לא מזמן סקרתי כאן את הפעילות הברוכה של אתר "מועדון המאה" שמחלק כל מאכל לאריזות של מאה קלוריות באופן שקל הרבה יותר לדעת בדיוק כמה אכלנו ועד כמה זה מתאים לשיטת האכילה שלנו. (http://shoshhazangrinberg.wordpress.com/2013/12/25/%D7%94%D7%9B%D7%9C-%D7%91%D7%9E%D7%90%D7%94/)

בקרוב ט"ו בשבט ואחד המוקשים הגדולים ביותר של כל דיאטה הם האגוזים למיניהם שמצד אחד מאד מאד בריאים וטעימים, ומצד שני, פצצות קלוריות לא קטנים. כמובן שאם הבחירה היא בין הקלוריות של חטיף מטוגן או אגוזים טבעיים, ברור שהאגוזים מנצחים, אבל זה לא אומר שאפשר לנשנש בלי סוף ובלי לשים לב כמה אוכלים, ויש הרבה מאיתנו שאוכלים פשוט עד שהשקית נגמרת.

חברת "שקדיה" הרימה את הכפפה ויצרה שקיות של סוגי אגוזים שונים, כולם בערך קלורי של מאה קלוריות בדיוק לשקיק. בצורה כזו אנו יכולים לספור שקיקים ולדעת כמה מותר לנו לאכול, או כמה אכלנו, ומצד שני גם בגלל שהשקיק קטן, יש לנו גבול שמודיע לנו "עד כאן" ולא בור ללא תחתית.

בתמונה אפשר לראות חלק קטן מהשקיקים של "השקדיה" (יש עוד סוגי אגוזים וכמובן גם פירות יבשים).

האגוזים כאמור מאד בריאים ויש להם שלל תכונות טובות  – אוכמניות מונעות דלקות בדרכי השתן, אגוזי מלך טובים ללב, קשיו , שקדים ופיסטוק מסייעים לדיאטה והמלצה לגברים – תאכלו אגוזי ברזיל ופקאנים, זה כדאי.

האריזה הכי טובה- אריזת מיקס שנותנת לנו את מירב היתרונות הבריאותיים ואת גיוון הטעמים.

חבילת הפינוקים של "שופרסל" להשבוע כללה כל מה שצריך לארוחת שבת חמימה- לקט ירקות לחמין, לקט לקוסקוס, קוסקוס דק ורסק עגבניות.

בגלל שאני רחוקה מלהיות בשלנית, כמו שידוע, הלכתי לספר הבישול הגדול בעולם, האינטרנט, והקשתי "מתכונים קלים לחמין". כן, המילה "קלים " חייבת להופיע. מצאתי משהו , שיניתי מעט לפי הטעם, ובסוף יצא… ובכן, כן, יצא חמין.

אני לא שמה כאן מתכון כי בסופו של דבר זה משהו שהכנתי מהאינטרנט ולא אוריגנלי שלי, ואני מניחה שיש הרבה מתכונים דומים, כך שכל אחד יכול לגגל (או לשאול את סבתא שלו). אני כל הזמן דאגתי שיהיה מלוח מדי וקצת שמתי פחות מדי מלח, ויצא לי חמין קצת "פולני" אבל תיבלתי אחר כך, לפני האכילה. את בשר הבקר לקחתי מאמא שלי שבישלה אותו בסגנון פולני קלאסי – כלומר "קחי בשר, שימי במים, הוציאי את נשמתו". הצלתי אותו שניה לפני שהוא נעשה , איך לומר… מת לגמרי, והמשכתי את הבישול שלו כבר עם החמין ככה שיצא בסדר.

היות ולא השתמשתי בקוסקוס לצורך המנה, נזכרתי בסדנה מהממת שעשיתי השבוע אצל פרידה רז, שהכינה מנות סלטים חמים וקרים עם בורגול וקינואה ,ואמרתי לעצמי שקוסקוס נראה די דומה פיזית לדגנים האלה, אז למה לא להשתמש בו באותה צורה, ועשיתי טבולה עם קוסקוס במקום בורגול- והוא כלל עגבניות, פטרוזיליה (המון), כוסברה (עוד יותר המון), ובצל (קצת יותר מדי האמת), והטיפ שקיבלתי ממעצבת האירועים המקסימה ענת טופל – חתכתי חתיכות זעירות של לימון והוספתי אותן גם. התיבול היה שמן זית ולימון, מלח ופלפל. יצא שילוב כיפי של קוסקוס שהיה חם מהבישול (ניתן לאכול כמובן גם קר) והירקות והחמצמצות הלימונית (וכאמור הפטיש שלי – כוסברה). אגב, אני לא טורחת לקצוץ עלים, מספיק לי להפריד אותם מהגבעולים. אני פשוט קוראת למנה "כפרית" וזה מסתדר יופי. רק חשוב לבדוק לפני שמחייכים…

מה שעוד למדתי בסדנה של פרידה רז היה שילוב בורגול (או כאמור קינואה או קוסקוס) כסלט עם ירקות מבושלים או צלויים בתנור , ואת חבילת הירקות של הקוסקוס אני בהחלט אנצל בקרוב למטרה זו.

אחרי הארוחה הלכתי לישון לארבע שעות.

כשאנו מגיעים למדף הלחמים בסופר, אנחנו מוצאים את זה….

כמובן בתנאי שהגענו שתי דקות משעת הפתיחה. כי אם הגענו מאוחר יותר, כשאנשים כבר הוציאו לחמים והחזירו לאנשהו על המדף, אנחנו מוצאים ערימה לא ברורה של לחמים מכל הסוגים ולך תמצא משהו בתוך כל זה.

יותר מכך, פעם היו שתי אפשרויות – "לחם לבן" למי שיכל להרשות לעצמו ו"לחם שחור" למי שנחשב עני. העניים במיוחד קנו "חצי לחם".  מאז חלפו הרבה מים , קמח ושמרים בנהר החיים והיום המבחר הוא עצום- קמח לבן, קמח מלא, ללא גלוטן, לחם קל, לחם דגנים שונים, לחמי בריאות, תוספים, וויטמינים, ו… לך תמצא משהו בתוך כל זה.

מאפיית ברמן הרימה את הכפפה והחליטה לעשות סדר. המאפיה, על ארבעת מותגיה – ברמן, ודש, לחם הארץ ולחם ליבו, מיינו את הלחמים וארזו כל אחד בצבע אחר ובצורה אחרת, על מנת שהקונה יוכל למצוא מיד מה שהוא מחפש , גם בתוך מדף ממש מבולגן. כך למשל מוצרים מקמח מלא מופיעים באריזה ירוקה- שמסמלת טבע, לחמי דגנים באריזה חומה- רמז לאדמה, וכך הלאה.

המאפיה, שנוסדה ב1875 כמאפיה העברית הראשונה, עוזרת לנו להתמצא ולמצוא בדיוק מה שאנחנו מחפשים, כי האמת, כשאני נמצאת מול מדף עמוס ומבולבל אני ישר חוטפת הצפה רגשית (לא שאני פורצת בבכי, אבל זה די מתסכל להתחיל לחפש אחד אחד).

בסידרת הלחמים ישנם 17 לחמים ומוצרי לחם, עד רמת פירוט מדוייקת של סוג הדגנים ומספר הקלוריות לפרוסה ביחד עם המלצות על היתרונות הבריאותיים שנכתבו על ידי תזונאית הבית.

כמובן שבאריזות החדשות ישנו גם הלחם שבפיקוח (אחיד פרוס ולבן פרוס) וכן החלות והלחמים השונים, רגילים או קלים.

מאפיית ברמן מייצרת גם עוגות, עוגיות ומוצרי קונדיטוריה וכן פירורי לחם איכותיים שמשמשים במפעלים כמו אוסם, טבעול, עוף טוב וכדומה.

אז ככה צריך להראות המדף החדש –

מימין המדף החדש, משמאל הישן, רואים את ההבדל? (צילום דן פרץ)

וגם אם מישהו ישלוף משהו וישים במקום לא נכון, לא תהיה בעיה למצוא את הלחם הנכון.

מה שנשאר, רק לבחור את הלחם, לפי הטעם, לפי ההעדפות, או לפי נסיון להתחרות באתגר הסנדוויץ של "מאסטר שף". הכל הולך.

כששני ההורים עובדים, לאף אחד אין כוח להתחיל לבשל. מצד שני, כשיש ילדים בבית, צריך משהו קצת יותר מאשר ספגטי ברוטב מצנצנת.

במשך שנים רבות עבדה פרידה רז כבשלנית בבתיהם של אנשים שרצו אוכל ביתי טעים, אבל לא היה להם כוח או זמן להשקיע. פרידה, אוטודידקטית בבישול, התמחתה בבישולים לפי טעמים שונים והעדפות שונות והחליטה שהגיע הזמן להגשים חלום ישן ולהפוך את הידע בבישול לנחלת הכלל – באמצעות סדנאות שהיא מעבירה בשוהם.

כשהגעתי לסדנת "קטניות, ירקות ותבשילים" גיליתי כמה דברים. ראשית – שהרעיון הוא שמה שלומדים בסדנה ניתן לעשות בדיוק בבית. לשם כך אין בסדנה תנורים מקצועיים או מערבלי ענק שעולים הון , אלא יש את מה שיש לכולנו בבית – תנור ביתי, סכינים לא מותגיות וכך הלאה, כך שרואים בדיוק מה אפשר לעשות עם הציוד. מעבר לזה, יש אנשים שאוהבים להשתתף בבישולים ויש כאלה שמעדיפים רק לצפות, והכל הולך- אפשר להתנדב להשתתף, אפשר לשבת ולצפות, לא מחייבים אף אחד. גם המצרכים הם מצרכים נפוצים שאמורים להיות בכל בית, והמשתתף לא נשלח לקנות "פטריה נדירה שיש רק בחנות אחת בצפון רמת הגולן" למען המתכון. מכיוון שפרידה עבדה בבתים של אנשים עסוקים, המתכונים נועדו לאנשים כאלה בדיוק, והם קצרים, כך שבשעתיים בערך שהיינו בהכנות, הורכב משתה שלם עם המון מנות, טעמים, מרקמים וסוגי עשייה. לכל אורך ההכנות והבישולים קיבלנו המון המון טיפים, חלקם דברים שבכלל לא היינו חושבים עליהם. הידעתם למשל שכשמכינים אורז לא צריך לספור יחס של כוס וחצי מים לכוס אורז? מספיק לשים את האורז בסיר ולכסות אותו במים ואז להוסיף מים עד גובה של סנטימטר נוסף וזהו, בלי מדידות ובלי מתמטיקה (כי כמה זה אחד וחצי כפול כוס ורבע אורז למשל?)

עוד לפני שהתחלנו עם הבישולים התכבדנו כולנו במרק ביתי חם (שגם ביקשנו וקיבלנו את המתכון) , כי החוויה היא חווית אירוח ביתי, וגם כי נעשים רעבים במשך הסדנה ולא כדאי לנשנש ולגמור את הפרודוקטים…

כוסות יין נמזגו (כי השפים בטלוויזיה תמיד שותים יין עם הבישול) והופ להכנות.

פרידה הראתה לנו איך אפשר לתכנן את המנות והכנתן כך שבזמן שאחת בתנור, ואחת על האש, אפשר בנתיים להכין משהו נוסף כך שהכל יהיה מוכן במקביל (וכאן טיפ נוסף – אם מכינים משהו, נניח קוביות ירק, אפשר להכין כמות קצת יותר גדולה על הדרך, ואז יש מצרך מוכן למנה נוספת. כך למשל כשחתכנו קוביות חצילים למנת ירקות בתנור, השארנו קצת עבור מנה נוספת של חצילים בטחינה).

(בתמונה – פרידה רז בפעולה).

נושא הסדנה היה קטניות והשתמשנו רבות בבורגול וקינואה (שלפי פרידה לא כדאי לבשל כמו שמבשלים אורז, עדיף כמו שמבשלים פסטה, יותר מהיר ויעיל). במהלך הסדנה למדנו למה עדיף להשתמש בחלמונים בלבד ולא בכל הביצה בלביבות, איך עושים טרנספורמציה לאוכל שאמור להיות מטוגן, לאפייה או צליה בתנור באופן שהוא יוצא טעים לא פחות אבל בריא הרבה יותר, איזה טעם יש לסוגי תפוחי אדמה שונים ואיך לוודא שכל התיבול נכנס לתוכם, איזה ירקות מפרישים נוזלים ולכן איזה ירקות צריך להפריד זה מזה בזמן הצליה, איך להשתמש בשום כדי שלא יישרף ועוד ועוד.

הבישולים בעבודה…

בסוף הבישולים המנות נפרשו על השולחן, המזלגות נשלפו והמנות נטרפו. כמובן שכולנו קיבלנו כלים חד פעמיים כדי לקחת הביתה מה שנשאר, לשמח את שאר בני המשפחה (שאחרת רק היו רואים צילומים של המנות בטלפון הסלולרי ).

בתמונות למעלה- חלק מהמנות המוכנות.

במקביל לסדנאות מנהלת פרידה גם קייטרינג מצליח בשם "ארוחות ערוכות" שמספק מנות מיוחדות לאירועים עד מאה איש, כמובן כשר בהשגחת הרבנות שוהם. הקייטרינג מתאים כמובן גם להרמות כוסית משרדיות, או ארוחות פרטיות שבהם המנות המוכנות מגיעות על מגשים למארחים שיכולים לכבד את אורחיהם.

פרטים על הסדנאות והקייטרינג ניתן למצוא בדף הפייסבוק – לפי "ארוחות ערוכות – קייטרינג וסדנאות בישול". (ויש גם מבצעי "חבר מביא חבר" וכדומה). הסדנאות בשעות קבועות ובימים קבועים אבל קבוצות מאורגנות מראש יכולות לבחור את היום, השעה ותוכן הסדנה. הסדנאות מצויינות לימי גיבוש, מסיבות רווקות, ימי הולדת ואירועים מיוחדים. בין הסדנאות ניתן למצוא נושאים כמו בישול אסיאתי, ממולאים, אירוח , אוכל שילדים אוהבים וכדומה. אורך סדנה ממוצעת – כ3 שעות.

כשר בהשגחת הרבנות שוהם.

מתחם התחנה בתל אביב, מהווה בית למסעדות ועסקים רבים שקבעו בו את משכנם, בתוך מבנים ישנים ושמורים שמעבירים את הטעם של פעם ומשחזרים את האווירה.

מסעדת "רג'ינה" הכשרה יושבת באחד המבנים, שעוצב כדי לשמור על הטעמים של פעם, עם פריטים וריהוט בהתאמה, ואוכל של סבתא. איזו סבתא? כל הסבתות, מכל העדות.

לקראת החורף הוזמנתי להתנסות בתפריט החורף החדש של רג'ינה (שהיתה אגב אישה אמיתית!) עם דגש על מנות הקציצות המיוחדות, מכל העדות ובכל הסגנונות. התפריט נוצר בעזרת השפית הידועה מיקה שרון.

ציפי לוי, מנהלת השיווק של המקום ערכה לנו  סיור קצר במקום,בו ראינו פינות השונות שמתאימות לאירועים שונים, כולל גינת אירועים רחבה שמקורה בחורף, כך שגם בימות גשם אפשר לערוך אירועים (ואפילו חתונות כי כאמור המקום כשר).

כל היינות במקום הם ישראלים, והראשון שטעמנו (מבין הרבה …) היה יין קליל, קברנה מרלו של EVER RED מעמק האלה. כל כך קליל שנשתה כמו מיץ.

הערה חשובה- המנות המצולמות הן בגודל מוקטן כדי שלא לפוצץ את הבלוגרים. במקור המנות גדולות יותר.

עם היין הגיעו המרקים, שהרי אין חורף בלי מרק ואנחנו טעמנו שניים – מרק גונדי מסורתי עם תפוחי אדמה, בצל ואורז לבן (46 שקלים) ומרק קובה עם סלק וירקות (48 שקלים). שניהם היו עשירים (בכלל "עשירים" זו מילה שתחזור לגבי הרבה מהמנות) ואם אני צריכה לבחור מבין השניים אלך על הגונדי בגלל הייחוד שלו ובעיקר בגלל הבצל השלם שבושל בו והפך לסוכריה מתקתקה ורכה. בתמונה לא מופיע האורז, שוב, כדי לא להתמלא מהר מדי.

מבחר מסלטי המקום הגיעו לשולחן:

סלט "שכונה"– עגבניות, צנון, פלפל חריף והרבה כוסברה (42) – פה הייתי בדילמה. מצד אחד אני שפוטה של כוסברה, מצד שני אני לא מסוגלת לאכול חריף, והסלט הזה.. כן, חריף. אז טעמתי קצת בלבד והעדפתי לעבור למשהו יותר סולידי עבורי. לחובבי החריף – מומלץ.

סלט "פועלות" – עלי ארוגולה, חסה, ירקות שורש, רוטב סילאן ולימון (זו ההגדרה בתפריט, בפועל בגלל המלאי בשוק, היו לבבות חסה במקום הארוגולה, וגם פרוסות קולרבי) (44 שקלים) וזה היה סלט מרענן מאד, ומתוק שקושט בחמוציות לתוספת בריאות.

סלט קוביות סלק – חמוד (לא מופיע בתפריט, אין לי מחיר)

"הטחינה של רג'ינה" – (22 שקלים)  – טחינה ביתית קלאסית מתובלת בעדינות שנוגבה על ידי לחם הבית – לחם פרנה מרוקאי שמגיע עם שמן זית וקונפי שום (16 שקלים)

"כבד עוף קצוץ של רג'ינה עם בצל סגול ועוד הפתעות" (38 שקלים). טוב, זה לא היה בתוכנית אבל זה נשמע כל כך מפתה בתפריט המסעדה שלא יכלנו בלי זה, וקיבלנו צלחות של כבד מתקתק עם המון בצל מטוגן ועוד כמה סוגי בצל מלמעלה (המכונים "הפתעות"), חזרנו כמו בסצינה של מבקר המסעדות של "רטטוי"- הישר לבית סבתא, עם הכיסויים על הספות ומפיות ה"קרושה" על הטלוויזיה, קומפלט. נוגב וחוסל.

הכל לווה ביין סירה משובח, גם הוא ישראלי. (כל היינות הומלצו לנו על ידי מתן איש האלכוהול של המקום שגם פינק אותנו בקוקטיילים של ערק אפרסק וודקה פירות יער).

ולמטרה שלשמה התכנסנו – הקציצות של תפריט החורף.

קיבלנו ארבעה סוגים, שוב במנות מוקטנות –

סיניה– קציצות בקר עשויות בטחינה וירקות במחבת חם עם לאפה בתוספת מג'דרה (74 שקל)- קציצות אווריריות עם טחינה חמה, עונג. אם לא היתה עוד מנה אחת שהיתה הפיבוריטית שלי, זו בהחלט היתה במקום הראשון. (רק לשים לב לפרוסות של פלפל חריף שנמצאות שם ועלולות להפתיע את מי שלא שם לב..)

קציצות בגדד– ברוטב שזיפים וסילאן עם אורז לבן (71 שקלים). טוב, בביקור קודם ב"רג'ינה" לפני שנה וחצי, טעמתי את הקציצות ובזמנו לא התלהבתי מהן. אולי משהו השתנה במתכון, אולי הטעם שלי השתנה, כי הפעם הן היו הפיבוריטיות שלי. המתיקות היתה עדינה, הבשריות נוכחת, אהבתי. כאמור, המקום הראשון שלי כשאחריו בצמוד, הסיניה.

קבב ממולא בטחינה  היו הקציצות הבאות, מנה קלאסית שמשום מה לא מצאתי בתפריט ולכן אין לי מחיר, ואחרונות חביבות – סופריטו – קציצות בקר וטלה בבישול ארוך עם קוביות חציל, תפוח אדמה, מנגולד ואורז לבן (71 שקלים)- ביתיות מאד, למי שמתגעגע לסבתא שלו, זו הבחירה.

סביב השולחן לא היתה הסכמה, לכל אחד היתה הבחירה שלו וכל אחד מצא את הנישה שלו.

יין אדום מהרי יהודה ליווה בהצלחה את מנות הקציצות.

עוד וודקה עם פירות יער, עוד ערק, שתיה חמה (ובגלל הכשרות אין חלב אלא חלב סויה) ולמתוקים.

קיבלנו שתיים ממנות הקינוח

"שטרודל תפוחים,צימוקים ואגוזי מלך עם גלידת ווניל" (36 שקלים) – כשזה שהגלידה פרווה כמעט לא ניכר בה, והיא מקררת את החום של התפוחים והמאפה, וצלחת של "שלישית מתוקים" – תמרים, חלווה ועוגת הבית – במקרה שלנו עוגת גזר ועוגת שוקולד קוקוס, (28 שקלים). מבין כל המתוקים הבחירה שלי היא עוגת הקוקוס שהיתה עסיסית מאד ומתוקה וקיררה מעט את הכבדות של כל הארוחה שאכלנו.

במקום נערכות גם קבלות שבת בימי שישי בצהרים עם המון מוסיקה ושמחה, ויש אפשרות גם לקחת הביתה מנות כמו חמין, ממולאים ומרק דגים, כדי להנות גם בשבת.

ישנן כמובן גם מנות עסקיות.

אתר המסעדה: http://www.reginarest.co.il/

עד היום , המילים "מרק טוב" ו"מהר" לא הלכו כל כך טוב ביחד. נכון שיש מרקים באבקה שמספיק להוסיף לכוס ולערבב עם מים רותחים ויש מרק סביר, אבל אם רוצים משהו קצת יותר איכותי, את זה קשה להשיג במהירות.

ומה לעשות שכשאנחנו חוזרים הרוסים מעייפות וקפואים מהדרך, הדבר האחרון שבא לנו הוא להתחיל לקצוץ ירקות בשביל מרק?

"מבושלת" עושה את העבודה בשבילנו ויצרה סידרה של מרקים מוכנים באיכות וטעם ביתי בשלושה טעמים – מרק ירקות וקטניות, מרק מינסטרונה ומרק שעועית, בכמות אישית של 350 מ"ל.

אופן ההכנה הוא קל – לנער קצת את השקית, לחתוך בפינה, לשים במיקרוגל בעמידה ולחמם שתיים עד שלוש דקות. זהו, מוכן.

אם יש חלה טריה עוד יותר טוב, אבל גם ככה מתקבלת קערת מרק משביעה, עשירה ומתובלת (פעם ראשונה שאני לא צריכה להוסיף מלח למשהו!).

אהבתי לקרוא (אחרי שסיימתי את הקערה כמובן) שהרכיבים הם טבעיים בלבד, לא מכילים מונו סודיום גלוטומן, צבע מאכל או חומרים משמרים וגם הקלוריות דלות למדי (57 למאה גרם).

מה שנחמד הוא שאפשר לקחת לעבודה, במקום אותן אבקות שנמסות בכוס, לשים במקרר (לא לשכוח פתקית עם השם כי נראה לי שכולם ילטשו עיניים), ואז בשעת הרעב פשוט לשים במיקרוגל שנמצא בכל מקום.

המרקים הם כמובן חלק מסידרת התבשילים לחימום ברגע שכוללת 24 תבשילים שהופכים למנה חמה, מזינה , עשירה וטעימה, בדקות ובקלות (כך שגם ילדים יכולים לחמם לעצמם).

את התבשילים והמרקים ניתן להשיג במעל 320 סניפים של רשתות מובילות וכן להזמין בטלפון, כשבחלק מהמקומות יש גם מבצעים ששווה לבדוק.

"מבושלת"  שקיימת משנת 1988 מספקת עשרות אלפי ארוחות מוכנות מדי יום למוסדות ולקוחות פרטיים בארץ ובעולם, על ידי צוות שכולל שף מקצועי, יועץ קולינרי, טכנולוג מזון ותזונאית.

את הכלים והאיכות של פיירקס אין צורך להציג, הם מותג ידוע ומפורסם. הזכוכית המחוסמת שעמידה בטמפרטורות גבוהות, העמידות בפני שריטות, אי ספיגת ריחות, ופתרונות איכסון הופכים את פיירקס לשם דבר.

הקו החדש של סידרת ה"קוק אנד סטור" הוא קערות זכוכית שמצטרפות לתבניות המלבניות, המרובעות והעגולות שכבר קיימים בסידרה. הקו הוא קו בריא מכיוון שהכלים הם הגיינים ולא סופחים ריחות וטעמים. הזכוכית של הקערות כל כך עמידה שהיא יכולה לנוע מטמפרטורה של מינוס ארבעים ועד לטמפרטורה של שלוש מאות מעלות צלזיוס (!) מה שאומר שאפשר גם בתנור וגם במקרר ובמקפיא. יותר מכך, אהבתי את העובדה שהכלים מסוגלים לעבור מטמפרטורה לטמפרטורה במהירות וללא צורך לחכות שיתקרר כדי שהכלי לא יתפוצץ .

בצורה כזו גם חוסכים זמן וגם חוסכים כלים ומים לניקוי, כי באותו הכלי מכינים – בתנור למשל, ואז מגישים ואז שמים במקרר את השאריות או להקפאה לזמן מאוחר יותר, וכמובן אחר כך מחממים שוב באותו הכלי.

לקערות יש גם מכסים תואמים ששומרים על הטריות והארומה מצד אחד, ומגינים מפני ריחות וטעמים של כלים אחרים שנמצאים בסביבתם במקרר למשל.

בתמונה ניתן לראות איך הכנתי מרק חם , אכלנו ממנו קצת , שמרנו לאחר כך במקרר, וחיממנו במיקרוגל, ואז אכלנו ישירות מתוך הקערה.

מוצרי הזכוכית של פיירקס עשויים מזכוכית בורוסיליקט שהופכת אותם לעמידים כאמור להבדלי טמפרטורות, וגם לזעזועים ולבלאי, שלא לדבר על שטיפה במדיח הכלים. בשימוש סביר הם גם לא נשברים, וכמובן השקיפות מאפשרת מעקב אחרי כל מה שקורה בתוך הכלי.

כשסיימנו פשוט איחסנו כלי אחד בתוך השני, בהתאמה מלאה ובתפיסת מקום מינימלית בארון הכלים.

להשיג במשביר לצרכן וברשתות השיווק המובילות.

אמרתם איטליה, אמרתם פיצה. אמרתם פיצה, אמרתם "דומינוס", אמרתם "דומינוס" אמרתם "חידושים לכל עונות השנה". ועכשיו לכבוד החורף רביעיה איטלקית חדשה- סידרת "DOMINOS ITALIANOS" (ובטח כבר ראיתם את הפרסומת המגניבה עם מאור כהן בטלוויזיה ובאינטרנט).

בסידרה כאמור ארבעה טעמים –

מילנזית- פרוסות דקיקות של חזה בקר איכותי  וגבינת פרמז'נו  מעל,

טוסקנית – גבינת גורגונזולה כחולה , שום ועלי תרד,

נפוליטנית  – עם טונה טריה, עגבניות שרי, פלפל חלפיניו ופלחי שום דקיקים

בולונית- גבינת מוצרלה מכוסה ברוטב בולונז שכולל גם בשר בקר טחון דק, עגבניות שרי, ותבליני אורגנו ושום.

היות והסניף הקרוב לביתי הוא סניף כשר, יכלתי להתנסות רק בפיצות שאינן בשריות, כלומר הטוסקנית והנפוליטנית.

(בתמונה למעלה – פיצה נפוליטנית)

שלושה סועדים רעבים, שתי פיצות, חוות דעת אחת משותפת. מבין שתי הפיצות הבחירה היתה מאה אחוז לכיוון הטוסקנית וכל אחד מסיבותיו שלו. הבן טען שפשוט טעים לו יותר (אם כי הוא לא התנגד לחסל מחצית מהנפוליטנית ), בן הזוג אמר שהוא מעדיף את הטוסקנית מכיוון שבנפוליטנית יש טונה (והוא טען שהחריפות דווקא לא חזקה,) ואני – אני לא בן אדם של חריף, אז מהנפוליטנית פשוט הסרתי את חתיכות החלפיניו, ונשאר רק השובל של החרפרפות שזה דווקא אהבתי. את הטוסקנית כאמור גם אני העדפתי בגלל שאני מתה על גבינות כחולות והשילוב עם התרד היה מאד מיוחד בעיני.

בהשוואה בין השתיים, הנפוליטנית קצת יותר חזקה בטעמיה, גם בגלל החריפות וגם בגלל הטונה, בעוד הטוסקנית מעודנת יותר. כך שכל אחד יכול לבחור לעצמו את מה שהוא אוהב.

(בתמונה למעלה פיצה טוסקנית)

מה שאני גם אוהבת הוא המבחר הגדול של שילובים מעניינים שיוצאים מקופסת ה"פרמזן/רוטב עגבניות/בצל/פטריות" (למרות שגם אלה כמובן קיימים) ולמי שאוהב להתנסות ולחוות טעמים מיוחדים, זו ההזדמנות.

רוטב העגבניות אגב, מיובא במיוחד מאיטליה עבור הסידרה הזו, ושונה מהרוטב הרגיל של "דומינוס".

לרגל השקת הסידרה, ישנם מבצעים רבים כמו מבצע של פיצה משפחתית אחת מהסידרה ביחד עם פיצה משפחתית מאה אחוז מוצרלה במחיר של 55 שקלים ליחידה.

כל הפרטים בhttp://www.dominos.co.il/

חודש ינואר תמיד הביא בשבילי רגעים שמחים- קודם כל כי באמצעו נמצא יום ההולדת שלי, וגם כי בתחילתו נמצאת מסיבת סוף השנה הלועזית (שנודה על האמת, כולנו חיים על פי הלוח הזה, אני לא חושבת שיש כאן קורא אחד שיודע מה התאריך העברי הנוכחי, מלבד זה שכולם יודעים מה התאריך בט"ו בשבט).

אז בין השמפניה לנשיקת חצות, רצוי שיהיה גם מתוק והרבה.

קיבלנו מ"שופרסל" המון דברים מתוקים ובעיקר קלים להכנה-

עוגה בטעם שוקולד , תערובת לכדורי שוקולד ותערובת לבראוניז וצנצנת לפתן דובדבנים חמוצים.

את הבראוניז והכדורים החלטתי לשמור ל"פריסה" שאני עושה בעבודה ובמועדון הסלסה בהתאמה, וניסיתי את עוגת השוקולד.

המתכון הבסיסי הוא על מים, כך שהעוגה היא פרווה ומתאימה לשומרי כשרות. אני עשיתי את הציפוי עם חמאה כך שזה כבר הפסיק להיות מתאים, מצד שני, גם כשרות היא לא דבר שמתאים לי אישית אז אנחנו פיטים…

בכל מקרה, מה שנוח מאד בתערובות הללו הוא שכל מה שצריך תמיד נמצא- מים, שמן וביצים תמיד יש. תוספות? להיות יצירתיים. אני נזכרתי ברגע האחרון להוסיף גם טיפה וודקה אספרסו כפול של וואן גוך, ככה בשביל המצב רוח. זה לא מופיע בתמונה כי חשבתי על זה רק בשלב המערבל.

שמתי בתבנית קוטר 26, אפיתי חצי שעה, בדקתי עם קיסם(עדיין לא היה מוכן), חיכיתי עוד עשר דקות, הקיסם יצא נקי.

שמתי להתקרר. אני לא יודעת אם זה בגלל המערבל שלי או בגלל התנור שלי אבל העוגה יצאה קצת יותר גבוהה באמצע ועם סדק, קיוויתי שעם הקירור זה קצת ירד ויתאזן, או מקסימום סכין טובה יכולה לסדר את העסק.

בזמן שהעוגה התקררה הכנתי בצד תערובת של גבינת מסקרפונה (פשוט כי זה היה לי במקרר) עם הדובדבנים והוספתי טיפה סוכר ווניל.

חציתי (די בקו ישר, כל הכבוד לי!) את העוגה לשניים ומרחתי במילוי ושמתי בחזרה את החלקים במגש.(איפה לעזאזל שמתי את הסטנד של העוגות?).

הקישוט הורכב משוקולד מריר שופרסל (מאה גרם) שהומס במיקרו (אם כבר עצלנות אז עד הסוף) ביחד עם ארבע כפות חלב ומאה גרם חמאה. העיטורים היו בעזרת בצק סוכר צהוב שנחתך עם תבניות עוגיות, וקישוט רואיל אייסינג בכמה צבעים.

נשאר רק לחכות להתייצבות כל העסק ו… בתאבון ושנה טובה!!!!