תערוכת "קולינריה" שמתקיימת מדי שנה במלון "דן פנורמה" היא שם דבר בעולם הקולינריה, וכל המי ומי מהתחום מגיעים להשתתף, להתרשם וללמוד. הדוכנים הרבים והמגוונים , והפנאלים המרתקים מאפשרים הצצה לחידושים האחרונים, וזה תמיד מפתיע ומרתק.
גם השנה ניתן היה למצוא בתערוכה רעינוות מעניינים (וטעימים). אני מביאה כאן מבחר מהדברים שמהם התרשמתי ביותר, כי אי אפשר להעביר את הכל, או שהפוסט הזה יקח חמישים עמודים בערך…
היו היו שלושה חברים- מויש, ישראל והודי , חברי ילדות שהחליטו לפני 35 שנה לפתוח מפעל בגבעת שאול בירושלים שכלל מכונה אחת למילוי אבקות. את החברה קראו לפי ראשי התיבות של שמותיהם- "מיה". שש עשרה שנים, והרבה פסי יצור אחר כך, המפעל כבר עובר למישור אדומים, וכולל מפעלי ייצור, מחסני הפצה ומשרדים ובעיקר את כל מה שטבח חובב או מקצועי צריך כדי להיות ממש מאושר במטבח (וגם הסועדים שלו).
פסח – תקופה שגם שוהים בה הרבה בבית וגם אוכלים הרבה. או אולי אוכלים בגלל ששוהים? משהו כזה. ואם כבר יוצאים מהבית- לוקחים אוכל ופותחים שולחן. כי ככה זה בחיי יהודים- הבדיחה בעלת הזקן אומרת "חגי היהודים הם תמיד- "ניסו להרוג אותנו, ניצחנו, בואו נאכל".
המקום- פתח תקווה. השעה- ערב. מה בא לי הכי הרבה עכשיו? נכון, ארוחת בוקר.
ארוחת בוקר ישראלית – גבינות, סלטים, לחמים, ביצים, מאפים- למה בעצם רק בבוקר? מדובר בארוחה שיכולה להיות ארוחת ערב מצויינת, ארוחת צהרים נפלאה או בכל שעה שרוצים- יש בה מרכיבים טריים, היא לא מכבידה כמו ארוחת סטייקים שאחריה רוצים רק לישון, והיא מגוונת מאד. זה בדיוק הקונספט שמנחה את "בוקריה" במתחם Y סנטר בפתח תקווה (יכין סנטר לשעבר)- מקום בו אפשר לקבל ארוחת בוקר משובחת בכל שעה.
מקור השם "בוקריה" הוא שילוב של השוק המפורסם בברצלונה, יחד עם המילה "בוקר".
איך זה עובד?
אחד השלבים החשובים באפיית לחם ומאפים היא ניפוי הקמח. סינון מכל מני לכלוך שיכול להיות שם, בצד איוורור הקמח כדי שיהיה קליל יותר, כל אלה נחסכים לנו עכשיו על ידי "הטחנות הגדולות של "א"י" שמגישה לנו את "קמח לחם ללא צורך בניפוי"- ראשון בסדרת קמחים מיוחדים שכבר עוברים ניפוי בסמוך לטחינה ואז נארזים באריזה המיוחדת שמונעת אפשרות התפתחות חרקים. נוסף לכך גם נחסך אבדן של כמות קמח שאיכשהו לא עובר את הנפה כי הוא נתפס בכל הדברים האחרים.
השנה היא 1921. המקום – ארץ ישראל הרבה לפני קום המדינה. הברון רוטשילד מקים ומייסד את "הטחנות הגדולות של א"י" כדי שלחקלאים בארץ ישראל יהיה קל לגדל את יבולם, למכור ולעבד את החיטה תוצרת מקומית.
בנין הטחנה, שנשאר כמו שהוא גם כמעט מאה שנים אחר כך, נבנה סמוך לנמל מצד אחד וסמוך לרכבת מהצד השני, כך שאפשר יהיה לשנע את החיטה והקמח בנוחות.
בנובמבר האחרון, התחילו ריחות מגרים במיוחד לעלות מאזור פתח תקווה, בעיקר מרחוב דרך רבין 6 (מתחם תחנת הדלק פז- מול יכין סנטר), כש"טוצ'קה" נפתחה. מהי טוצ'קה? מדובר בקונדיטוריית בוטיק, מאפיה ובית קפה, שמתמחה בלחמי מחמצת (מתוכם עשרה קבועים ואחד משתנה), לחמים בתוספות שונות, קמח מלא או רגיל, הכל בניצוחו של האופה המומחה ברי יוגב. ללחמים מצטרפים גם קינוחים ומאפים מתוקים כמו עוגות, טארטים ,ועוגות בחושות (כולל ללא סוכר) , וישנו גם בית הקפה שמנצל את התוצרים המשובחים של המקום, כדי להרכיב תפריט של ארוחות בוקר, כריכים, סלטים , פסטות, קיש ועוד, כך שאפשר גם לבוא לאכול וגם לקחת הביתה.
