ארכיון

וואן, טו, טרי…ולה.

אוכל איטלקי זה תמיד כיף. אוכל איטלקי באווירה של חגיגה זה עוד יותר כיף, אוכל איטלקי באווירה של חגיגת יום הולדת – בכלל תענוג.

"טריולה" הפתח תקוואית חוגגת שנתיים והשמחה בעיצומה, והוזמנתי לטעום את המנות ואת החגיגות. המסעדה, הקרויה על שם שלושת בעליה (פעם אחת חן ופעמיים תמיר שאחד מהם  – תמיר חכים , הוא גם השף) חוגגת באוגוסט את יום ההולדת השני ומעבר לתפריט נרחב של פסטות , פיצות, בשרים, מתוקים ועוד (רוב הפסטות נעשות במקום, מעט נקנות כשהן טריות) באירועים מיוחדים רבים.

המסעדה, שמוגדרת כמסעדת בר, היא במשך היום מקום לשפע של אוכל איטלקי, ואז בשעות הלילה הופכת לבר תוסס, שמח, מרובה חוגגים שנשארים במקום אפילו עד שלוש בלילה בסופי שבוע. מתוך הבר הזה טעמנו כמה משקאות מכמה תחומים – צ'ייסר לימונצ'לו נענע עם המון אלכוהול, יינות שונים –לבנים ואדומים (אני בחרתי קאווה), וקוקטיילים, אחד על בסיס קמפרי פירות והשני על בסיס ג'ין ואננס.

אחר כך קיבלנו לשולחן מבחר מהמנות הראשונות, עם המון המון פחמימות:

שני סוגי פוקאצ'ות – עם עגבניות מיובשות בשמן זית, שום, צ'ילי, גבינת רוקפור וטימין (28 שקלים), ופוקצ'ה עם פלפלים וגבינה (לא כתוב בתפריט, אין לי מחיר) רכות וטריות. השתדלתי לא לגעת בהן יותר מדי כדי שיהיה מקום להמשך.

כרובית טרטופו – כרובית מהטאבון ברוטב איולי כמהין, שבבי עירית ופרמז'ן (36 שקלים בתפריט). מבחינתי המנה הכי טובה מבין מנות הפתיחה (היו לה עוד שתי מתחרות). אחר כך נודע לי שזו גם מנת דגל.

שני סלטים – סלט פנצ'נלה וסלט קפרזה (סלט הפנצנלה שמורכב מעגבניות שרי תמר, מלפפון, בצל סגול, קלמטה, פטרוזיליה, נענע , כדורי מוצרלה וקרוטונים ברוטב וינגרט בן יין, במחיר 37 שקלים, הקפרזה – כדור מוצרלה קרוע, שרי תמר, בזיליקום, שמן בזיליקום ובלסמי מצומצם ב34 שקלים). מבין שניהם העדפתי את הקפרזה כי היתה בו דומיננטיות של בזיליקום. כדורי המוצרלה היו חלקלקים וכייפיים.

סלט נוסף שקיבלנו היה "סלט קיצי" שגם הוא לא רשום בתפריט אז אין לי מחיר, שכלל בין השאר חסה, פלפלים, אגוזים שונים, עלי תיבול, ועוד. כאמור עדיין אם הייתי צריכה לבחור אחד מהסלטים עדיין הייתי נשארת עם הקפרזה.

צלחת אנטיפסטי עם ירקות העונה קלויים בטאבון עם עשבי תיבול היתה הבאה בתור (18 או 34 שקלים, תלוי בגודל המנה), נשנוש נחמד, היו לי בחירות אחרות – כאמור, הכרובית, הקפרזה ותיכף תגיע הבחירה השלישית שלי – ברוסקטה עם פטריות (28 שקלים, כמו סוג אחר של ברוסקטה שקיבלנו – "ברוסקטה קרנבל"-  קלויה בתנור עם סלסת עגבניות, בזיליקום, שמן זית, בלסמי ופרמזן). פטריות עשויות במדויק מבחינת תיבול, קרנץ' של הקלי, אוכל אצבעות טעים ונעים.

עוד פוקצ'ה אחת הגיעה כדי לחתום את מצעד המנות הראשונות, מנה שהיא יותר בפני עצמה כי הפוקצ'ה משמשת מצע ולא בתפקיד העיקר- פוקצ'ת סינטה- סינטה צרובה, שמן זית, שום, פרמז'ן, רוקט ובלסמי מצומצם- 36 שקלים. מבחר של מרכיבים שמחמיאים אחד לשני- בשר, שמן, גבינה, פחמימה עשירה.

 

בעיקריות קיבלנו רשימה ענקית של מנות אפשריות – פיצות מסוגים שונים, עם תוספות שונות (ואפילו פיצה טבעונית ללא גבינה), פסטות ברטבים שונים ותוספות שונות (ירקות, בולונז, פטריות, גבינות, נתחי עוף ואווז, אגוזים, בשר בקר, פירות ים, עלי תיבול ועוד, בשרים על הגריל, כריכים, נקניקיות ועוד. לאחר התייעצויות עם השכנות לשולחן, בחרנו שתי מנות פסטה כדי לחלוק ולטעום. המנות שאנחנו בחרנו היו:

פפרדלה די מארי – שרימפס וקלמארי בשמנת, ברנדי, שקדים, מוצרלה, שרי תמר, חמאה, ממרח עגבניות מיובשות ופטרוזיליה (66 שקלים בתפריט) – שילוב של פירות ים ופסטה, טעמים דומיננטיים. הייתי מעדיפה טיפה פחות מלח במנה.

רדיאטורי סלמון – קוביות סלמון טרי, חמאה, שום, מוצרלה, אפונה עדינה, קרם שמנת לימון, יין לבן ובזיליקום (59 שקלים), הבחירה שלי מבין שתי המנות, עדינה יותר (גם הסלמון לא היה "תוקפני") ושילוב מוצלח של טעמים. (ולמי שדואגת על השפתון, קל יותר לאכול רדיאטורי מאשר פפרדלה …).

ו…קינוחים. המילה "איטליה" בהקשר של קינוחים תמיד מבטיחה רבות. אנו קיבלנו חמישה סוגי קינוחים שמתאימים לכל בחירה . הקינוחים עולים בין 36 ל38 שקלים בתפריט והם היו:

קרמבל תפוחי עץ מהטאבון- תפוחים מקורמלים עם קרמבל קינמון וכדור גלידה ווניל – מוגש לוהט, לחובבי הז'אנר ולמי שרוצה פחות מתיקות.

עוגת גבינה – מסקרפונה אפויה בציפוי שוקולד לבן ורוטב פירות יער – עוגה פשוטה וטובה , גם לה טעמים עדינים.

טירמיסו – קרם מסקרפונה עם בישקוטים טבולים באספרסו, ברנדי עם טופינג של קקאו הולנדי – לשמחתי לא התפרעו עם הקפה והתוצאה היא קרם שאפשר להרגיש כקרם ולא כמאסה של קפה כפי שקורה הרבה פעמים

ושני המנצחים של השולחן –

צד א' של השולחן בחר ב- "שחיתות" – דקואג' אגוזי לוז ושקדים עם שכבות גנאש ,אספרסו ומוס שוקולד מריר – פצצת שוקולד קרמלית לבעלי השן המתוקה.

צד ב' של השולחן בחר במוס חמאת בוטנים- לא מופיע בתפריט אבל שווה. (אני הייתי בצד הזה והאמת, אם הייתי רואה בתפריט את המנות, סביר להניח שהייתי הולכת על ה"שחיתות" ומפספסת מוס חמוד לאללה של חמאת בוטנים אבל ללא המליחות, מוס רך ועדין בלי לפספס את המתיקות.)

שף חכים התאמן חצי שנה מראש על המנות לפני שהחל להכין אותן במסעדה, תוך שהוא משתמש בחבריו כשפני נסיון (איזה כיף להיות חברים שלו…) לטעימות.

לכבוד חגיגות השנתיים, מוכרז חודש אוגוסט כ"חודש הפתעות " שבו יהיו בין השאר צ'ייסרים בהוזלה, מבצעים על הקוקטילים, אירוח שפים, תחרות ברמנים, ארוחה בהפתעה (שבה תמורת סכום קבוע של 100שקלים  הסועדים מקבלים את המנות המיוחדות של השף בלי לדעת מה הן יהיו, כמובן בהתחשב במגבלות או דברים שהסועדים לא אוהבים ויציינו אותם מראש), ערבי ערק, ערב פנויים פנויות, הופעה חיה של להקת סבבה והקול בשמיני לאוגוסט, תקליטנים, ייננים אורחים ועוד הרבה הפתעות.

כתובת המסעדה – שחם 14 פתח תקווה, לא כשרה, פתוחה גם בשבת ועד השעות המאוחרות.

חנייה חינם אחרי השעה שבע בערב ובשפע.

אתר המסעדה- http://www.rol.co.il/sites/triola/

"טו BIN אור נוט טו BIN".

אני אוהבת אוכל. מכל הסוגים. מה שאומר שארוחה אחת שלי יכולה להיות בשרית, אחת חלבית, אחת מעורבת ואחת בכלל מבוססת על מתוקים (כן, גם זה נחשב ארוחה בשבילי). וכן, אני ממש לא בשלנית גדולה, תמיד מעדיפה לאכול מאשר לבשל.. אבל אם אפשר ללמוד מתכונים קלים וטעימים אני תמיד בעד.

הוזמנתי ל"BIN281" לסדנת בישול צמחונית (חלבית) בניצוחו של השף מאיר קרנש ("שף נודד"). ה"בין" הוא מעין מעצמה של קולינריה שבה ניתן להשיג את הכל – בקומת הכניסה ישנה חנות יין ואלכוהול עם מגוון אדיר של יינות מקומיים ועולמיים בטווח מחירים רחב כך שכל אחד יכול למצוא משהו, בקומה השניה יש ביסטרו בר יין שבו אפשר לטעום יינות ייחודיים מתחלפים, ותפריט מגוון כולל המלצה על יינות שילכו טוב עם המנות , ובקומה השלישית – אה, המתחם היצירתי, שבו יש שולחן אבירים שסביבו מתקיימות טעימות מיוחדות וכן סדנאות השף שכוללות גם הדרכת יין מקצועית מאת איש היין הוותיק גיא גולדמן שמסביר על התאמת מנות ויינות.

בקיץ ישנה פעילות גם על הגג הצופה לים.

כאמור אני הגעתי לסדנת בישול צמחונית חלבית והשף מאיר קרנש קיבל את פנינו עם פוקצ'ה חמימה כדי לא לגווע מרעב עד שהמנות יהיו מוכנות. במהלך הסדנה השף מכין את המנות ומסביר, ומי שרוצה משתתף בעשייה. קיבלנו חוברות עם התפריט והמצרכים. שתי הערות חשובות – הראשונה, שאפו על הפונטים הגדולים שחסכו לי לשלוף את משקפי הראייה והיו נוחים מאד, והשניה – בחוברת מופיעים רק המצרכים והכמויות, כשאת אופן ההכנה המשתתפים רושמים תוך כדי הכנת המנות, לפי הנוחות שלהם.

כמה מילים על השף – בוגר "קורדון בלו" האוסטרלי, דור רביעי למגדלי בקר בצפון, משמש כ"שף נודד" – מגיע לכל מקום שרוצים ומבשל מה שרוצים, מקהל סועדים של זוג ועד למאה אנשים, כולל כל הציוד להכנה בשטח. מעבר לזה מאיר גם מעביר סדנאות ב"בין 281" בנושאים מובנים של אוכל איטלקי, אוכל צרפתי ואוכל חלבי, וכן סדנאות לפי בקשה בכל נושא.

(בתמונות למעלה משמאל – גיא איש היין, מאיר השף, וניב שעל הבר . למטה- שף בעבודה).

במהלך הסדנה המליץ לנו גיא על יין סוביניון בלאן 2012 של SHPERA.

המנות שהוכנו בסדנה –

סלט סלק עם גבינת עיזים, פיסטוקים ורוקט- וטיפ של השף לאפיית הסלקים – לוקחים סלק, שמים על ריבוע נייר כסף, מוזגים מעל שמן זית, מלח גס והופ לתנור בחום של 180 מעלות עד שהסלק מתרכך. בסלט הסלק אמור להיות מוגש חמים עד חם וכך הוא גם עוזר לגבינה לשחרר טעמים.

גלילת ירקות קלויים בסגנון פרובנס עם גבינת עיזים ורוטב פלפלים – מנת אירוח מרשימה שבה השף חתך את הירקות לפרוסות דקיקות עד שקופות, תיבל במלח ופלפל ואפה בתנור עד לדרגה רכה אבל שלא ישחים. כשהירקות היו מוכנים (וכל ירק נאפה לחוד) הוא הניח אותם על ניילון נצמד שנפרש על השולחן ועליהם שכבה נוספת של ירקות, ואחר כך גלגל אותם כמו סושי, כשהשכבה האחרונה היתה פלפלים קלויים וגבינות עיזים. את הגליל הוא קירר וחתך לפרוסות דמויות רולדה.

טורטליני כרישה ובוטנים – פסטה ביתית הוכנה ועברה במכונה עד שהפכה ליריעה דקה, ומולאה במילוי של כרישה מוקפצת ומקורמלת והשיחוק  – בוטנים פיקנטיים קצוצים תוצרת בית (מקפיצים בוטנים לא קלויים בשמן קנולה עם פלפלי שאטה יבשים שלמים, וכשהם קלויים מוסיפים מלח ופפריקה מתוקה ושולפים את השאטה). האמת שאנחנו חיסלנו לו חצי מקערת הבוטנים ככה על הדרך בתוך נשנוש. מזל שהוא הכין מראש הרבה.

לטורטליני נוסף רוטב בשמל תרד ואורגנו קליל.

רצועות קישואים פריכות היו התוספת הבאה- סוג של "שניצל" קישואים שבו פרוסות קישואים נטבלו בתערובת של פירורי לחם מתובלים עם פרמזן מגורר, וכמובן ביצה לאיחוד כל העסק וטוגנו בשמן עמוק. ההגשה היתה עם סלסת עגבניות ושום שהוכנה מעגבניות מגורדות ושום שבושל בטמפרטורה מדוייקת שבין תשעים למאה ועשר מעלות ,והפך לרך ומתקתק.

שני בצקים פריכים הוכנו – לקיש רואייל מלוח ולטארטלט פירות עם קרם פטיסיאר.

הקיש מולא בבטטות ורוטב רואייל, וההטראטלט הוכן עם קרם פטיסיאר שנבחש נמרצות.

יצאה מנת קינוח מאד אלגנטית ועדינה עם קראנץ' של הבצק הפריך.

אורך הסדנה כארבע שעות.

בתמונות למעלה ולמטה- המנות שהוכנו והנוף מהגג

וקצת הסבר על השם – המספר 281 נובע מכתובת המקום, דיזנגוף 281 (פינת רחוב יורדי הסירה) בתל אביב. אבל מה הוא ה"BIN"? המקור הוא מונח אנגלי אוסטרלי ששימש לאזורי האיחסון של יינות שונים במרתפים, כשכל יין קיבל מקום מסורתי קבוע משלו.

במסגרת הרצון להכיר למבקרים כמה שיותר יינות, במקום מתקיימות טעימות כל העת וכן טעימות נושא. בימי שישי יש טעימות מיוחדות ללא תשלום.

דף הפייסבוק של "בין 281" – https://www.facebook.com/Bin.281

BG99 – בן גוריון היה מרוצה.

טיילת בת ים היא מקום הומה אדם בכל ערב בשבוע, אנשים שבאים לנשום את הבריזה ולהנות מהשקיעה, וגם לאכול משהו טוב.

הוזמנתי להתנסות במנותיה של מסעדה חדשה (קיימת כחצי שנה) בשם BG99  שקיבלה את מקומה מכתובתה- רחוב בן גוריון 99.

הקו של המסעדה הוא ים תיכוני אסיאתי. המסעדה שכאמור ממוקמת מול הים (בצמוד למלון לאונרדו) מושפעת ממנו במנות פירות ים וסושי, בנוסף למנות בשריות, חלביות ומנות ילדים, ביחד עם בר משקאות מגוון.

בימי שלישי על המרפסת מופיעה להקת ג'ז עם זמרת ובסופי שבוע תקליטן הופך את המקום למסיבה אחת גדולה. ישנן שלוש אפשרויות לשבת – במרפסת מול השקיעה (ששם גם מותר לעשן), בחלק הפנימי שמעוצב בהשפעת פרובנס (כולל ציור קיר ענק), או בחדר פרטי שמותאם ל18 איש באווירה רומנטית.

התחלנו את הארוחה בלגימה של שרדונה 2012 קליל של "קורטה גירה" ואחריו הגיעו מבחר המנות הראשונות:

"פיצה פילה בקר"- קרפצ'יו פילה בקר על טורטיה, פלפל חריף, פרמז'ן, בזיליקום, וקונפי עגבניה (בתפריט 47 שקלים). אחת משתי המנות שהכי אהבתי מבין העיקריות בעיקר בגלל הרעיון החמוד של קרפצ'יו על טורטיה. לא נתקלתי בזה אף פעם. הרמנו את זה בידיים כמו פיצה, מאד חמוד. לא הרגשתי פלפל חריף (לשמחתי האישית, פחות לשמחת מי שאוהב חריף.).

"קפרזה BG99 סטייל" – (44 שקלים בתפריט) – עגבניות שרי, קונפי עגבניות, רוקט, בצל סגול, מוצרלה, שמן זית, חומץ בלסמי וקרוטונים. מבחינתי סלט. ברגע שיש לי מבחר של מנות ראשונות, סלט לא יהיה הבחירה הראשונה שלי.

"פטריות טמפורה"  (36 שקלים) – ערימה של פטריות מטוגנות בטמפורה עם רוטב טריקאי. מנה כייפית, הרבה מהבלוגרים האחרים בחרו בה כפייבוריטית.

"פטה כבד" (39 שקלים) – עם ריבת צימוקים, טבעות בצל, ג'לי יין לבן וטוסטונים. פטה חלבי כמו שצריך להיות. ביקשנו עוד סיבוב.

 

"לחם הבית" – לא תוצרת המקום אבל חם וטרי עם חמאה ומטבלים (12 שקלים) – אני אוהבת לחם טרי, השתדלתי לא לסתום את עצמי. השתמשנו אחר כך במנות העיקריות כדי לנגב רטבים.

"סביצה בס הסלע" – רצועות דג כבוש, לימון, כוסברה, פלפלים, אבוקדו וטורטיות (42 שקלים) – הפייבוריטית השניה שלי, טעמים עדינים ושילוב מרקמים מעניין.

תפריט הסושי – במסעדה מגוון גדול מאד של סושי בגרסאות מיוחדות כמו  "קליפורניה" שהוא אינסייד אאוט וכולל שרימפס, סלמון, אבוקדו, בצל ירוק וגבינת פילדלפיה במעטפת טוביקו, (מחירי הסושי נעים בין 32 ל52 שקלים), ואני מקדישה תמונה נפרדת לסושי שהיה כל כך יפה שהייתי חייבת לייחד אותו. לחובבי סושי יש מגוון גדול לבחירה לפי הטעם וההעדפה.

"טרטר סלמון אסייאתי" – (42 שקלים) – מנה חמודה של טרטר סלמון באורז טמפורה עם עירית ורוטב פונזו עם ספייסי מיונז. הגיע לוהט.

 

ותראו את היופי הזה:

בעיקריות קיבלנו את המשימה הקשה לבחור אחת מתוך ארבע. כל אחד מאיתנו בחר משהו ובפועל כמובן ששלחנו מזלגות (בנימוס כמובן, אנחנו לורדים בריטים ראויים) לכל הצלחות של כל האחרים כדי לטעום ולהביא את הטעמים לקוראינו.

אני בחרתי ב"ריזוטו" שאיפשר בחירה בין סלמון לפירות ים. בחרתי בגירסת הסלמון וקיבלתי "אורז איטלקי מבושל בשמנת עם מבחר ירקות גינה, אגוזי מלך ונתח סלמון צלוי" (69 שקלים). המנה היתה עשירה מאד, בן אדם שאוכל מנה ראשונה יתקשה לגמור ריזוטו כזה. אבל שווה לעשות את המאמץ. שילוב של שמנת עם דג עם ירקות ותיבול עדין ומרקם אורז "מנחם" – הימור בטוח.

אחרים בחרו ב –

"לברק שלם בתנור" – ברוטב חמאת לימון ועשבי תיבול (98 שקלים). הם נדרשו לבחור תוספת, חלק הלכו על פוטטוס, חלק על פירה (חלבי!!), והיה גם סלט בעסק. לא טעמתי מהדג אבל אחרים אהבו.

"נתחי אנטריקוט" – הגיעה מחבת עם שיפוד נתח אנטריקוט, מח עצם, ירקות בגריל ותפוח אדמה אפוי (99 שקלים). גם זו מנה גדולה וכבדה שאפשר היה לחלוק בה אחרי מנות ראשונות.

"שרימפס חציל קלוי" – כשמו כן הוא, מחבת לוהטת של שרימפס על חציל קלוי, יוגורט, שמנת ופטרוזיליה (89 שקלים) – מנה שאחרי שטעמתי ממנה בצלחת של שכנתי, חשבתי שאולי הייתי צריכה להזמין אותה בעצמי. הרוטב התלבש יפה על השרימפס, הם (השרימפסים) היו עשויים טוב. לא טעמתי את החציל אז אין לי מושג איך השתלב. לאוכלי פירות ים, מנה כייפית.

התפריט הוא של שף משה בדישי  (הבעלים של מסעדות מצליחות בצפון ) ואת המנות הכין הסו שף פאבל קאצ'ר.

ואז הגיע שלב הקינוחים. בניגוד לתפריט שהוא מחודש ומרוענן, את תפריט הקינוחים עוד לא הספיקו לרענן (תום לנקובסקי הבעלים הבטיח שבקרוב מאד הכל ישתנה בגיזרה הזו, אמרנו לו שנאלץ לשוב ולבדוק אותו…) ולכן הקינוחים היו די סטנדרטיים  – סופלה שוקולד (39 שקלים) שהוגש עם גלידה, מילפוי ברולה  ברוטב קרמל (39 שקלים), עוגת גבינה ביתית אפויה (38 שקלים), "קנצ'לוני" – גלילים של מעטה פריך במילוי קרם עוגיות (41 שקלים) שדרשו שימוש  באלימות קשה כדי לשבור אותם עבור כולנו, וה"מיוחד" שהיה כדור שוקולד קר ממולא בשוקולדים שונים, ששופכים עליו רוטב חם שמבקע אותו (אין לי מחיר לזה).

למעלה הקינוחים, כולל הסופלה הפתוח, למטה המנה המיוחדת.

אתר המסעדה – http://www.bg99.co.il/

ודף הפייסבוק – https://www.facebook.com/BENGURION99

ננה – חדשה ומחודשת.

ננה היא מוסד קולינרי וותיק, יותר מעשור בנווה צדק, ועכשיו עברה מתיחת פנים שכוללת הנהלה חדשה, עיצוב חדש, תפריט חדש והרבה רעיונות ופינוקים חדשים.

הוזמנתי להתנסות בתפריט החדש ולהתרשם מהעיצוב והאווירה.

בכלל, מילה על האווירה- מסיבה. צוות אקסטרה ידידותי (וראינו את היחס הזה לכולם, גם לסועדים מן המניין ולא רק לבלוגרים), שירות מהיר ומנומס במיוחד, אדיבות אירופאית שלא תמיד קיימת במדינתנו הקטנה, והרבה גיוון וייחוד בתפריט.

בימי שישי יש מסיבה של ממש כשבשעות הצהרים הבר הופך למסיבת ריקודים מוסיקלית ותוססת, ובערבים מיוחדים ישנם גם תפריטי ספיישל ומשקאות מיוחדים על הבר, כך שכל פעם אפשר למצוא משהו אחר.

כשהתיישבתי על הבר מצאתי שם קעריות של חטיפי "ביסלי", "חמוצי ננה" שמורכבים מ5 סוגי ירקות כבושים (14 שקלים) וזיתים מתובלים עם שמן זית, קליפת הדרים ושום (11 שקלים) שעזרו להוריד את האלכוהול שהחל לזרום.

"ננה" ממציאים הרבה קוקטיילים מיוחדים ושווה להתייעץ עם הצוות ולקבל המלצות להתנסות במשקאות השונים. אנחנו קיבלנו קוקטייל בשם "גרנדה וורדה" שכלל סטולי תפוח, ליקר יוגורט, מידורי (ליקר מלון), סאואר, רוטן אלדרפלאואר, מלפפון כתוש וקרח גרוס. משקה משמח במיוחד ויצירתי.

 

בהמשך כבר קיבלנו משקאות לפי בקשה, ויין גוורץ לבן מ2011 להתאים למנות שהחלו להגיע בידי המלצר לשולחן.

לחם הבית הוגש לנו עם חמאה (15 שקלים – במקור מוגש גם עם זיתים מתובלים לפי התפריט) ונשנשנו ממנו (היו שני סוגים חתוכים לפרוסות) עד שהגיע מבחר מהמנות הראשונות:

"מולים בבירה ובייקון " (49 שקלים) – 150 גרם מולים עם פטרוזיליה, שמן זית ופירורי לחם שאור, מוגש עם לחם קלוי. למזלי כל חברי סביב השולחן נמנעים מפירות ים כך שכל הצלחת הלכה אלי וכורסמה עד תומה .את הבייקון פחות הרגשתי, המולים היו עשויים היטב.

"כבד קצוץ"- שהוגש על ברוסקטה, שמן זית ופטרוזיליה. אני רגילה לכבד עם חמאה, כאן החליט השף להשתמש בשמן זית ונתן טוויסט טיפה שונה. (43 שקלים בתפריט). המנה נדיבה.

"גבינת בורטה וחציל קלוי" על גחלים עם סלסת צ'ילי וקונפי עגבניות (45 שקלים). במקור המנה רשומה ב"ננה בקטנה" אבל מבחינת הגודל שייכת למנות הראשונות. המנה הזו היא השיחוק והפייבוריט של כל השולחן מבחינתינו – מדובר בגבינה תוצרת בית, שמוגשת טריה, סוג של מוצרלה בצורת כדור חלקלק שההבדל בתהליך היצור הוא שאת גוש הגבינה הופכים לסוג של שקיק ולתוכו מחדירים שמנת טריה מאותו החלב וכשאוכלים בוצעים את הכדור ונותנים לתוך להשפך מתוכו במירקם קוטג'י עדין. ביחד עם החציל שילוב הטעמים היה בלתי יאומן וזו מנה שביקשנו שיביאו לנו עוד. מומלץ.

"סלט עגבניות" – לקט עגבניות , בצל שאלוט, קרוטונים, בזיליקום, אורגנו וריקוטה סלסה (39 שקלים). אחרי הגבינה היה קשה להרשים אותי בעזרת סלט, למי שחובב או לא רוצה מנה כבדה, סלט עשיר אבל עדין בתיבול.

"סלט ירוק" (37 שקלים) , חסות ועשבי תיבול בווינגרט חומץ שמפניה. אישית אני אוהבת סלטים ירוקים, רק שהייתי מקצצת בכמות הרוטב לחצי, מעדיפה טעם עדין יותר שלא מכסה על הירק.

בתפריט המנות העיקריות שהוצע לנו היו ארבע מנות – בקר, פסטה, פאייה פירות ים וצלע חזיר. מכיוון שכאמור כל שאר השולחן שישבתי בו שומר סוג של כשרות , לא זכיתי לטעום את הפאייה פירות ים שנשמעה מאד מפתה בתפריט. הרוב בחרו במנת הבקר –

"פילה בקר על הגריל לצד סלק ומנגולד במחבת עם סלסת לימון כבוש" (119 שקלים) – ההמלצה היתה על דרגת מדיום, היו כאלה שביקשו גם יותר עשוי (ולא, עדיף מדיום מקסימום!), ועל הצלחת היה גם ירק שלא הצלחנו לזהות ולאחר מכן חקרנו את השף והסתבר שמדובר במשהו חדש בשם "לפת מתוקה".

אחת הזמינה את הפסטה – "פסטה גרגנלי כרובית צהובה עם עגבניות שרי, שאלות, אספרגוס ופרמזן "(62 שקלים) – מנה נחמדה שוב, למי שרוצה מנה קלה יותר.

אני בחרתי ב"צלע חזיר ברוטב לואיזינה ברביקיו" שהוגש עם צ'יפס רוזמרין ומלח כמהין (76 שקלים). ראשית, המנה היתה מאד גדולה, לא הצלחתי לסיים (ובהחלט ניסיתי). הצלע היתה מתקתקה ופריכה מבחוץ ורכה מבפנים. הצ'יפס היו שיחוק עם הרוזמרין והמשכתי לכרסם מהם גם כשכבר לא הייתי מסוגלת ממש לאכול… למי שלא נמנע מאכילת פרה נמוכה , מבחינתי זו היתה המנה הטובה מבין השלוש שטעמתי בשולחן.

(במרכז התמונה- שף יונתן בס)

ואז הגיעו הקינוחים.

המלצר אמר שיגיעו שני סוגים, אבל אני תפסתי אותו ואמרתי "שוקולד, שוקולד, שוקולד!!" אז הוא השיג לשולחן שלנו קינוח נוסף – שוקולדי בטירוף.

הקינוחים היו –

"ברולה סמי פרדו פירות יער ופילו פריך", "כדור מוס טראפלס שוקולד וטוויל קרמל" ו"עוגת שוקולד נמסיס עם קרם פרש ווניל". כל הקינוחים עולים 38 שקלים. ה"נמסיס" הורכבה משוקולד 70% והיתה מושחתת כמו שאוהבי שוקולד אוהבים. הענין הוא שגם אני כשוקוהולית מוצהרת, נאלצתי להודות (בפה מלא וגדוש) שבמקרה הזה הברולה היה אפילו עוד יותר טעים. שילוב של מתיקות, של קרנצ'יות זכוכיתית ושל פירות יער, כמה שחיסלתי את עוגת השוקולד, הייתי יכולה לחסל פי שתיים את הברולה. למוס לא היה סיכוי מול שני אלה.

וויתרנו מסוחררים על יין הקינוח ויצאנו להכיר את השף החדש- יונתן בס ("קופי בר" "ברסרי" ושנים ארוכות בניו יורק) ולשמוע ממנו על הרעיונות החדשים שהוא מעלה כדי ליצור מנות מיוחדות ומגוונות.

במסעדה יש אפשרויות בילוי רבות – מישיבה על הבר, דרך חלל המסעדה, החצר הפרטית והחדר הפרטי, והלקוחות מוזמנים ל"welcome drink" מתחלף וטעימות קטנות.

הכתובת – אחד העם 1, תל אביב.

אתר "ננה" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=2182

מרימים כוסית (ועוד אחת) בפסטיבל היין.

בישראל התפתחה תרבות יין ענפה וישנם הרבה חובבי יין שבוחנים כל יין חדש, ישראלי או מיובא, מגיעים למפגשי טעימות ומעשירים את הטעם והיידע בתחום.

כבכול שנה, גם השנה נערך פסטיבל היין של תל אביב ברחבת מוזיאון ארץ ישראל (צמוד לאוניברסיטת תל אביב). בפסטיבל הציגו כארבעים יקבים שונים מעל 160 סוגי יין, וכל מבקר קיבל כוס ואפשרות להתנסות בכל הטעמים והמגוון. במקביל ליינות היו גם דוכני גורמה שונים כמו שמנים, שוקולד, ליקרים, סיידר, גבינות, שמן זית ועוד, והכל לווה במוסיקה חיה.

אני נכחתי בערב האחרון של הפסטיבל (הוא התקיים שלושה ימים- מה28 עד ה30 למאי) וטעמתי מגוון רב של יינות. מה שאהבתי במיוחד הוא שיש יין לכל טעם- מהטעמים העדינים ועד ליינות בעלי ארומות וטעמים עזים. כמובן שאי אפשר לכתוב פה על כל היינות, אציין את הבולטים מבחינתי –

יינות שקד הציגו את H3BLUE NUN. את ה"בלו נאן" אני מכירה ורוכשת לצריכה בבית כבר שנים, שמחתי לגלות את הגירסה המבעבעת שלו ששמרה על העושר והקלילות.

מהיינות של יקב קדש ברנע אהבנו מאד את ה"נגב 2010" – בלנד של קברנה סוביניון, שיראז וקברנה פרנק שיצר יין מלא עם טעמים דומיננטיים של עשבי תיבול וזיתים שחורים.

מ"יקב הר ברכה" אהבנו את היינות שזכו במקומות שני ושלישי בתחרויות ה"דקנטר" העולמיות , במיוחד ה"סירה" שהרשים בשילוב הטעמים שלו מצד אחד ובאפטר טייסט העדין מצד שני.

ה"עלמה 2010" של יקב דלתון  הרשים את בן הזוג בגלל היותו מלא מצד אחד ועדין מצד שני (בלנד של קברנה סוביניון, מרלו וקברנה פראנק).

ליינות של "יקב שושנה" יש לי סימפטיה מיוחדת קודם כל בגלל השם… מעבר לזה, בן הזוג התחבר יותר לטעם מכיוון שהם בעלי נוכחות חזקה ומעט יבשושיות בפה בסוף הלגימה.

עוד יין מוצלח לטעמנו היה של יקב תניא – הקברנה סוביניון עם סיומת מאד ארוכה , זוכה מדליות זהב באשכול הזהב 2007 ובתחרות וונוס הארגנטינאית.

ולבסוף- הפייבוריט שלי בכל הערב – יינות סיטו שהציגו את "סיטו מלבורו"  – סוביניון בלאן מניו זילנד, הוגש קר וחבל שבאותו רגע לא היו לי הגבינות ליד, ואולי איזה דג כי הצירוף היה מושלם. עזבו אתכם מכל ההגדרות של "עפיצות/ ארומה/בוקה" וכל זה, תנו לי את "טעים ומרענן". ישירות למקרר שלי.

בן הזוג אהב את האדום של של סיטו, "סיטו קיאנטי" שמתאים יותר לארוחת בשרים (וגם את השילוב הזה אני הולכת לנסות בקרוב) ואמר שהוא מורגש לא רק בפה אלא גם באף ובגרון באותו הזמן. הקיאנטי עשוי מענבי סנג'ובזה שאופיינים לאזור ניו זילנד.

מבין דוכני הגורמה אהבתי את –

השמן הסורי של "מגל" מקיבוץ מגל. השמנים סודרו לטעימה לפי מידת חוזקם, הסורי היה הכמעט חזק ביותר ולמרות ה"הפחדה" הזו, גיליתי שהוא טעים לי וחריף לי במידה מדוייקת. בן הזוג התאהב בשקדים הטבעיים של "מגל".

"משק יעקבס" מכר במקום גבינות לאיזון היין, מבחר גדול של כל סוגי הגבינות.

שני דוכנים הציגו סיידר תפוחים ושניהם היו טעימים – של sideffect ושל buster's sider. משהו במירקם (ובבקבוק) הזכיר לי בירה, נחמד מאד לערב עם החבר'ה.

בדוכן השוקולדים טעמתי ליקר משגע של שוקולד מריר, בהתחלה בטעם של סירופ שוקולד מעודן ואז ה"מכה" העדינה של האלכוהול. תענוג נוזלי.

"איש הפסיפלורה" הציג שיכר פסיפלורה, משקה קינוח עדין, טעם של סוכריה עם 12% אלכוהול. פשוט ממתק מצוין לאירוח או למתנה (בקבוקים יפיפייים).

להקת "יאמנז" היתה הלהקה שניגנה בזמן שהותי, והאווירה היתה מצויינת – אנשים טעמו יינות, אכלו משהו, פטפטו עם חברים, רכשו את מה שאהבו והכל על רקע לילה נעים במוזיאון ארץ ישראל.