השבוע התקיים בקניון עזריאלי במודיעין פסטיבל הבירה והפוד טראקס המסורתי.

הפסטיבל, שהתקיים זו השנה השלישית ברציפות ברחבה החיצונית של הקניון, איגד דוכנים של מעל לארבעים סוגי בירות שונות מהארץ ומהעולם, לצד שמונה משאיות אוכל שהציעו לקהל תפריט נרחב של אוכל מקומי ועולמי, צמחוני ובשרי, ובטעמים מגוונים כמו הפיצות של "עגבניה", המטעמים של "גדי'ז", תפוחי אדמה מפנקים, ועוד.

קהל רב התגודד סביב דוכני בירות מובילות כמו ג'מס, ברודוג מסקוטלנד (בירות ללא גלוטן), סן ברנדוס, מלכה המפורסמת, ליפמנס (כולל הפיבוריטית שלי – ליפמנס פרוטס און דה רוקס  – בירה פירותית המבוססת על תותים, פטל, אוכמניות, סמבוק שחור ודובדבנים), בלומון האמריקאית, פולרס מאנגליה ועוד.

להמשיך לקרוא ←

כשאומרים את השמות "באגסי סיגל", "אל קפונה", "פאבלו אסקובר" – נזכרים בתקופת הזוהר של המאפיה, כששחיתות היתה אבן הדרך . עכשיו השמות האלה מייצגים תאווה קצת אחרת… תאוות בשרים. ליתר דיוק, הבשרים של "הגראז' ".

ומה עושים שם עם הבשרים? אחד הבעלים – יוסי גז יצא למסע בכל רחבי הארץ ובדק על גופו את כל ההמבורגרים האפשריים, בחן, בדק, התנסה, ולבסוף הגיע למסקנות שיצרו את ההמבורגרים המיוחדים של "הגראז'". הוא הוסיף להמבורגרים מבחר מנות נוסף, שיהיה לכל דרישה ולקוח, עיצב את המסעדה כדיינר אמריקאי של שנות החמישים, (כולל הפתגם האלמותי "חוקי הבית – 1. אמא תמיד צודקת, 2. ראה סעיף ראשון") וכך נולדה "הגראז'" בצומת ראשונים, (הרצל 151 ראשון לציון, בצמוד לתחנת הדלק).

המקום משרת קהלים רבים עד שתים וחצי בבוקר בימי השבוע, ועד שלוש וחצי מטבח שפועל בימים חמישי עד שבת, כך שבמשך היום אפשר לבוא עם הילדים (וכשהגעתי, בשבת בצהרים, אכן היו שם משפחות בהרכבים של כל הגילאים) ובערב לבוא בחבורה , עם בני זוג או מכרים, לשתות מהמגוון האלכוהולי הגדול (והמקום מתגאה במחירי בירות נמוכים ואטרקטיביים) ומשהו טעים.

כאמור, הגענו בשבת בצהרים, וטעמנו ממבחר מטעמי המקום.

התחלנו במנות הפתיחה שרשומות כמו שאר התפריט, על הפלייסמט הענק שמונח על השולחן, ומכיל גם את תולדות חיי המאפיונרים שנתנו את שמם למנות השונות.

במנות הפתיחה, המכונות "קטנות"- קיבלנו:

"עגבניות שוק" – עגבניות שרי בצבעים שונים, גבינת פטה, עשבי תיבול טריים, עלי מיקרו, שמן זית וקרוסטיני שום (28 שקלים לצלחת גדולה).  אמנם בדרך כלל לא באים להמבורגריה בשביל סלט, אבל קודם כל הוא נחמד מאד לנשנוש פתיחה, בעיקר כי שמחתי לגלות שלחם השום הנלווה הוא רך ולא שובר שיניים כמקובל בהרבה מקומות אחרים, וגם כי תמיד כשבאים בחבורה, יש מי שלא ממש רעב או מעוניין במשהו דיאטטי יותר ובכל זאת להשתתף בשמחה עם כולם. מרענן מאד.

"mac & cheese" – מנת הדגל של המקום והאמת, גם הבחירה שלי מבין הראשונות שדגמנו. מדובר בכדורי גבינה ומקרוני בפאנקו, מטוגנים שהוגשו עם שלושה סוגי איולי (28 שקלים). אני כבר יכולה לדמיין אותי עם קערה גדולה מהכדורים האלה, לצד בירה קרה או איזה אלכוהול כייפי באווירה של חברים. כדורים לוהטים, עסיסיים, קרנצ'יים מבחוץ ורכים מבפנים, וכל רוטב נותן להם טעם אחר.

"תפוחי אדמה ל"ג בעומר" – תפוח אדמה בסגנון מדורה, עם הרבה חמאה, שמנת של פעם ואופציה לחריף בצד (28 שקלים) – מנה מאד נוסטלגית. כאמור אני ציינתי כבר מההתחלה שאני לא אוכלת חריף כך שהביאו לי את החריף בצד, רק למקרה שמישהו ירצה. אני הסתפקתי במה שאני אוהבת – גרגרי מלח גס.

"כרובית מטוגנת" – פרחי כרובית מצופים פנקו עם רטבי צ'ילי מתוק ואיולי שום (32 שקלים). רעיון דומה לזה של כדורי הגבינה, רק שהפעם התוך הוא הכרובית נטו, נימוחה ועטופה בשכבה פריכה. מבין שתי המנות הללו, כמו שאפשר להבין, העדפתי את כדורי הגבינה בגלל עסיסיותם הרבה.

הגיע הזמן לעיקריות ממחלקת ההמבורגרים. (כאמור בתפריט יש גם כריכים, סלטים, ועוד).

אנחנו בחרנו בשני מאפיונרים מומלצים – "אסקובר" שהקציצה שלו מכילה פלפלים מקסיקניים חריפים, ו"אל קאפונה" שהקציצה שלו מכילה גבינה איטלקית ועשבי תיבול. מעבר למה שיש בקציצות, כמובן שאפשר להוסיף מה שאוהבים ממבחר גדול של גבינות, פטריות, בצל, ביצים, רטבים וכדומה. ל"אסקובר" ביקשנו להוסיף בצל מטוגן, ול"אל קאפונה" הוספנו ביצת עין לא הפוכה.

אחרי שנשאלנו על מידת העשיה האהובה עלינו (מדיום וול), הוצעו לנו התוספות ובחרנו בצ'יפס, הום פרייז (קוביות תפוחי אדמה ברוטב צ'ילי מתוק חרפרף) וסלט ירקות.

ההמבורגרים הגיעו בגודל 230 גרם, והכילו מלבד הקציצה והתוספות שביקשנו, גם עגבניה, בצל, חסה ומלפפון חמוץ.

ה"אסקובר" היה אכן חריף, ומי שלא מסתדר עם חריף, עדיף שיבחר את השני שלקחנו, ה"אל קפונה" . שתי הקציצות היו טובות מאד, והי, אין כמו צהוב של ביצה שמתערבב עם הקציצה הלוהטת, הצרובה מבחוץ ועסיסית מבפנים.

השולחן נוקה, מגבונים לחים הוגשו כדי שנתנקה מכל הטעמים הללו, והגיע החלק של המתוק. סוגי קפה שונים (נבחר הפוך) וקינוח. היינו מפוצצים, ובחרנו בקינוח אחד, שגם ככה היה גדול מספיק לשניים. בתפריט יש מנות כמו "מילקשייק של פעם" באווירת הדיינרים, וגם מנה מומלצת של "מגדל בגארז'" שכולל המון קרנצ'ים מתוקים וחלבה , ואנחנו הלכנו על מנה שנקראת "סיגרים" שכוללת שני גלילי קרפ שוקולד חלב ושוקולד לבן ממולאים בשקדים ואגוזים, והכל מטוגן ומוגש עם גלידת וניל ורוטב שוקולד. (36 שקלים למנה גדולה וזוגית). כשנגסתי בסיגר האסוציאציה הראשונה שלי היתה "שוקו פאי" משודרג מאד. אהבתי שהתוך של הסיגר היה דומיננטי באגוזים ופחות מתוק יחסית לגלידה ולרוטב השוקולד מסביב. היה גם משחק מעניין של מרקמים – קרנץ' של הטיגון, פציחיות של האגוזים, רכות הגלידה והרוטב, סיגרים חמים עם תוך לוהט מול הקור של הגלידה והסירופיות של הרוטב. אכן, שחיתות שמסיימת ארוחה שחיתותית לא פחות. (יש אגב גם אפשרות לקינוח פרווה).

וכשמגיעים לגראז', על מה כדאי להסתכל בתפריט? ראשית, יש דיל משתלם מאד של המבורגר 230 גרם עם תוספת (צ'יפס/ הום פרייז / סלט ירוק) ועוד שתיה – שליש גולדסטאר או כוס יין או שתיה קלה, והכל ב60 שקלים, מחיר שאין כמוהו בסביבה ומוצע כל שעות הפתיחה של המסעדה. מעבר לזה גם מחירי אלכוהול טובים (צייסרים מ10 שקלים כשהיקרים ביותר הם 18 שקלים בלבד וכוללים למשל גריי גוס או וואן גוך), ויש גם תפריט שתיה "לנהג התורן" כדי לא להזניחו…

עוד פרטים אפשר למצוא באתר – http://www.garageburger.co.il/he/home

וגם בדף הפייסבוק – https://www.facebook.com/pages/%D7%94%D7%92%D7%A8%D7%90%D7%96-%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%9D/1410615085843303?fref=ts

החנייה חופשית, נוחה ובשפע.

ומהי ההמולה? קולות הסועדים, משיקי הכוסיות, המוסיקה, ומצמוצי ההנאה של כל מי שבסביבה..

ומהתחלה –

"ברוש ביסטרו בר" יושבת במרכז קניות קטן על הכביש של צומת פרדסיה, שתי דקות מכל מקום ושתי דקות לכל מקום. ומה יש בה?

מדובר במקום שפונה לכל הקהלים לפי השעה של היממה- בבקרים פגישות עסקיות של כל מי שחולף בכביש , אחר כך משפחות עם ילדים ובלעדיהם, לקראת ערב זוגות רומנטיים ובערב כל צעירי ובלייני האזור שאוהבים תאורה עמומה, מוסיקה , כוס משקה טוב (במבחר ענק של קוקטיילים) ומשהו טעים לאכול על יד.

במלאת חצי שנה ל"ברוש" הגענו להתנסות במטעמיה. הגאווה של המקום היא הטאבון, שדרכו עוברות כמעט כל המנות בצורה זו או אחרת בידיו האוהבות של השף ברק רוקנשטיין שברזומה שלו יש התמחות ב"הרברט סמואל" של רושפלד, ונסיון ב"טאפאס אחד העם", הקמת התפריט של "טאיזו" ותפקיד שף ב"טרומפלדור 10".

לפני הכל, מהבר זרמו אלינו קוקטיילים שונים, חלקם עם אלכוהול וחלקם ללא (כי בכל זאת צריך לנהוג הביתה אחר כך). יש לציין שגם האלכוהוליים הם בלי תחושה של אלכוהול כך שבקלות אפשר לשתות ולהרגיש רק אחר כך. במיוחד זה תופס לגבי הקוקטייל הראשון שקיבלנו – קוקטייל על בסיס וודקה  עם פסיפלורה ותה לימון, שהגיע במרקם של ברד ועשה לנו שמח על ההתחלה.

עוד משקאות שטעמנו לאורך הערב היו קוקטייל קמפרי עם תפוזים, אשכוליות אדומות, ונגיעת לימון, שכאן האלכוהול היה יותר מורגש, וקוקטייל לא אלכוהולי של תפוז, לימון, נענע, אפרסק וחלב, שיצר פסק זמן מרענן (כמו שייק פירות בעצם). (מחירי הקוקטילים 36 שקלים בתפריט).

עוד בתחום האלכוהול טעמנו את גאוות המקום, "בירת ברוש" – בירה של המקום במתכון מיוחד, שמיוצרת אך ורק עבור "ברוש" במבשלת "אחד העם" באבן יהודה, והיא קלילה (4.9% אלכוהול בלבד) ופירותית ומתאימה גם לנשים.

לקינוח טעמנו גם את הלמונצ'לו המיוחד של המקום, גם הוא גאווה מקומית, והוא נותן את ה"קיק" שעוזר לנו להצליח לקום מהשולחן ולהגיע למכוניות…

צוות המקום הסביר לנו שכל הפרודוקטים הם תוצרת בית או תוצרת היישובים הסמוכים כדי לעודד ייצור מקומי, להמנע משינוע מרוחק שפוגע בסביבה ובעיקר להנות מהטריות המקסימלית. (כך למשל הגבינה היא של משק יעקבס המשובח).

בהתאם להגדרה של "ביסטרו" – התפריט קטן ומצומצם עם המון מנות שמתחלפות כל כמה ימים כך שיש המון הפתעות.

ועם כל השתיה, צריך גם לאכול משהו – וזה מה שהיה שם.

הפתיחה, כמקובל היא לחם הבית, במקרה הזה כמובן שלחם שהוכן כל כולו ב"ברוש" משלב הקמח ועד שלב הטאבון. הוא מכונה "לחם אש" בגלל זה והוא בא עם קערית של קרם פרש שבצידה טעמים שונים של עשבי תיבול, פלפל חריף, ושמן זית (14 שקלים).

הלחם הזה גם משמש כבסיס וכתוספת למנות נוספות.

אחרי הלחם הגיעה "כרובית מטוגנת" עם גבינת פטה (28 שקלים בתפריט). מנה כייפית, בעיקר כי עוד היו לנו מהקוקטיילים שקיבלנו בהתחלה.

ליד כוס בירת הבית קיבלנו את "שקשוקת חצילים קלויים" – עם בצל ירוק, ביצים וגבינת פטה, עם לחם אש. (44 שקלים, מנה שמספיקה לשני אנשים, בעיקר עם הלחם). לטעמי אחת המנות הווינריות של המקום – כי היא משלבת שני דברים מאד אהובים ופופולאריים – טעם של שקשוקה, והטעם המעושן חרוך של חצילים קלויים). התיבול היה מאד בעדינות, היו כאלה בשולחן שהוסיפו מלח, אני לא הוספתי כלום, בשבילי זה היה בדיוק.

מאגף הפיצות קיבלנו את ה"פיצה ברוש" – עם פרוסות אנטריקוט, בצל מקורמל, פטרוזיליה ופלפל קלוי (52 שקלים). בהתחלה חשבנו שהאנטריקוט הוא בייקון בגלל המרקם, אבל כשטעמנו הבנו את ההבדל. הבצק הוא דק וקריספי. אישית, למרות שאינני שומרת כשרות כמו ששמתם לב, אני מעדיפה פיצות צמחוניות, כך שאוכל להרגיש יותר את דומיננטיות הגבינה.

המנה הבאה היתה שוב מנה ענקית של "מעורב פרגית וחזה עוף צרובים על הפלנצ'ה עם פטריות ובצל" (52 שקלים) שהוגשו על כריך לחם אש פתוח עם חריף וטחינה. את החריף לשמחתי הניחו מלמעלה כך שיכלתי לבחור להמנע ממנו, הלחם ספג את המיצים של הבשרים ונעשה עסיסי, וטחינה תמיד הולכת מצוין עם בשר.

דג היה המנה הבאה – "דג בטאבון" שהוא בדרך כלל או סלמון או קוד, אצלנו היה סלמון, והמנה הזו היתה הבחירה שלי למנה המנצחת של הערב, כי הדג היה כל כך רך אבל לא "פישי", ומתחתיו שהו ירקות צלויים מיוחדים כמו סלק וקישואים. עשייה מאד מוצלחת של המנה.

המנה הבאה היתה מתוך תפריט הצהרים "קבבפיתה" (KABABAPITA) – פשוט קבב טוב, בתוך פיתה, עם סלט ירקות קצוץ, טחינה וצ'יפסים בצד. לחובבי הז'אנר.

לקינוח דגמנו שני קינוחים (שגם הם במנות ענק, כך שאפילו שלושה ארבעה חבר'ה יכולים להנות ממנה אחת)- במחיר 32 שקלים כל קינוח  –

שטרוייזל תפוחים עם כדור גלידה וניל, וטירמיסו קלאסי . היה לי קשה להחליט בין שניהם כי שניהם היו מתוקים במידה, בעלי מרקמים שונים ומגוונים וכאמור ,בגודל ענק.

בימי שישי יש בופה בראנץ' מושקע.

עוד פרטים באתר המסעדה – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=15575

(קרדיט לתמונות –  http://www.laofek.co.il/)

לפני כעשר שנים החלטנו לנסוע לטיול בשמורות הטבע של הרוקיז בקנדה. עד אז היינו נוסעים בסגנון "מצא מקום ללון על הדרך" , כלומר נוסעים במכונית, מגיעים לאנשהו, מחפשים אפשרות לינה, פורקים את הציוד, ישנים את הלילה, קמים, אורזים מחדש ונוסעים הלאה. כשחשבנו על הרוקיז, ועל המרחקים הגדולים, עלתה בפעם הראשונה ההצעה לנסוע בקראוון להשכרה. בהתחלה זה נראה מפחיד- אנחנו רגילים לנסוע על מכונית מדגם "מיני", מה נעשה עם משהו בגודל אוטובוס? איך מתפעלים? מה עושים עם כל המערכות – מים, ביוב, גז, חשמל, האם זה בכלל חסכוני יותר?

אם לקפוץ לסוף – הטיול היה מדהים, ונוח במיוחד בזכות הקראוון. למה? קודם כל כי לא היה צריך לפרוק ולארוז כל הזמן – הקראוון להשכרה הוא חדר המלון והציוד כל הזמן זמין ונוח, המון תאי איחסון לכל דבר, מטבח מצויד היטב שניתן לבשל בו ארוחות (ובכך גם לחסוך המון כסף), מיטות נוחות להפליא, ובשם הנהג ומי שיושב לידו – מושבים נוחים ומפוארים וכמובן מיזוג והמון פינוקים קטנים. האמת, יכלתי לעבור לגור ב קראוון.

אנחנו היינו רק זוג, אבל למשפחה עם ילדים זה עוד יותר אידאלי – קודם כל כי הכל זמין, והילדים גם יכולים לשבת ליד שולחן, לשכב לנוח , לאכול משהו, והכל בזמן שהקרוואן בתנועה או באטרקציה מסוימת, ואין כבר את ה"מתי נגיע?"המנדנד כי בעצם… כבר הגענו. כמו לארוז את כל הבית ושהוא יהיה צמוד. (ומי לא מכיר את "אבא, אני צריך פיפי!!!" באמצע נסיעה בכביש מהיר?)

כשקיבלנו את הקרואוון קיבלנו הסבר מהיר על דרכי ההפעלה- ריקון הביוב, מילוי מים ודלק וחיבורים שונים. בהתחלה עוד צילמתי סרטונים של ההסברים אבל אז הסתבר שזה כל כך קל שעשינו את זה כמו מומחים. הקראוונים הם גם בעלי יכולת של "חנייה יבשה" כך שלא תמיד צריך להתחבר לאנשהו, המצבר והמיכלים מכילים את כל מה שצריך לכמה ימים (תלוי בכמות האנשים וגודל הקראוון) כך שאפשר לחנות רגיל, איפה שרוצים, על חוף הים, ליד אגם, באמצע המדבר או ביער (והאמת, ביקתה באמצע יער, עם קולות חיות הלילה היא חוויה מדהימה, ואם זו "ביקתה" בצורת קראוון מצוייד היטב, תענוג כפול).

(ואגב, יש אפשרות בכלל לא להתעסק עם נהיגת הקראוון – אפשר להתקשר ולבקש להציב קראוון איפה שרוצים ובעצם לבנות לעצמכם חדר מלון בכל מיקום!).

ישנם קרואוונים להשכרה ליותר אנשים, ואז אפשר לקחת את המשפחה המורחבת או חברים, וליצור טיול שבו יש גם "ביחד" וגם המון נוחות (כי ביננו, היום כולנו נעדיף קראוון להשכרה עם מזגן צמוד, שירותים ומקלחת עם מים חמים ומיטה נוחה, מאשר אוהל עם שירותים משותפים ושק שינה…).

אנחנו בחרנו בקראוון להשכרה אבל היתה גם אפשרות של עגלה נגררת, שבה אפשר להפריד את המכונית מהעגלה ולטייל גם עם הרכב לבד.

באירופה וארצות הברית, תרבות הקראוונים מפותחת מאד וכך גם החניונים. שמחתי לגלות שגם בארץ יש כבר חניונים לכל סוגי הקרוואנים – מחנייה "יבשה" ועד כל המתקנים הדרושים וכל החיבורים. (ויש בכל הארץ – מהצפון ועד הדרום כך שאפשר לעצור בכל מקום).

כמובן שלא חייבים לרכוש קראוון, אפשר גם לשכור, וזה אפילו יוצא זול יותר מאשר כל הצימרים וכל המלונות. והכי כיף – אפשר פשוט להיות רגועים – לעצור, לחנות מול הכינרת, בנופי הגליל, במדבר יהודה, בהרי אדום, על חופי ים המלח או בכל המקומות המקסימים שיש בישראל, לשבת יד ביד מול המים, להכין קפה עם השקיעה , להתמתח מול זריחה קסומה על הרים אדומים, ופשוט לנשום את הארץ ולנקות את הראש. כבר לא צריך להרחיק עד אמריקה בשביל התחושות האלה, אמריקה זה כאן.

בזכות טיולי קרואוונים המילים "חופשה בחיק הטבע" הפכו בשבילי מ"תשכחו ממני "ל "מתי יוצאים"?

(בתמונה למעלה- מתוך האלבום הפרטי שלי – לקחת את הבית אל הנוף, הכי נוח, הכי כיף.)

את אתר המרחצאות "חמי געש" באמת שאין צורך להציג. המקום מוכר ווותיק במרחצאות, בטיפולים, באווירה ובביקוש הרב בכל ימות השנה. אז אם יש דבר טוב, מדוע שלא נוסיף ונגדיל? כך חשבו בעלי המקום והתוצאה- אחרי שיפוץ, נוספו לאתר בריכת שחיה חצי אולימפית קייצית, בריכת פעוטות מפנקת לביקורי משפחות, וגולת הכותרת – בריכת מים תרמו מינרלים  חדשה הכוללת 60 ג'טים שמעניקים עיסויים ברמות חוזק שונות בתקן בינלאומי.

כשנכנסתי לבריכה, נעטפתי בחמימות נעימה ובאדים מלטפים שעולים מן המים ומשכיחים ממני את העובדה שאני בעצם במרכז גוש דן, עם כל הפקקים שהייתי תקועה בהם רק רבע שעה קודם לכן. בתחילה התיישבתי באזור הג'טים העדינים יותר, וקיבלתי ליטופים חמימים על הגב שגרמו לי לגרגר בהנאה. אחר כך הלכתי לאיזור החזק יותר, ופה כבר אין גרגורים , פה יש עיסוי מים חזק שאפשר לכוון אליו כל חלק בגוף שתפוס (המלצה שלי – כפות הרגליים והשוקיים, תענוג!). נקודה חשובה- למרות שמדובר במים תרמו מינרליים- למים אין הריח ה"בייצתי" המוכר של גופרית, כך שאפשר לנשום לרווחה ולהתרווח.

בלי רצון עזבתי את הבריכה הזו רק כדי להספיק ולהנות גם משאר ההנאות המימיות- שלוש בריכות אחת ליד השניה של מים בטמפרטורות שונות ובזרמים שונים, כולל אחת חמה במיוחד, ואחת עם ג'קוזי פנימי סוער וסוחף.

בתמונה למעלה- הבריכה החדשה, למטה- הבריכות הוותיקות יותר.

מאחר ולא מומלץ להשאר במים לזמן ארוך, יצאתי קצת לנוח וביקרתי בספא, מתחם מפנק וריחני. בספא יש תפריט ארוך מאד של טיפולים, כולל מקוריים במיוחד כמו טיפולי קערות טיבטיות,עיסוי פולי קפה ושוקולד, נרות הופי (שאני ממש חייבת לנסות בפעם הבאה שלי) ובקרוב מאד טיפול חדש ומיוחד בעזרת כדים.

המטפל שלי מאור שאל מה אני מעדיפה, ואחרי שהבהרתי ש"תשבור לי עצמות" הוא פינק אותי בעיסוי עמוק ומשחרר תוך התמקדות באזורים שציינתי במיוחד.

אחרי שהייתי כבר כולי רגועה (ותאמינו לי, קשה להרגיע בלוגרית היפראקטיבית) חזרתי לי להשלמת הפינוק לסאונה (העדפתי את היבשה אבל יש גם רטובה כמובן) ולמה שאסור להחמיץ מבחינתי, מקלחות הגופרית, שכוללות ראש מקלחת צר שמתיז זרם חזק וחם מאד של גופרית שניתן לכוון על כל איבר בעייתי.

בתמונה- מאור המסאג'יסט הקשוב, שחקר בדיוק מה אני צריכה.

אחרי מקלחת מרעננת, כמו חדשה, ביקרתי בשתי תחנות נוספות ב"חמי געש" – חנות "ספא מן הטבע" שמציגה מוצרים מיוחדים שנרקחים במקום בשילוב מלחים ומינרלים, כמו פילינג גוף טבעי, סבון פילינג, שמן גוף, ממרח גוף, תחליבי רחצה, שמפו ועוד, הכל במגוון גדול של ניחוחות מרגיעים או מעוררים לפי הבחירה (כי אין כמו מקלחת בריח מנטה עדין למשל, כדי להתחיל יום עמוס). מוצר מיוחד וייחודי למקום הוא כובע סאונה, שמוכר בעיקר ליוצאי ברית המועצות חובבי הסאונות, אבל הפך ללהיט גם לישראלים- כובע שמאפשר ישיבה בסאונה יבשה בלי נזק לשיער ולקרקפת.

בתמונה למעלה מימין ניתן לראות את כובעי הסאונה המיוחדים.

וכל זה כמובן הפך אותי למאד מאד רעבה, כך שארוחה בשרית כשרה ב"נוסטליה"- מסעדת המקום, היתה בדיוק מה שהייתי צריכה. צוות המקום מילא את השולחן בסלטים שונים, בשרים על האש, ירקות וכמובן קינוחים. (בין הנבחרים שלי – סלט הבורגול , פרגית על האש וכמובן סופלה שוקולד).

למעלה ולמטה- ממטעמי מסעדת "נוסטלגיה" הבשרית הכשרה ב"חמי געש".

ועוד קצת פרטים –

בספא יש 13 חדרי טיפולים, וכאמור תפריט של המון סוגים שונים של טיפולים

ב"חמי געש" ישנם חדרי אירוח כפרי שמתאימים לזוגות או משפחות, וחבילות של אירוח וכניסה למרחצאות, או אירוח הכולל הכל- מרחצאות, טיפולים וארוחות.

מי שמגיע בימי שלישי או רביעי זוכה להפתעה נוספת – ערבי טברנה מוסיקליים – זמר עברי ויווני החל משבע בערב לתוספת שמחה וכיף.

בימים שני , שלישי ורביעי המרחצאות פתוחים עד עשר בערב, כך שגם אנשים עובדים יכולים להגיע לאחר שעות המשרד ולהתרווח. (ואפשר גם להמליץ לבוס להביא את העובדים ליום גיבוש או ערב חברה!).

וכמובן שאין לשכוח את היתרונות הבריאותיים של טבילה במרחצאות מים תרמו מינרליים, כך שהחוויה הכוללת היא לגוף ולנפש גם יחד.

כל המידע, החבילות והאפשרויות – http://hameigaash.co.il/index.asp

פרטים על "נוסטלגיה" – http://hameigaash.co.il/index.asp?page=2030

פרטים על מוצרי "ספא מן הטבע" – http://www.spaofnature.com/Catalog.asp?

(בתמונה למעלה- שף מתן הרבט)

"פורנלו" באיטלקית פירושו "תנור קטן", והתנור הזה הוא בהחלט "מפל" כי יוצא משם "מפל " של מנות שונות ומגוונות.

אבל נתחיל מההתחלה- "פורנלו" היא קפה מסעדה בסגנון איטלקי שממוקמת בקדימה, מרחק נוח מאד לכל כיוון, והיא גם כשרה מה שמאפשר לשומרי מסורת להנות ממגוון מנות.

לאחרונה הושק תפריט חורף חדש, כל כך חדש שממש בימים אלה מעדכנים אותו באתר הבית, והוזמנתי להתנסות ולטעום.

 הדבר שהכי כיף לי בתפריט חלבי הוא מילת הקסם "שמנת" וב"פורנלו" לא חוסכים. שמנת משדרגת כל מנה, וגם נותנת לה את המגע החורפי העשיר מאד.

 השף מתן הרבט שמנצח על המסעדה מיום פתיחתה לפני ארבע שנים, מחדש ומרענן את המנות, ויוצר גם הרבה ספיישלים לפי עונה, לפי יום, לפי מלאי ולפי מצב הרוח.

הסגנון הוא איטלקי ים תיכוני.

 כשהגעתי כבר חיכתה לי על השולחן כוס יין אדום ולצידה לחם הבית שהוא למעשה פוקצ'ה עם מטבלים שונים כמו חמאת שום ושמן זית בלסמי (18 שקלים). טרי, חם, צריך מאד להזהר לא להסחף איתו כדי להשאיר מקום לאוכל.

המרקים במקום מתחלפים, אנחנו קיבלנו מרק עשיר מאד של מינסטרונה (18 שקלים או 24 שקלים תלוי בגודל). האמת, גם המרק וגם המנות כפי שתראו בתמונות מאד גדולות ועשירות, והיות ורובן גם חורפיות וממלאות, שני אנשים יכולים בהחלט לשבוע.

 סלט קפרזה  – גבינת מוצרלה טריה עם עגבניות שרי, גרעיני חמניה, עם שילוב של שמן זית בזיליקום, רוטב בלסמי ומלח עם עם פרוסות קרנצ'יות של טורטיה (28 שקלים), וסלט שורשים – ירקות שורש חיים עם בצל, נבטים, עירית, גבינת פרמז'ן ושומשום קלוי בווינגרט לימון (26 שקלים). מבין השניים ,שהיו מאד רעננים וטריים, העדפתי את השני בגלל גיוון הירקות המיוחד.

 פלטת אנטיפסטי – ירקות קלויים בתנור עם שמן זית ובלסמי (24 שקלים), נשנוש חביב.

 הבחירה שלי מבין הראשונות – סופלינה- כדורי אורז פריכים מטוגנים כשהם מלאים כל טוב- פטריות, פרמז'ן, שקדים ועשבי תיבול עם רוטב לטבילה של יוגורט שמיר (28 שקלים). כיף של קרנץ' מבחוץ ולהט גבינתי מבפנים.

כוסית לימונצ'לו של משק אליהו העבירה אותנו למנות העיקריות –

 שתי מנות ממחלקת הדגים (שמככבת בתפריט החורף במבחר ענק)-

סלמון בתנור- פילה סלמון טרי במרינדה על מצע ניוקי עם עגבניות שרי ותיבול ומוגש עם סלט ירוק (82 שקלים, מחיר אטרקטיבי במיוחד לנוכח גודל המנה)

 אמנון בתנור- פילה אמנון טרי צלוי בתנור לבנים על מצע תפוחי אדמה ברוטב טרטר (74 שקלים). מבין השניים בחרתי את הסלמון, למרות ששני הדגים היו עסיסיים , זו פשוט ההעדפה האישית שלי.

 ארבע מנות פסטה עשירות וגדולות הגיעו מתפריט החורף-

 רדיאטורי ירקות פיקנטי – פסטה רדיאטורי עם לקט ירקות קלויים ברוטב עגבניות פיקנטי ועשבי תיבול (48 שקלים)- על הגבול שבין פיקנטיות לחריפות, בשביל פולניה כמוני זה היה ממש גבולי.

 ניוקי אפונה ופרמז'ן- 48 שקלים לצלחת ניוקי ברוטב אלפרדו עם אפונה טריה ושבבי פרמז'ן (המנה המנצחת שלי מבין הארבע- צירוף של כל מה שטעים – רוטב עם המון שמנת, ניוקי נימוחים, פרמז'ן וירק טרי)

פסטה משי – פסטה טריה שקרועה לפיסות ברוטב אלפרדו פסטו (52 שקלים) – אחרי שהפסטה חוסלה, הרוטב עוד נוגב עם שאריות מהפוקצ'ה מההתחלה.

 טורטליני פטריות יער וריקוטה – טורטליני ממולאים בפטריות יער ופורצ'יני  עם ריקוטה ועשבי תיבול, עגבניות שרי והכל ברוטב אלפרדו (52 שקלים)- טעם מאד דומיננטי של הפטריות, מנה מאד עשירה ו"חורפית".

 למרות כל המנות האלו, ברור שהשארנו מקום לקינוחים בדרגות מתיקות שונות:

הכי לא מתוק היה סורבה מנגו- אישית לא התחברתי, אני חייבת מתיקות ומבחינתי סורבה הוא פתרון של מסעדות כשרות בשריות, אבל במסעדה חלבית למה לוותר על קרם, קצפת וחלב?

 הבינונית היתה מנת טירמיסו- מנה גדולה (שמספיקה לשניים) עם שכבות מתוקות אבל לא מתוקות מדי.

 המתוקה ביותר היתה מנת בראוניס שבעצם היתה סוג של עוגת שוקולד חמה, עם גלידה והמון שוקולדיות. בשבילי, זו הבחירה.

אין לי מחירים לקינוחים מכיוון שהם מתחלפים והכי טוב לשאול את המלצת המלצרים והבית.

 כאמור, המקום כשר והחנייה הצמודה החינמית, יחד עם הגישה הנוחה, המנות הגדולות והמבחר לכל בחירה, הופכים את "פורנלו " לאופציה מצויינת.

 ישנם גם מבצעים רבים כמו פינוקים בימי הולדת, קופונים, ועוד.

הדף של "פורנלו" – http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=11222

רשת קינג ג'ורג' הוותיקה כוללת שבעה סניפים ולאחרונה שף חדש מצרפת הגיע לרענן את התפריט. הוזמנתי לטעום את המנות הישנות וחדשות בסניף בהרצליה פיתוח (רחוב אבא אבן 12). על ההתחלה שמחתי לשמוע שברחוב העמוס יש סידור חנייה לבאי המסעדה – שעתיים חינם בחניון הסמוך, כבר התחלה טובה.

את פני קיבל אור, מנהל המסעדה, שהוכיח שמנהל זה לא רק טייטל, זו גם אחריות, ובמשך כל שהותי שם, הוא עבר בין השולחנות ובדק שכל הסועדים שבעי רצון ואם חסר משהו.

הסניף גדול ומעוצב , אפשר לשבת בפנים או בחוץ ויש בר משקאות גדול. כשראינו את גודל המנות שמוגשות לסועדים האחרים, פשוט התחננו בפני הצוות "תעשו טובה, תנו לנו מנות מוקטנות, אחרת הבלוגרים פשוט מתפוצצים כבר על ההתחלה" – המנות פשוט ענקיות. לא "גדולות" אלא "ענקיות".

הפתעה משמחת שניה היתה כשהסתכלנו על התפריט ועל המחירים. המחירים פשוט זולים. מנות ראשונות ב15 שקלים (פירוט יגיע בהמשך), מנות עיקריות בסביבות ה30-40 שקלים (וכאמור ענקיות), קינוחים ב27 שקלים, שתיה ב10-11 שקלים, אני לא זוכרת מתי הייתי במסעדה שאלה היו המחירים שלה, ובמקביל שמרה על שירות, עיצוב ורמה. כששאלתי איך אפשר להגיש מנות כל כך גדולות, במחירים כל כך נמוכים, ולשמור על האיכות, נאמר לי שהדבר אפשרי בגלל שיש הרבה סועדים שנהנים מכל היתרונות הללו.

בונוס נוסף הוא אחד הבעלים – גב פשטי, כוכב "השרדות" ו"24/7" שמסתובב בין הסועדים, מצטלם עם מעריצות ומרעיף חיוכים לכל עבר.

ואחרי כל ההקדמה הזו, צריך גם לטעום, ואני פשוט אמרתי לאמילי המלצרית החייכנית  "תביאי מה שבא לכם , אבל שיהיה במנות מוקטנות". כך שבתמונות מופיעות מנות מוקטנות ולא בגודל אמיתי. תוך עשר דקות השולחן שלנו היה עמוס בקעריות, קערות, צלחות, מגשים וכל מה שצריך לארוחה לגדוד.

מה שטעמנו היה –

סיגרים תפוחי אדמה  (15 שקלים בתפריט) – קרנצ'י וטעים, הולך מצוין עם בירה. (בין 15-20 שקלים לכוס של שליש)

קובה בשר (15 שקלים) – נחמד, מבין שניהם מעדיפה את הסיגרים.

חומוס עם טחינה (15 שקלים)- סטנדרטי, אני מעדיפה להתמקד במנות האחרות שיצויינו תיכף.

חציל בלאדי – חציל על האש עם טחינה חברונית (25 שקלים בתפריט) – המלצה של אור מנהל המסעדה והאמת  – צודק הבחור. חציל בטעם עישון עדין, טחינה שמלטפת אותו עם תוספת חריף בפינה כך שאפשר לבחור אם לקחת או לא, מנה גדולה שנוגבה עד תום. מומלץ.

שיפודי חלומי בציפוי פנקו (25 שקלים) – עשייה מוצלחת של גבינה עטופה בקראנץ'.

כדורי פירה (15 שקלים) – חביבים, לוהטים ופריכים מבחוץ עם מילוי פירה. הייתי מעדיפה טיפה יותר מלח בפנים.

לחם הבית (15 שקלים) – המנה היחידה שלא התחברתי אליה, הלחם היה לי קצת יבש, אין לי מושג למה, אם זה אמור להיות ככה או לא.

אגרול ירקות (15 שקלים) חתם את המנות הראשונות, מאד רענן.

ואז הגיעו העיקריות… ברכתי בליבי את הבחירה בלבישת חצאית עם גומי … והמשכנו הלאה.

קיבלנו שלוש מנות עיקריות שנבחרו בשילוב המלצות המלצרית –

רביולי במילוי בטטות ברוטב שמנת בזיליקום (40 שקלים בתפריט) – שילוב של כל מה שאני אוהבת – בטטות, שמנת ופסטה. טעים, מתקתק, עשיר, וכמו שאר המנות – ענק.

נודלס עם ירקות – 30 שקלים בתפריט למנה מאד משתלמת מבחינת העושר שלה לחובבי הטעמים האסייתים.

והמנה הכי יקרה בתפריט, מחיר "עתק" של 70 שקלים, חצי ממה שעולה במקומות מקבילים, "פילה מניון" – 200 גרם של בשר עסיסי עם פירה (חלבי!!) ותוספת שעועית ביחד עם רוטב נלווה. אור המנהל הבין עם מי יש לו עסק מבחינת בשרים, והביא את המנה בדרגת מדיום ששמרה על המיצים ועל התוך.

בשלב הזה כבר הייתי מפוצצת לגמרי, אבל איך אפשר לוותר על בשר כזה? אז את הירקות השארתי, אבל הבשר (עם הפירה) מוצו עד תום.

כדי להוריד את העסק קיבלתי את המלצת המקום מבחינת קוקטיילים, "קווין ג'ין" – קוקטייל עם ג'ין גורדון, סוור, מונין אשכוליות, תפוז ונענע. קוקטייל תפוזי –מנדרינה מבחינת הטעם, עדין מבחינת האלכוהול, חלק ממבחר גדול של קוקטיילים (בין 25-35 שקלים לקוקטייל, בהתאם למרכיבים).

"אז איזה קינוחים תירצו" שאל אור בזמן שנשענתי לאחור וליטפתי את הבטן, היושב ממול הסתכל עלי ב"את עוד מסוגלת"? "בטח" היתה התשובה "למען קוראיי כמובן". אנחנו בחרנו שני קינוחים ואור התעקש שניקח גם שלישי. טוב, איך יכלתי לסרב לו?

אז לשולחן הגיעו –

"קרם ברולה" – קרם וניל חרוך עם סוכר דמררה , "בר אגוזים"  – מוס שוקולד חלב על בסקוויט אגוזי לוז, ו"שלום בית" – בצק ממולא אגוזים, שקדים וקינמון, מוגש עם גלידת וניל וסירופ מייפל. כל הקינוחים ב27 שקלים ומספיקים לשני סועדים שרוצים משהו מתוק בסוף. הברולה היה החלש מבין השלושה כי אני רגילה לשכבת סוכר פציחה שצריך להכות בה, וכאן היא היתה רכה. המלצתו של אור היתה בר האגוזים שהיה שוקולדי והגיע עם שני סוגי קולי – תות ושוקולד ולוקק עד תום. לחובבי שוקולד – מעדן. (ומי לא אוהב שוקולד?). המנה המסקרנת מבחינתי היתה ה"שלום בית" בעיקר בגלל השם שלה, והיא התגלתה ככיס של בצק מתוק שבתוכו אוצרות של אגוזים. ביקשתי סכין כדי להיות מנומסת ולא לשבור עם הידיים, לקחתי על הכף חלק מהבצק והאגוזים, עוד שיכבה של גלידה, עוד רוטב מייפל ויאללה, לביס מענג. קשה לי להחליט מבין שני הקינוחים האלו – בר האגוזים או ה"שלום בית". נראה לי שבעתיד "אאלץ" להזמין את שניהם.

במקום נערכים אירועים וכן מבצעים רבים כמו תפריט לילי, מנות מיוחדות ועוד.

כשאנו היינו במסעדה הגיעו למקום משפחות רבות שבאו להתפנק על מנות גדולות, מחירים נוחים (מאד) ואווירה כייפית במרכז הרצליה (וכאמור בסניפים נוספים בתל אביב, ראשון לציון ורמת גן).

"קינג ג'ורג" – אבא אבן 12 הרצליה, ועוד סניפים נוספים. טלפון – 09-7668181