ארכיון

"הונולולו" טיקי בר- הרוח הקאריבית של תל אביב.

חופשות חלומיות הן ענין יקר, אבל עכשיו אין צורך לנסוע כל כך רחוק וכל כך יקר כדי להרגיש כמו בהוואי. מספיק להגיע לתל אביב, שם צוות מיקסולוגים אלופים בראשות יותם שילו ("דאבל סטנדרט"), מוש בודניק ("סושיאל קלאב"), רוסקו רז ושלומי בונפילד ("ספייסהאוס") ביחד עם אנשי הלילה המובילים גיא זילביגר, אסי קוריס וליאב פינטו הקימו את ה"הונולולו" – הטיקי בר הראשון בישראל.

מהו "טיקי בר"? המושג מגיע מתרבות הפופ האמריקאית של שנות הארבעים, כשאמריקאים רצו את הרוח החופשית של הוואי, הים, הטעמים והאווירה, והביאו, לעיתים בצורה מוגזמת, את העיצובים והצבעים לארצות הברית.

"הונולולו", כאמור הטיקי בר הראשון בישראל, ממוקם במקום המרכזי ביותר האפשרי, בליבה של תל אביב, כיכר דיזנגוף (שחזרה לימי גדולתה) ממש מול קולנוע "חן" המיתולוגי. בשני חללים- פנימי הכולל בר ענק במרכזו, וחיצוני המכוסה בפרגולה בגווני וורוד עם ציורי דקלים, אפשר למצוא כשבעים סוגי רום שונים, המשקה המאפיין של האיים – רום בהיר או כהה, נקי או מתובל, צעיר או מיושן ממגוון מקורות כמו הקאריביים, טרינדד, האיטי, ברבדוס ועוד.

עיטורים פולינזיים תלויים על הקירות, מראות עגולות ומנורות באווירת ים מקשטות את הבר, וכוסות בעיצובים מיוחדים בעבודת יד מכילות כל טוב אלכוהולי.

השעה עוד היתה מוקדמת כשהגענו אל "הונולולו" אבל השולחנות היו מלאים כמעט לגמרי, וכשעה לאחר מכן כבר לא היה כיסא פנוי. חוגגי יום הולדת הרימו כוסית לצידנו בזמן שאנו החלטנו לפתוח את הערב כמובן בקוקטייל מתוך תפריט המקום המגוון. בהמשך הערב יצטרפו עוד קוקטיילים, חלקם מה שמכונה "קוקטיילים מהחבית" , כלומר כאלה שמוכנים ונשמרים בתוך חביות ומקבלים ארומות מיוחדות, רובם בנוכחות אלכוהולית חזקה יותר, ואז נמזגים לכוסות כמו שמוזגים יין.

פתחנו בCLOSE TIES – שמביא את החוויה הפולינזית בטעמי פירות טרופיים ומיצי פירות וכלל פלנטיישן אננס, סיילור ג'רי, אפרול, אננס טרי, אשכוליות, נענע, שקדים וליים. בכוס ארוכה ובעיטורי אננס מקורמל הגיע הקצב הקאריבי. חסרה לי רק שרשרת הפרחים והייתי מוכנה לחופשה חלומית.

הקוקטייל השני לפתיחה היה "אל דוראדו" שהורכב כמובן מאל דוראדו 12, קוקי טורינו וקמפרי ועוטר בפרוסת הדר מקורמלת. קוקטייל זה היה יותר מתקתק למרות שהוא אינו מכיל סוכר.

בתפריט האוכל מנות טאקו במילויים שונים, סלטים, מנות דג, מנות באוריינטציה אסיאתית כמו כיסונים, גיוזה או מעין "סושי מפורק", נשנושים וכמובן מתוקים.

פתחנו ב"קרפצ'יו דג ים" על קרם עגבניות, שמן זית, פיסטוקים, ארטישוק, מיקרו סלק, בצל ירוק, צ'ילי חריף ומיקרו כוסברה שהגיע עם שני טוסטונים ופלח לימון. הדג היה טרי מאד וחתוך דקיק, ואיסוף כל מרכיבי המנה על גבי הטוסטון היה מיצוי טעמי הים בצורה מרעננת ומענגת.

לצד המנה הזו קיבלנו גם סלט פפאיה. בדרך כלל אני נמנעת מסלט פפאיה למרות שאני אוהבת את הטעמים, מכיוון שברוב המקומות הוא מוגש בגירסה מאד חריפה שאני לא יכולה להתמודד איתה. ב"הונולולו" התחשבו באנשים כמוני והסלט אינו חריף וכולל מלבד הפפאיה גם גזר צבעוני, רוטב בוטנים וליים, מצוין לנשנוש תוך לגימת הקוקטייל.

לקראת המנות הבאות הגיעו גם קוקטיילים חדשים – קוקטייל חדש בשם "איילנד פורט" בעירוב של פיסקו, בולט, ריבת תפוזים ביתית, ובזיליקום תאילנדי, בהגשה מלבבת עם אטב כביסה זעיר שהחזיק עלה בזיליקום, ו"דארק אנד סטורמי" – קוקטייל "גברי" יותר מסידרת הקוקטיילים שבחביות בדרגת חוזק אלכוהולית יחסית חזקה יותר, שעורבבו בו סיילור ג'רי, גוסלינג, פלרנום, תומס הנרי ג'ינג'ר ביר (שנתן עיקצוץ כייפי במיוחד) וליים.

בחזרה לאוכל ולמנות שהן גאוות המקום – "פיצה" טונה אדומה – טורטיה אפויה עם קונפי שום, ספייסי מיונז, טרטר טונה, קרם לימון דבש, בצל גריל, פרמז'ן וארוגולה, שהגיעה מחולקת לארבעה רבעים. במקרה שלנו במקום הטונה קיבלנו סלמון טרי. קיפלנו את המשולשים כמו שמקפלים כל פיצה ונהננו מהפריכות של הטורטיה שהתנגנה לנו באזניים בזמן שאכלנו, וליטפה את הדג הרך וטעמי התיבול.

המנה השניה הייתה מנה שיכולה לשמש ארוחה בפני עצמה, ה"פוקי סלמון" שהוא מעין פירוק של סושי, כשכל המרכיבים מגיעים לחוד – סביצ'ה סלמון, אבוקדו, כרוב סגול מוחמץ, כוסברה, מלפפון יפני מוחמץ, גזר מוחמץ, אורז סושי ואצת נורי בטמפורה. את המנה ליווה כד קטן של רוטב שאני הולכת לאמץ הביתה של סויה לבנה ויוזו.

עד עכשיו לא הצלחנו להחליט איזו מהמנות אנו אהבנו יותר, מכיוון שלכל אחת היה את הייחוד שלה – עושר הטעמים, הפריכות (הן של הטורטיה במנת הפיצה והן של האצות המטוגנות במנת הפוקי), טריות הדגים והטוויסטים המיוחדים.

לסיום החלק הקולינרי הגיע טעמנו עוד קוקטייל אחד, גם הוא מהחבית – THE FIRST APPLE – שאין לי מושג אם הכוונה לתפוח הראשון בו נגסו אדם וחוה אבל אם כן, זה מסביר את גן עדן – רוסקי סטנדרט, נים בים ריי, שרטרז ירוק, קמומיל, תפוח ירוק וליים. עיטורי תפוח מלמעלה, נענע ויש כוסית שסוגרת את פינת האוכל (בעצם כמעט, יש תיכף המשך…..).

השולחן נוקה והגיעה העת לקינוחים, אבל לפניהם, לא נרים איזה צ'ייסר? רום נקי ומשובח נמזג ונלגם כהכנה לבחירה בקינוח. בתפריט יש שני קינוחים, האחד הוא פנקוטה עם "חלב קורנפלקס" – הוא הטעם שאנו מכירים כשאנו מסיימים קערית קונרפלס בחלב ושארית החלב מקבלת את טעמי דגני הבוקר, ביחד עם פקאן מסוכר ושבבי קוקוס, והשני הוא "קערות שוקולד" שהן שלוש קעריות עשויות משוקולד ומלאות בשוקולד לבן מקורמל וקרם מסקרפונה. מכיוון שהמילה "שוקולד" בתפריט פשוט מטשטשת לי כל מילה אחרת, זו גם היתה הבחירה שלנו.

קערות שוקולד עמוסות כל טוב שהתפצחו בפה, קרם מסקרפונה שעידן את המתיקות וכדוריות שוקולד לקישוט טעים, חוויה מפנקת.

התפריט כולו נבנה על ידי דור אבן ("הרברט סמואל", "טאייזו", "פלורנטין האוס") והוא מצד אחד משלים את טעמי הקוקטיילים ומצד שני גם עומד בפני עצמו.

"הונולולו" – בר קולינרי בהשראת האיים.

בן עמי 13 תל אביב (מול קולנוע "חן" בכיכר דיזנגוף)

טלפון: 03-6238155

שעות פתיחה – א-ה, ושבת – 18.00 – 02.00

ו – משעות הצהרים ועד 02.00

קהל יעד: גילאי 25+, חובבי אלכוהול ואוכל טוב

דילים מיוחדים- HAPPY HOUR – ימים א –ה בין השעות 18.00 – 20.00 הנחות של 20% על תפריט האוכל

ו 30% על תפריט האלכוהול.

גישה לנכים: יש

כשרות: לא כשר

הפתעות קולינריות ב"מאפו" תל אביב

השף ניר צוק הוא גאון קולינרי, זאת אנו כבר יודעים. היצירתיות, הדמיון והתעוזה הקולינריים יוצרים יצירות מופת יפיפיות וטעימות כאחד. צוק מנצח על המסעדה הכשרה המפורסמת "מאפו" במלון פרימה סיטי בתל אביב, שם הוא משלב חומרי גלם טריים והרבה אהבה ליצירת חוויה קולינרית לכל סועד.

בתפריט של "מאפו" ניתן למצוא מגוון גדול של מנות מהים ומהיבשה, כולל מנות המותאמות לצמחונים, טבעוניים, רגישים ללקטוז וכמובן שכשרותה של המסעדה הופכת אותה למתאימה לשומרי הכשרות.

מדי פעם נערכות ב"מאפו" ארוחות מיוחדות המארחות שפים מכובדים המביאים איתם את מומחיותם בסגנונות אוכל שונים.

כשהגענו למסעדה התארח בה השף קאסר נאסר, שף מלון "פרימה גליל" בטבריה, שהביא איתו את מיטב המטעמים של המטבח הערבי הגלילי. שף נאסר שמגיע משושלת של שפים ומסעדנים הביא תפריט ייחודי המבוסס על צמחי תבלין שלוקטו בגליל ושולבו במנות צמחוניות ובשריות.

את הערב פתחנו בתפריט הקוקטיילים של "מאפו" – תפריט מגוון וצבעוני של קוקטיילים שהוגשו בכוסות גדולות ונדיבות במיוחד. בין השאר טעמנו את "פרפל גראס" – משקה יפיפה שנראה כמו גן פורח ומכיל הרבה דברים טובים כמו ג'ין, לבנדר, מרווה, אפונת פרפר סגולה, טרגון ולימון, "אפרולה" – שמלבד אפרול כולל גם טקילה, רוזמרין, היביסקוס וורדים, מוחיטו בטאצ' פסיפלורה, ו"מיסטר ג'ינג'ר" שמיקס הג'ין, סאן ג'רמיין, ג'ינג'ר אייל ולמון גראס עוטרו בשמיר.

רוח הערב הייתה כמוזכר למעלה, הארוחה הגלילית של השף קאסר נאדר והשולחן החל להתמלא בשפע של טעמים גליליים – פוקצ'ה ארוכה מעוטרת בחוביזה מהר תורען, סלט עשבים גליליים מרענן, כרובית מבושלת בטחינה עד שנעשתה כמעט פירה אבל עדיין שמרה על צורתה, עולש פראי חם – מנה שבדרך כלל לא נתקלים בה ביומיום והייתה מרשימה בטעמיה, חצילוני מנזלה בעגבניות וגרגירי חומוס, מנה שהמלצרית הזהירה שמדובר במנה חריפה, אבל בפועל היא היתה פיקנטית וגם פולניה כמוני נהנתה ממנה בלי בעיה, וגולת הכותרת מבחינתי – משולשי פיתה ערוסה, סוג של "טוסט בשר" של פיתה ממולאת בבשר טחון , בצל ותבלינים, ונאפית עד כדי פריכות קריספית ממכרת.

הצוות החייכן שדאג לרווחתם של האורחים ניקה את השולחן והחליף את הכלים לקראת המנות העיקריות שהגיעו בצלחות גדולות ונדיבות  – מוסר על מצע של פריקה ברוטב עגבניות, שהתמכרתי לטעמים המעושנים שלה, מנסף בקר וצנובר, מנה כמעט "גברית" בהוויתה ומשביעה מאד בפני עצמה, מחשה- ממולאים זעירים שמולאו באורז ונסגרו בחתיכת תפוח אדמה, מג'דרה צמחונית משופעת בבצל מטוגן שהעניק לה מתיקות ממכרת, והמנה כוכבת הערב- סיניה של כבש. השף בכבודו ובעצמו פתח את הסינייה הלוהטת, הסיר את מכסה הבצק שלה ונתן לנו להתמכר לניחוחות שעלו מהבשר והטחינה שבפנים.

אחרי כל זה בהחלט הבנו למה החיים בגליל רגועים יותר, אוכל שגורם לך לחייך כשרק רואים אותו ועוד יותר כשגם אוכלים אותו.

כמובן שבלי סיומת מתוקה אי אפשר וקיבלנו קדאיף וכנאפה, כשהקדאיף היה קצת שונה מהמוכר לנו, והיה בעצם סוג של "פנקייק" מקובל שהחביא בתוכו אוצרות אגוזים מתוקים. לצד המתוקים השף מזג קפה היישר מהפינג'אן. מרירות של קפה איכותי, מתיקות של כנאפה וקדאיף, הגליל בתל אביב.

הארוחות המיוחדות מוגשות בדרך כלל בכמה ימים רצופים, ומצטרפות למנות הרגילות של "מאפו". במסעדה ישנו גם חלל פרטי לאירועים עד 50 איש.

מאפו – מסעדת שף ים בהשראה ים תיכונית

מאפו 9 תל אביב (בתוך מלון "פרימה סיטי")

טלפון : 03-762-9002

שעות פתיחה: א – ה 18.00 – עד אחרון הסועדים.

עסקיות: א – ה 12.00 – 16.00

לאורחי מלון "פרימה סיטי" ישנה הנחה של 15% במסעדה.

גישה לנכים: יש

כשרות: המסעדה כשרה

206 דגים – בוא אלינו לים.

לדגים ופירות ים יש שפע של יתרונות, הן בריאותיים והן קולינריים, וארוחה ממיטב פרי הים תמיד מענגת, בעיקר כשהיא מוגשת ברמת אלגנטיות ומקצועיות גבוהה. ארוחה כזו ניתן למצוא ב"206 דגים" – האחות הצעירה של "206 בשרים", ששוכנת לצידה בצפון תל אביב, ומביאה את מיטב הדגה היישר לצלחת

כשנכנסנו למסעדה התחושה הראשונה הייתה של יוקרה. העיצוב אלגנטי, מפיות הבד מגוהצות, וכלי השולחן מנצנצים . המסעדה היא בסגנון של פעם, רחבת ידיים ומוארת, כך שבניגוד לטרנדים של היום, ניתן לקרוא את התפריט ולראות את המנות מבלי להדליק את פנס הטלפון. גם באוזניים הייתה שלווה, כשהמוסיקה הייתה ברמה שקטה, ואפשרה שיחה בלי לצעוק.

מיד כשהתיישבנו ניגש לשולחננו יואב המלצר, פרש על השולחן את לחם הבית, חמאה וקערית החמוצים המפורסמת של המקום ושאל לגבי רצוננו במשהו מן הבר.מתפריט היינות והאלכוהול המשובח בחרנו בכוס יין של "ברקן" ובקוקטייל "קייפיריניה" קלאסי.

לאחר לגימה או שתיים התפנינו לבדוק את התפריט. השף הוא איציק הראל, שהגיע עם רזומה ב"מול הים" ואחר כך ב"קרן" של חיים כהן, ממנה המשיך ל"שאנטרל" בניו יורק. התפריט הוא פיוז'ן צרפתי ים תיכוני המפנה את מרכז הבמה לדגים ופירות הים ומאדיר את יופיים ואיכותם.

כדי לבחור מבין המנות התייעצנו עם יואב המלצר שהכיר כל מנה ומנה, והסביר מה היא כוללת בהתאם לבקשות שלנו.

לפתיחה בחרנו ב"מרק דגים ופירות ים" וב"קלמארי יווני". המרק הגיע בסיר אישי עמוק והיה סמיך ומחמם. בתוכו מצאתי מולים, שרימפס וקלמארי, לצד חתיכות דגים שנמסו בפה. טוסטון קטן בצד נתן את הפריכות והמנה כולה היתה חוויה חורפית ששלחה את הדמיון שלי לסירות דייגים מיטלטלות בים ביום סוער, ואת ארוחתם של הדייגים כשהם מגיעים לחוף ומחפשים משהו מזין, טעים וחם.

הקלמארי העביר אותנו לחופי יוון, כשחברו לו על הצלחת פלפל קלוי, זוקיני, צנובר, בצל סגול ולאבנה. זו היתה מנה חכמה שהתחברה לסביבה הים תיכונית ולטעם הישראלי שמאד מתחבר לטעמים יווניים, בעיקר כשיש בהם פרי ים משובח.

השולחן נוקה בקפידה, כפי שינוקה גם בהמשך, הסכו"ם הוחלף ויואב אף מזג את המים שביקשנו היישר אל הכוסות, שירות שמקיף את הסועד מעבר לקבלת המנות עצמן ומעצים את החוויה.

לעיקריות יש כמה אפשרויות שנחלקות לשתי מחלקות עיקריות – ניתן לבחור דג ממיטב הדגה היומית ולקבלו עשוי כפילה או כדג שלם בשיטות בישול לבחירתנו- אידוי, גריל או טיגון או לבחור באחת המנות המובנות של השף. אנחנו הלכנו על הקטגוריה השנייה  ואימצנו את ההמלצות של יואב. בחרנו ב" בלוטין במילוי דוקסל פטריות שמפיניון ברוטב חמאה אדומה ורוטב שמנת", וב" סטייק טונה אדומה צרוב בגריל ברוטב חמאה אדומה" .

אין לתאר כמה שהפרזנטציה של המנות היתה יפיפיה ומעוררת תאבון. הכבוד לדגים ממש זעק מהצלחת, ושילב אותם בעדינות עם הרטבים השונים. לצד המנות קיבלנו תוספות של שעועית ירוקה ופריכה שנחלטה בדיוק לדרגה הנכונה, ושמרה על צבע ומרקם, ותפוחי אדמה קטנים אפויים ורכים, מעוטרים בפרוסות שקדים.

כל הדברים הטובים נגמרים בסוף, למרות שהשתדלנו לאכול לאט כדי להעריך כל נגיסה ונגיסה והגענו לשלב המתוק של הארוחה, הקינוחים. מבחר מפתה של שוקולד, קרמים שונים, רטבים ותוספות וגם הפעם נועצנו ביואב ובחרנו בשניים – " אטריות קדאיף" ו"פונדנט שוקולד ללא סוכר". אטריות הקדאיף היו מגדל של שתי דיסקיות קדאיף ובתווך מגדל של קרם מסקרפונה מעוטר בפיסטוקים ומונח על פסי רוטב אינגלז. על הצלחת היו יחסי גומלין כשהקרם נתן את הרכות והקדאיף את הקרנאץ' המתקתק ושניהם ביחד קיבלו את העקצוץ המלוח של הפיסטוק.

בחרנו בפונדנט ללא סוכר כדי לבדוק מה האפשרויות של אנשים שלא יכולים או לא רוצים לצרוך סוכר. הפונדנט היה חם, עם התוכן הנוזלי הכל כך אהוב, והוגש עם גלידת אספרסו, גם היא ללא סוכר. מנה מכובדת ומתוקה המפנקת את הסועד.

בתפריט יש מנות קבועות ומיתולוגיות כמעט ,ומנות מתחלפות לפי העונות כמו מנות קלות או כבדות יותר, מרקים חמים וקרים וכך הלאה.

כל המרכיבים במנות מוכנים במקום, כולל רטבים, חמוצים, עישון הדגים ועוד.

במסעדה שני חללים נוספים לאירוח עד 24 איש והם מצויידים בכל מה שצריך להרצאות ואירועים: מקרן, מערכת סאונד, כבלים ואינטרנט.

"206 דגים" – פיוז'ן צרפתי ים תיכוני של דגים ופירות ים טריים.

משה סנה 54 תל אביב (בצמוד ל"206 בשרים").

טלפון: 6483030 03

המסעדה מתאימה ל: קהל בוגר יותר, המחפש איכות באווירה יוקרתית. במקום מתארחים שגרירים, אנשי עסקים, צמרת עורכי הדין ועוד.

שעות פתיחה: א – ש 12.00-23.30

גישה לנכים: יש, כולל מעלון.

עסקיות: תפריטי עסקיות בצהרים ובערב.

חנייה: צמודה למסעדה, חינם ובשפע.

כשרות: לא כשר

LAGER & ALE הרצליה – בירה קרה מול נוף של ים

יש הרבה דברים המגיעים בזוגות – קפה ועוגה, עמי ותמי, חורף וקרמבו ועוד. עוד זוג שבהחלט יכול להיות חבר כבוד ברשימה הזו הוא "בירה וים". אין כמו בירה קרה ביום חם, ביחד עם הבריזה והגלים, בין אם לובשים בגד ים ומזנקים למים ובין אם מטיילים על הטיילת וצופים בשקיעה.

יש לא מעט מקומות השוכנים ליד ים ומציעים בירה ושאר מטעמים אלכוהוליים, אלא שבדרך כלל המחירים מרקיעי שחקים, בעיקר בגלל הלוקיישן.

רשת LAGER & ALE פותחת בימים אלה סניף שני בהרצליה, אחרי הסניף הראשון והמצליח ב"שרונה" תל אביב, ומביאה את הקונספט הייחודי לה- הזמנת משקאות (ומזון) ישירות מהברמן בלי צורך במלצרים, כך שהמחירים נמוכים בהרבה ומאפשרים להרגע מול הים בלי לדאוג לכיס.

הדבר הראשון שחווינו כשהגענו ל"לאגר אנד אייל" היה העיצוב, שבדומה לעיצוב הסניף הראשון, גם הוא בסגנון אנגלי , מרווח ומעוטר בסמלים מכל העולם, וכולל דוכן הכנת והגשת אוכל בעיצוב רכב ישן. על השולחנות מודפסות טבלאות מסודרות של כל בירה, מדינת הייצור, סוג, ואחוז האלכוהול שבה.

בתפריט הבירות מבחר של בירות מוכרות ולא מוכרות, סיידר מכמה סוגים, בירות בטעמי פירות , וגם בירות ללא אלכוהול למי שממונה להיות הנהג התורן. מחירי הבירות נמוכים להפליא ועומדים על ממוצע של כ15 שקלים לשליש  וכ20 שקלים לחצי ליטר.

בחרנו ב"ליפמנס" – למביק פירות יער בשבילי, היישר מבלגיה, וב"פולרס ווילד ריבר" האנגלית בשבילו. לכל משקה הייתה כוס תואמת.

מכיוון שחייבים משהו לנשנש ליד הבירה, עיינו בתפריט המנות, כולן מנות רחוב שמתכתבות עם בירה ואלכוהול, ובחרנו בשתיים  , האחת "COLD CUTS"  – פרוסות משלושה סוגי נקניקים, שאלוט, דיז'ון וטוסט כפרי" והשניה "קורנביף סנדוויץ" – 160 גרם קורנביף עם חרדל דיז'ון בלחם קסטן כפרי וכרוב תוצרת בית.

המנות הורכבו ממש מול העיניים בדוכן המזון ושהן מוכנות מקבלים מסרון כך שלא צריך להמתין ליד הדוכן.

הלחמים היו טריים ורכים אך החזיקו יפה את משא הבשר והחמוצים שהועמסו עליהם ביד נדיבה. למרות שעל פניו הבירה היא העיקר, לא שכחו את הפרודוקטים האיכותיים גם בגזרת המזון.

הסירות במרינה התנודדו על הגלים הקטנים, השמש התחבאה והציצה מבין העננים, ואנחנו מצאנו את עצמנו שותים לאט ואוכלים לאט, כי בעצם, לאן יש למהר?

בתפריט יש גם מנות כמו קוביות תפוחי אדמה ואיולי צ'יפוטלה, נקניקיות, פלטת גבינות, סלט ומיקסים שונים וניתן ליהנות מהן ומהמשקאות בשני חללים שונים – פנימי מואר או חיצוני מול המרינה בתצפית נהדרת על היאכטות והמפרשים. החלל הפנימי מאפשר בילוי גם כשבחוץ מזג אוויר קריר יותר, ובימי הקיץ ניתן לתת לילדים להתרוצץ ברחבה הגדולה בלי לדאוג, בזמן שההורים נהנים.

LAGER & ALE – בר אנגלי בשירות עצמי

רחוב שונית 2 , מרינה, הרצליה

טלפון: 050-3585358

שעות פתיחה : א-ה 16:00-אחרון הלקוחות

ו-ש 12:00– אחרון הלקוחות

גישה לנכים: יש

כשרות:  לא כשר

אמש – מסעדה, בר, חוויה לכל החושים.

 

BeFunky-collage

מסעדה היא מזמן לא רק מקום שאוכלים בו, אלא מקום בילוי שמעניק כמה שיותר סוגים של חוויה. ב"אמש" לקחו את הקונספט בגדול, והמסעדה החדשה שהוקמה במקומה של ננוצ'קה היא קונספט שבו מתחילים בארוחה וממשיכים במסיבת בר מוסיקלית עם תקליטן, צ'ייסרים והרבה שמח.

הלקוחות הם מהסוג הבוגר יותר, שיודעים להעריך איכות, והתפריט בהתאם – בניצוחה של השפית אורטל רוזנברג, ובעזרת שימוש בחומרי גלם מהשכנים בשוק לווינסקי והכרמל, עוצב תפריט המוגדר כ"ים תיכוני" ומבוסס על דגים טריים, ירקות, בשר איכותי ושילובי תיבול מעניינים.

הגענו למסעדה בשעת ערב מוקדמת, עוד לפני בואו של התקליטן שמרים את המקום עד השעות הקטנות. הפתיחה הייתה בדרך החביבה עלינו בכל סעודה, האלכוהול. לצד תפריט יינות מגוון, הן ביקבים והן במחירים, ישנו גם תפריט קוקטיילים מסוגים שונים. ורד, המלצרית שלנו ידעה לפרט על כל מנה ומשקה בתפריט, ואנו נעזרנו בה כדי להחליט במה לפתוח.

אני רציתי משהו רענן אך לא מתוק מדי, והצד הגברי ביקש משהו יותר לכיוון המר. הבחירה נפלה לבסוף על "מרגריטה הדרים" בשבילי ועל "סילנסיו" בשבילו. מוטיב ההדרים הוא מוטיב ישראלי קלאסי, והוא חזר במגוון משקאות ובמגוון מנות, נותן את העוקץ הריחני שלו. המרגריטה כללה סאוזה מנדרין נפוליאון, גרנדין, אשכולית אדומה, ומי זהר והכוס עוטרה בכתר של מלח ורוד. ה"סילנסיו" היה "ירוק" יותר ונבנה מבקרדי סילבר, סנט ג'רמיין, ג'ינג'ר, מלפפון ושמיר. שני המשקאות היו קלילים מבחינת הטעמים, לא מתקיפים את החיך אלא מכינים אותו לטעמים שיבואו.

מאוחר יותר לא התאפקנו ובדקנו קוקטייל נוסף מהתפריט, שהתגלה כמעניין ביותר, ה"בזיליתות", קוקטייל שהיה שילוב של בומביי ספייר, תות, בזיליקום תאילנדי ופלפל שחור. המשקה עוטר בקצף בזיליקום מלמעלה ובכוכב אניס, ואישר את מה שידעתי מזמן, בזיליקום הוא שידוך נפלא לטעמים מתקתקים.

במנות הפתיחה מככבים דגים נאים, והאמת שזה אינדיקטור מעולה לטריות חומרי הגלם של המסעדה מכיוון שבמנות כאלה אין היכן להתחבא ואיכות הדגים צריכה להיות מעולה. הדג היומי היה האינטיאס והוא כיכב בשתי מנות ספיישל שלא הופיעו בתפריט –

"קרודו דג ים" עם אבוקדו, צ'ילי ושאלוט, מושרה בשמן זית ופסטוקים, ו"קרפצ'ו הדרים" עם עלי רשאד, תפוז דם, שמן הדרים, אשכולית אדומה וצנון שחור, צ'ילי ושאלוט. מכיוון שאני וחריפות לא חברים טובים, הוציאו עבורי את הצ'ילי מהמנות.

את מנת ה"קרודו" השתדלתי לאכול באמת לאט, כדי לספוג את כל המרקמים השונים – החלקלקות החושנית של הדג, העטיפה של שומן האבוקדו שעליו הוא הונח, וחיספוס עלי הרשאד לצד פריכות הפיסטוקים. זה גם היה השלב ששמחתי שעדיין לא החלה המוסיקה כדי שאוכל לרכז את כל החושים לחוויה שהתנהלה אצלי בפה. ללא ספק מנה שכדאי שתיכנס לתפריט הקבוע.

הקרפצ'ו לא היה רחוק ממנה, גם כאן דג טרי פרוס כמעט לידי שקיפות, עם הרבה טעמי הדרים רעננים.

את הגוון הבשרי לתפריט המנות הראשונות קיבלנו במנת סטייק טרטר בקר עם אנשובי, צלפים, איולי חרדל מעוטר בביצה, ולצידו צמד ברוסקטות פריכות ליצירת הכריך הפתוח המושלם. למרות שהטעמים נשמעים עזים בגלל האנשובי, הצלפים והחרדל, בפועל זו היתה מנה מעודנת.

ורד המליצה לנסות את סלט החסות. בתחילה היססתי מכיוון שמה כבר אפשר לחדש בסלט חסות? אז מסתבר שב"אמש" גם הסלט הוא לא רק סלט, אלא קערה גדולה של חסה סלנובה, שהיא ה"רולס רוייס" של החסות, ביחד עם בייבי ג'אם, בצל שאלוט, גבינת בושה עיזים משובחת, אגוזי מלך ופלחי פרי העונה שבמקרה שלנו היו אפרסמון. רוטב הסלט הונח ביד עדינה מאד, מה שהשאיר למרכיבים את המקום להפגין את הטריות, הטעמים והמרקמים. ההמלצה שלי, לקחת קצת מכל דבר ביחד.

המסעדה מוגדרת כ"ים תיכונית" והסלט נטה יותר לזכרונות שיש לי מצרפת, אבל הרעננות של ירקות השוק הצמוד החזירו אותי היישר למזרח התיכון שלנו.

צ'ייסר של "קוקטייל הבית" שמשתנה בכל יום ובמקרה שלנו היה מיקס של וודקה, אננס והדרים, העביר אותנו למחלקת המנות העיקריות.

הראשונה בהן הייתה "ריזוטו ים" – חתיכה נאה מאד של דג מוסר ששכבה על ים אדום של ריזוטו בקרם סלק ולצידה סלטון ירוק לריענון. מנה שהייתי מגדירה כ"אוכל מנחם" של אורז חם מתקתק בטעמי הסלק, רך אך לא "מושי" ודג שלא הניח לאף אחד לכסות על הטעמים הטבעיים שלו.

השניה הייתה מנת שקדי עגל שמגיעה על שיפוד, על קרם תירס, עם אפונת שלג ופרמז'ן. שקדי העגל, כמו כל המנות במסעדה, עשויים על תנור פחמים, מה שנותן טעם של מדורה. התירס מעט מתוק, השקדים נימוחים ממש כמו פטה כבד ואפונת השלג הוסיפה את הקראנץ'. מהעיקריות זו בהחלט היתה הבחירה שלי (אם כי היה קשה מאד להחליט בינה לבין הריזוטו ותוצאות המשאל שערכנו על השולחן היו צמודות מאד).

מנות הקינוח לא מופיעות בתפריט והן מתחלפות. לנו הוצעו ארבע, כולל "בראד פודינג" ו"קראק פאי" אבל לבסוף בחרנו בשתיים שונות לחלוטין . האחת היא חלומו של כל חובב שוקולד משובח, מוס שוקולד מריר (הללויה!) עם שברי וופל קקאו, לצד שמנת מוקצפת לא ממותקת. ב"אמש" השכילו להבין שתועפות של מתיקות בסופו של דבר לא טעימות, ועדיף להוריד ממינון הסוכר כדי להרגיש משהו מלבד סוכר. התוצאה, קינוח מתוק אבל לא מוגזם, שוקולד עמוק ועשיר, שהקצפת לא ממתיקה בהגזמה אלא מלטפת בענן חלבי.

הקינוח השני היה שונה בתכלית – אגסים מבושלים ביין אדום עם תבלינים כמו הל, קינמון וציפורן ומוגשים על הר של מסקרפונה, עם טוויל אגוזי לוז, קרמבל שקדים ופחזניות קטנטנות מפוזרות מסביב.

אם במסעדה ההמלצה היא מנות "שרינג" שהן בדרך כלל זוגיות, המנה הזו יכולה לספק שלושה או ארבעה גרגרנים בלי בעיה. מצויינת לחובבי טעמים מעט אקזוטיים ופחות מתוקים.

"אמש" הוא קומפלקס של כמה חללים  – מסעדה, בר, בר בחצר (עם תפריט מצומצם) וגלריה לאירועים.

 

"אמש"  – בר מסעדה ים תיכונית.

לינקולן 30 תל אביב

טלפון אין, הזמנת מקומות דרך דף הפייסבוק והאינסטגרם של המסעדה.

שעות הפתיחה: שבעה ימים בשבוע, 19.00- אחרון הלקוחות.

גישה לנכים: יש

מתאימה ל: קהל בוגר יותר המחפש שילוב של אוכל טוב וחגיגת מוסיקה עברית על הבר.

כשרות: לא כשר

.

אייבי – ים של טעמים

 

BeFunky-collage (3)

 

לאורך שנות השבעים והשמונים שידרה תחנת "קול השלום" מספינת השלום של אייבי נתן אשר זכתה לפופולאריות רבה בזכות מוסיקה חדשנית לאותה התקופה ובזכות מגישים דוברי אנגלית שהביאו ניחוח בינלאומי לישראל ומסרים הומניטריים כמו קריאות לאיסוף מזון לילדי אפריקה שסבלו מרעב. המשפט החוזר של התחנה היה "מאי שם במזרח התיכון".
זאת ההשראה שניצתה בליבו של השף אסף דוקטור כשהקים את "אייבי"- מסעדת פירות ים ודגים ים תיכונית. דוקטור החליט לקחת את קונספט מסעדת הדגים קדימה ולשם כך בנה גריל עץ ענק לרוחב כל המטבח הפתוח, ועליו מתרחש כל ה"אקשן" – הפרודוקטים הטריים הופכים למנות מרתקות, כשבתהליך ההכנה ניתן לצפות מכל זווית משולחן הבר המקיף את הטבחים.

השעה כבר היתה שעת ערב כשהגענו אל המסעדה. מבין שלושת אפשרויות הישיבה – על הבר המשקיף אל עבודת הבישול, ברחבה הפנימית או ברחבה החיצונית המקורה והמחוממת, בחרנו בשולחן ממש בלב המסעדה.

המוטו של המסעדה הוא להשתמש בחומרי גלם ישראלים ובעקבות כך תפריט היינות משופע ביינות ישראלים איכותיים המוכיחים שוב כי תעשיית היין בארץ משגשגת וזוכה בפרסים בתחרויות עולמיות.

בחרתי בקוקטייל "נגרוני" שכלל ג'ין, קמפרי וורמוט, לפתיחה מלבבת של הערב.

לצד האלכוהול הגיעו צלחות נשנושים מקטגוריית "קטנות"  – "פאבה" – הגירסה היוונית לחומוס, העשויה מאפונה צהובה יבשה, "איקרא" קלאסית ורדרדה ו"צלחת חריפים" שהיוותה סוג של אתגר מכיוון שכללה רמות שונות של חריפות, מחריפות עדינה יחסית בחלק של חמאת הסחוג, דרך אריסה ופלפלים חריפים, ועד למכת הפטיש המכונה "פלפלים מותססים" לאמיצים בלבד. כל אלה הוגשו עם לחם טרי וחם.

בתפריט ישנם כמה סוגי סלטים, שמתוכם נבחר עבורי "סלט רשד" שכלל מלבד הרשד גם צנון, הדרים ופיצוחים. בדרך כלל אני לא נוטה לאכול יותר מדי סלט במסעדות כדי לא לתפוס מקום של "מנות אמיתיות" אבל במקרה של סלט הרשד של "אייבי" היה קל מאד לחסל את כל הקערה, מכיוון שהוא היה טרי, מגוון ובעיקר נתן כבוד לחומרי הגלם ואיפשר לטעמיהם לבלוט בלי להתכסות ביותר די רטבים.

נציג הים הראשון היה "פורל מעושן" – שהוגש בליווי קרם פרש, סלט שומר, נענע ותפוח ירוק. למרות שהכיוון של המסעדה הוא ים תיכוני, לי המנה הזכירה דווקא טעמי ילדות של בית אשכנזי, בגירסה יוקרתית. הפורל עושן בעדינות ולוטף על ידי קרם פרש. התפוח הוסיף את הקראנץ' והרעננות הושלמה על ידי השומר והנענע.

לחובבי הארטישוק מתאימה המנה הבאה שהגיעה לשולחן, מנת ארטישוק שלם צלוי בגריל לצד איולי בוטרגה. זו הייתה מנה שדרשה יותר עבודת ידים ופחות נימוסים, ומיצתה עד תום את טעמי הארטישוק.

הגיע העת לפירות ים, ובמקרה שלי אלה היו שרימפס קריסטל ששופדו על ענף שומר בר, עשבי תבלין וצ'זיקי של יוגורט יווני. חמישה שרימפס עסיסיים משופדים, שהגיעו עם ההמלצה לקחת מעשבי התבלין, ולארגן מעין "לאפה" קטנה עם מריחה של היוגורט ועטיפה של השרימפס, ואז הכל ביחד לביס מענג.

המנה האחרונה לפני הקינוחים היתה מנה שאם אני הייתי נותנת לה שם, זה היה "מנה של אל תביאו בן זוג לחלוק , עדיף לקחת הכל לעצמכם" אבל בפועל היא כונתה "פילה פלמידה לבנה". הפילה הוגש עם קרם תפוחי אדמה, רוטב חמאה חומה, שום ולימון. הצילחות מאד נקי, דג לבן על חמאה בהירה עם פירה לבן. רק כשאוכלים מבינים את ה"צבעוניות" של הטעמים אם אפשר לכנות זאת כך. הדג היה רך וענוג, הפירה היה חלק להפליא וספג את טעמי החמאה וזה היה רגע של ריכוז נטו. את שארית הרוטב ספגתי עם הלחם שהוגש בתחילה, והצלחת נוגבה עד הטיפה האחרונה. אם אתם מגיעים למסעדה ויש לכם זמן רק למנה אחת, זו ללא ספק זו, מנה שכבר מזמן לא טעמתי כמותה.

בתפריט הקינוחים מוצעים ארבעה, חלקם קלאסיים כמו בוואריה של פעם, וחלקם נועזים יותר, כמו יוגורט יווני  עם דבש, צנוברים וזעתר. ישנו גם קינוח נטול לקטוז.

בחרנו בשניים – הבוואריה הקלאסית, שכמו מנות אחרות בתפריט, מוכרת אבל בחמש רמות מעל מה שנפוץ למצוא, ומנת שיפודי מרשמלו, כי בכל זאת אנחנו במטבח עם גריל ענק, על קרם לימון, שברי עוגיות ושוקולד לבן. המרשמלו היה סוג של חזרה לילדות בסגנון מבוגר, והמתיקות הנמסה שלו קיבלה את הניגוד בעזרת קרם הלימון החמצמץ. רעיון מתוק תרתי משמע.

בצאתי מהמסעדה, בשעה די מאוחרת בערב, עדיין השתרך תור ארוך של אורחים שביקשו להתנסות ולחוות את "אייבי".

"אייבי" – דגים ופירות ים.

כתובת: לינקולן 16 תל אביב

טלפון: 03-7775161

שעות הפתיחה: ימים ב-ש 18.00-00.00

מתאימה ל: חובבי דגים ופירות ים, חוגגי אירועים, הרפתקנים קולינריים, זוגות רומנטיים בכל הגילאים.

גישה לנכים: יש

דילים מיוחדים: בימי שישי מ12 בצהרים יש "אלכוהול, ניגובים וניגונים"  הכולל מבצעים מיוחדים ואווירה.

המסעדה איננה כשרה.

 

אספרסו בר – מטעמים מבוקר עד ליל.

 

BeFunky-collage (4)

בלב ראשון לציון, בצמוד לבנין העיריה, ניצב ה"אספרסו בר" – בית קפה מסעדה שהקונספט שלה הוא "שפע". זו המילה המשמעותית בהחלטות של יוסי גלוש, הבעלים של המסעדה, שהגיע מיפו ובנה תפריט שנע על הקו של טריות ונדיבות.

יפו, או ליתר דיוק נמל יפו מגיעים היישר לצלחת בדמות דגים ופירות ים, שעוברים טיפול אוהב בידיו של שף המסעדה עלי זועבי, שבחמשת השנים האחרונות היה השף של מסעדת "קלמטה" ביפו, ולפני כן שימש כסו שף ב"יאסו" של השף אביב משה.
המסעדה רחבת ידיים ומוארת מאד, הבר ניצב במרכז ואביזרי רטרו שונים ממוקמים בתוך נישות לצד השולחנות.

פתחנו באלכוהול – יין מרלו של "תבור"  בשבילו וקוקטייל המכונה "אקזוטי" בשבילי, שהתבסס על מיצי הדרים, ביחד עם מונין אבטיח וודקה. פתיחה מרעננת שפתחה לנו את התאבון להמשך.

לחם הבית הוא חובה כמעט בכל פתיחה של ארוחה, וב"אספרסו בר" מדובר על לחם דגנים חם ופריך, שהגיע לצד שמן זית וחומץ, וקערית זיתים מתובלים. בקונסטלציות אחרות כמו בארוחת הבוקר הוא מגיע עם מטבלים שונים, כולם תוצרת המקום, כולל אפילו הממרחים והריבה.

המנה הבאה היתה "מיקס פירות ים מטוגנים" – קלמארי ושרימפס שטוגנו והוגשו לצד איולי לימון. בתפריט המנה מופיעה תחת ה"עיקריות" אבל היא יותר מנת נשנוש כייפית שבה זנחנו את הסכו"ם והנימוס וצדנו את פירות הים בעזרת האצבעות. גם הקלמארי וגם השרימפס היו פריכים מחוץ, כשהציפוי אינו משתלט, ועשויים היטב בחלקם הפנימי.

עוד בראשונות – "סלט יווני" קלאסי של מלפפונים, צנוניות, בצל סגול, עגבניות שרי ,זיתי קלמטה, שקדים ברוטב וינגרט, בזיליקום וגבינת פטה. הקערה גדולה, הירקות טריים ופריכים, לא רצינו להתמלא יותר מדי בסלט אבל למי שמחפש ארוחת צהרים קלילה שלא תכביד עליו בהמשך, או רוצה משהו בריא במיוחד, הסלט היווני הוא בהחלט אופציה מומלצת.

שמרתי את הטוב ביותר לסוף, ובמקרה של "אספרסו בר" מדובר על "חציל בלאדי" – חציל צלוי על הגריל ומוגש עם צנוניות, גבינת פטה, גמבה ואיולי בזיליקום. החציל היה בטעמי עישון עדינים, ובשילוב עם הירקות והגבינה יצר מחית מפנקת, שנוגבה עד הסוף בעזרת לחם הבית.

בעיקריות דגמנו משתי המחלקות- הדגים והבשר, בדמות "פילה דג על הגריל" – שבמקרה שלנו היה לברק , ומגיע עם פירה תרד , וסטייק אנטריקוט (200 גרם) שמוגש עם תפוחי אדמה בתנור, צ'ימיצ'ורי ועשבי תיבול. גם במנות אלו ניכר מוטו ה"שפע" והן היו נדיבות ועשירות. הבשר היה עשוי בהמלצת המקום "מדיום" (שמבחינתי זו המלצה גורפת לכל מנת סטייק באשר היא- לעולם לא לעבור את מידת העשייה הזו) והיה מדוייק. כמובן שאפשר לבקש כל מידת עשייה רצויה.

למעשה, ההקשבה ב"אספרסו בר" לבקשות הלקוחות כל כך ממוקדת שלא רק שהחליפו לנו תוספות בהתאם לטעמנו, אלא גם אפילו עמדו באתגר של ה"קפה עם שמנת כמו שמתאים לאוכלי תזונה קטגונית " שהציב להם בן הזוג.

אז הקפה היה שלו, ואני ביקשתי, קיבלתי ונהניתי מסחלב חם עם אגוזים, קוקוס וכמה קינמון שרק ארצה.

לקינוח באווירה יפואית הוגשה לנו כנאפה כולל הגבינה הנמתחת קומפלט, ובמידת מתיקות בינונית בדיוק כמו שאני אוהבת.

במסעדה מוגשות ארוחות בוקר מיוחדות הכוללות מאזטים רבים, כולם מעשה בית- טבולה, לבאנה, חומוס, פלאפל, ריבות ועוד.

אספרסו בר- בית קפה מסעדה

כתובת: זד"ל 5 ראשון לציון

שעות פתיחה- בכל יום משמונה בבוקר עד עשר בלילה.

טלפון: 03-9568313

המסעדה מתאימה לכולם – יש מנות בשריות וצמחוניות, ומנות שמתאימות לילדים.

גישה לנכים – יש

המסעדה איננה כשרה

COMO – אלגנטית, נינוחה, חוויה.

 

qwqwqwqw

מלון NYX בהרצליה הוא מלון מהעידן החדש – כבר לא השטיחים הכבדים מקיר לקיר והשנדלירים אלא עיצוב צעיר עם שילובים אקלקטיים של יצירות אמנות, חלקן דיגיטליות ומרובות תנועה וחלקן מוצבות על כנים או תלויות בפינות שונות, פריטי ריהוט צבעוניים במרקמי ריפוד שונים, גופי תאורה שקופים ושפע ציורי קיר בסגנון גרפיטי.

המלון הוא מלון עסקים המרוחק כחמש דקות מחופי הים מצד אחד, ומלב העסקים של הרצליה פיתוח מצד שני. לפני כמה חודשים נפתחה בו מסעדת "COMO" – מסעדה חלבית כשרה שמוגדרת כ"בראסרי שף".

כבר כשנכנסנו אל המסעדה, שעיצובה ממשיך את הקו האורבני הצעיר של המלון, התחושה היתה נינוחות רכה שבמידה רבה הגיעה מאנשי הצוות במראה מוקפד מאד, שקיבלו את פנינו בלבביות.

ניתן היה לבחור בין ישיבה על הבר הניו יורקי הארוך, בו ליהטט ברמן בין הבקבוקים, או באחת מפינות הישיבה, כאלה המוארות היטב או אלה שמשוות אווירה רומנטית יותר לאור נר מהבהב.

התפריט עצמו הוא "מהודק" – כלומר לא עמוס אבל עדיין יש בו מבחר גדול של מנות לכל טעם, הן למי שרק רוצה נשנוש קטן ליד כוס משקה ושיחה עם חברים, והן למי שחפץ בארוחה מלאה בכל מני סגנונות. שם המסעדה אולי מרמז על איטליה, אבל למרות שבתפריט יש מנות היכולות להכנס לקטגוריה של "איטלקיות" , הסגנון האיטלקי איננו המוביל במסעדה, ויש בה גם מנות בגוון אסיאתי או עדתי.

כל הדגים מגיעים טריים בכל יום למסעדה, והרבה מהמרכיבים של המנות מיוצרים במקום, כמו מאפים, פסטות, ממרחים מיוחדים ועוד.

פתחנו באלכוהול . מתפריט הקוקטיילים בו מככבים כל המשקאות האהובים והקלאסיים בחרנו בג"'ין אנד טוניק מלפפון" וב"מרגריטה" שהיתה בעצם מרגריטה תות קפואה ומרעננת. שני המשקאות פתחו את הערב בדגש אלכוהולי עדין אך משמח.

שף הבית הוא ליאור יעקב, עם רזומה במסעדות כמו "ויולט" ו"קיטשן מרקט" , שם עבד לאורך שנים בצמידות לשף הענק יוסי שיטרית, ורכש ידע רב לגבי טכניקות ושילובים, שעכשיו מיושמים ב"קומו".

בהמלצתו פתחנו בפוקאצ'ה חמה שנאפית במקום. קיבלנו מאפה פריך מבחוץ, רך ולוהט מבפנים, שקיבל זרזיף של שמן בצל ונוקד במלח גס. לצידו ניצבה קערית של איולי טבסקו, שלמרות שמה, לא היתה חריפה כלל. הפוקאצ'ה הזו גרמה גם לזה שנמנע בדרך כלל מפחמימות, לשבור את החוקים ולזרוק את כל העקרונות. במילים אחרות, הפוקאצ'ה הוציאה מאיתנו צלילים שבדרך כלל לא נשמעים במסגרת קולינרית.

סלט ראשון מבין שניים הופיע על השולחן, מכונה בתפריט פשוט "סלנובה" ,מורכב מרוקט, מיזונה, ארוגולה, חסה משי, ועגבניות שרי, ומוגש בליווי קרקר שומשום. הירקות נצנצו מרוב טריות, והכינו את החיך למנות שעתידות להגיע.

סלט נוסף שדגמנו היה סלט טבעוני שכלל עגבניות שרי ותפוחי אדמה קונפי, ביחד עם נענע ו"טחינה" העשויה מקשיו קלוי ועיטור קרוטונים. המנה הזו הוכיחה שאפשר להכין מנות טבעוניות שלא נופלות ביופין ובטעמן מכל מנה לא טבעונית, וההמלצה שלי, כמו גם של השף, היתה להעמיס את המזלג מתחתית הקערה, כדי לקבל את כל הטעמים יחד.

אחת המנות שהדגימה בצורה יפה את ההתכתבות של העיצוב האומנותי של המסעדה ושל הצילחות היתה מנת הסשימי. דג אינטיאס טרי ורענן בתיבול טוביקו שחור, זיתי טאסוס, כוסברה, קרם פרש ועגבניות. מנה שכל חלק שלה הונח בהקפדה ויצר אמנות טעימה ומרעננת מאד. כמו במנות נוספות של השף יעקב, גם כאן ההמלצה היא לאסוף את כל המרכיבים ביחד לביס אחד הגדול מסך חלקיו.

גולת הכותרת היתה ללא ספק מנת החצילים, "חצילים מבושלים". הרעיון למנה מגיע ממנה סודנית שבה אחד המרכיבים הוא חמאת בוטנים. שף יעקב החליף את חמאת הבוטנים בטחינה גולמית, לטעם ישראלי יותר ודומיננטי פחות וקיבל מנה שקשה להחליט אם היא יותר יפה או יותר טעימה. שלוש תלוליות שבראשן חצילים בטמפורה, מלוטפים בטחינה גולמית, גבינת לאבנה, קרם עגבניות קר ואיולי זעתר. מנה ייחודית שמעולם לא נתקלתי בה, שילובים חדשים מהסוג של "איך לא חשבו על זה קודם", והמרכיבים מונחים על הצלחת כמו תכשיטים על כריות של חנות יוקרה.

כוסות שרדונה נמזגו מתפריט היין המוקפד של המסעדה, וליוו את שתי מנות הדג מתפריט המנות העיקריות.

הבחירה היתה בשתי מנות שונות לחלוטין, אחת עזת טעמים ואחת עדינה יותר.

עזת הטעמים הייתה "חריימה דג".  השם אולי זהה לשם של המנה שהסבתות המרוקאיות מכינות אבל שף יעקב הוסיף טוויסט ושינה את הטעמים, בעיקר בעזרת הרבה לימונים כובשים ששודכו לגרגירי חומוס, כוסברה ושמיר. במקום החלה המסורתית ציוות השף למנה פרעצל בעל שורשים אוסטריים לגמרי. שילוב מפתיע שעובד, בעיקר כשטובלים את הפריכות של הפרעצל ברוטב החריימה. המנה מוגדרת חריפה אבל היא יותר לכיוון הפיקנטי כך שגם מי שלא מתחבר לחריף יכול ליהנות מהמנה.

המנה העדינה יותר הייתה לברק צרוב, שהונח על מגדל של תבשיל עדשים מצד אחד, ופירה תפוחי אדמה וחצילים מעושנים מהצד השני, כשמתחת לכל זה הסתתר קרם פטריות. הדג , שהגיע בצורת שני פילטים גדולים, קיבל על ראשו ווינגרט עגבניות ונענע. מנה אלגנטית שנותנת הרבה כבוד לחומרי הגלם.

היתרון במסעדה חלבית הוא כר האפשרויות הנרחב בזירת הקינוחים ומחמשת הקינוחים היצירתיים והמפתים שבתפריט, נבחרו עבורנו שניים.

הראשון היה עוגת גבינה בטעמים לימוניים, שעוטרה בדובדבני  אמרנה, שבבי מרנג ועיטור עוגיה גדול. העוגה אפויה וחפה מהכבדות שמאפיינת בדרך כלל עוגות גבינה. הקלילות שבה בצירוף העובדה שהמתיקות הייתה עדינה, יצרו סיום מכובד לארוחה גדולה.

אמנם סיום , אבל בכל זאת לא יכלנו לסרב לקינוח נוסף ואהוב במיוחד , כנאפה חמה שבסיסה גבינת מסקרפונה במקום גבינת העיזים המסורתית הכבדה, ועליה זרזיף סירופ סוכר שצומצם עם הדרים עד שקיבל צבע כתום וטעמים עמוקים. כמובן שלא נעדר מקומם של הפיסטוקים לתוספת קראנץ'.

מסעדת "קומו" היא מקום לארוחה נינוחה, אלגנטית, רומנטית ואיכותית, כשהשף הקפיד לשמור על מחירים שפויים ואין אף מנה שעוברת את מאה השקלים. בין אם אתם אורחי המלון או מגיעים בחוץ, זוגות או קבוצות חברים שמחפשים אווירה וקלאס, וכמובן יצירות קולינריות מרתקות, "קומו" היא המקום.

מסעדת COMO – מלון NYX הרצליה (רשת פתאל)

רחוב אבא אבן פינת נעמי שמר, הרצליה

טלפון: 04-6595222

שעות פתיחה: ימים א –ה 12.00-22.00

שישי ושבת סגור.

גישה לנכים: יש

המסעדה כשרה.

"צור עולם של יין" מציגים – KFWE- תערוכת היין הכשר השנתית הגדולה בעולם.

1 (3)

(בתמונה מימין- ישראל גוטסדינר – מחצית מ"צמד רעים" המיתולוגי, מרים כוסית בתערוכת KFWE).

אולם "טראסק" התל אביבי לבש השבוע חג עת נערכה בו תערוכת היין הכשר הגדולה בעולם, אירוע הKFWE  – Kosher Food & Wine Experience של "צור- עולם של יין" – חברת היבוא הגדולה בארץ ליינות ואלכוהול כשרים.

האירוע התקיים זו הפעם השמינית, במיוחד לקראת חגי פורים ופסח בהם יינות משובחים מככבים, ובמקביל גם בחמש ערים ברחבי העולם- ניו יורק, מיאמי, לוס אנג'לס, לונדון ופריז.

בתל אביב נהנו כ1500 אורחים ממגוון אדיר של כ180 סוגי יינות, ממעל 40 יקבים, וכן ליקרים, קוקטיילים ומשקאות אלכוהוליים שונים. כל הטעימות לוו בהסברים של הייננים .

היינות שהוצגו, כולם מקטלוג 2019 של "צור – עולם של יין" , הגיעו מכל העולם – צרפת, ארצות הברית, איטליה, ספרד, פורטוגל, ארגנטינה, ניו זילנד, הולנד ועוד, וכמובן גם נציגות ישראלית מכובדת.

להמשיך לקרוא

פרידה בר גבעתיים – צבע, טעם, מקסיקו.

פרידה היא כמובן פרידה קאלו, אייקון מקסיקני שכולו צבע ,תשוקה ולהט. הרעיון ב"פרידה בר" איננו מקסיקו "הארד קור" אלא נגיעות מקסיקניות שמתאימות גם לאופי הישראלי, במנות האוכל ובבר המשקאות העשיר, המעוטר באביזרים מקוריים היישר ממקסיקו סיטי, ובציורי קיר מרהיבים.
המעצב ניר רן ועבודות העץ של "לביא" הפכו את המקום לבית מקסיקני חמים, צבעוני ומזמין. שף הבית הוא אלעד לוי.

כשהגענו להתרשם, כיאה לבר, ההצצה הראשונה שלנו הייתה לתפריט האלכוהולי הנרחב. את עיני משכו סוגי הקוקטיילים השונים, על בסיס משקאות כמו ג'ין, רום ואיך אפשר בלי טקילה?
שני הקוקטיילים הראשונים שטעמנו היו "לה קרודה" – טקילה, פסיפלורה, אננס ולימון, ו"צ'ברה" – ג'ין, סן ג'רמן, מנגו, פסיפלורה ולימון. שני הקוקטיילים היו קלילים מבחינת רמת האלכוהול אבל משמחים מספיק בשביל שנתחיל להתנועע לצלילי המוסיקה המקסיקנית שליוותה את הערב.
שניהם אגב היו מקושטים להפליא, ועתידם באינסטגרם מובטח.

לפתיחה קיבלנו אייקון מקסיקני- הטאקו. ליתר דיוק, טאקו להרכבה עצמית לפי הטעם והחשק. על מגש עגול הגיעו כל התוספות שאפשר להוסיף לטאקו –נתחוני עוף , חסה, כוסברה, סלסה וורדה ,איולה מקסיקני והשוס הגדול – קערית של פריחולה-  שעועית מבושלת, ללא ספק חלומו של ספידי גונזלס.

אנחנו הצענו לבעלי המקום להפוך את מנת הפריחולה גם למנה בפני עצמה כאוכל מנחם בעיקר לימים חורפיים. אין כמו תבשיל השעועית לצד משקה אלכוהולי לחימום האווירה והנפש.

כדי לרענן את הגרון נחת על שולחננו קוקטייל נוסף בשם "אמור מיו"  – ג'ין, סן ג'רמן, לימון, תות, מלפפון, ונענע, מעוטר בספירות של פירות שהתפוצצו בפה.

עוד סמל מקסיקני נוסף על השולחן, מנת נאצ'וס נדיבה מאד, שכללה גם גואקמולי, סלט עגבניות קטן, וקיק של חריפות באדיבות חלפיניו ורוטב ביקו דה גאלו. הנאצ'וס ליוו אותנו לכל אורך הערב, פריכים ו"תירסיים" כנדרש.

כמובן שאי אפשר בלי בשר, ועל מגש לוהט הגיעה ה"פלטה קלייאנטה" – קבבונים, צ'וריסוס, מניפת סינטה, ירקות שרופים  וטחינה. הבשר היה טרי ועסיסי, עשוי בדיוק במידה על ידי אנשים שניכר שיודעים את מלאכתם.

צ'ייסרים הורמו לקראת המנה הבאה שטעמנו, "באן קורנביף קלאסי" – עם חסה, עגבניה, בצל כבוש,  וצ'יפס מקסיקני. גם כאן, כמו במנת הטאקו, האכילה האולטימטיבית היא בעזרת הידיים, מה שיצר חוויה חושנית במיוחד. במשך דקות ארוכות ניסינו לפענח באיזה תבלין תובלו הצ'יפס הממכרים, ולבסוף כששאלנו הסתבר שמדובר בתערובת תבלינים מקסיקנית סודית.

התפריט עדיין בהרצה ולכן לא טעמנו קינוחים, ואז קינחנו בעוד שני קוקטיילים "מוחיטו" ו"מוחיטו אזול" – כשהראשון מבוסס על רום יחד עם נענע ולימון, ובשני הרום מוחלף בערק.

בשולחנות סביבנו ישבו סועדים מכל הגילאים, מחבורות נשים מצחקקות, דרך זוגות בוגרים שהשיקו כוסות יין, חובשי כיפות ישבו על הבר , תושבי העיר וכאלה שהגיעו מערים אחרות במיוחד, וכולם חגגו את מקסיקו.

"פרידה בר" – בר מסעדה בסגנון מקסיקני

עליית הנוער 39 גבעתיים

טלפון להזמנת מקום : 054-7232316 (יהודה)

שעות הפתיחה – בימים א – ה 18.00 – אחרון הלקוחות, במוצאי שבת כשעה וחצי לאחר צאת השבת, ביום שישי המקום סגור.

בתפריט מנות בשריות, צמחוניות וטבעוניות.

גישה לנכים: יש

חנייה: חינמית בסביבה.

המקום כשר.