לפני שישים שנה מנחם רוקח הקים מפעל לוופלים ועוגיות, שעבר ב1990 למשכן חדש ומודרני ברמלה. לכבוד יום המשפחה הוזמנתי להתרשם בעצמי ממאחורי הקלעים של ייצור המתוקים הכייפיים האלה, של מפעל "מן", ולטעום ישירות מפס הייצור. ומה הקשר ליום המשפחה? המפעל מנוהל על ידי שלושה דורות של המשפחה  המייסדת, ולמעשה, גם צוות העובדים כבר הפך בעצמו למשפחה, כשכל אחד רושם לפחות עשרים שנות עבודה והיד עוד נטויה.

לפני הסיור, קצת מתולדות המפעל שכאמור החל בבני ברק (ומאז נושא את כשרות המהדרין של הרב לנדא), בו העבודה היתה ידנית ומכרו בו וופלים בקופסאות פח גדולות, ובמשך השנים החברה התרחבה ,מוצרים נוספו, העבודה הידנית הוחלפה במערכות אוטומטיות משוכללות ,ועוגיות מסוגים שונים נוספו לוופלים.

כיום יש למעלה משלושים מוצרים שונים, כולם פרווה, ללא צבעי מאכל ושומן טראנס, ללא חומרים משמרים, ללא כולסטרול  וללא מרכיבים מן החי, כך שבעצם כל המפעל הוא גם טבעוני לחלוטין . (וקיבל תווים של ארגונים טבעוניים).

המוצרים נמכרים גם לקהילות יהודיות בחו"ל שגם מחפשות את הכשרות המהודרת וגם את הנוסטלגיה הישראלית , כי אין ישראלי שלא אכל (בשקט בשקט) את הוופלים של מן, בעיקר אלה עם העטיפה הכחולה, בשירות הצבאי או סתם בילדות.

אז התעטפנו בחלוקים ובכובעים כדי לשמור על הנקיון המקסימלי, וקיבלנו סיור בפס הייצור (והזכרתי שגם הרבה טעימות?). ראינו כיצד הקמח מגיע אל המכונות, מתערבב עם שאר המצרכים והופך לפלטות דקות של בצק אפוי, הוא הוופל שבוופל, ואז נמרח שכבות שכבות של מילוי (וכן, אני מאלה שמתות על מילוי הלימון, למרות שבחיים לא אסרב לשוקולד!), ונחתך באמצעות חוטים חדים לצורה המבוקשת. בפס ייצור ה"מצופים" עוברים הוופלים שלב נוסף של ציפוי בשוקולד וקירור.

בפס הייצור של העוגיות ראינו כיצד תערובת הבצק עוברת הטבעה לפי הציור הרצוי, והמון המון עוגיות רצו על המסלול בדרכן לאפייה ואחר כך לקירור.

מפעל "מן" מוכיח לנו שקלף מנצח שווה לשמור גם אחרי שישים שנה, כך שהטעמים הנוסטלגיים נשארים , ומצד שני, טעמים חדשים וחידושים בריאותיים (כמו עוגיות קמח מלא וכו') מצטרפים לצוות המנצח, למשפחה המנצחת של "מן".

(ושווה להכנס לדף הפייסבוק של "מן" בו יש המון פעילויות).