ארכיון תגים | פסטה

סיציליאנו – הצעה שאי אפשר לסרב לה. (כשר)

את סיציליה הקטנה הביא לראש פינה אוסבלדו קוסטא, סיציליאני אסלי, שהחליט להביא לישראל את הפיצריה השכונתית שלו ואת הטעמים המיוחדים שהכיר מהבית. ההצלחה של הפיצריה גרמה לו לרצות להפיץ את הבשורה ברחבי הארץ, וסניפים נוספים קמו – בחולון, קריית אונו, תל אביב ובקרוב גם בחיפה, רמת השרון, מתחם שרונה החדש בתל אביב, מודיעין והסניף החדש שכבר נפתח – ברעננה, אליו הוזמנתי לטעום מהם טעמי סיציליה.

וכאמור, זו הצעה שאי אפשר לסרב לה (לקרוא במבטא איטלקי תוך ליטוף הלחי עם החלק החיצוני של האצבעות).

בשעת ביקורנו כל הסועדים שהיו במסעדה היו משפחות עם ילדים, כשהילדים קיבלו בנתיים דפי ציור וצבעים להעביר את הזמן עד שהמנות מגיעות. אנו ישבנו במפלס העליון מתוך שניים ויש גם אפשרות לשבת בחוץ תחת שמשיות.

עד שהגיעו המנות שלנו בחנתי את התפריט ומצאתי שהמחירים סבירים מאד- פיצות שמגיעות בשתי מידות- לארג' ואקסטרה לארג', החל מ49 שקלים לפיצה לארג' מרגריטה קלאסיקו, ועד ל73 שקלים לפיצה אקסטרה לארג' עם תוספות מיוחדות.

קיבלנו לטעימות מגוון רחב של פיצות – פיצה מרגריטה קלאסית עבור הילדים, פיצה ביאנקה- עם רוטב שמנת אלפרדו, מוצרלה, בצל סגול, פטריות מוקפצות או בטטה אפויה (אנחנו קיבלנו חצי חצי), ופיצה ארבע העונות – עם רוטב עגבניות איטלקי, מוצרלה, גבינה בולגרית, פטריות, זיתי קלמטה ובצל סגול.

היה קשה לבחור מבין הפיצות כי האמת, כולן היו מצוינות – הבצק היה דק ופריך (אבל לא הגיע לרמה של "קרקר" כמו שכבר קרה לי במקומות אחרים), הרטבים היו טריים וזה ניכר והתוספות היו מגוונות. המגשים חוסלו כולם – גם על ידי המבוגרים וגם על ידי הילדים שנכחו במקום.

גם ממגוון הסלטים קיבלנו שלושה סוגים- סלט קיסר (29 שקלים  – לבבות חסה, בצל סגול, קרוטוני הבית, פרמז'ן ורוטב קיסר  ). יש אופציה לתוספת אנשובי בחמישה שקלים, אנחנו קיבלנו בלי וחבל כי אני מאד אוהבת שילוב של אנשובי בסלט הזה, וגם לאנשים שאינם חובבי אנשובי, אני ממליצה לנסות כי איכשהו בסלט קיסר זה יוצא לגמרי אחרת. מבין שלושת הסלטים שטעמנו, זה היה הסלט שכולנו הכי אהבנו.

שני הסלטים הנוספים שקיבלנו היו סלט איכרים פנצנלה – פלפלים שונים, עגבניות, מלפפונים, זיתים שחורים, שני סוגי בצלים, צלפים, נענע , פטרוזיליה, כוסברה, קרוטוני הבית , גבינה בולגרית, צנון ורוטב פנצנלה (35 שקלים) וסלט קפרזה – לבבות סה, עגבניות, בצל סגול קלוי, בזיליקום, בצל ירוק, כדורי מוצרלה, בלסמי ושמן זית (33 שקלים) היו נחמדים- הירקות היו טריים ובעיקר השקיטו את המצפון שלנו על הפחמימות שכבר אכלנו ועל מה שעוד עתיד לבוא. הסלטים הגיעו אגב עם פרוסות לחם שום קלוי קלות.

ומה עתיד היה לבוא?

לפני המנות הבאות הגיעו ככה על הדרך מקלות פרמזן פציחות ככה בשביל הנשנוש ואז הגיעו הפסטות.

מגוון גדול של פסטות לבחירה (פנה, פטוצ'לה, ניוקי, רביולי שונים וכו') שבאות כמובן עם רטבים לבחירה ומילויים לבחירה. מחירי הפסטות נעים בין 30 שקלים לפסטה פומדורו (עם רוטב עגבניות איטלקי  עשיר שבושל מספר שעות) ועד 35 שקלים למגוון רחב של רטבים ופסטות עם תוספות שונות.

אנחנו טעמנו רביולי פטריות בשני רטבים שונים – אחד עם עגבניות מיובשות, זיתי קלמטה, בזיליקום וגבינה בולגרית ("מאפיוזו סיציליאנו"), אחד עם פטריות אבל עם רוטב מלנזנה (רוטב עגבניות עם חציל קלוי, שום, מוצרלה מגורדת ובזיליקום, רביולי ריקוטה עם שמנת פסטו ורביולי "דה לה מארה" – רביולי ממולא בטונה עם רוטב עגבניות , זיתים שחורים, שום ובזיליקום. מבין הארבעה- הראשון עם העגבניות המיובשות היה פיקנטי-חרפרף, הטונה זכה לפחות אהדה, אולי בגלל הטעם הדומיננטי של טונה, ובסופו של דבר, האהוב ביותר היה זה עם פטריות היער ורוטב המלנזנה שהיה עשיר ומתובל אבל לא יותר מדי.

האם ניתן לעובדה שאכלנו פיצות, לחם שום, פסטות, מקלות פרמז'ן וסלטים לעצור אותנו מלאכול קינוח? הלו? אז זהו, אף אחד לא התנגד לקינוח המיוחד של המקום- "פיצה מתוקה" (19 שקלים) לסוג של שטרודל (כי למרות השם "פיצה" מדובר במשהו מגולגל ולא שטוח) עשוי מבצק פיצה, שממולא בדברים טובים ונאפה בתנור, ואז מוגש בחתיכות. יש כמה סוגי מילוי – שוקולד פררו רושר, שוקולד מרשמלו, חלבה ובננות. בהתחלה טעמנו אחד רק של שוקולד, והוא היה הפחות מוצלח מבין האחרים כי המתיקות של השוקולד לא הספיקה להמתיק את הבצק (שהוא כאמור בצק פיצה לא ממותק) ונוצרה תחושה של "פרוסה עם שוקולד". לעומת זאת החלבה היתה שיחוק ענק והמנה הפכה לממתק חמים וגם הצירוף של שוקולד עם מרשמלו רך ונמס, בתוך בצק יצא פרפרזה על ה"סמורס" האמריקאי והיה מאד מוצלח.

(בתמונה מימין שף אור קרבלניק)

את המנות בסניף רעננה מכין השף הרשתי אור קרבלניק והוא מתגאה בכך שהרטבים נעשים במקום מעגבניות טריות, הגבינה היא מאה אחוז מוצרלה, הפסטות מגיעות ממיטב היצרנים האיטלקיים, והרביולי הוא טרי. כמובן שגם הקמח וגם התנור עם אבני השמוט שלו הובאו מאיטליה כדי לשמור על האותנטיות המירבית.

כל הכלים במסעדה הם מתכלים, כל הרהיטים והעיצוב הם ממוחזרים (שווה לשים לב לשולחנות שעשויים מדלתות ישנות), וכל האופנועים למשלוחים הם חשמליים ושומרים על הסביבה.

המסעדה כשרה

כתובת האתר – http://www.siciliano.co.il/

כי בכחול העולם טוב יותר.

בשנות השמונים הייתי טינג'רית צעירה, כשהדרדסים פלשו לחיי. נכון, זה היה מיועד לילדים אבל זה היה כל כך חמוד, שכולנו אימצנו את הדמויות הכחולות (ואגב, חידה לסוף- מישהו יודע מה גובהו של דרדס?). בשידורי "הטלוויזיה הכללית" נשמעה מנגינת פתיחה וציפי שביט פתחה ב"רחוק רחוק מכאן, בכפר נסתר קטן, חיים הדרדסים, כחולים וחמודים".

היו דמויות רבות של דרדסים, כל אחד ותכונותיו. הפיבוריטים שלי היו כמובן דרדסית (הדמות הנשית היחידה ולכן גם היפה של הכפר), רגזני (פולני קלאסי ששונא כל דבר), והאמת, גם חתחתול, החתול המצולק של גרגמל (טוב, מתה על חתולים בכל מקרה). קונדסון עלה לי על העצבים ואני מניחה שגם שאר הדרדסים לא ממש סימפטו אותו . (תהייה, אם הדרדסים היו חונקים את קונדסון, איזה צבע הוא היה מקבל?).

בכל מקרה, הדרדסים נעלמו לטובת "קטקטים" ואחריהם כל מני יצורים דיגיטלים לא ברורים ואנחנו גדלנו. ב"שופרסל" החליטו שהדרדסים ראויים לתחייה מחדש ועשו ליין שלם של מוצרים של מותג "שופרסל" עם דמויות הדרדסים, ומה שעוד יותר נחמד, גם הערות קטנות שקורצות לנוסטלגיה של ההורים , בסגנון "ללא התערבות גרגמל" (ללא תוספת חומרים משמרים וצבעי מאכל) ו"הקינוח שרגזני הכי שונא לחלוק" (לדוגמא, על העוגות האישיות). (וראיתם את האזהרה מאחור  – "לשמור הרחק מהשג ידו של גרגמל"?). הורג.

ולמוצרים עצמם-

הספגטי –טוב, כבר התנסיתי לא אחת בספגטי ובפסטות של שופרסל, מדובר בפסטה איכותית, מתבשלת היטב, כל מה שאפשר לבקש מפסטה. היתרון של הפסטה ושל שאר מוצרי שופרסל המותג, הוא שהם נותנים את אותה איכות של המתחרים אבל במחיר אטרקטיבי יותר.

הקורנפלקס – קודם כל אהבתי את הצעות האכילה השונות מפיהם של דרדסים שונים. מעבר לזה גם כאן מדובר על מוצר שלא נופל מהמתחרה. מאחר ואין לי ילדים קטנים, חמסתי אותו למשרד, להכין לי בשעות הבוקר או סתם כשבא לי לנשנש.

העוגות האישיות – הפיבוריט שלי מבין ארבעת המוצרים .בעבר כבר סיפרתי כמה שאני והמשפחה שלי אהבנו את העוגות האלה, הן פשוט טעימות, רכות, מספקות את המגע של המתיקות הביתית (מה שלא קורה הרבה במוצרים תעשייתים) ומאפשרות שליטה על כמויות. מה שחשוב, בהתחלה שמתי אותן במזווה והן פשוט נמסו מהחום של הבית, אז העברתי למקרר, וכך אפשר היה לאכול בלי להתלכלך וגם לטעמי זה יותר טעים קר.

תרכיז פטל- טוב, פה באמת נחוצים ילדים כי בתור מבוגרת אני לא אוהבת תרכיזים, בעיקר כאלה שמכילים סוכר. אני תמיד אעדיף מיץ פירות טבעיים או פשוט לשתות מים. אני מניחה שאני לא קהל היעד של המוצר.

כאמור ראיתי בשופרסל המון מוצרים עם דמויות הדרדסים, ואני שמחה שדור חדש של ילדים יתוודע ליצורים החמודים האלה, ולתמימות של העלילה. בשופרסל ראיתי גם את השלט הזה עם המבצע –

והתשובה לחידה- גובהו של דרדס הוא כגובה שלושה תפוחים מונחים זה על גבי זה, ראו תמונה.

קקאו שאוהב ילדים.

ילדים בבתי קפה ומסעדות יכול להיות כיף. יכול להיות גם סיוט. ילד משועמם שלא כיף לו יכול להרוס את הבילוי להוריו ולכל סביבתו. מצד שני, אנשים רבים אוהבים לצאת עם ילדיהם לבתי קפה ומסעדות, ולכן ישנן מסעדות רבות שמקדישות תשומת לב מיוחדת לקהל הצעיר ומכינות תפריטי ילדים מיוחדים.

רשת "קפה קקאו" השיקה תפריט ילדים מורחב (7 מנות שונות במגוון רחב) והזמינה אותי לטעום. אמנם אין לי ילדים בגיל הזה (ונכדים עדיין אין) אז התעלקתי על ילדים של אחרים, וביחד טעמנו את המנות.

הסניף שהוזמנתי אליו, סניף רוטשילד בתל אביב הוא כשר חלבי ולכן היו בו, כמו בשאר הסניפים הכשרים, רק את חמשת הארוחות שאינן בשריות, כך שאין לי דעה על מנות השניצלונים עם הצ'יפס, והקיד בורגר שמוגשים בסניפים שאינם כשרים.

כבר כשהתיישבנו קיבלו הילדים פלייסמט שכולל בצד אחד את תפריט הארוחות כולל תמונות מדוייקות, כך שיכלו לבחור בדיוק מה שהם רוצים, ובצד השני שלו כפי שאפשר לראות בתמונות – סוגי ציורי צביעה וחידות שונות, וכן כוס עם טושים שונים. ביקשנו להתנסות בכל חמשת הארוחות המוגשות בסניף והמלצרית חקרה את הילדים בדבר בחירתם לגבי שתיה קלה (שוקו או מיץ תפוזים בארוחת הבוקר, ומיץ בשאר הארוחות), ולגבי אופן עשיית הביצה. היא גם שאלה לגבי סוג הרוטב המבוקש עם מנת הפסטה שכלולה באחת הארוחות. פה אנחנו המבוגרים התערבנו והנחנו שהילדים לא יצליחו לחסל הכל, ולכן ביקשנו שאת הפסטה יגישו עם רוטב למבוגרים – שמנת פטריות. השאלה האחרונה היתה לגבי תוספות רצויות על הפיצה, ונבחרו זיתים ירוקים ותירס.

השתיה הגיעה ראשונה, בכוסות פלסטיק, כשכוס נוספת נושאת את הקרח בנפרד. הגשה מצוינת מכיוון שיש ילדים שיימנעו מהשתיה רק בגלל שיש בה קרח וכאן יש אפשרות בחירה.

הארוחה הראשונה שהגיעה היתה "ארוחת בוקר טוב ילדים" שכללה ביצה לבחירה (חביתה, מקושקשת, עין), מקלוני ירקות טריים , גבינה לבנה, גבינה צהובה, ג'בטינה ושתיה. במנה שהוגשה לנו לא היתה ריבה, כנראה התפספס. הילדים נגסו מכל הארוחה ובסוף התמקדו בעיקר במקלוני הירקות. לילד בן הארבע הארוחה היתה בדיוק בגודל המתאים, לילדים קצת יותר גדולים אולי רצוי להוסיף עוד משהו. (הארוחות מוגדרות עד גיל שמונה, אין לי מושג אם למבוגרים יותר "מותר" להזמין גם אם כי נראה לי שלפי חביבות הצוות לא צריכה להיות בעיה).

אני חייבת לציין את מיץ התפוזים שהיה טרי מאד ועסיסי ולא תעשייתי כמו שיש בדרך כלל בארוחות ילדים.

הארוחה השניה שהגיעה היתה "טוסטונים עמק". בתפריט כתוב "טוסטונים עם גבינת עמק, מקלוני ירקות טריים, זיתים, קטשופ , שתיה וכדור גלידה" . (את הגלידה השארנו לסוף). במנה שהוגשה לנו לא היו הזיתים אבל לא שמנו לב. הטוסטונים הם מנה קטנה וחמודה, מתאימה אף היא לילדים הקטנים יותר.

שתי הארוחות הבאות היו גדולות יותר וממלאות יותר (למרות שכל הארוחות באותו מחיר) ואף כמבוגרים היה לנו קשה לסיים אותן (לפחות לנשים שבחבורה) ולדעתי שתי הארוחות האלו יכולות להספיק לשני ילדים קטנים –

ארוחת פסטה "במבינו" הגיעה אלינו, (פנה/ספגטי ברטבים: עגבניות, שמנת פטריות, פרמז'ן, שתיה וכדור גלידה). כמו שביקשנו קיבלנו קערה מאד נדיבה של פסטה (הביאו פנה, לא שאלו איזה משתי הפסטות אבל כנראה פנה הולך יותר טוב עם מבוגרים ועם שמנת פטריות). גם כאן התפספסה קערית הפרמז'ן שנראית בתמונה בתפריט אבל אולי זה כי בחרנו כאמור רוטב אחר ולא את רוטב העגבניות המקורי. הפסטה היתה מעדן, דחפנו את הפיצה (המנה הבאה) לכיוון הילדים וטרפנו בעצמנו את הפסטה. מנה משביעה גם למבוגר (או לפחות לאישה מבוגרת).

הפיצה כאמור היתה הבאה בתור, "פיצה ביתית עם רוטב עגבניות וגבינת מוצרלה עם תוספת אחת לבחירה- תירס/זיתים/פטריות, עם שתיה וכדור גלידה". גם פה הגיעה פיצה עשירה, שהצליחה מאד אצל הילדים.

ואז הגיע הקינוח. המנה המתוקה של ארוחות הילדים נקראת "וופלון בלגי" והיא מוגדרת ככוללת ,וופל בלגי, קצפת, רוטב שוקולד ופירורי מקופלת". בתמונה של התפריט רואים גם גלידה וסוכריות אבל בפירוט זה לא מופיע. בגלל שאנחנו אכלנו חמש ארוחות ילדים, ששלוש מהן כוללות גלידה, קיבלנו את הגלידה ביחד עם הוופל. כשהוופל הגיע כולנו הסכמנו שהוא יכול לשמש מנת קינוח יפה מאד לשני מבוגרים שרוצים משהו מתוק וטעים. ילדים בחיים לא יתגברו על כמות הקצפת הענקית שהיתה בתוך כוס (אותה ניכסתי לעצמי ובקושי נתתי לאחרים כפית בתואנה של "קחו את הגלידה, תשאירו אותי עם הקצפת". קערית עם שוקולד מומס נשפכה בידינו קצת על הוופל והרבה ישירות לתוך הפה. הילדים נשנשו בעיקר קודם כל את פירורי המקופלת ואחר כך התמקדו בוופל. מנה כזו רצוי לא לתת לילדים שמצפים מהם ללכת לישון שעתיים אחר כך…

פונקנו במקביל גם בקפה למבוגרים בכוס גדולה ומעוטרת.

חשוב לי לציין – בתמונות ליד המנות יש צעצועים קטנים, אבל נראה לי שהם לקישוט בלבד מכיוון שהם לא כלולים בארוחה (בניגוד נניח לרשתות המבורגרים שמצרפים מתנות קטנות).

בסך הכל הילדים התמלאו, המבוגרים גם (ונראה לי שבעיקר מנת הוופל תהיה תירוץ מצוין להורים להזמין "בשביל הילדים" ולבנות על זה שילד לא יכול לסיים את זה בעצמו..). המנות מורכבות מהטעמים שילדים אוהבים, המבחר גדול והמחיר אטרקטיבי מאד- 29.90 שקלים לארוחה, מחיר שהופך את כל העניין למשתלם מאד.

רשת בתי הקפה "קקאו" מונה למעלה מ30 סניפים, חלקם, כמו הסניף שברוטשילד- כשרים, הפריסה היא ארצית במיקומים מצויינים.

לאתר הרשת – www.kakao.co.il

שבועות של פסטה.

"אהבה ונישואין" הולכים ביחד, כך אומר השיר, וגם בין פסטות למוצרי חלב יש שידוך מצוין שהופך מנות לקלילות מצד אחד, מהירות מצד שני וגם טעימות מכל הצדדים.
התכנסנו חבורת בלוגרים רעשנית במיוחד, ב"מבשלים חוויה " עם שף יניב פרטוש, כדי לבדוק איך אפשר לשלב בכמה שיותר קומבינציות – פסטות "ברילה" עם מוצרי חלב באופן שיתאים לארוחת שבועות מוצלחת, טעימה וקלה להכנה.


(בתמונה מימין -שף יניב, בתמונה משמאל -דוגמן ידיים -ששת)
כדי להכניס ענין לכל העסק, שף יניב חילק אותנו לשתי קבוצות והטיל משימות – כל קבוצה צריכה להכין שלושה סוגי סלטים המשלבים מוצרי חלב ופסטות, מנת דג אחת, ( הארוחה היתה כשרה ולכן חלבית בלבד), מנת פחמימה אחת ומנת קינוח.
הסינרים נחגרו, הסכינים נשלפו, והבלוגרים – חמושים במיטב מתכוניהם וכמובן לא מניחים לרגע את המצלמה, מתחילים לחגוג.
רוב המתכונים שהוכנו , הוכנו על ידי אילתור והחלטות של הרגע מה רוצים להכניס במתכון או מה לא, ושינויים בדרך.

(בתמונות- קצת מחומרי הגלם שעמדו לרשותינו).

מלבד הכנת המנות, שף יניב גם הדגים כיצד לפלט דגים, וטיפים על איך למלא קנלוני בדרך הנוחה ביותר (כמובן אחרי הכנת שק זילוף כמו שצריך).
השולחן התמלא במהירות במנות רבות – סלטים צבעוניים של פסטות, גבינות וירקות (ואיזה כיף שהשף אהב את הצעתי להוסיף לסלט שהכנתי המון, אבל המון כוסברה…).
בין המנות הרבות הוכנו –
סלט קוסקוס וגבינות, פורלים ברוטב רטטוי על מצע פטוצ'יני (איטלקי אסלי הישר ממטבחו של ג'אקומו שגם הסביר לנו איזה רוטב הולך עם איזה סוג של פסטה), פטוצ'יני ברוטב שמנת ולימון, סלט קפרזה, דגים מבושלים ברוטב, מגדלי חצילים עם גבינות, פסטה ברוטב שמנת קישואים, וקינוח קנלוני ממולא בגבינות , מכוסה בשוקולד לבן ואפוי בתנור, יחד עם מעדן גבינה ושמנת חמוצה ומתוקה ששימרית אילתרה ככה על הדרך,ועם כל הגבינות שנשארו עוד נוצר מגש גבינות חגיגי. בנפרד אני מציינת את הפיבוריט שלי – סלט "קוגל" מהיר של ששת ומאיר, שהזכיר לי את הבית הפולני שלי והכיל פסטה ברילה מסוג פפרדלה, שבושלה ועורבבה עם בטטה שנצלתה אחרי שתובלה בשמן זית ומלח גס ונאפתה 20 דקות בתנור, וגם קינמון, סוכר, תפוחים קצוצים וחמוציות. אני תרמתי את חלקי הצנוע בהכנת סלט שכלל הרבה ירקות , כאמור כוסברה בשפע, גבינת פטה ואטריות "פפיון" כתומות (בטעם דלעת), ביחד עם שמן זית, חומץ בלסמי ומלח גס.
שף יניב ציין שבדרך כלל הוא רגיל שאחרי שמבשלים מתנפלים עם מזלגות ואילו אנו מתנפלים עם מצלמות… טוב, ככה זה בלוגרים.
בתמונות ניתן לראות את הבלוגרים בעבודה, את שף יניב וכאמור מבחר מהמנות המדהימות שיצאו בסוף הערב.


(מימין למעלה- הסלט שאני הכנתי!!)


(משמאל למטה- סלט בסגנון קוגל).

פסטה ללא ספק היא האוכל האולטימטיבי של ילדים, וגם מבוגרים נהנים ממנה בשלל רב של סגנונות, אפשרויות, טעמים ודרכי הכנה וכאמור לחגיגות החלב ולארוחות החלביות של שבועות, אין כמו השילוב של פסטה ומוצרי חלב.

את מתכוני הבלוגרים המלאים אפשר למצוא בבלוגים של עמיתי, אני מעדיפה לצרף שני מתכונים שאהובים עלי על בסיס פסטה "ברילה" – אחד הוא ה"קוגל" הקלאסי, זה שנזכרתי בו בעקבות הסלט שהוכן בסדנא, והשניה – לזניה קלאסית, שופעת ונדיבה, מתכון שלמדתי בנעורי (הרחוקים) בשיעורי "כלכלת בית".

קוגל – פשטידת אטריות קלאסית.
המצרכים:
400 גרם איטריות דקיקות "ברילה"
1/3 כוס שמן (או אפילו פחות לפי הצורך)
1 כוס סוכר
6 ביצים
מלח לפי הטעם
פלפל שחור גרוס טרי – לפי הטעם ורצוי הרבה, לא לפחד!!!

חשוב להשתמש בקערה חסינת חום מכיוון שהיא הולכת להכיל קרמל רותח.
אופן ההכנה:
1. מבשלים את האטריות ומוציאים לקערה רחבה
2. יוצקים את השמן למחבת בינונית, מוסיפים את הסוכר ובוחשים עד שנוצר קרמל.
3. יוצקים את הקרמל הלוהט על האטריות ומערבבים במהירות. זהירות – זה מתיז!
4. מתבלים במלח ובהרבה פלפל שחור.
5. מוסיפים את הביצים ובוחשים במהירות לפני שיתגבשו
6. שמים בתבנית מצופה בנייר אפיה ואופים בתנור שחומם מראש בחום של 150 מעלות כשעה וחצי.

לזניה
המצרכים –
חבילת דפי לזניה "ברילה" שלא דורשים בישול מוקדם
2 קופסאות רסק עגבניות
1/2 כוס מים
2 שיני שום כתוש
1 כפית מלח
1/2 כפית פלפל
1 כפית אורגנו או יותר , לפי הטעם
1 בצל קצוץ
2 ביצים
2 גביעי קוטג'
כמה פרוסות גבינה צהובה או במצב מגורר.

אופן ההכנה:
1. משטחים בתבנית שכבת אטריות לזניה.
2. מערבבים את כל חומרי המילוי חוץ מהגבינה הצהובה.
3. שופכים חצי מהתערובת לתבנית מעל לאטריות.
4. מכסים בגבינה צהובה
5. חוזרים על התהליך שוב מההתחלה ויוצרים שכבות נוספות.
6. מסיימים בשכבת גבינה צהובה וזורים אורגנו.
7. אופים בחום בינוני כ25 דקות בתנור שחומם מראש.
הערות: א. מי שמפחד שהאיטריות לא יהיו רכות מספיק יכול לחלוט אותם לכמה שניות במים חמים.
ב. אני אוהבת יותר בצל כדי שיהיה לי קראנץ' בזמן האכילה וטיפה חריפות.
ג. אפשר להכין במנות אישיות בתבניות חסינות אש.

בתמונות- מצד ימין קוגל, מצד שני לזניה. שניהם הוכנו וצולמו על ידי!!


ועל "מבשלים חוויה- מרכז פרתם" – המקום מארח סדנאות וימי גיבוש עסקיים ומספק חוויה מבשלנים חובבים ועד מאסטרים. – כתובת האתר : http://www.mevashlim.co.il

על "ברילה" – http://www.barilla.co.il/

רוסטיקו מציגה – סרדיניה!!!

בדרך כלל כשמבקרים באיטליה, הכיוון המקובל הוא רומא, או טוסקנה או האגמים. מי שמבקר בסרדיניה מגלה עולם שונה לחלוטין, הן מבחינת הנוף והאווירה, והן מבחינה קולינרית, מכיוון שבאזור סרדיניה יש מוצרי מזון מיוחדים שפחות מוכרים לקהל הישראלי (כמו בוטרגו, פקורינו סרדו, קרסאו ועוד). סרדיניה היא אי שעליו מתגוררים מליון וחצי תושבים, ושלוש מליון כבשים, מה שהופך אותה לממלכה של מוצרי חלב כבשים וגבינות. מזג האוויר החייכני והחופים הלבנים והארוכים הופכים אותה לאתר תיירות משגשג ופופולארי.
מסעדת רוסטיקו (בשני סניפיה- ברוטשילד 15 ובבזל 42, שתיהן בתל אביב) משתפת פעולה השבוע (בין ה22 לאפריל לבין ה27) עם לשכת המסחר והתעשייה האיטלקית וכן שגרירות איטליה, ומקיימת שבוע של סרדיניה, עם מנות מסורתיות שעברו התאמה לישראל, והכל בניצוחו של השף הסרדי רוברטו מולו.
לפני כשנתיים ביקרתי ב"רוסטיקו" במסגרת פסטיבל הלימונים שנערך אז (http://cafe.mouse.co.il/post/2447103/) . אני אוהבת את הגיוון שבמסגרתו ניתן כל פעם לשוב לאותה מסעדה ולטעום דברים שונים לחלוטין, בעיקר דברים לא מוכרים.
כמובן שבמקביל מוגשות גם המנות הרגילות והאהובות של המסעדה.


(בתמונה מצד ימין- הברוסקטה)

הוזמנתי להתנסות איפה בטעמים של סרדיניה וזה מה שהיה שם:
ראשית – שלושת המנות שיוגשו במסגרת הפסטיבל :
ברוסטקה סרדיניה – לחם קלוי עם שום, עגבניה, ביצה רכה, אנשובי וצלפים (45 שקלים בתפריט) – מנת פתיחה נעימה, מליחות עדינה. וויתרתי על הנימוס ואכלתי בידיים. מלצר אדיב הביא לי מיד מגבון לח כך שהכל היה נוח ונעים.
פיצה מרינרה- פיצה ללא גבינות, עם עגבניות טריות, אנשובי ורוטב פטרוזיליה פיקנטי (62 שקלים) – הבצק דק ופריך, האנשובי דומיננטי.
הפסטה השחורה, המנה השלישית בתפריט היתה המנה המנצחת מבין השלוש בפה אחד ברחבי השולחן – פסטה שחורה מדיו של דיונון, עם שרימפס , קלמארי, ווגולי ומולים ברוטב יין לבן וחמאה (79 שקלים בתפריט). הפסטה היתה מצוינת, הייתי שמחה לקבל אותה גם בלי קשר לפירות הים.


(בתמונות, הפיצה והפסטה).

במקביל לשלוש המנות של הפסטיבל, זכינו לטעום מאכלים מיוחדים שהביאו איתם חברי המשלחת מסרדיניה כמו לחם "קרסאו" שהוא יותר סוג של קרקר, שהוגש עם שמן זית ועם הסיפור שמאחוריו על כך שבסרדיניה חיים שני סוגי בעלי מלאכה – במרכז האי חיים רועי הצאן ובחופים הדייגים, וכשרועי הצאן רוצים לצאת לנסיעות ארוכות בלב האי , הם היו זקוקים ללחם שנשמר פריך ומכאן ה"קרסאו". עוד קיבלנו לטעום צירופים שונים של בשר טלה ותפוחי אדמה, פסטו פרגולה עם פקורינו, פסטה מיוחדת בשם אוריגיטס ברוטב עגבניות, מאפי גבינות קלילים ועוד. לסיום איך אפשר בלי פלטת גבינות מקוריות בדרגות חריפות שונות, ולשם הקינוח – עוגיות שקדים ביתיות מקושטות בטעמים שונים שבמקור משמשות כעוגיות חתונה ונעשות בעבודת יד.

(בתמונה עומד משמאל – שף רוברטו מולו).

את הארוחה ליוו שני יינות סרדיניים – קאנונו טמפלום 2008 (אדום) וורמנטינו די גלורה גמלאיי 2010 (שאני העדפתי, ואם לא הייתי צריכה לנהוג הייתי מחסלת הרבה יותר ממה שהרשתי לעצמי).

כאמור המנות המיוחדות בניחוח סרדיניה מוגשות השבוע, החל מהיום ועד שבת.

לאתר של "רוסטיקו" – http://www.rustico.co.il/
לדף הפייסבוק של פסטיבל סרדיניה- https://www.facebook.com/rusticoitaly/app_208195102528120

נ.ב.השף רוברטו מולו, יבשל עם השף של רוסטיקו, שוהם זיו, ביום רביעי בסניף בזל וביום חמישי בסניף רוטשילד- בכל אחד מהימים יתווספו עוד ספיישלים לתפריט

מנטינה- פנינה נתנייתית..


כשאנשים מנתניה והסביבה רוצים לצאת לארוחה טובה, הנטיה היא לנסוע לתל אביב. הבעיה היא שזה כולל גם פקקים, בעיית חניה, תורים במסעדות ש"נחשבות" ולפעמים גם יחס לא מי יודע מה במסעדות שחושבות שאם הן ממוקמות בתל אביב אז אפשר להתעלל בלקוחות. וכל זה ,כשבנתניה, ממש ליד הבית, יש מסעדה שמספקת אווירה נעימה, שירות טוב, מגוון מנות לכל הטעמים ונוחה מבחינת הגעה וחניה.

אבל אני מתחילה מהסוף – אז ההתחלה היא שהוזמנתי להתנסות בתפריט המתחדש של "מנטינה"- שממוקמת במתחם "טיב טעם" בצמוד ל"איקאה" (פולג). גישה קלה, חנייה כאמור חינמית ובשפע, ואני במסעדה. העיצוב מאד שקט, גם המוסיקה חרישית ולא מפריעה לשיחה. בשולחן ארוך לידינו חגגו כעשרים בני משפחה , יום הולדת עליז לסב המשפחה, כך שהגילאים נעו שם בין תינוקות ופעוטות לחתן השמחה בן ה97.

התחלנו באלכוהול, מתוך מבחר גדול, קיבלנו לפי בקשתנו יין לבן (שרדונה) ובירה קורונה שהגיעה עם נשנושים כמקובל.
לחם הבית, שהפך להיות חובה בכל מסעדה שמכבדת את עצמה, הופיע על השולחן בשתי גרסאות – לחם שאור זיתים, ולחם תמרים מתקתק (24 שקלים לסלסילה כולל מטבלים של חמאה מזוקקת רכה שגרמה לנו להתלבש על הלחם כאילו אין עוד אוכל בעולם). אני אוהבת לחמים מיוחדים, אין ספק.

השף אריק ווקיל ("ננה בר" "לה בוהם" "צ'ארלי צק פוינט") סיפר לנו שהוא לומד כל הזמן מכל מקום – מתוכניות בישול ועד ספרים, ואז מכין את הגירסה שלו למנות מיוחדות. המנות המיוחדות הוכנסו הן לתפריט המתחדש והן לסופי שבוע בהם יש ספיישלים. לנו הכין השף ספיישל של סביצה מוסר ים בטעמים עדינים בהגשה יפיפיה. השף מבשל בסגנון ים תיכוני ומאד אוהב תבלינים.

מנות פתיחה הגיעו במקביל –
"סלט רענן" – מיקס עלים , נבטים ותיבול שאין לי מושג איך הוא נעשה אבל מבחינתי הוא היה המנה המצטיינת מבין מנות הפתיחה. כמה פשוט ככה טעים. אחר כך סופר לי שזו גם מנה מנצחת מבחינת הסועדים האחרים. (מחירי הסלטים נעים בין 48 ל54 שקלים).

"מניפת סינטה לצד סלט ירוק עם מלון" – (42 שקלים). הבשר היה עשוי מדויק, פחות התחברתי לסלט, אולי בעיקר שלידו היה הסלט הרענן שהעדפתי הרבה יותר.

"רביולי פתוח במילוי גבינות" – (בגלל שהתפריט מתחדש, לא כל המנות מופיעות בתפריט של "REST" ולכן אין לי מחיר). מנה יפיפיה בצבעי צהוב אדום, גירסה מעניינת לרביולי שלא נתקלתי בה עד כה.

(בתמונות – משמאל למעלה – לחם הבית והמטבלים, מימין למעלה – סביצ'ה, למטה משמאל סלט רענן, למטה מימין מניפת סינטה).

שתי עיקריות נחתו על השולחן –

"פילה דניס על מצע פירה כמהין עם קרם בטטה וחצילים" (89 שקלים) שהיה הבחירה שלי מבין השנתיים בעיקר בגלל שהדג היה עדין והפירה החמיא לו מאד, ו"ניוקי מנטינה" – ארטישוק, עגבניות צלויות, בזיליקום ורוטב שמנת.(52 שקל למנת ענק). הניוקי הצליח לעשות מה שמעטים עשו- להפיל את הבלוגרים. מנה גדולה מאד, עשירה מאד, הרבה חמאה, הרבה שמנת, הרבה ניוקי. אין כמו שמנת וחמאה להחמיא לבצק ניוקי (או פסטות בכלל). הצטערתי שלא נשאר מהלחם ממקודם כדי לנגב את הרוטב.לארטישוק פחות התחברתי, לא ירק שמהווה בחירה ראשונה שלי.

(בתמונות – למעלה משמאל רביולי פתוח, למעלה במרכז שף אריק, למטה משמאל פילה דניס, למטה מימין ניוקי)

וויתרנו על שתיה חמה וניגשנו ישירות לשני הקינוחים שהוגשו לשולחן.

"קרם ברולה בניחוח בזיליקום" (36 שקלים בתפריט). בתפריט כתוב "שכבות קרם צרפתי אפוי בין דפי בצק עלים קריספי בציפוי סוכר חום שרוף". אנחנו קיבלנו את גירסת הבזיליקום. אני פחות התחברתי. אני אוהבת קרם ברולה קלאסי, כמו שמתואר בתפריט, וקשה לי להתחבר לטעם המיוחד של בזיליקום שאמנם לא היה שתלטני אבל לי פחות התאים.

"מוס שוקולד" (אין לי מחיר אבל כל הקינוחים בתפריט נעו בין 34-36 שקלים) – אוורירי בשני צבעים, מתוק אבל לא יותר מדי, שוקולדי. ההעדפה שלי.

(בתמונות – משמאל קרם ברולה ומימין מוס שוקולד).

המסעדה מתגאה בארוחות בוקר מושקעות, ובתפריט יש גם פירות ים, המבורגר, סטייקים, סלטים, מנות ילדים וכריכים.
המסעדה משתתפת בפסטיבל "שף תאכל" שנערך השנה בין ה13 לינואר ל23 (יש עוד כמה ימים – שווה לרוץ ולנסות!) שבמסגרתו מוצעות ארוחות במחיר 84 שקלים (ראו תמונה ).

דף הפייסבוק של המסעדה בו אפשר להתעדכן בכתבות על השף ובמיוחדים של סופי השבוע- https://www.facebook.com/MantinaRest?fref=ts

אתר המסעדה – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=7931

טרנטינו- ניחוח איטליה.

מגדלי עזריאלי, שישי בצהרים, "בית האוכל האיטלקי הכשר- טרנטינו" כפי שכתוב על השלט.

הוזמנתי להתנסות במנות החדשות שהרכיב שף יהודה גינסבורג, עם ההמלצה "תבואי עם ילדים כי יש מנות ילדים מיוחדות". ה"ילד" שלי כבר גבר בוגר, ונכדים עדיין אין לי, אז גייסתי חברה (להלן א' הגדולה) ואיתה את הבת המקסימה שלה (להלן א' הקטנה) והתיישבנו במסעדה.

המקום מעוצב באווירה איטלקית ייחודית, ובצורה כזו שיהיה מנותק מהמולת הקניון וכולל חלונות גדולים הפורסים את תל אביב הסואנת מתחת. הסניף הוא חלק מרשת "טרנטינו" בבעלות איש העסקים איציק אדרי, והוא הסניף הכשר היחיד ברשת, וגם היחיד שהוא חלבי בלבד, עם תפריט מועשר למשל בתוספת של מנות דגים שונות ומקוריות.

מנהלת המקום הסבירה לנו כי היות והסניף משרת הרבה מעובדי המגדלים בסביבה, והם סועדים קבועים, יש תפריטים משתנים כדי לגוון במנות חדשות ומפתיעות. הומלץ לנו לנסות את מנות הדגים, בעיקר את מנת הדגל   – פילה סלמון טרי בחמאה לימונית עם פטוצ'יני בצד, כשאפשר לבחור כל פסטה וכל רוטב כך שאפשר במקביל לטעום גם מבחר מהפסטה, רק שאני כבר ננעלתי על דברים אחרים בתפריט, כך שאת המנה הזו אני אשאיר לפעם אחרת.

מה טעמנו-

"סופלי". הצוות המליץ על המנה שהיא – "כדורי ריזוטו במילוי גבינת מוצרלה , מתובלים, מטוגנים ומוגשים עם רוטב צ'ילי ולימון כבוש פיקנטי" (39 שקלים לארבע יחידות, שרשומות בתפריט כ"חובה לנסות!!!!!". (סימני הקריאה במקור).  מדובר במנה חמודה מאד, הכדורים הגיעו לוהטים, מבין שתי מנות הפתיחה, זו היתה הפיבוריטית שלי.

"פוקצ'ת קפרזה"– מאפה לחם שעליו עגבניות, בזיליקום ומוצרלה (33 שקלים). למעשה, כמו שאני תמיד עושה במסעדות, רציתי להזמין את לחם הבית (18 שקלים) אבל המנהלת שכנעה אותי לנסות את הפוקצ'ה. זו מנה שאפשר לחלק לשני מנשנשים מבחינת הגודל, היתה לי קצת חיוורת, הייתי נותנת לה עוד טיפת זמן אפייה ועוד זרזיף שמן זית, הגבינה היתה איכותית.

(משמאל הסופלי, מימין הפוקצ'ה)

לעיקריות הזמנו שלוש-

לא' הקטנה ארוחה ממבחר ארוחות הילדים (מבחר של ספגטי/פיצה/פישבורגר עם צ'יפס, קינוח של מזרק שוקולד או גלידה של בן אנד ג'ריס, ושתיה קלה לפי בחירה – 47 שקלים בתפריט). מבין השלוש בחרה א' ה'קטנה במנת הדג והוזהרה שמדובר בפיקנטיות קלה. זה לא הרתיע אותה וכשהמנה הגיעה היא מסרה שזה לא ממש פיקנטי. אני טעמתי ולא הרגשתי בכלל פיקנטיות. ניכר היה שהמנה מוטעמת לילדים. מה שהפתיע אותי היה הגודל, המנה היתה גדולה גם לסועד יותר מבוגר ואין לי מושג איך ילד יכול לסיים אותה. המלצה שלי – במנת הבורגר רצוי מראש לחתוך את הלחמניה לשתיים, ואם אפשר גם לשים תחתית נייר מתחת לכל חצי לאחיזה, מכיוון שידיים קטנות שמנסות לאחוז המבורגר גדול בלי תחתית, זה מתכון להתפרקות על הצלחת.

יחד עם המנה הגיעה גם חוברת צביעה ופעילות חמודה של המקום, עם כמה טושים שלצערנו לא פעלו כל כך טוב, המלצה שניה שלי – עדיף לתת לילדים צבעי פנדה או צבעים רגילים שלא נגמרים כל כך מהר.

למעלה- חוברת הצביעה לילדים, למטה  – מנת ההמבורגר לילדים וקינוח מזרק השוקולד.

העיקריות למבוגרים כללו –

"סלט אגסים עם דנא בלו" – חסה, אגסים, עגבניות שרי, בצל סגול, אגוזי מלך, גבינת דנא בלו ורוטב ווינגרט" – 59 שקלים בתפריט למנת ענק ששתינו לא הצלחנו לגמור. סלט משביע מאד . הגבינה היא גבינה כחולה והוזהרנו על כך מראש כי כנראה יש אנשים שלא אוהבים (???) גבינה כחולה. אנחנו מאד אוהבות.

"רביולי תרד וריקוטה" – 61 שקלים- מנה ענוגה שביקשתי וקיבלתי ברוטב שמנת שחיתותי. היתה גם הפייבוריטית שלי מבין שתי המנות.

(משמאל סלט האגסים, מצד ימין הרביולי).

בכלל, לגבי הפסטות, כל סועד יכול להרכיב לעצמו את סוג הפסטה שהוא אוהב (ספגטי, פטוצ'יני, פפרדלה, פנה וכו') ואת הרוטב החביב עליו ולקבל את הפסטה המדוייקת לטעמו. יש גם פסטות עם תוספות קבועות.

תפריט הקינוחים הגיע ואיתו ההחלטות הקשות של היום…

לא' הקטנה בכלל לא היה ספק- מזרק שוקולד עמוס שהובא על צלחת וכלל שוקולד בשני צבעים, נשאב במהירות.

בתפריט למבוגרים היו פיתויים רבים אבל אני ננעלתי על ה"ספגטי שוקולד" שכלל מוס שוקולד חלב ומעל ספגטי עשוי קרם שוקולד לבן (36 שקלים). האמת, המנהלת אמרה שאם אני באמת שוקוהולית עדיף לי לבחור במנת ה"טארט שוקולד" שמכיל שוקולד בלגי מריר 70% אבל אני כבר דמיינתי את שכבות השוקולד של ה"ספגטי" ואי אפשר היה להזיז אותי.

א' הגדולה המליצה על "קדאיף מסקרפונה" (36 שקלים בתפריט לשכבות קדאיף פריכות עם קרם מסקרפונה באמצע).

המנות הגיעו והיו יפיפיות. מנת הקדאיף טבלה ברוטב פירות יער חמצמץ שהיווה איזון למתיקות, ומנת ה"ספגטי" טבלה במרק שוקולד חמים ונעים שלוקק עד תום. בכלל, מנת ה"ספגטי" היתה המנצחת הגדולה לטעמי מכיוון שהיתה מתוקה אבל ענוגה. למי שמעדיף קצת פחות מתיקות, שילך על הרעננות של המסקרפונה עם הפירות החמצמצים.

משמאל ספגטי שוקולד, מימין מסקרפונה ופירות יער.

המסעדה כאמור כשרה ולכן פתוחה ביום שישי עד הצהרים (תלוי בשעת כניסת השבת) ונפתחת שוב במוצאי שבת. מתקיימים בה אירועים עד 100 איש.

אתר רשת "טרנטינו" – http://tarantino.rest.co.il/he/home/default.aspx