ארכיון

איש הענבים – החיים ב(יין) לבן.

אני לא יודעת אם זה מתקשר לשבועות, אבל הצבע הלבן שולט, וכך הוא גם שלט בפסטיבל WHITE- פסטיבל יינות לבנים (ורוזה) שהתקיים זו הפעם השישית במרינה בהרצליה ומשך המוני אנשים שטעמו מגוון של מעל 100 סוגי יינות (לבנים, סמוקים, מבעבעים ויינות קינוח) ביחד עם עוד הפתעות נלוות כמו גבינות, חטיפים מיוחדים, והכל מכל העולם – כולל הרבה תוצרת ישראלית משובחת.

בלילה נעים הגעתי למרינה, התחמשתי בכוס והתחלתי להסתובב בין הדוכנים הרבים. היה קשה לבחור מבין היינות, גם לא יכלתי לטעום את כל המאה, אבל היו בהחלט כמה שבלטו בעיני בייחודיות שלהם ובטעם.

כך למשל מאד אהבתי את הרוזה של עמק האלה שבאים מאחד היקבים המתקדמים והאיכותיים ביותר תוך הקפדה על זמן קצר ביותר בין הענבים לבין מיכלי התסיסה, בזכות קרבת הכרם ליקב, וגם הקפדה על פרמטרים כמו בחירת חלקה, השבחה גנטית של גפנים, שיטות תמיכה, הצללה, ציוד ואפילו בחירת סוג השעם.

רוזה נוסף שאהבתי היה של GALIL MOUNTAIN, אם כי בן הזוג דווקא אהב את הלבן שלהם, אז נשארנו עם חילוקי הדעות. (והצבע יפיפה!).

עוד אהבנו את המבעבע של "תבור" – "פנינים" עם התסיסה הטבעית שעוקצת את הלשון ומקררת אותה בימי חום. (בלנד של גוורצטרמינר ויווניה).

למי שאוהב מתוק- מוסקט של היין האיטלקי הכשר – SENTIERI EBRAICI, הולך מצוין עם הגבינות שנמכרו במקום, וגם עם פירות בערב רומנטי.

יקב נטופה פינק אותנו עם יין לבן של DOMAINE NETOFA שהלך בדיוק בכיוון הזה וצירף את הפירות העסיסיים של האזור.

האחרון ששייך לרשימת הפיבוריטים שלי (ושוב, מדובר בטעם אישי וכמובן שגם לא טעמתי את כל מאת הטעמים שהיו ) – "רוזסרוזס" – הרוזה של "הכרם"  – יין איטלקי בטעמים קיציים של פירות יער.

חוץ מהיינות דגמנו "יין שפריץ קיצי" של APEROL, שהיה חמוד מאד (והיה מתאים למסיבת בריכה למשל בבריזה שהיתה במרינה), וודקות מאד מוצלחות של ברלין וודקה (עם עדיפות לטעם של הקפה כי האסאי למשל היה לי מתוק מדי), ושל CAVODA – שהיו זרחניות בצבעי וורוד או כחול (טעמי פירות יער או קלאסי בהתאמה) – שתיתי את פירות היער (אני אוהבת וורוד!) עם לימונדה, אי אפשר היה להרגיש את אחוזי האלכוהול (35-40) והמשקה היה קליל ופירותי מאד. הבקבוקים המוארים (פטנט של היצרנים הצרפתיים,) יכולים להיות להיט במסיבות. דגמנו גם את הבירה היחידה שהיתה שם – אלכסנדר הקלאסית – "הבלונדינית" שכבר למדנו לאהוב – גאווה ישראלית.

בנשנושים התרשמנו בעיקר מהצ'יפסים הבריאים של "גרין צ'יפס" – כל מני סוגי ירקות שהופכים לצ'יפסים שאפשר לנשנש בלי נקיפות מצפון כי הם עשויים ממגוון ירקות שורש (מתכון מקורי מוויאטנם!).

אני לא יכולה לחשוב על בילוי טוב יותר לערב קיצי מהביל מאשר בריזה של ים, התנסות במגוון יינות ולבסוף בחירה של כמה לקחת הביתה כדי להמשיך את החוויה.

פרטים נוספים על היינות, האירועים והמבצעים נמצאים באתר של "איש הענבים " – http://www.grape-man.com/

מרימים כוסית (ועוד אחת) בפסטיבל היין.

בישראל התפתחה תרבות יין ענפה וישנם הרבה חובבי יין שבוחנים כל יין חדש, ישראלי או מיובא, מגיעים למפגשי טעימות ומעשירים את הטעם והיידע בתחום.

כבכול שנה, גם השנה נערך פסטיבל היין של תל אביב ברחבת מוזיאון ארץ ישראל (צמוד לאוניברסיטת תל אביב). בפסטיבל הציגו כארבעים יקבים שונים מעל 160 סוגי יין, וכל מבקר קיבל כוס ואפשרות להתנסות בכל הטעמים והמגוון. במקביל ליינות היו גם דוכני גורמה שונים כמו שמנים, שוקולד, ליקרים, סיידר, גבינות, שמן זית ועוד, והכל לווה במוסיקה חיה.

אני נכחתי בערב האחרון של הפסטיבל (הוא התקיים שלושה ימים- מה28 עד ה30 למאי) וטעמתי מגוון רב של יינות. מה שאהבתי במיוחד הוא שיש יין לכל טעם- מהטעמים העדינים ועד ליינות בעלי ארומות וטעמים עזים. כמובן שאי אפשר לכתוב פה על כל היינות, אציין את הבולטים מבחינתי –

יינות שקד הציגו את H3BLUE NUN. את ה"בלו נאן" אני מכירה ורוכשת לצריכה בבית כבר שנים, שמחתי לגלות את הגירסה המבעבעת שלו ששמרה על העושר והקלילות.

מהיינות של יקב קדש ברנע אהבנו מאד את ה"נגב 2010" – בלנד של קברנה סוביניון, שיראז וקברנה פרנק שיצר יין מלא עם טעמים דומיננטיים של עשבי תיבול וזיתים שחורים.

מ"יקב הר ברכה" אהבנו את היינות שזכו במקומות שני ושלישי בתחרויות ה"דקנטר" העולמיות , במיוחד ה"סירה" שהרשים בשילוב הטעמים שלו מצד אחד ובאפטר טייסט העדין מצד שני.

ה"עלמה 2010" של יקב דלתון  הרשים את בן הזוג בגלל היותו מלא מצד אחד ועדין מצד שני (בלנד של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פראנק).

ליינות של "יקב שושנה" יש לי סימפטיה מיוחדת קודם כל בגלל השם… מעבר לזה, בן הזוג התחבר יותר לטעם מכיוון שהם בעלי נוכחות חזקה ומעט יבשושיות בפה בסוף הלגימה.

עוד יין מוצלח לטעמנו היה של יקב תניא – הקברנה סוביניון עם סיומת מאד ארוכה , זוכה מדליות זהב באשכול הזהב 2007 ובתחרות וונוס הארגנטינאית.

ולבסוף- הפייבוריט שלי בכל הערב – יינות סיטו שהציגו את "סיטו מלבורו"  – סוביניון בלאן מניו זילנד, הוגש קר וחבל שבאותו רגע לא היו לי הגבינות ליד, ואולי איזה דג כי הצירוף היה מושלם. עזבו אתכם מכל ההגדרות של "עפיצות/ ארומה/בוקה" וכל זה, תנו לי את "טעים ומרענן". ישירות למקרר שלי.

בן הזוג אהב את האדום של של סיטו, "סיטו קיאנטי" שמתאים יותר לארוחת בשרים (וגם את השילוב הזה אני הולכת לנסות בקרוב) ואמר שהוא מורגש לא רק בפה אלא גם באף ובגרון באותו הזמן. הקיאנטי עשוי מענבי סנג'ובזה שאופיינים לאזור ניו זילנד.

מבין דוכני הגורמה אהבתי את –

השמן הסורי של "מגל" מקיבוץ מגל. השמנים סודרו לטעימה לפי מידת חוזקם, הסורי היה הכמעט חזק ביותר ולמרות ה"הפחדה" הזו, גיליתי שהוא טעים לי וחריף לי במידה מדוייקת. בן הזוג התאהב בשקדים הטבעיים של "מגל".

"משק יעקבס" מכר במקום גבינות לאיזון היין, מבחר גדול של כל סוגי הגבינות.

שני דוכנים הציגו סיידר תפוחים ושניהם היו טעימים – של sideffect ושל buster's sider. משהו במירקם (ובבקבוק) הזכיר לי בירה, נחמד מאד לערב עם החבר'ה.

בדוכן השוקולדים טעמתי ליקר משגע של שוקולד מריר, בהתחלה בטעם של סירופ שוקולד מעודן ואז ה"מכה" העדינה של האלכוהול. תענוג נוזלי.

"איש הפסיפלורה" הציג שיכר פסיפלורה, משקה קינוח עדין, טעם של סוכריה עם 12% אלכוהול. פשוט ממתק מצוין לאירוח או למתנה (בקבוקים יפיפייים).

להקת "יאמנז" היתה הלהקה שניגנה בזמן שהותי, והאווירה היתה מצויינת – אנשים טעמו יינות, אכלו משהו, פטפטו עם חברים, רכשו את מה שאהבו והכל על רקע לילה נעים במוזיאון ארץ ישראל.