פסטה- מילה אחת שכוללת עולם קולינרי מלא, של מני קמחים, סוגי צורות וכמובן עשרים אלף תוספות אפשריות. כולנו אוהבים פסטה, זו מנה שאפשר להשקיע בה שעות ואפשר (כמו במקרה שלי) לסגור ענין בעשר דקות עם רוטב מצנצנת (היי, פתחתי אותה בעצמי!).
ואם אפשר להוסיף בריאות למנת הפסטה, ושהיא תהיה טעימה- זה בכלל ניצחון.
בארץ יש ציבור לא קטן שלא יכול או לא רוצה לצרוך מוצרי חלב- אם מסיבות טבעונות או מסיבות בריאותיות כמו רגישות ללקטוז. גבינה היא מרכיב אהוב ומככבת בתבשילים רבים, כולל בחגים שמבוססים על גבינה- כמו שבועות, וגם לקהל שנמנע מחלב יש צורך במשהו שיוכל להחליף את המוצרים החלביים. גם שומרי כשרות שלא רוצים מוצר חלבי לאחר ארוחה בשרית הם קהל יעד למוצרים אלה.
"משומשו" הם מותג של מוצרים ללא סויה או לקטוז, שמביא לצרכנים תחליפי גבינה בכל הקטגוריות תוך הקפדה על 100% טבעונות, וכמובן המנעות חומרים משמרים. המוצרים עשירים בסידן כך שהם מספקים את הצורך שלעיתים מפוספס בגלל אי צריכת חלב.
לכבוד החג משיקה "משומשו" "מגורדת לפיצה ואפייה" ו"גוש מעודנת לאפייה בטעם ריקוטה". הראשונה מצויינת להכנת פיצות, קישים ופשטידות מלוחות, והשניה לצד המתוק- כמו עוגות גבינה, כריכים ומאפים מתוקים.
רק נגמר פסח וכבר ל"ג בעומר, ותיכף שבועות, רק כדי להתחיל להתקדם בצעדים גדולים לראש השנה. ארוחת חג רודפת ארוחת חג, וכמה שלא תהיה גדולה, תמיד רוצים משהו מתוק בסוף. השאלה- איזה קינוח הוא גם מתוק, גם בריא, וגם מתאים לשומרי כשרות אחרי ארוחה בשרית?
"בסוף רמלה יש מקום מיוחד, שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד…. וסוכריות קישוט… וממרח חלבה… ומלית אוכמניות ו…." טוב, לשיר הזה באמת לא יהיה סוף כשזה קשור ל"פוליבה".
הנה חידה- מה משותף ל (קחו נשימה- זה יהיה ארוך- מליות פרי, קרם נוגט, ריבת חלב, פירות יער קפואים, מחיות, ממרחים ללא תוספת סוכר, חלב מרוכז, סירופ שוקולד, גליליות למילוי, מייפל, שוקולד צ'יפס, בצק סוכר, קצפות, חמאת קקאו, קמח, שמרים, קורנפלור, תערובות לעוגות, פלאן, ג'לי, טריאקי, סויה, בוטנים גרוסים, בצל יבש, קרם פטיסיאר, צבעי מאכל ,גלוקוזה, קרמל, קטניות, שקיות זילוף, צנטרים, קופסאות קרטון…… ובערך עוד כ1500 מוצרים)?
היו היו שלושה חברים- מויש, ישראל והודי , חברי ילדות שהחליטו לפני 35 שנה לפתוח מפעל בגבעת שאול בירושלים שכלל מכונה אחת למילוי אבקות. את החברה קראו לפי ראשי התיבות של שמותיהם- "מיה". שש עשרה שנים, והרבה פסי יצור אחר כך, המפעל כבר עובר למישור אדומים, וכולל מפעלי ייצור, מחסני הפצה ומשרדים ובעיקר את כל מה שטבח חובב או מקצועי צריך כדי להיות ממש מאושר במטבח (וגם הסועדים שלו).
שבועות בפתח, ותנור האפייה בכוננות.
מ"מעדנות" הגיעה סלסילה מלאה כל טוב- "בצק שמרים עלים חמאה" (למנות מתוקות), "בצק פריך מתוק חמאה" (למנות מתוקות) ו"בצק עלים חמאה" (שטעמו נייטרלי ולכן מתאים גם למנות מתוקות וגם למלוחות.).
פתי בר של "אסם" היה תמיד חלק מנוף הילדות. מילדים קטנים שאוחזים בבסקוויט ונוגסים בו נגיסות זעירות שנמסות בפה, דרך תלמידים שמנסים לעשות את אחד המתכונים הראשונים שכל ילד עושה- כדורי שוקולד, בעזרת "פתי בר" מרוסק, דרך כלות צעירות בשנות השבעים שמונים שהגישו "עוגת בסקוויט משולשת" כחלק מהמסורת, ועד לקינוחי כוסות מרהיבים שנעשים בעזרת "פתי בר" מרוסקים ומגוון תוספות מפנקות.
אני לא בן אדם שמקיים מצוות ומנהגים, אלא רק אם זה מוצא חן בעיני. אז כל כללי ההפרדה בין בשר לחלב, אי נסיעה בשבת וצומות- זה לא אני, אבל מנהגים כמו משלוחי מנות, מאכלי חלב בשבועות ונשיקת חצות בליל השנה האזרחית – זה דווקא מתאים לי. אני גם זו שחוגגת חג אהבה פעמיים בשנה – פעם בפברואר ופעם באב, כי כל המרבה הרי זה משובח.
גבינה, חציל קלוי, מליחות עדינה- הים התיכון מגיע אלינו (שוב) בקופסת גבינה של "פיראוס"- קרם על בסיס גבינה מלוחה, גבינה לבנה וחציל קלוי בחמישה אחוזי שומן.(ואגב, – אי אפשר להאמין שיש כל כך קצת אחוזי שומן, הגבינה סמיכה מאד ומרגישה הרבה יותר).
כשקיבלתי להתנסות את הגבינה, שמחתי מאד שמדובר בכמה קופסאות היות ואחת נחטפה עוד לפני שהגעתי הביתה, ונזללה כמו שהיא על לחם לבן טרי, לצד עגבניה שלמה שהתיזה את העסיס על הפרוסה (וגם קצת מסביב).
בכל יום עצמאות נשאלת השאלה שיאיר לפיד עשה עליה קריירה- "מה ישראלי בעיניך". ובמקום גבוה, בין "גבעת חלפון" ל"חוצפה ישראלית" מופיע כמובן החומוס. כמו שהשלם הוא יותר מסך חלקיו, כך החומוס הופך מגרגרים מבושלים וטחונים, עם תוספת זו או אחרת, למנה שמשמשת כארוחת בוקר במקומות רבים, כארוחת צהרים (ותעיד על כך החומוסיה אצלנו בעבודה שמפוצצת בין השעות 12-14 כאילו יש רעב במדינה), כממרח בזכות עצמו או עם תוספת – (שגם אנחנו אימצנו עכשיו כשטיילנו באירופה והכנו כריכים לכל היום- עם חומוס ישראלי מהסופרמרקט, ביחד עם ביצה קשה פרוסה וקצת מלח ופלפל שחור) וכמובן כתוספת לכל ארוחה, כסלט קטן או גדול, עם בת הזוג האולטימטיבית- הפיתה החמימה והבשרנית. (ואם בדימויים עסקינן – אז יש כמובן גם את האישה השניה- הטחינה).
