(בתמונה למעלה- עמית נחום)
רחוב ברוך הירש בבני ברק הוא הגבול עם רמת גן. רק לחצות את הכביש ועוברים עיר. בצד ה"בני ברקי" של הרחוב נמצאת מסעדת "שושנה וראובן" שמוסיפה את תימן למשוואה (הטעימה!).
הכל התחיל בשושנה וראובן שעלו מתימן לפני שישים שנה ופתחו מסעדה תימנית בשכונת התקווה. על פרימוסים ופתיליות התבשלו מיטב המעדנים שמשכו אורחים מקרוב ומרחוק.
אין כמו לפתוח את השנה עם סלסילה של הרבה מוצרים טובים, איכותיים ובעיקר טעימים שיפנקו אותנו לאורך החג והשנה הבאה כולה.
כדי להפוך את החוויה למושלמת כדאי לקחת בחשבון את כל האפשרויות- חם, קר, מתוק, מלוח ובעיקר חדש ומעניין.
דמיינו את היידי בת ההרים, לפני מאה שנים, יוצאת מהבקתה בשעת בוקר מוקדמת, קוטפת ירקות מהגינה, נושמת אוויר צח ומחייכת אל הנוף הנקי והרגוע. עכשיו דמיינו את חנה מתל אביב, מצליחים למקם אותה בימינו עם אותה התפאורה? האווירה?
הגוף האנושי הוא מכונה משוכללת המתוכנתת להבריא את עצמה. בעבר הגוף הצליח להתמודד עם הפגיעות בו בעזרת תזונה של פירות וירקות הכוללים אנטי אוקסידנטים. בעולם המודרני של היום הדבר לא אפשרי. יש יותר מדי גורמים מזיקים, והפירות והירקות ברובם אינם אורגניים וכל נגיסה בתפוח מכניסה לגוף שלנו גם רעלי ריסוס ועם כל זה הגוף אינו מצליח להתמודד עם כל המפגעים הסביבתיים וזקוק לעזרה.
אורז הוא אחד מסוגי המזון הנפוצים ביותר בעולם, הוא יכול לגדול בכל מקום, אם כי בעבודה קשה ובצריכת מים רבה, והוא מהווה את המזון העיקרי של יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם.
לאורז מינים וזנים רבים הנבדלים בצורת הגרעין ובכמות העמילן שבהם המשפיעה על דביקותו והתאמתו למנות השונות.
האורז מככב במנות בינלאומיות רבות- הפאייה הספרדית, הפיז'ואדה הברזילאית, הריזוטו והארנצ'יני האיטלקים, הפילאף והאושפלאו ממרכז אסיה, ואיך אפשר בלי סושי, סאקה, ויין אורז היישר מהמזרח הרחוק?
אז פעם היתה דלת שהגיעה עם הדירה. אחר כך הגיעו דלתות הביטחון לכניסה של הבית והיו גנריות. בחדרים השונים נשארה הדלת של הקבלן, חסרת מעוף ומשעממת. לעיתים הגיוון היחיד שלה היו מגנטים של נותני שירותים מפוקפקים בצד החיצוני, ומזכרות מחתונות של האחיין מהצד הפנימי.
לאט לאט כבשו הדלתות את מקומן הראוי- במגוון התפקידים שלהן הכולל נתינת פרטיות, יצירת הפרדה בין חללים, השתקת רעשים ויצירת מקום שלו ורגוע, וכמובן, העיצוב שמתכתב עם עיצוב הבית כולו.
(בתמונה למעלה- איתן בוסתנאי)
כולנו יודעים שמזון מעובד מאד לא בריא ומחפשים מוצרים שהם כמה שיותר קרוב לטבע, שלא עברו תהליכים מזיקים ותוספות מפוקפקות. פעם היינו צריכים לנסוע עד לכפר בקצה הארץ כדי למצוא את האיכות הטובה ביותר של מוצרים טבעיים שיהיו טעימים, מגוונים ובריאים.
הם מרכיבים את רוב הגוף שלנו, הם צורך החיים, הם מחיים את הנפש- מים.
בתחנת הרדיו "קול השלום" כמעט בכל שעה נשמע הסלוגן הנצחי בקולו של אייבי נתן המיתולוגי "שתו מים, רק מים".
מים משמשים לא רק לשתיה בעצמם אלא כמרכיב בעשרות משקאות ומזונות שאנו צורכים, אם בערבוב עם תרכיז, בהכנת קפה או בבישול.
בתחילת הבנייה בארץ ישראל, תמיד היו מרפסות שבהם ישבו דיירי הבית וצפו בסביבתם- מי בא, מי הולך, מה מזג האוויר ומה עונת השנה. שנים אחר כך המרפסות יצאו מהאופנה לטובת חלון בחצי גודל הקיר הפונה החוצה. בעשור האחרון המרפסות חזרו אחרי שהקבלנים והאדריכלים הבינו שהציבור רוצה להכניס את החוץ, ובעיקר את אור השמש, כמה שיותר הביתה.
אבל מה יותר טוב ממרפסת?
מה עם חלון ענק, למעשה בגודל קיר, דק מספיק כך שלא נחוש בו ובעצם נרגיש שאנו ממש בחוץ? רואים את הפרחים בחצר, את עלי השלכת של העץ, העוברים והשבים ברחוב והאורות הנוצצים בלילה, הכל "בשידור חי" היישר לתוך הבית שלנו באור טבעי, ובלי להפסיד מהחימום או המיזוג של הבית ונוחותו.
פירוש המילה "בובע" הוא "סבתא" ביידיש, אבל המילה מקיפה הרבה יותר מהתרגום המילולי. "בובע" היא זו שיש לה ארון מיוחד במטבח שבו היא שומרת את כלי הפורצלן המשובחים, עם הציורים הפרחוניים העדינים התואמים – ספלים, קנקנים, צלחות בכל הגדלים, הכל תמיד תואם, "בובע" היא זו שיש לה פתגם לכל מצב, "בובע" היא זו שיודעת לרפא כל מחלה בעזרת מרק עוף ובסלון היא תארח עם עוגת תפוחים שהרגע יצאה מהתנור.
לעצב בית זו משימה לא פשוטה- מפני שחוץ מבחירות מובנות מאליהן כמו צבע הקירות ולמה ישמש כל חדר, יש הרבה בחירות קטנות היוצרות ביחד את האווירה המושלמת עבורנו, והיא שונה מאדם לאדם לפי הצרכים והטעם, שהרי אין עיצוב בית למשפחה תוססת עם ילדים לעיצוב בית לזוג שבניו כבר פרחו מן הקן ומעוניינים לנצל את ההזדמנות ולהגשים את החלומות העיצוביים שתמיד חפצו בהם.