(בתמונה למעלה- שף מתן הרבט)

"פורנלו" באיטלקית פירושו "תנור קטן", והתנור הזה הוא בהחלט "מפל" כי יוצא משם "מפל " של מנות שונות ומגוונות.

אבל נתחיל מההתחלה- "פורנלו" היא קפה מסעדה בסגנון איטלקי שממוקמת בקדימה, מרחק נוח מאד לכל כיוון, והיא גם כשרה מה שמאפשר לשומרי מסורת להנות ממגוון מנות.

לאחרונה הושק תפריט חורף חדש, כל כך חדש שממש בימים אלה מעדכנים אותו באתר הבית, והוזמנתי להתנסות ולטעום.

 הדבר שהכי כיף לי בתפריט חלבי הוא מילת הקסם "שמנת" וב"פורנלו" לא חוסכים. שמנת משדרגת כל מנה, וגם נותנת לה את המגע החורפי העשיר מאד.

 השף מתן הרבט שמנצח על המסעדה מיום פתיחתה לפני ארבע שנים, מחדש ומרענן את המנות, ויוצר גם הרבה ספיישלים לפי עונה, לפי יום, לפי מלאי ולפי מצב הרוח.

הסגנון הוא איטלקי ים תיכוני.

 כשהגעתי כבר חיכתה לי על השולחן כוס יין אדום ולצידה לחם הבית שהוא למעשה פוקצ'ה עם מטבלים שונים כמו חמאת שום ושמן זית בלסמי (18 שקלים). טרי, חם, צריך מאד להזהר לא להסחף איתו כדי להשאיר מקום לאוכל.

המרקים במקום מתחלפים, אנחנו קיבלנו מרק עשיר מאד של מינסטרונה (18 שקלים או 24 שקלים תלוי בגודל). האמת, גם המרק וגם המנות כפי שתראו בתמונות מאד גדולות ועשירות, והיות ורובן גם חורפיות וממלאות, שני אנשים יכולים בהחלט לשבוע.

 סלט קפרזה  – גבינת מוצרלה טריה עם עגבניות שרי, גרעיני חמניה, עם שילוב של שמן זית בזיליקום, רוטב בלסמי ומלח עם עם פרוסות קרנצ'יות של טורטיה (28 שקלים), וסלט שורשים – ירקות שורש חיים עם בצל, נבטים, עירית, גבינת פרמז'ן ושומשום קלוי בווינגרט לימון (26 שקלים). מבין השניים ,שהיו מאד רעננים וטריים, העדפתי את השני בגלל גיוון הירקות המיוחד.

 פלטת אנטיפסטי – ירקות קלויים בתנור עם שמן זית ובלסמי (24 שקלים), נשנוש חביב.

 הבחירה שלי מבין הראשונות – סופלינה- כדורי אורז פריכים מטוגנים כשהם מלאים כל טוב- פטריות, פרמז'ן, שקדים ועשבי תיבול עם רוטב לטבילה של יוגורט שמיר (28 שקלים). כיף של קרנץ' מבחוץ ולהט גבינתי מבפנים.

כוסית לימונצ'לו של משק אליהו העבירה אותנו למנות העיקריות –

 שתי מנות ממחלקת הדגים (שמככבת בתפריט החורף במבחר ענק)-

סלמון בתנור- פילה סלמון טרי במרינדה על מצע ניוקי עם עגבניות שרי ותיבול ומוגש עם סלט ירוק (82 שקלים, מחיר אטרקטיבי במיוחד לנוכח גודל המנה)

 אמנון בתנור- פילה אמנון טרי צלוי בתנור לבנים על מצע תפוחי אדמה ברוטב טרטר (74 שקלים). מבין השניים בחרתי את הסלמון, למרות ששני הדגים היו עסיסיים , זו פשוט ההעדפה האישית שלי.

 ארבע מנות פסטה עשירות וגדולות הגיעו מתפריט החורף-

 רדיאטורי ירקות פיקנטי – פסטה רדיאטורי עם לקט ירקות קלויים ברוטב עגבניות פיקנטי ועשבי תיבול (48 שקלים)- על הגבול שבין פיקנטיות לחריפות, בשביל פולניה כמוני זה היה ממש גבולי.

 ניוקי אפונה ופרמז'ן- 48 שקלים לצלחת ניוקי ברוטב אלפרדו עם אפונה טריה ושבבי פרמז'ן (המנה המנצחת שלי מבין הארבע- צירוף של כל מה שטעים – רוטב עם המון שמנת, ניוקי נימוחים, פרמז'ן וירק טרי)

פסטה משי – פסטה טריה שקרועה לפיסות ברוטב אלפרדו פסטו (52 שקלים) – אחרי שהפסטה חוסלה, הרוטב עוד נוגב עם שאריות מהפוקצ'ה מההתחלה.

 טורטליני פטריות יער וריקוטה – טורטליני ממולאים בפטריות יער ופורצ'יני  עם ריקוטה ועשבי תיבול, עגבניות שרי והכל ברוטב אלפרדו (52 שקלים)- טעם מאד דומיננטי של הפטריות, מנה מאד עשירה ו"חורפית".

 למרות כל המנות האלו, ברור שהשארנו מקום לקינוחים בדרגות מתיקות שונות:

הכי לא מתוק היה סורבה מנגו- אישית לא התחברתי, אני חייבת מתיקות ומבחינתי סורבה הוא פתרון של מסעדות כשרות בשריות, אבל במסעדה חלבית למה לוותר על קרם, קצפת וחלב?

 הבינונית היתה מנת טירמיסו- מנה גדולה (שמספיקה לשניים) עם שכבות מתוקות אבל לא מתוקות מדי.

 המתוקה ביותר היתה מנת בראוניס שבעצם היתה סוג של עוגת שוקולד חמה, עם גלידה והמון שוקולדיות. בשבילי, זו הבחירה.

אין לי מחירים לקינוחים מכיוון שהם מתחלפים והכי טוב לשאול את המלצת המלצרים והבית.

 כאמור, המקום כשר והחנייה הצמודה החינמית, יחד עם הגישה הנוחה, המנות הגדולות והמבחר לכל בחירה, הופכים את "פורנלו " לאופציה מצויינת.

 ישנם גם מבצעים רבים כמו פינוקים בימי הולדת, קופונים, ועוד.

הדף של "פורנלו" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=11222

כשאני כותבת על מסעדות, אני מאד משתדלת לא לכתוב מילים כמו "מדהים" ו"מהמם" כי זה לא אומר שום דבר לקוראים שלי. אני מעדיפה לתאר את המנות כפי שהן ושכל אחד יחליט אם הוא היה אוהב אותן  או לא. במקרה של קורדליה אני חייבת בכל זאת מילה כללית אחת – "מענג". כי הערב שהוזמנתי אליו ושהעברתי בו היה חוויה שגדולה מסך המרכיבים – מקום+שירות+אוכל = חוויית אכילה אחרת.

"קורדליה" היא לא מקום שבאים אליו כי רעבים. כלומר, לא שלא יוצאים שבעים, אבל המטרה היא החוויה, ערב ארוך (הארוחה שלנו לקחה כשלוש שעות והיתה בדיוק בקצב המתאים להתענגות על כל נגיסה, כל טעם, כל מרקם) שמתאים לכל מי שרוצה לפנק את עצמו או אחרים.

זה מתחיל בכניסה למבנה שכל פינה בו משדרת תשומת לב וטאצ' מיוחד, מנברשות מלכותיות שמאירות את הקירות העתיקים של יפו, דרך נרות שהבהבו על כל שולחן ועד אפילו לאגני הרחצה המיוחדים בחדר השירותים שלידם הונחו ספרונים מסדרת "הרומן הרומנטי" שגרמו לי לעשות "אההההההההההה" כזה של סצינות רומנטיות בסדרות טלוויזיה.

אחר כך מגיע השירות שהוא לא פחות ממלכותי – צוות מלצרים שלא מזניח אפילו את הפרט הקטן ביותר, החל מכך שאיך שהתיישבתי קיבלתי שרפרף להניח עליו את התיק, דרך מילוי חוזר של כוס היין, כוס המים וקערית הלחם כך שבכל רגע נתון הן היו מלאות, הנימוס והדקדוק המושלמים של מזיגת המשקאות, קיפול המפית ברגע שהלכתי לשירותים בצורה עדינה ומדוקדקת, ניגוב השולחן מפירורים בעזרת מברשת מעוצבת ויעה כסוף עד הפירור האחרון, מזיגת חלק מהמנות מול הסועד עצמו כחלק מהחוויה וכך הלאה.

כשאני מוזמנת לערב טעימות אני תמיד מעדיפה את המלצת הבית. כשהמלצר הביא לי את התפריט זה מה שאמרתי לו והוא השיב ב"אם כן, הכי טוב לנסות את ארוחת הטעימות שלנו כך שתוכלו לחוות את מירב הטעמים". ארוחת הטעימות עולה 250 שקלים לאדם, כוללת שמונה מנות ומקיפה מגוון גדול של סוגים – חלבי, בשרי, פירות ים, מתוק, מלוח, קר, חם, הכל מהכל.

המנה הראשונה שנחתה לנו על השולחן היתה "צלחת מתאבנים" שכללה שלושה זוגות של מטעמים – קדאיף עם עגבניות וזיתי קלמטה, עוגיית כוסברה עם גבינת שמנת וסופלה שמנת אספרגוס. מדובר במנות בגודל ביס, כשהשילוב מזכיר קינוחים והתפיסה שלנו אומרת שזה אמור להיות מתוק, כך שהניגוד מדגיש את הטעמים. מבין השלושה החביב עלי ביותר היה ה"סופלה שמנת אספרגוס" שהיה סוג של פחזנית רכה עם מילוי מלוח.

"מילפי שרימפס ושאלוט" היה המנה הבאה. יש לציין שבתחילת הארוחה המלצר האדיב בירר איתנו אם יש משהו שאנחנו לא אוכלים מכיוון שיש סועדים שאמנם אוכלים במסעדות לא כשרות אבל נמנעים מפירות ים למשל. אנחנו אישרנו לו ש"כל דבר חוץ מחיות מחמד זה בסדר מבחינתנו" והשטח היה פנוי למנה.

השרימפ הגיע בתוך המילוי, לא כיחידה בפני עצמה, והתחבר עם בצל השאלוט. הטעמים היו חזקים. הבן, שלא טעם שרימפס קודם, אמר שאם זה הטעם אז הוא מוכרח בפעם הבאה לטעום את הצורה המקורית של השרימפ. ה"מילפיי" היה יותר סוג של קרקר שהונח על המילוי וגרם לנו לנטוש את הסכו"ם המנומס ולהעמיס מהמילוי על הקרקר לאכילה עם האצבעות .

"גספצ'יו על חציל קלוי" – מרק עגבניות קר שנמזג מעל חציל קלוי קלאסי. הבן לא חובב חצילים אז הוא התמקד במרק עצמו. אני העמסתי קצת חציל ומעליו מהמרק (שנמזג אגב בצורה מאד אסטטית על ידי המלצר) ושמחתי מאד, עגבניה וחציל קלוי הולכים מצוין ביחד. מנה מאד נדיבה יחסית לארוחת טעימות, בעיקר כשהשארית נוגבה על ידי לחם הבית שקיבלנו (עם חמאה ושמן זית ) משני סוגים שונים.

"טורטליני כמהין בבצק חלמונים" היה הבא בתור, ארבע יחידות של טורטליני עשיר (אוי, כמה שחלמונים עושים טוב לפסטה..). חוסלו במהירות, וגם כאן הרוטב נוגב באמצעות הלחם (שהקערה שלו מולאה שוב ושוב).

"קבב טרחון וספייסי סלט פטריות" – דג אינטיאס בצורת שני קבבים עגולים, על סלט פטריות שימגי ושיטאקי עם רוטב שום שחור והרבה עלי בייבי. שליטה של טעם לימוני, דג רך אבל לא מתפרק, עדינות היא שם המשחק.

"נתח קצבים על ריזוטו כוסמת"  היה העיקרית האחרונה לפי התפריט – פחות התחברתי לכוסמת (לא פייבוריטית שלי באופן כללי) אבל הבשר היה עשוי מדיום (לא נשאלתי אבל זו מידת עשייה שהחמיאה לבשר) , חתוך לחתיכות בגודל נגיסה ובכמות נדיבה.

המלצר ניגש אלינו ואמר שיש נוהג שלפני הקינוחים יש אפשרות לקבל עוד פעם אחת מהמנות שהוגשו או מנה נוספת כ"הפתעת השף". אמרתי לו שאני מאד אוהבת הפתעות. הוא שאל אם להפתיע אותי בכיוון של בשר או דג ואני אמרתי את שלוש המילים שחשבתי עליהן מאז שראיתי את התפריט של "קורדליה" – "קוקי סאן ז'אק" .

קיבלנו מנה אקסטרה (כך שסך המנות עלה לתשע) של צדפות על הפלאנצ'ה עם קרם כרובית וקצף פורצ'יני. טוב, קוקי סאן ז'אק שמקבל את הטיפול שהוא צריך, הופך להיות מדוייק ורך, בלי ליפול במכשול הצמיגיות. שלושת הצדפות שלי נעלמו תוך דקה, ויחד איתן גם עוד אחת מהצלחת של הבן שלא היה מסוגל להכניס יותר כלום לגוף. רווח שלי. הקצף היה פחות מוצלח מכיוון שהיה לו טעם דומיננטי מדי של פלפל שחור לטעמי, מה שקצת כיסה על הטעם של הפטריות.

השולחן נוקה בדייקנות , הסכו"ם הוחלף שוב (לכל מנה קיבלנו סכו"ם נפרד) והגיע זמן הקינוחים.

הראשון שקיבלנו היה "ברולה גרניום וסלט מלון"  עם עלי נענע. מנה מאד מרעננת ומרגיעה של קרירות שהזכירה לי סוג של מלאבי משודרג.

הקינוח השני שקיבלנו היה יצירת מופת בשם "גורמנדייז פרחים". אין לי מושג למה השם הזה, אבל המשמעות שלו היתה משטח אבן ארוך ועליו חמישה קינוחים קטנים שונים, מה שאיפשר להתנסות בשפע רב של מרקמים וטעמים. כאן בדיוק נכנסה המילה "עונג" לתפריט.

אז מה היה לנו שם?

פנקוטה אספרסו רכה ומתוקה, מקרון פירות יער שגרם לי להבין שגם אוכל יכול להיות סקסי, מרנג לימון- קשיחות עם פציחות עם רכות ביחד, טופי ביתי עם שקדים ואגוזים – שידרוג של ממתק קלאסי, וכמובן איך אפשר בלי שוקולד? אז האחרון בשורה היה "סופלה שוקולד וויסקי" שהיה חמים ומרוכז כמו כדור שוקולד אלכוהולי ועשיר בטירוף.

על השתיה החמה וויתרנו מחוסר זמן ומקום, ואם היה שם ערסל, הייתי מבלה שם בנמנום קל בשעות הקרובות.

אז אם בא לכם לטעום חוויה חדשה, מרקמים, ניחוחות ואווירה – "קורדליה" הוא המקום.

רחוב יפת 30 יפו.

כל הפרטים, התפריט, האירועים – הכל באתר של "קורדליה" – www.cordelia.co.il

חוף הקשתות בהרצליה תמיד היה חוף יפיפה והשקיעות שלו כובשות כל פעם מחדש. הוזמנתי לצפות בשקיעה למסעדת YAMA שמגדירה את עצמה כ"פאב מסעדה" שהמוטו שלו הוא "לשתות, לנשנש ולהנות מהאווירה".

המקום, הפועל ארבעה חודשים מציע מבחר משקאות מהבר ומנות ליד השתיה, בטווח שבין מנות פאב קלאסיות כמו "פיש אנד צ'יפס" (46 שקלים), כרובית פריכה (31 שקלים)  פוקצ'ות שונות (37 שקלים) עם טופינגים כמו גבינות (בסגנון איטלקי) או פלפלים וחצילים (בסגנון בלקני), ועד מנות קצת יותר "ארוחתיות" כמו טורטיות , רביולי וסלטים שונים.

מבחינת אלכוהול טעמנו את אחד הקוקטיילים – בליני אפרסק- קאווה בתוספת מחית אפרסק וחמוציות (44 שקלים).

מהמנות ומהאלכוהול ניתן להנות גם בישיבה על הבר וגם ברביצה נינוחה על ספות שונות במתחם.

במקום אפשר לערוך אירועים שונים כמו מסיבות חתונה, בר/בת מצווה, ברית/ה, ימי הולדת, אירועים עסקיים ועוד. המקום איננו כשר אבל ניתן להביא קייטרינג כשר חיצוני. בסופי שבוע יש תקליטן שיוצר אווירה בעזרת מוסיקה עכשווית-אלקטרונית.

כתובת אתר הבית –

http://www.rest.co.il/sites/default.asp?txtRestID=11663

חנייה סמוכה חינם.

כבר נתקלתי בעבר במלח בטעמים. בהתחלה זה היה לי מוזר- "מלח" בהגדרתו צריך להיות מלוח וזהו. אחר כך למדתי שיש אפשרות להוסיף טעמים שונים ומיוחדים שמוסיפים ערך מוסף למאכל – מסנדוויץ פשוט ועד מאכלים מסובכים (ואפילו מתוקים!).

את "מלח 424" כבר פגשתי בתערוכות מזון שונות, אבל רק עכשיו ניתנה לי ההזדמנות להתנסות באחד ממוצריו.

מבין עשרות הטעמים השונים קיבלתי להתנסות מלח  מהסידרה ה"אקזוטית" – שמיועדת לבישול גורמה ושכוללת בין השאר מלח בטעם אצות ים, מלח שחור בטעם קרבון , מלח בתוספת אצות ים אדומות, מלח מועשר ביוד שגם עוזר לנו בריאותית ומה שאני טעמתי – מלח מרלו – ספוג ביין מרלו (ויש גם גירסה עם שום) למטעמים שכוללים יין. מאחר ואני לא בשלנית גדולה, (אהמ.. אהמ..) הלכתי על מתכון פשוט שהורדתי מהאינטרנט וכלל עוף בתערובת תבלינים כולל יין אדום. הפחתתי קצת מכמות היין ובמקום זה תיבלתי במלח מרלו. גם כשהמנה היתה מוכנה, פיזרתי עוד קצת גבישים על העוף, ככה בשביל הקרנץ'.

בעבר כבר אכלתי עוף ביין בגרסאות שונות, וזו, למרות שזו היתה גירסה ביתית חובבנית, יצאה עם טא'ץ יוקרתי ללא ספק (ואני מתה על קולות הגריסה האלה בין השיניים…).

בשלנים חובבים או מקצועיים בהחלט ימצאו הנאה בהתנסות במגוון המלחים גם מהסדרות הנוספות-

הסידרה הטבעית  שכוללת מלח טבעי, מלח עם פלפל שחור (ואיך לא חשבו על זה קודם?), מלח מעושן, עם שום,  עם צ'ילי, חריף אש, שום שמיר, ומלח שאני מתה לטעום בהזדמנות – מלח תפוז שמשלב מלח ים עם מתיקות שמן אתרי של תפוז.

סדרות נוספות הן –

סידרה אורגנית, שבה למלח מוסיפים תוספות אורגניות כמו רוזמרין אורגני, פפריקה , תרד, שמיר, שום, ושילובים בין התוספות, והסידרה לשפים שמכילה את המיוחדים מאד- מלח תפוז צ'ילי חריף, מלח עגבניות מיובשות בנענע, מלח ג'ינג'ר בשום ומלח קלמטה.

חברת NT SALT הממוקמת באזור ים המלח, מפיקה את המלחים באידוי טבעי  שנאסף בצורה ידנית. החברה שומרת על איכות הסביבה בכך שהמים חוזרים בחזרה לים המלח אחרי שהמלח עצמו מאודה.

אה, והקרם דה לה קרם ששמרתי לסוף – יש גם מלח בתוספת זהב 24 קראט – מלח שמעושר ברדידים דקיקים של זהב טהור, שמשתמשים בו במסעדות יוקרה ברחבי העולם. את זה אני מוכרחה לנסות מתישהו, אפילו בבית הפרטי (שף רובושון ושף רמזי לא צריכים לבוא….)

המוצרים מאושרים כאורגנים ומגיעים במארזים שונים שניתן להשיג במעדניות נבחרות, בבתי טבע ובשופרסל.

כשר.

בתמונות למעלה ולמטה- המלחים השונים בתערוכת היין 2013 במוזיאון ישראל.

כשאומרים לי אוכל אסייתי, האסוציאציה הראשונה שלי היא מסעדה סינית או יפנית. ככה זה היה משנות השמונים וככה זה נשאר. (מזל גדי, בחורה מקובעת). אוכל וויאטנמי לא ממש הכרתי וזו היתה הזדמנות טובה כשהוזמנתי לנסות את "וונג" – מסעדה וויאטנמית ברחוב רוטשילד 15 בתל אביב. המקום שנפתח לפני עשרה חודשים, עובד "בגובה העיניים" עם הלקוחות , כך לדברי לירון ברנר, אחד השותפים, כשהמטרה היא אוכל אותנטי, תוך הקפדה על פרודוקטים מיוחדים ובלעדיים, באיכות שלא נופלת ממה שאפשר למצוא בשלושת המסעדות האסיאתיות המובילות בארץ. המסעדה מלווה בייעוץ של אישה וויאטנמית העונה לשם "ואן" (ואף אחד לא מצליח לבטא את שם המשפחה שלה) כך שהמנות מייצגות נאמנה את המדינה.

הפתיחה היתה אפרטיף כמובן, עם טוויסט וויאטנמי – וודקה, סאקה, ומיץ אשכוליות, עם פירות. קליל מאד. בכלל, כל הקוקטילים הם טוויסט על משקאות מוכרים, בגירסה הוויאטנמית. כך טעמנו "ארבלטיני" – גירסה של מרטיני קלאסי עם כוסברה ,למון גראס ומיץ ליצ'י, קונמוחיטו- כמובן על בסיס המוחיטו הקלאסי, עם סקה ומלפפונים חיים, ומה שפחדתי לטעום – ה"צונמי"- משקה וודקה סאואר עם בזיליקום וצ'ילי שבא עם אזהרת חריפות מפילה (ולדעתי הבלוגר שטעם לא מצא את הדרך למכונית שלו אחר כך…).

הראשונים במנות הפתיחה היו שני סלטים –

סלט פאפייה ירוקה – רצועות דקיקות של פאפיה, צ'ילי, כוסברה, נענע, אצות היג'יקי ובוטנים קלויים שהוגשו עם קרקר אורז ביתי (39 שקלים)

סלט גוייגה – נתחי עוף במרינת ג'ינג'ר שום, על מצע כרוב, נענע, בצל סגול, כוסברה וצ'ילי ברוטב ליים, שום וג'ינגר (39 שקלים).

מבין שני הסלטים העדפתי יותר את הפאפייה פשוט כי ההרגשה היתה "פרשית" מאד – רעננה וקלה (והכמות מכובדת מאד). סלט העוף היה לי טיפה חריף.

בכלל, בענין החריפות- חריפות בצורת פלפלים אדומים וירוקים היא ענין די נפוץ באוכל הוויאטנמי, כך שרוב המנות לוו בפלפל זה או אחר. בתפריט יש אזהרות לגבי מנות חריפות, ולגבי קישוטים העשויים מפלפלים אדומים למשל, אנחנו, פולנים שכמונו, פשוט הסרנו אותם.  מעבר לזה למי שחובב חריף, ישנם גם רטבים אקסטרה חריפים שמוגשים בקעריות קטנות.

"קאי צ'יקן" היה מנה שהגיעה בהמשך והיתה הפייבוריטית שלי ממנות הפתיחה- נתחי פרגית צלויים על מצע אורז קרנץ'  עם שכבת יוגורט צאן ובצל ירוק מלמעלה (כמובן עם צ'ילי אדום). אוי, זה היה טוב. ה"רייס קייק" היה פריך אבל לא קשה, עם רמז של קרמליות וכל העונג הזה ב39 שקלים בתפריט.

"ואן ליבס רול"  – או בעברית "עלי גפן ממולאים" עם פראפרזה על שמה של היועצת הקולינרית, ממולאים בבקר עם למון גראס ומוגשים עם כבושים וויאנטמיים. (36 שקלים) – היה לי קצת קשה עם המנה הזו, קודם כל כי "עלי גפן ממולאים" לנצח מתקשרים לי עם מטבחים אחרים ולא אסיאתיים, וגם הבשר שבפנים עשה לי תחושה "קבבית" משהו. החמוצים היו חריפים.

"שרימפ דמפלינגס" היו מנה ששמחתי שיש בשולחן הרבה כאלה שנמנעים מפירות ים, מדובר היה בכופתאות מאודות עשויות בצק טפיוקה שקוף, שהגיעו עם רוטב לטבילה (36 שקלים לחמש יחידות). המנה היתה עדינה ונימוחה.

הבא בתור היה "אגרול וויאטנמי" 38 שקלים בתפריט לשרימפס ונתחי עוף עטופים בדף אורז שבאים עם שני רטבים – רוטב NEM (לימון, שום, צ'ילי ורוטב דגים) ורוטב בוטנים. למעשה, קיבלנו הוראות מדוייקות איך אוכלים את המנה- לוקחים עלה חסה, שמים עליו עלה נענע, מעל זה חתיכת אגרול, כורכים את הכל וטובלים ברטבים. לי זה יש עשה אסוציאציה ל"כורך" של פסח. מצד שני, זה היה הרבה יותר טעים מאוכל של פסח. אפשר לקבל את המנה גם בלי השרימפס למי שלא אוכל אותם, או אפילו בצורה צמחונית, עם טופו.

"ביף באן" היה הדבר הכי חמוד שהיה על השולחן, לחמניה המוגדרת כ"ענן" ובאמת פלאפית כמותו, מאודה וממולאת בבשר בקר שבושל שעות ארוכות ומוגש עם איולי אסייתי. אכלנו אותה כמו המבורגר (כמובן אחרי שהוצאנו את הפלפל החריף), והופתענו מהרכות והעדינות שלה. (38 שקלים לשתי יחידות משביעות). קצת מלכלך בגלל האכילה עם הידיים אבל מגבונים לחים פותרים את הבעיה. רק חשוב לאכול מעל צלחת.

כל אלה היו מנות ראשונות, ועכשיו הגיע הזמן לשלוש מנות עיקריות –

–         גא-ווי-גאו – נתחי פרגית מושחמים, ברוקולי ,ביבי תרד, בצל ירוק,זוקיני, שברי שום, רוטב חלב קוקוס חריף וסויה. (52 שקלים). פלפל חריף ענק ישב על המנה והוזז הצידה בעדינות. המנה הוגשה עם אורז לבן (עם קישוט פלפל חריף כמובן..) אבל האורז עצמו היה ניטרלי ככה ששמתי על הצלחת גבעת אורז ועליה כמה כפות מהמנה, וביחד זה יצר שילוב טעים ומשביע. במיוחד אהבתי את ה"קוקוסיות" המודגשת, כשהחריפות נספגת על ידי האורז כך שלא הפריעה. מבין שלושת המנות העיקריות, זו הבחירה שלי.

–         קונג צ'ו – מיקס פירות ים (שרימפס, קלמרי ודג לבן) בוק צ'וי ובצל ירוק, על מצע אטריות שעועית ברוטב צדפות סמיך (58 שקלים) – מבחר נאה של פירות ים, לי הרוטב היה בעל דומיננטיות של סויה, מה שהכביד לי קצת.

–         וויאטנמיז קווין- מנה מלכותית שמכילה כל טוב- אטריות טריות תוצרת בית, נתחי בקר בבישול ארוך, עם רצועות אייסברג דקיקות, פלפל ירוק חריף ולימון, ברוטב מתקתק חריף (52 שקלים). ההוראות אומרות לערבב את הכל כך שבכל נגיסה, הכל יאכל ביחד. הבעיה היתה שזו מנה חריפה- מסומנת ככזו בתפריט, ויותר מדי חריפה בשבילי – שוב, הפולניה הקלאסית. טעמים דומיננטיים שאמורים להתמתן על ידי החסה אבל אני וחברותי לשולחן מיהרנו לבקש הרבה מים לקירור הבערה…

לפני הקינוחים הגיע זמן השתיה החמה ואנחנו נחלקנו לשתי קבוצות- מבקשי התה שכובדו בתה יסמין ריחני בכלים יפיפיים, וחובבי הקפה שזכו לצ'ופר של אספרסו עם חלב מרוכז, שהאמת שהופתעתי כי אני יודעת שמשתמשים בזה יותר במטבח הלטיני ולא ידעתי על תפקידו במטבח המזרח הרחוק.

הקינוחים הם מתחלפים (וצריך לשאול את המלצר, גם על המחיר..) והקינוחים שאנחנו קיבלנו היו שניים

–         טפיוקה- פניני טפיוקה מבושלים בקרם קוקוס עם פירות ופיסטוקים

–         בננה מקורמלת (לא מטוגנת) עם קציפת יוגורט וסילאן.

שתי המנות היו מרעננות, לא יותר מדי מתוקות ושומרות על קלילות. מבין השתיים הבחירה שלי היא בטפיוקה פשוט כי כברזילאית טפיוקה היא משהו בסיסי עבורי ( בהבדל של הגשה עם פירות טרופיים מתוקים יותר).

מה שהיה נחמד הוא שלמרות שהארוחה ארכה כשלוש שעות וכללה המון מנות, עדיין התחושה היתה קלילה.

בזמן ביקורנו המקום היה מלא, כולל גם משפחה עם פעוט שיש לשבח את הוריו שחושפים אותו לטעמים שונים ולא רק "צ'יפס/ספגטי/פנקייק", כי אין סיבה שילדים לא יהנו מהטעמים האקזוטיים והמיוחדים של המזרח הרחוק.

כאמור להרבה מנות יש אפשרות לשינויים כמו הוספה או המנעות מפירות ים, גלוטן , חריפות וכו'.

 אתר הבית – http://www.vong.co.il/

ובפייסבוק- https://www.facebook.com/vong.israel

קפיצה קטנה לחו"ל היא תמיד כייפית. קפיצה שלא דורשת אריזה ומעבר בנתב"ג כולל ה"ארזת לבד" היא בכלל תענוג. הזמנה לאגף החדש של מלון "אמריקן קולוני" בירושלים שכולל הרחבה של מסעדת "ערבסק" המפורסמת של המלון, היא הדרך הכי טעימה לנסוע לחו"ל בישראל.

במלון "אמריקן קולוני" ובמסעדת "ערבסק" כבר ביקרתי בעבר- http://cafe.mouse.co.il/post/2580351/ ונהנתי מהמנות המגוונות ומהאסטטיקה הרבה של המקום, והפעם ישבנו בבר הקיץ החדש, בבריזה של לילה ירושלמי מלטף, מוקפים בהרבה תיירים ואנשי עסקים ששוחחו בשפות זרות, ליד בר מצויד היטב ומטבח חיצוני שכלל טאבון בבניה מיוחדת מאיטליה. הבר עצמו נפתח אחרי עשרה חודשים של שיפוצים ובעלות של למעלה ממליון וחצי שקלים.

בדרך לשולחן שלנו עוד עברנו בגינת תבלינים חדשה, עם מפל קטן ואווירת זן (וכמובן שהתבלינים משמשים את השפים של המסעדה במלון) והמון פינות שכיף לשבת בהן על כיסא נדנדה, או בין העצים ולהנות מהבריזה הירושלמית.

בבר הקיץ החדש מציעים מגוון קוקטילים קיציים ותפריט איטלקי עשיר שמותח את המילה "איטליה" למחוזות שלא הכרתי ולא טעמתי.

מלצרים אדיבים שירתו אותנו בשילוב של אנגלית ועברית, ואחרי מזיגת יין (קברנה סוביניון לפי בחירתנו) מנות ראשונות החלו להגיע לשולחן.

שף המלון דיוויד דעדס הגיע כדי להציג בפנינו מנות יפיפיות ומתוחכמות עם המון צירופי טעמים מעניינים.

פואה גרא קלאסי היה הראשון, עם ריבת תאנים, נימוח ומתקתק בעדינות, הוגש עם גבינת ברי (104 שקלים בתפריט). פינוק יוקרתי עד הסוף.(104 שקלים בתפריט)

סלט טונה על עלי אנדיב- עם הפתעה של אבטיח. ההפתעה היתה מושלמת כי גם מבחינת המראה החיצוני, חתיכות הטונה וחתיכות האבטיח הן דומות והצירוף של המתיקות עם הדג היה מקסים. (95 שקלים)

"קובנייה" מהמטבח הערבי – בשר נא עם רוטב וינגרט עגבניות. (99 שקלים)

קרפצ'יו ברזאולה   מרוענן עם עלי תיבול ירוקים. (95 שקלים)

קרפצ'יו חזה אווז עם אגסים וגורגונזולה (89 שקלים בתפריט), תמיד שילוב מנצח.

פילה עוף עם זרעי פרג שהוגש עם מרק גזר  ודלעת(65 שקלים), פחות התחברתי לעוף, יותר למרק, אולי הייתי אמורה לאכול אותם ביחד? אולי.

ספיחה – מאפה טורקי בשרי שהוגש עם סלט טורקי חריף, סוג של פוקצ'ה עם בשר, (78 שקלים), מנה מפנקת ופחמימתית כמו שצריך. (78 שקלים)

המנה המנצחת שלי מכל המבחר (והיה מאד קשה לבחור) – צדפות קוקי סאן ז'אק שכל מי שיודע להעריך צדפות, ימחא כפיים לביצוע הזה. זה היה השלב שהצטערתי שיש עוד אנשים איתי בשולחן.. (ושרובם לא שומרים על כשרות…). (99 שקלים).

(בתמונה מימין, שף דיוויד דעדס).

כמובן שביקשנו גם את המנה שטעמנו בפעם הקודמת (ראו הסיקור הקודם)- שרימפס פלאפל עם סלט טאבולה. (94 שקלים). עזבו אתכם מהסלט- תפסו שרימפס בשתי אצבעות, הרימו מעל הראש, כופפו את הצוואר אחורנית בעודכם מורידים בעדינות את העונג הזה אל תוך הפה , וזהו. לא צריך יותר.

מנהל המלון מר תומאס בא להסתובב בין האורחים ולראות שהכל בסדר, וסיפר שעכשיו מגיעות המנות העיקריות, האקסטרה מיוחדות (כל כך שבאינטרנט עדיין אין מחירים שלהן).

אני די אהרוס את ההפתעה אם אספר שהמנה הראשונה שקיבלנו היתה המנצחת גם בעיני וגם בעיני שאר יושבי השולחן. מדובר היה במנת מוח של טלה. המוח היה עשוי בסוג של קראסט שיצר מעטה פציח בעדינות ובפנים.. .פשוט לבכות מרוב רכות. בשר נימוח ורך, אפילו ילדים יכלו להתענג על זה. (אם ההורים היו מאפשרים להם לקבל חלק, רוב הסיכויים שהיו מאמצים את כל המנה לעצמם).(95 שקלים)

צלחות צדדיות של ירקות מאודים בצבעים עזים (70 שקלים) ותפוחי אדמה (50 שקלים)הגיעו ביחד עם פיתות הבית כדי ללוות את המנות הבאות:

מנה מיוחדת של טחול ממולא, בגרסה משודרגת ממה שאנו מכירים במסעדות "ביתיות",(90 שקלים)

בקר עם רוטב צדפות- סוג של מנת קדירה באווירה תאילנדית (עם רוטב בוטנים). היה לי חריף אבל אני מתה על בוטנים במנות.(135 שקלים)

פלטת ממולאים – גם פה נראה היה שיש איזה "מאמא" אותנטית שהביאה את המגע של הבית עם טוויסט של השפים במסעדה ונוצר שילוב של מוכר ולא מוכר.(104 שקלים)

כתף טלה- בסיר ממורק ומבריק הגיע תבשיל כתף טלה עם הרבה ירקות, אפילו לא היה צריך סכין כדי לשלוף חתיכות בשר ענקיות, מנה גדולה ומשביעה, ארוחה בפני עצמה. (145 שקלים)

עוף טריאקי עם סלט אבוקדו – גם פה השפעה אוריינטלית.(121 שקלים)

כאמור מבין כל המנות הללו, בחרתי כפיבוריטית שלי במנת הקוקי סאן ז'אק, ולמי שלא אוכל פירות ים, ההמלצה שלי היא כתף הטלה.

השולחן פונה, המלצרים ריחפו סביבנו ואחד הגיע עם מגש הקינוחים. אין לי מושג בדיוק איזה קינוחים היו שם, אבל היה מבחר של מתוקי קוקוס, מוס שוקולד, בקלוואות בטעם אותנטי ומה שכולנו התנפלנו וחיסלנו הכי מהר- טראפלס קלאסיים נימוחים ושוקולדים.

מסביב המשיכו לדבר בכל מני שפות ומלצרים הגישו עוד ועוד מנות מיוחדות (והריח של הפיצה מהטאבון הקיצי.. אוקי, חייבים לחזור לפה עוד פעם..).

המסעדות של "אמריקן קולוני" הן לא מקום למי שרק רוצה לשבוע, אלא למי שרוצה חוויה כוללת של טעמים מיוחדים (לצד מוכרים ואהובים), הרבה אסטטיקה ו… הזכרתי אווירה של חו"ל בלי לארוז מזוודות?

האגף החדש "פאלם האוס" נפתח רק לפני כחודשיים. ביקרנו בכמה חדרים לצורך התרשמות, והאמת, מתאים לי איזה נופש במלון, עם חדרים מרווחים, מיטות שמיהרנו לקפוץ עליהן (אבל בנימוס כמובן) ולטבוע במצעים הרכים שלהן, ובעיקר – הפטיש שלי – חדרי אמבטיה מפנקים ומאובזרים בעיצוב מודרני. במלון כמה דרגות של יוקרה בחדרים, ובאלה שאנחנו היינו כמובן שהיה גם שולחן כתיבה מהסוג ששועי עולם היו שמחים לשבת לידו ולנהל ממנו את העולם (או לפחות לבדוק מיילים).

המלון, הקיים מעל 120 שנה, מקפיד על אווירת יוקרה ומצליח בתוך מבנה עתיק וקסום, לשמור על רמה מקסימלית.

ישנם מבצעי אירוח רבים, בראנץ' מפואר בשבתות שכבר הבטחתי לעצמי להתנסות בו, והיות והמלון אינו כשר, למי שאינו שומר על צום יום כיפור (כמו גם לתיירים הרבים כמובן) – זהו המלון היחיד בישראל שמגיש אוכל ביום זה. (הבראנץ מוגש במסעדת ואל בראסרי). במלון ישנו גם בר המרתף – חורפי וממוקם במרתף עשוי אבן ירושלמית מקורית עם הרבה פינות ישיבה מזמינות.

כתובת אתר הבית של המלון לכל הפרטים-

http://www.americancolony.com/

מבצעים מיוחדים –

לראשונה גם עיסקיות של ארוחת צהרים במסעדת ערבסק של 121 ₪ וארוחת ערב במחיר של 173 ₪. ארוחות הכוללות מנה ראשונה, עיקרית וקינוח- שוה מאד!!!

לינה- מחיר לינה לחדר זוגי + ארוחת בוקר בחודש ספטמבר הוא 1500 ₪ ללילה. 40% זול יותר מהמלונות האחרים ברמה שלו.

כשהזמינו אותי ל"לילי 24" – מסעדה צרפתית כשרה בתל אביב, דבר ראשון חשבתי יוקרה. חשבתי מה ללבוש, חשבתי שכדאי לבוא בתחבורה ציבורית בגלל היינות המשובחים, וחשבתי שהולך להיות לי ערב מהסרטים.

אז מצאתי מה ללבוש, עליתי לאוטובוס והגעתי לפנינה צרפתית באמצע תל אביב. "לילי 24" ממוקמת באופן לא מפתיע בלילינבלום 24 בתל אביב, ומוגדרת כ"ביסטרו צרפתי עם נגיעות ים תיכוניות". המבנה הוא מבנה לשימור והוא יפיפה והמסעדה בנויה מפינות שונות  – ישיבה פנימית, קומת גלריה וכמובן חצר יפיפיה מעוטרת בנופי פאריס, כל זה יוצר בועה צרפתית שמעבירה את האורחים הישר לאירופה.

שף קונדיטור אנני בן קד, בוגר הקורדון בלו הצרפתי, וכן האקדמיה האיטלקית הוא בלגי שעלה לארץ לפני כ13 שנים ומאז ייסד מסעדות רבות, מתמודד בפעם הראשונה עם בישול כשר (הבשר חלק למהדרין) ומוצא פתרונות מקוריים שיוצרים מנות מעודנות כמיטב הקולינריה הצרפתית. (ועל הדרך גם זכה במדליית זהב באליפות פיצה בנאפולי שבאיטליה בשנת 2012).

אחרי היינות המתבקשים (מתוך מבחר יינות מיקבים נבחרים בצרפת ובישראל), קיבלנו מבחר של מנות ראשונות , חלקן מנות מיוחדות שלא מופיעות בתפריט ולכן אין לי מחירים.

–        לחם הבית שהוגש עם שני ממרחים – טפנד (קיבלנו שניים – אחד זיתים ואחד עגבניות) וממרח נוסף דמוי חמאה – טוב, להתחיל לספר על הרכות של הלחם ועל העיצוב היפיפה שלו או פשוט לספר שביקשנו עוד שני לחמים נוספים כי הראשון חוסל תוך שניות?

–        קרפציו- נתחי בקר חתוכים דק בבלסמי, שמן זית ולימון עם פרוסות דקות של ארטישוק (49 שקלים בתפריט) – מנה חמודה ומלאת טעמים. אהבתי את גרגרי המלח הגס שהתפצחו בין השיניים.

–        סלט ארטישוק – מנה חמודה, למי שרוצה מנת פתיחה צמחונית.

–        פטה כבד עוף – טוב, המילה "פטה" לא מתאימה, אולי "ענן" מתאים יותר. הבחירה שלי מבין מנות הפתיחה, ענן של עדינות, גם מבחינת הטעם וגם מבחינת המרקם.

–        מנת פטריות פורטובלו שלא מצאתי לה הגדרה אבל כללה פטריות גדולות עם סלט עלי בייבי מתובל. גם היא מהספיישלים שלא מופיעים בתפריט וגם היא מצויינת עבור צמחונים למשל. אישית כאמור אני הולכת על כבד העוף.

מבין המנות העיקריות התבקשנו לבחור בין מנות התפריט לבין מנות ספיישל שהוצגו על ידי הבעלים דוד אדא, מסעדן צרפתי שהוביל מסעדות במרסיי ועלה לארץ לפני כשלוש שנים. ישבנו בזוגות ואני והבלוגרית (המקסימה!) שמולי בחרנו בשתי מנות – היא לקחה אנטריקוט 300 גרם ברוטב שאלוט (108 שקלים בתפריט) ואני בחרתי בשאטו בריו רוסיני – פילה בתוספת כבד אווז ברוטב רוסיני (169 שקלים בתפריט). נשאלנו על מידת העשייה. היא בחרה מדיום וול, אני בחרתי מדיום. לתוספת ניתן היה לבחור בין פירה (כמובן שלא חלבי בגלל כשרות המקום), תפוחי אדמה בסגנון צרפתי (עם הרבה שום) או ירקות מבושלים. אני בחרתי בפירה, היא בחרה בתפוחי האדמה הצרפתיים. האנטריקוט הגיע בהתחלה במידה פחות ממדיום וול וביקשנו שייעשה קצת יותר. (אם כי לטעמי לא כדאי לעשות וול אף פעם ככה שמבחינתי זה היה טעים גם בסיבוב הראשון). שלי – שאטו בריו היה יצירה של מגדל כבד אווז על פילה, ברמה של וויכוח בין בלוטות הטעם שאמרו "תאכלי עוד!" לבין הקיבה שאמרה "לא מסוגלת יותר". הבלוטות נצחו. האמת, גם שלי היה מדיום די אדמדם אבל העיקר שהיה טעים.

המנות מפוארות, נראות טוב על הצלחת וחגיגיות במיוחד. אני כבר רואה בעיני רוחי הצעות נישואים על רקע המנות האלה והמסעדה בכלל.

שלב הקינוחים הגיע ואיתו ההיסוס של "רבאק, זו מסעדה כשרה, מה עושים עם קינוחים?).

דוד יצא אלינו והסביר איזה קינוחים יש מתוך מקרר קינוחים גדול. החבורה שלנו בחרה בכמה מהם – "מיל פואי" – (קרם שניט), קרם ברולה, "היער השחור" וסופלה שוקולד חם (נחשו מי ביקשה את הסופלה…).

בנוגע לשניים הראשונים, ובכן, הן מנות נחמדות אבל מרגישים שמדובר בפרווה. היער השחור היה מנה מפוארת עם המון קישוטי שוקולד, אהבתי במיוחד את הבסיס השוקולדי במרקם של קרמבו אוורירי. כרגיל צדקתי בבחירת הקינוח שלי כשהלכתי על סופלה שוקולד, שלא נפגע מכך שמדובר בפרווה, ובעיקר היה נוזלי מבפנים כמו שצריך ושוקולדי. בכלל הטיפ שלי במסעדות כשרות בשריות – תמיד ללכת על קינוחים שלא דורשים חלב מההתחלה.

הארוחה כולה ארכה כשלוש שעות של ריחוף בשמי פאריס, יכלתי לשמוע באזני רוחי (אם יש כזה ביטוי) את שארל אזנבור, וקשה היה להאמין שמעבר לדלת נמצאת תל אביב. נו טוב, תמיד אפשר לחצות את הדלתות בחזרה פנימה….

אתר המסעדה- http://www.rol.co.il/sites/lili24/

בט"ו באב כולם מחפשים מסעדות רומנטיות. מהי רומנטיקה? אולי קשה להגדיר אבל יש מספר דברים שחייבים להיות כשמדברים על "מסעדה רומנטית". קודם כל המיקום – בין פרדסים או מטעים, אווירה כפרית, הרבה ירוק בעיניים. אחר כך – פינות ישיבה שונות, מרפסת, אור ירח, אוויר פתוח (או אפשרות למזגן למי שמפונק יותר), יין טוב, אוכל טוב ושירות טוב, והופ – הנה הרומנטיקה.

אז העיתוי היה בדיוק מתאים כשהוזמנתי לסקר את תפריט הקיץ החדש של "גוז' ודניאל" במושב בני ציון שבלב השרון (שתי דקות מרעננה וכפר סבא). לפני שנתיים נפתח המקום כשנטע-לי יהודאי ועידו פיינר, שני מפיקי אירועים, החליטו להגשים חלום, תוך ייעוץ עם האחים יריזין (שאחראיים על מוזס, זוזוברה, אנג סו ועוד פנינים קולינריות) ופתחו מסעדת ביסטרו כפרית , צמודה למגדל המים העתיק של המושב. הקונספט – מנות מוקפדות בהשפעה של המטבח האיטלקי – צרפתי, בהסתמכות על פירות שנקטפו באותו יום, דגים, פירות ים, בשרים איכותיים וכמובן קינוחים , ביחד עם פסטה תוצרת המקום והרבה מנות שמגיעות מהטאבון.

על התפריט אחראי השף רן פולק ("ברסרי" , "קופי בר").

כאמור, התפריט הוא תפריט קיץ חדש שמכיל גם כמה מנות מהקלאסיקות האהובות של המקום.

כוסות יין נמזגו, מנות ראשונות החלו להגיע לשולחן.

 לחם הבית היה הראשון ביחד עם חמאה מוקצפת. הגיעו כמה סוגי לחמים, הפוקצ'ה מבינהם היתה הטובה ביותר, ואחד הלחמים הכהים היה קצת קשה מדי. (17 שקלים בתפריט).

קלאמרי בכרוב עם גבינת גאודה (38 שקלים בתפריט) היה מנה מסקרנת ומעניינת, אם כי מבין שתי מנות פירות הים העדפתי את השרימפס שיפורט להלן.

שרימפס על הפלנצ'ה- (48 שקלים) למנה נדיבת שרימפסים שהוגשה עם רצועות טורטיה קלויות ואספרגוס ששמר על הקראנצ'יות שלו. המנה הנבחרת שלי מהמנות הראשונות, בעיקר בגלל העשיה הנכונה של השרימפס, הנדיבות , התיבול העדין והשמירה על פריכות הירקות.

ניוקי סולת חמאה, יין לבן ואגוזים (44 שקלים) היתה המקום השני שלי מבין מנות הפתיחה, בגלל הפינוק שלה – המון דברים עדינים – הסולת, היין, החמאה, הופיעו בצורת ריבועים שיותר הזכירו פולנטה, אבל היו נימוחים ומפנקים.

שני סלטים הגיעו אלינו –

סלט שורשים המכונה "סלט גוז' ודניאל " – שכלל מבחר ירקות שורש ברוטב וינגרט הדרים (42 שקלים בתפריט) וסלט עגבניות עם גבינת המאירי (38 שקלים). הירקות היו טריים מאד. הצמחונית שבחבורה התמוגגה, אישית כשאני יוצאת למסעדה אעדיף מנות אחרות ולא סלטים, אולי רק כתוספת למנות בשריות למיניהן.

קרפצ'יו בקר עם טימין ופרמז'ן (52) היה מנה נחמדה (בדרך כלל אני לא רגילה לטימין).

רוטולו קירוטה זוקיני ונענע (46 שקלים) היה רצועות של פסטה (ביתית כמובן) שיצרה מעין רולדה של שלושה סוגי קישואים שונים. מנה מאד יפה וויזואלית וגם כייפית לאכילה. אימצתי את הרעיון גם כדי לעשות בבית. (או במחשבה שניה, לחזור לאכול במסעדה..)

עכשיו הגיע הזמן למנות העיקריות. הכלים הוחלפו, השולחן נוקה, והרבה מנות עיקריות נטעמו –

ספגטי פירות ים בשני צבעים (92 שקלים) – מיקס של שרימפס, קלמארי, ראשי קלמארי, מולים וכל טוב הים. בהתחלה הייתי סקפטית מכיוון שמדובר ברוטב פרנו ואני וטעם אניס ממש לא חברים טובים, אבל טעם הפרנו היה עדין מאד ולא הפריע לי. לחובבי הז'אנר.

פטוצ'יני א-לא גיטרה (58 שקלים) – כאן למדתי על שיטת החיתוך המיוחדת של הפסטה. לצערי לא הוזהרתי שהיא חריפה. בלוגרים חובבי חריף אהבו.

ניוקי פריזאי אספרגוס ופרושוטו (64 שקלים) היה הבחירה שלי מבין המנות העיקריות, וההסכמה היתה בין כל הבלוגרים – הניוקי היו קלים כמו עננים. לבקשתה של הצמחונית הוגשה גם מנה זהה ללא הפרושוטו. נחמד שיש אפשרות לשנות מנות לפי העדפות אישיות.

שתי מנות דגים הגיעו לשולחן – מנת דניס בטאבון עם ירקות צלויים (לא מופיע בתפריט, אין לי מחיר), ומנת לברק שלם בתנור (118 שקלים). גם כאן הדגים היו עדינים והירקות שמרו על פריכות. מבין השניים הייתי בוחרת בדניס שהגיע כפילה וחסך ממני את הצורך לפרק אותו ולהתמודד עם עצמות, וגם כי בשרו מוצק יותר לטעמי.

שתי מנות מתפריט הבשרים הגיעו –

שניצל וינאי עשוי עגל עם סלט מלפפונים גרמני (76 שקלים) ושוק אווז קונפי עם קרמל תפוחים (92 שקלים). השניצל היה מנה שמאד לא התחברתי אליה, די משעממת האמת, וסלט המלפפונים היה בעצם סוג של צ'יזיקי עם יוגורט. לעומתה מנת השוק היתה מתקתקה בגלל הקרמל, נימוחה והלכה יופי עם הפירה (החלבי, כמו שאני אוהבת, ושניקיתי ממנו קערה נוספת בגלל רכותו החמאתית).

החלק העיקרי הסתיים והקינוחים הגיעו.

בתמונה למעלה מימין  – שף רן פולק.

סורבה בשלושה טעמים – (לא כתוב בתפריט, אין לי מחיר) – למי שרוצה משהו לא חלבי לאחר הבשר?

פאי אגסים וריקוטה שהוגש עם כדור גלידה (36 שקלים למה שמוגדר בתפריט כ"פאי היום" ומשתנה) – נחמד, עוגה טובה, מילוי עסיסי.

טארט טאטן (38 שקלים בתפריט) – עוגת תפוחים מקורמלים עם תחתית בצק עלים שספג את המיצים והפך רך, גם היא עם גלידת ווניל.

והשני המנצחים שלי (לא יכלתי להחליט על מקום ראשון ומקום שני)

מוס שוקולד- (34 שקלים, מוגש עם פקנים ופיסטוקים מקורמלים)- חצי כדור יפיפה עם תוספת הקראנץ' המקורמל, שוקולדי כמו שצריך עם תחתית עוגייתית.

ה"פאבלובה של גילי"  – (44 שקלים) – מנה גדולה מאד, עם כל מה שצריך – מרנג מתוק, תוך מוס לבן והמון פירות צבעוניים וטריים לתוספת יופי, טעם ועסיסיות.

השעה כבר היתה מאוחרת, הסועדים הרבים שנכחו במקום כבר סיימו, ואנחנו נשענו אחורנית על הספות ונאנחנו "איך חוזרים מחר לקייטרינג של המשרד"?

בנוסף לתפריט הערב יש גם ארוחות צהרים עיסקיות ובופה מפנק בימי שישי בבוקר.

אתר המסעדה – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=12018

כתובת – רחוב אנשי בראשית (ליד מגדל המים), מושב בני ציון. חנייה חופשית ובשפע.

יציאה למסעדה הפכה לבילוי סטנדרטי אצל רובינו, ואנו מחפשים כבר את הבונוס- האקסטרה שמוסיפה ענין לכל יציאה לאכול בחוץ. יש מסעדות שמכריזות על "פסטיבלים" שונים שבמסגרתם מציגים אוכל לפי נושא, יש מסעדות שמשנות את התפריט בהתאם לשעות היום ומכריזות על מחירים מיוחדים ומנות מיוחדות. מסעדת "הטרקלין" לוקחת את הענין צעד אחד קדימה ויוזמת אירועים קולינריים רבים ושונים, כדי שכל אחד יוכל להנות גם מהאוכל וגם מהתוכן והבונוסים מסביב. בפעם הקודמת שהתארחתי במסעדה סיקרתי את "ערב מהסרטים" (http://cafe.mouse.co.il/post/2629667/) והפעם הוזמנתי לחוויה מסוג שונה "מאסטרשוק" – סיור קולינרי בשוק הכרמל וכרם התימנים בתל אביב, שמסתיים בארוחה בת עשר מנות ב"הטרקלין". יוסי בן אודיס הבעלים והסומלייה חבר לנורית, בשלנית , מומחית לאוכל, ומעריצה שרופה של כרם התימנים ושוק הכרמל, ליצירת סיור קולינרי שמציג למטיילים בו מקומות שלמרות שכולנו ביקרנו במה שמכונה "שוק הכרמל" עשרות או מאות פעמים, לא הכרנו את הפינות הקסומות והמיוחדות. הדגש בסיור הוא על תוצרת כחול לבן, ולכן כל המקומות שביקרנו בסיור מוכרות מוצרים תוצרת ישראל, וכן היין שליווה את הסיור (בכמויות גדולות ובמגוון רחב) היה של יקב "1848".

התחלנו את הסיור בקצה השוק, ב"בית העמודים" שם חיכו לנו עגלות שוק כדי שנוכל לשים בהם את הקניות שנערוך, וכן כוסות ליין שנשתה במהלך הסיור, וגם פינוקים נחוצים כמו בקבוקי מים ומגבונים לחים לניקוי הידיים אחרי טעימות. תשומת לב חשובה ומפנקת.

התחנה הראשונה היתה "קפה כהן" – בית קפה קטן שנוסד ב1935 וכיום מנוהל על ידי הנכד של המייסד, בחור בשם שלמה, שהוא זמר חובב, שעורך מופעי שירה בכל יום שישי בשעה אחת בצהרים, ובהם הוא מפליא בקטעי חזנות, שירים ישראליים וגם אופרה. אנחנו זכינו לביצועים ממבחר הרפרטואר שכלל הכל, מ"כל העולם כולו", דרך פרנק סינטרה ועד "או סולה מיו" בגירסה תימנית. (ויש גם פחים לתופף עליהם). הקפה היה חזק ושחור.

התחנה הבאה היתה חנות התבלינים של האחים כוחלני, שמגדירים את עצמם כ"מאהבים לטינים" ומשמיעים הרבה מוסיקה בהתאם. בחנות מגוון ענק של תבלינים, קטניות, מוצרים עם אוריינטציה לטינית כמו בננות פלנטיין, טחינה מיוחדת במתכון סודי, ואפילו משהו מיוחד כמו "קפה לבן".

"אנחנו הולכים לבית המרקחת השכונתי" אמרה נורית והובילה אותנו ל"טבע בכרמל" – מקום של חליטות, תערובות, צמחי מרפא וכלים לחליטות. במקום יש גם סוגי מלח מיוחדים כמו מלח נורווגי מעושן שנדיר למצוא בארץ את הגירסה המקורית שלו. שתינו שם תה פירות מרענן והמשכנו בסיור.

עשינו הפסקה במקום מוצל וטעמנו את השוס של המקום "מיץ גת". בחיים שלי לא טעמתי גת אז אני לא יודעת בדיוק מה הטעם המקורי, אנחנו טעמנו את הגירסה המדוללת עם ערק שהכינה נורית. הבנים התחברו יותר, אני חזרתי ליינות של "1848".

בפינת הרחוב צמד גיטריסטים ניגנו ושרו נעימות תימניות ואנחנו הלכנו לראות את המקום הכי "לא תימני" בכרם, הוא מלון וביסטרו "עדן" שנראה כאילו שייך יותר לאזור קלאסי של וינה, עם השנדלירים, הספות, וסועדות שיושבות עם כלבי ארנק המכונים לבטח "fifi". (במלעיל).

בין לבין נורית סיפרה לנו את ההסטוריה של המקום, איך הוקם הכרם ומדוע הוא קרוי כך, ומזגה לנו עוד מהיינות של "1848".

עם הכוס ביד המשכנו לחנות עם השם הכי היפסטרי "סקס, דראגס אנד אוליב אוייל" ששייכת לחברת "אוליה" שמייצרת שמנים ישראלים משובחים בתקנים המחמירים ביותר. בעל הבית שארח אותנו הציג לנו גם את המוצרים הנלווים כמו גלזורות שונות לבישול, רטבים, מרינדות, וינגרטים מיוחדים כולל בטעם קפה, שהולך טוב אפילו עם גלידה, חרדל שמיוצר על ידי "אוליה" והוא החרדל היחיד מתוצרת ישראלית, בטעמים שונים, מחרדל ליים ודבש עדין ועד לדיז'ון קלאסי עוקצני.

התחנה האחרונה בסיור היתה "מרכז הממתקים והחלבה" – מקום בלי שלט אבל עם ערימות של חלבה מעשרות סוגים, ממתקי רחת לוקום, "באבא קדרסה" – נוגט עם אגוזים נוסטלגי של כל מי שגדל בבית מזרחי, ועוד ממתקים ושוקולדים רבים. ההמלצה שלי – לא לפספס את חלבת הקפה.

בדרך למסעדה עברנו בחלון הראווה המיוחד של "חייט-טרף" – חייט עם חוש הומור מפותח שכותב על חלון הראווה שלו שלטים משעשעים, ואז הגענו לשולחן הערוך ב"טרקלין".

ארוחת עשר המנות היא ארוחה משתנה, מה שאנחנו קיבלנו היה-

צלחת אנטיפסטי של ירקות העונה – הכי טרי שאפשר, סלט שורשים גם הוא מהמצאי של השוק, לחם פרנה מרוקאי שהתלווה לשתי מנות – חומוס עם טחינה (החומוס מאחד הדוכנים שביקרנו בו) ומנה קלאסית של דג מטיאס כבוש, וסלט של ארבע סוגי עגבניות עם גבינת עיזים ואגוזים (שיואו איך שהגבינה הזו נימוחה ונמסה על העגבניות…).

בעיקריות קיבלנו שתיים – סנייה טלה עם טחינה (מהר ברכה) וסלסת עגבניות , ומנת הדגל- שייטל שהלקוח צולה לעצמו על אבן לוהטת במידת העשיה הרצויה לו, עם תפוחי אדמה וירקות, כשלזה מתלווה סלט ירקות, גם הוא טרי טרי ומרענן.

יינות "1848" המשיכו ללוות את הארוחה – לבנים ואדומים, ואז קיבלנו מבחר של שלושה קינוחים – סורבה תות ופסיפלורה עם סלט פירות קטן (הפסיפלורה שיחוק אמיתי), מלבי עם אגוזים, וטירמיסו. השניים האחרים היו למעשה טוויסטים על המנות המקוריות.

האירוע, כולל סיור השוק וכולל הארוחה לקח כחמש שעות, כשתוך כדי ארוחה, בין המנות יוסי בן אודיס גם הקרין קטעי וידאו משעשעים ונתן הסברים על השוק ועל איך נולד הרעיון וגם רמז לנו על רעיונות עתידיים לארוחות עם ערך מוסף.

בקבוצה שלנו היו גם זוגות שחגגו בסיור השוק יום הולדת או אירוע משפחתי.

דף הבית של "הטרקלין" – http://www.hatraklin.co.il/

עוד מידע על סיורי השוק – http://www.hatraklin.co.il/?module=events&item_id=6&event_id=9

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%9E%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%A7-Master-Market-%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A9%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%9B%D7%A8%D7%9E%D7%9C-%D7%95%D7%9B%D7%A8%D7%9D-%D7%94%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D/394960757263827

מחיר סיור כולל ארוחה הוא 250 שקלים לאדם, והסיורים לקהל הרחב נערכים בימי שישי. באמצע השבוע הסיורים הם לקבוצות סגורות.

עוד פרטים על יקב "1848" – http://www.1848.co.il/

ובפייסבוק – https://www.facebook.com/1848winery