ארכיון

מי זה דופק בדלת?

דלת היא לא רק חלק של הדירה שמפריד בין חדרים. דלת היא גם יצירת מסגרת, יצירת פרטיות, חלל אישי, דלת שומרת ומגינה, ודלת היא גם אלמנט עיצובי שמשתלב בכל המראה של החדר והדירה.

בעבר דלתות היו "באות עם הדירה" וככה זה נשאר. בילדותי דלת היה משהו שבאמצע היו מדביקים שלט בסגנון "החדר של רינה" עם איזשהו שם תואר כמו "המדליקה" , ועוד כל מני שלטים קטנים שנגזרו מ"מעריב לנוער" בסגנון "פה גרה דיירת מגניבה" או "אין כניסה להורים" עם תמרור בהתאמה.

מאז עברו הרבה מים בנהרות העיצוב והיום בעלי דירות ויושבי החדרים כבר יודעים שיש לשים לב לכל הפרטים הקטנים כשמעצבים חדר, ושדלת הכניסה היא הדבר הראשון שרואים וצריך לתת לו את תשומת הלב הראויה וכאן נכנסות לתמונה דלתות פנים מעוצבות.

הדבר הראשון הוא כמובן הצבע, דלתות בהירות או כהות, באיזה מרקם. הדבר תלוי בסוג עיצוב הדירה, הצבעים השולטים בה והתחושה שכל הדלתות אמורות להעביר.

אחר כך ישנה גם הפונקציונליות כי אם מדובר בחדר שינה, הדלת אמורה להיות אטומה יותר מבחינת אפשרות המבט פנימה, מאשר דלת של חדר עבודה למשל, שבו אולי רוצים לדעת מי נמצא בחדר גם מבחוץ.

לשם כך אגב יש סוגי עיצובים שונים , מחלונות הצצה ועד זכוכיות בדרגות אטימות שונות. (טוב אגב גם להורים מודאגים שרוצים לדעת מה ילדים קטנים עושים בחדר המשחקים למשל).

נקודה נוספת שחשובה היא אטימות למים, כי כבר ראיתי המון דלתות עץ שהתחתית שלהם פשוט התפרקה בגלל חשיפה ללחות, וזה לא חייב להיות חדרי אמבט, מספיק שהדלתות נחשפות למי הספונג'ה שוב ושוב, והלחות נספגת.

המראה האלגנטי ביותר הוא בוודאי דלתות הזכוכית, שיש להן אווירה יותר קרירה , שוב , בדרגות שקיפות שונות.

אגב, מנקודת מבט אישית, במשך 19 שנים היתה לי חתולה בבית, שהתחביב שלה היה לשייף את הציפורניים על כל דבר חוץ מאשר צעצועים שנועדו למטרה הזו מההתחלה. התוצאה היתה שדלתות העץ של החדרים כולם זכו ל"קישוטים" בתחתיתם כשהיא הביעה את רצונה העז להכנס (או לצאת) מחדר.

אחרי שבוחרים את הדלתות , מגיע עולם רחב נוסף, עולם הפירזול שמאפשר לנו לבחור ידיות שונות, צורות נעילה שונות (כולל פטנטים שמאפשרים לדעת אם הדלת נעולה או לא, רק בהסתכלות), עיצובים שונים (ואני מתה על המראה של פעם, כולל אותו מקש בעל ראש אריה או חיה כלשהי) ועוד, שוב בהתאמה לנוחות של המשתמשים ולמראה הכללי.

כי בסופו של דבר הפרטים הקטנים הם העושים את הבית ולא יעזור חדר מעוצב על ידי המעצב של בית המלוכה הבריטי, אם הדבר הראשון שרואים, הדלת, מקלקלת את הרושם.

 

ויהי צל.

הרי לכם פרדוקס- נולדתי בברזיל, ארץ שטופת שמש , ארץ של ים וחול, ארץ שחומה שזופה. ואני? לבנה כמו קיר שהרגע סויד. בעצם, יש לי שני מצבים – בצל – לבנה, בשמש – אדומה, צלויה ומבעבעת.

לכן כשאני במקומות שטופי שמש, אני מיד ממהרת להתמרח בקרמים בדרגת הגנה גבוהה, ומשתדלת כמה שיותר למצוא צל. כל זה נכון לעכשיו כי בילדותי הטרנד היה "לא נשרפת, לא נהנית" והמדד להנאה בחוף הים בשבת היה מידת הכאבים של הכוויות ביום ראשון (וטונות של "לבן" לנסות להרגיע את הכאב).

היום יש הרבה יותר מודעות לנזקי השמש, וכולנו "חכמים בשמש" ויודעים להזהר. מצד שני, כולנו אוהבים להיות בחוץ, בתים עם חצרות ומרפסות הן יקר המציאות ואיך משלבים את שני הדברים?

התשובה היא צל – יצירת צל – על ידי פתרונות הצללה. אפשר על ידי כובעים, שמשיות או הצללות שונות. ואיך בוחרים את ההצללה הנכונה? קודם כל היעד- האם זה שטח שאמור להיות מוצל כל הזמן או רק חלק מהזמן (למשל בעונות מסוימות? ) – ואז מחליטים אם רוצים הצללה קבועה או הצללה לפי הצורך על ידי מתקן שאפשר לפתוח ולסגור לפי כמויות האור והצל. (כך שאפשר לדאוג לעציצים דורשי האור מצד אחד, ולדודה שבאה מלונדון לשמש הישראלית מהצד השני).

לא צריך גינה בשביל ליצור צל נעים לשהות שמאפשר הנאה מהאוויר החופשי, מספיקה מרפסת שרוב הזמן לא מנוצלת ואנו רוצים להפוך למקום בילוי נעים לכל המשפחה, ובאמצעות קירוי והצללה יהיה נוח לכל האורחים ובני הבית.

ויש כמובן את החורף – כמו שלא כיף לשבת בבית קפה שפתוח לגשמים ולרוחות , כך גם במרפסת הביתית , כי חבל שחצי מהשנה לא נוכל לנצל אותה, לא? סגירת חורף מאפשרת שימוש גם בימים קרים וסגריריים ואין יותר רומנטי מאשר לצפות בגשם באווירה חמימה ויבשה…

מה שנחמד בסגירות הללו, אם זה צל ואם זה לחורף, שאפשר לשלב גם עיצובים שונים, כך שהסוכך או המרקיזה למשל, יהוו חלק מעיצוב החדר ויתאימו לו, וגם יתנו תנאי תאורה לפי הרצון, כך שבמקום לשבת על מרפסת ולספוג מכת שמש ישר לעיניים , מה שיאלץ אותנו לאכול מהברביקיו עם משקפי שמש וכובע, אפשר לשבת רגועים, הקרניים המזיקות והלא נוחות רחוקות מאיתנו, וההנאה- מאה אחוז צמודה.

ונקודה על הקטנטנים – עורם של ילדים רגיש יותר, ומצד שני, הם פעלתנים ורוצים להשתולל, אז מה יותר מושלם ממרפסת או חצר מקורה ששומרת עליהם ומאפשרת להם להוציא אנרגיות? גם בבריכות שחיה וגני שעשועים כבר הבינו את הענין ויותר ויותר עיריות ומועצות מקומיות דואגות להצללה של מתקני השעשועים.

אז בואו נשמור על עצמנו ועל ילדינו ונשנן – צליה בשמש – אאוט, חכמים בשמש- תמיד!

פינת אוכל – פינה בלב.

לדודה שלי נולדו שלושה ילדים. היה לה שולחן עם חמישה מקומות. זה הספיק. אחר כך הילדים גדלו ונישאו, הביאו הביתה את בני הזוג החדשים ולאט לאט החלו גם הילדים להצטרף, ומ3 ילדים נולדו 13 נכדים. כשהמשפחה הגיעה להתארח אצל הדודה, כבר התחילו להאריך את השולחן בכל מני אמצעים ביזארים כמו הוספת שולחנות ושרפרפים (ותמיד מישהו קיבל את השרפרף של הפסנתר). עכשיו חלק מהנכדים כבר גדולים, יש להם בני זוג וילדים משלהם, שבט ענק נוצר, וכבר אין מספיק תוספות לשולחנות בשביל כולם.

(למעלה- שולחן במצב סגור, למטה אותו שולחן פתוח).

אצלי בבית לעומת זאת, כמו אצל הרבה אחרים, לא היתה שעת אוכל מוגדרת, ובני הבית פשוט לקחו לעצמם אוכל והלכו כל אחד לדרכו – אחד לחדרו, להסתגר שם עם המחשב ולאכול תוך כדי, אחת לאכול על הברכיים , אחד לאכול על שולחן הקפה בסלון מול הטלוויזיה.

מחקרים מראים שכדי שהמשפחה תהיה מגובשת, רצוי לאכול לפחות ארוחה אחת ביחד, כזו שמדברים בה ולא שקועים בטלפונים החכמים או בטלוויזיה. אבל איך אפשר ליצור דבר כזה בלי פינת אוכל מושקעת?

שולחן נוח, רחב ומזמין, כסאות שמתאימים לכל המידות והגדלים, עיצוב שמאפשר לכל אחד להגיע לכל מנה ושיהיה לו מספיק מקום (ראיתם פעם ילדים נלחמים עם המרפקים?), והכל לפי הטעם האישי, ושגם יתאים לשאר הריהוט בבית כמובן.

לא לכולם יש מספיק מקום בבית לשולחן גדול, ומה עושים כשבאים בני המשפחה המורחבת או האורחים? שולחן אוכל שנפתח הוא הפתרון הנוח ביותר, אבל הוא צריך להתאים בדיוק לדרישות.

אני תמיד מעדיפה ריהוט שייוצר בדיוק בשבילי ולפי הדרישות שלי ושל האפשרויות העומדות בפניי (כמה מקום יש לי? כמה תקציב יש לי? לאיזה שימוש בדיוק אני צריכה את הרהיט? וכך הלאה.). שלא לדבר על זה שפריט שמיוצר בדיוק לפי הדרישות שלי, גם יהיה שונה מכל מה שיש אצל חבריי, ולא ייראה כמו פס יצור של יצרן שוודי שאולי אני אוהבת את כדורי הבשר שלו אבל לגבי ריהוט הייתי מעדיפה קצת ייחוד.

כמובן שחשובה לי גם נוחות הפתיחה, בעיקר עם מניקור מטופח…, משהו שלא צריך להפעיל כוח פיזי, שגם דודתי המבוגרת תוכל לפתוח בקלות כדי לארח את ילדיה, נכדיה וניניה, ובעיקר- שהגבולות יהיו אחידים כדי שקערה שתעמוד בדיוק בחלק המחובר, גם תעמוד ישר…

ומה עוד? כמובן שחומרי הגלם צריכים להיות טובים, כדי שלא שבוע אחרי הקניה העץ כבר יתנפח, יתגלו בו פגמים והלך הכסף והריהוט…ויש להתחשב גם בבני הבית הקטנים יותר, כשפינות חדות יכולות לסכן אותם למשל.

בתוכניות העיצוב רואים איך משפחה בת מזל מקבלת עיצוב מיוחד לפי הבית שלה וטעמה , וכיף לדעת שגם הציבור הרחב, בלי תוכנית טלוויזיה וצוות צילום, יכול לקבל בדיוק את מה שהוא צריך, ויותר מזה- את מה שהוא רוצה.

(ואיזה כיף לראות את הנכד מכין שיעורים על שולחן האוכל הרחב למשל….)