במקומות שכולנו מכירים אבל מוצאים פרטים קטנים שלא שמו לב אליהם קודם, ושמחביאים מאחוריהם סוד?

 

מו8

בתערוכה זו נתגלו סודות – מוטיבים ועיצובים שלא רואים בהתחלה- מאבן, קרמיקה, נחושת וברזל. ישנה התמונה הגדולה של המבנה, ואז הסבת תשומת הלב אל הפרטים הקטנים- ציור, חריטה, כיתוב, שמייצגים סמלים, אורח חיים ותרבות של דתות, לאומים ותרבויות שחיות באותו המקום. השיטוט בתערוכה הפך למעין משחק שבו אנו ניסינו לגלות את הפרטים הקטנים והופתענו שהם שם.

עוד תערוכה מעניינת שנכנסנו אליה באותה קומה היתה " מקצב החיים: לידה, חתונה ומוות" – השלבים בחיים בקהילות היהודיות השונות. כך ראינו למשל בגדי תינוקות לברית מילה ולהכרזת שם הבת, כרכרה להובלת מת, שמלות כלה, תכשיטים, ומה שהכי הרשים אותי – הינומה של כלה מקוצ'ין שהיא בעצם סוג של "חופה" קטנה שמולבשת על הראש של הכלה כך שרק חלקה התחתון נראה, ושאחר כך הופכת לפרוכת ליום הכיפורים לכלל הציבור.

 

מו13

עלינו לקומה העליונה, זו של התערוכות המתחלפות והמיוחדות. גולת הכותרת היא של האומן הסיני איי וייוויי (Ai Weiwei), שכולם סקרנים לראות את עבודת "גרעיני החמניות" שלו. מדובר באומן בעל מסרים חזקים, לפעמים פוליטיים , שסיבכו אותו בצרות עם השלטונות לא אחת, והוא יוצר מיצגים בכל גודל, כולל ענקים כמו מיצג גרעיני החמניות, שמורכב ממאות טונות של גרעיני חמניה שכולם עשויים מפורצלן ונצבעו ידנית. כדי שהמבקרים יוכלו גם לחוש את היצירה בלי להרוס אותה, יש בפינות המיצג קופסאות מיוחדות מלאות בגרעינים הללו שאפשר לגעת בהם (כמובן לא לקחת!).

 

מו5

(למעלה- מיצג הגרעינים, למטה השטיח)

 

מו12

מיצג מרשים נוסף של האמן הוא "מצע רך" שנועד למחות נגד משטרים טוטאליטרים באמצעות צילום של רצפת אריחים והפיכתה לשטיח רך, שבמבט מרחוק קשה להבין שהוא שטיח מאחר והוא נראה כמו רצפת שיש לכל דבר. רק כשמתקרבים או נוגעים מבינים. המבקרים במוזיאון חלצו נעליים או שמו כיסויים על הסוליות, ונהנו לדרוך שוב ושוב על השטיח ולחוש אותו, וזו היתה גם חגיגה לילדים שביקרו במקום.

על הקירות ניתן היה לראות מיצגים נוספים כמו "שטרי חוב" שיצר האומן לאחר שנאסר בתואנות שווא על קנס שהשלטון דורש ממנו, והעם התגייס עבורו ואסף את הכסף, וכן עצים ענקיים שעשויים ממתכת ונראים כעשויים עץ. ישנן גם עבודות קטנות יותר, כששווה לקרוא את ההסברים מאחוריהן.

עוד שתי תצוגות מעניינות שביקרנו בהן היו "סדר חדש באוסף העיצוב" שכללו פריטי וינטג' ונוסטלגיה לצד פריטים חדשים- מייצור המוני למוצרים יחודיים ועוד, כשהמבקרים יכולים להדליק ולכבות את התאורה על הפריטים ולקרוא את ההסברים שמופיעים ונעלמים על הלוח.

 

מו11

תצוגה צבעונית במיוחד היתה של "60 שנות עיצוב של דן ריזינגר"– המעצב שעיצב בצבעוניות רבה את הכרזות המפורסמות במדינה כמו של עיריית תל אביב, התאטרון הלאומי הבימה, צה"ל, אל על ועוד, לצד עיצובים פרטיים כמו כרטיסי ביקור או מחזיקי מפתחות כשבכל הפריטים ניתן לראות את השתקפות התרבות הישראלית והשינויים שחלו בה לאורך השנים.

 

בתחילת הפוסט הזכרתי שהגענו ללא ילדים ולכן מחלקת הנוער היתה פחות רלוונטית לנו, אבל בכל זאת הצצנו בה בגלל תערוכה מיוחדת בשם "כלבים וחתולים" (כשההטיה הברורה שלי היא לטובת החתולים כמובן).

 

מו14

המקום המה הורים וילדים שהיו עסוקים בפעילויות שונות, כולל בניית שלד של כלב או חתול, צפייה בשכיבה על הקרנות על התקרה, איורים וסיפורים שונים , פעילות פיזית כמו טיפוס על "בתי בעלי חיים" או מעבר מחדר לחדר דרך מעברים בקירות כמו בעלי חיים, דיבוב כלבים וחתולים ועוד.

סוף הביקור שלנו הוקדש לפסלים בחצר, כולל פסל ה"תפוח הנגוס" המשעשע, ופסל "אהבה" שכבר הפך לסמל מוכר ולכוכב בצילומי "סלפי" .

 

מו6

כאמור בילינו במוזיאון קרוב לחמש שעות, ועדיין היינו רוצים להספיק הרבה יותר ואנחנו מבטיחים לחזור שוב, הן למה שלא הספקנו בתערוכות הקבועות והן לתערוכות ולאלמנטים החדשים שנוספים, וששווה לעקוב אחריהם באתר המוזיאון.

ועכשיו, כשמגיעים ימי החורף, המקום מושלם לבילוי יום תרבותי ומהנה לכל המשפחה.