אחד הדברים החשובים ביותר במטבח, מעבר למקרר ולמדיח, הוא הקופסה. ליתר דיוק – הקופסאות. אותן אלה שגם משמשות לאיכסון שאריות אוכל או משהו שאמור לחכות, וגם משמשות לניוד אוכל ממקום למקום.

כל סטודנט וכל זוג צעיר מכיר את ערימת הקופסאות שמקבלים כל פעם שמבקרים אצל אמא , (ומצד שני את האכזבה כשמגיעים למקרר של השותף , רואים קופסת גלידה וכשפותחים מוצאים שם קציצות…). לשימוש הזה נעזרים בדרך כלל בקופסאות מרוקנות של גלידות, סלטים, עוגות ומה לא. מאד לא נוח, לא נסגר טוב, נרטב, בקיצור, לא פתרון טוב. (ולא תאמינו כמה שזה יכול לעצבן את אמא כשלא מחזירים לה את הקופסאות שלה…)

להמשיך לקרוא ←

בשבוע שעבר נדמה שכל העולם רוצה לפטם אותי בפיצות. זה התחיל בשתי רשתות ידועות ששלחו לי פיצות חדשות שלהם להתנסות, (אחד ממש מוצלח, השני ממש לא..), המשיך בתערוכת קולינריה שבה משום מה רוב המציגים בחרו להכין פיצה, ולא משנה אם הם יצרני גבינה, בצקים, או תנורים מיוחדים, ואחרי התערוכה- הזמנה לפיצריה, לטעום פיצות בשילובים מיוחדים . ואז הגעתי הביתה ומצאתי שהשובר הדו שבועי של שופרסל להפעם הוא… פיצה…

הענין הוא שאחרי כל פיצות הגורמה ופיצות הפיצריות, איך פיצה קפואה יכולה להתחרות?

להמשיך לקרוא ←

בכל חג, למעט יום כיפור, זה תמיד סובב סביב אוכל. אני לא אחזור על הבדיחה הישנה של "הם ניסו להרוג אותנו, ניצחנו, בואו נאכל" (בעצם, הרגע חזרתי…) אבל לכל חג יש את הסממנים שלו – סופגניות בחנוכה, מצות בפסח, ו"על האש" ביום העצמאות, שכוללים קומפלט מוצרי בשר וכמובן איך אפשר בלי חומוס וטחינה?

אז הרכבתי לי את מנת העצמאות האולטימטיבית בעזרת "סלטי מיקי" ונקניקיות "יחיעם".

להמשיך לקרוא ←

טוב, לא בדיוק, אבל הכותרת התחרזה לי כל כך יפה שהייתי חייבת.

אז קיבלתי שתי חבילות של המוצר החדש של "סנפרוסט" – אורז קפוא בשני טעמים – אורז מהיר הכנה עם ירקות (אפונה וגזר) ואורז מג'דרה.

נתחיל מהסוף- הבן שלי מת על מג'דרה. פעם הוא היה קונה את השקיות שצריך להוסיף להם מים בסיר ולבשל, כי הוא טען שזה יותר טעים לו מאשר המג'דרה שאני הייתי מכינה "מההתחלה" – כלומר עם אורז ועדשים וכל התיבול הנדרש.

אחרי שהפסקתי להעלב מכך, דווקא ראיתי את הצד החיובי- ההכנה קלה יותר.

עדיין , גם עכשיו, כשהילד כבר בגיל שבחוגים מסויימים כבר היה נשוי עם איזה שניים שלושה פעוטות, (ואיזה מזל שאנחנו לא בחוגים האלה), הוא עדיין לא אחד שיתחיל לבשל לעצמו, גם כשהוא חוזר מורעב מהעבודה או הלימודים.

לכן מילת הקסם שמשכה אותו הופיעה בהוראות ההכנה של האורז, וזרחה לו ככה מתוך העטיפות – "מיקרוגל".  – מתכון של עשר דקות ברוטו, (כולל חיפוש קערה מתאימה), וממשהו קפוא, למשהו טעים. מה שיותר יפה זה שבגלל שזה קפוא, זה יכול להשמר זמן ארוך בפריזר ואז הוא יכול לשלוף ארוחה ברגע שירצה.

אז הכנו את שתי השקיות – בעזרת ההוראות של המיקרוגל. חשוב לציין שמאד סמכנו על המנות האלה כי מדובר היה בסופשבוע, ואם זה לא היה יוצא טוב, לא היה לנו מה לאכול יומיים (אבל, היי, יש בקבוק וודקה בפריזר, אז אולי אפשר להסתדר בכל זאת?)

(בתמונה למעלה – האורז שיצא מהשקית, לפני הבישול).

המסקנות שלי –

האורז יצא מצוין. עשיתי לפי ההוראות המדויקות במיקרו גל, ובדיוק אחרי שמונה דקות בישול, עם ערבוב באמצע, המנה היתה מוכנה. האורז יצא אחד אחד, הירקות רכים אבל לא מושי , הכל מצוין. אימצתי את הרעיון, בעיקר בשביל הבן שכלי הבישול העיקרי שלו הוא המיקרוגל.

(בתמונה למעלה- המנה המוכנה. הכמות שבתמונה היא מחצית ממה שיש בשקית).

בהוראות על העטיפה היה כתוב "להוסיף תבלינים". שמתי מלח אבל זה לא היה מספיק, אז אחרי שהיה מוכן, שמתי מלמעלה רוטב צ'ילי מתוק כמו שאני אוהבת.

רק הערה אחת – על העטיפה כתוב "3-4 מנות". מהכרות עם ההגדרות האלה, הן אף פעם לא נכונות ואסור לסמוך על זה. אם רוצים לחלק לשלושה או ארבעה , סביר להניח שכל אחד יקבל כף בלבד. מבחינת הכמות, יצאה לי כמות לשני אנשים גג, וגם זה כתוספת ליד  עוד משהו (במקרה שלי סלט).

הירקות הם איכותיים, טריים בלבד (לא אבקות ולא מיובשים) והמוצרים הם דלי שומן ודלי מלח, לא מכילים חומרים משמרים, מונוסודיום גלוטומט או צבעי מאכל.  כשר פרווה.

להשיג בכל רשתות השיווק.

כשאומרים לי "תימן" האסוציאציות שלי הן תמיד יזהר כהן, שושנה דמארי, עפרה חזה והדוד הזה עם הפאות שמתופף על פח.

(כן, את החולצה של יזהר כהן באמת היתה לי בשנות השבעים…).

כשהגעתי לחטיבת הבינים הכרתי גם את הטעם התימני, אצל חברה מבית הספר שקראו לה אורית ז. לאורית היתה אמא שהיתה מכינה את המלאווח הכי טעים, ושולחת איתה לבית הספר. כמובן שאורית נשארה מאד רזה כי כולנו טרפנו לה את המלאווח.

אחר כך באה תקופת "נאפיס" עם ה"זיווה" וכל שאר מטעמי הבצק, ובזה הסתכמה החוויה התימנית שלי.

עכשיו "שופרסל" החליט להחזיר לי את האווירה, באמצעות סוגי ג'חנון שונים, ומלאווח.

היו לי כמה אתגרים בענין – קודם כל כי ה"ג'חנון לאפיה" הוא באמת לא בשבילי. לאפות משהו שמונה שעות בתנור זה לא מעשי עבורי כי אני לא נמצאת בבית שמונה שעות רצוף, ובלילה אני לא רוצה להשאיר תנור דולק. גם פלטה של שבת אין לי. אז לגבי זה, אני אעביר לחברים ואבקש מהם חוות דעת מאוחרת יותר.

מילת הקסם "למיקרוגל" על האריזה השניה של הג'חנון, כבר נשמעה לי יותר הגיונית. ג'חנון מוכן שצריך רק לחמם. עשיתי בדיוק לפי ההוראות, כולל הצעת ההגשה , שמתי שתי יחידות במיקרוגל, בכלי מכוסה, (עשיתי חשבון שאם יחידה אחת דורשת חמישים שניות, אשים את שתי היחידות ביחד כשתים וחצי דקות, כי הן תופסות יותר נפח. החישוב היה מצוין, הג'חנון עבר ממצב קפוא למצב מבושל ולוהט בדיוק).

בנתיים פשוט ריסקתי עגבניה באמצעות פומפיה וקישטתי קצת עם פטרוזיליה (כי ככה זה על העטיפה). במקביל בישלתי שתי ביצים קשות (הפטנט שלי לביצים מושלמות ולא מתפוצצות – לשים במי הבישול גם כמה גפרורים בלי הראש כמובן, איכשהו זה שומר על הביצים שלמות).

התוצאה היתה טובה מאד, ארוחה שכללה את שתי היחידות פלוס שתי ביצים קשות פלוס רסק מעגבניה אחת, השביעה אותי מעל ומעבר. יכול להיות שג'חנון שאפוי באמת שמונה שעות בתנור הביתי עם הסיר המיוחד והכל, יהיה טעים יותר מאשר ג'חנון קפוא שעבר חימום במיקרו, אבל במקרה שלי, שבו אין מצב שאני עושה משהו כל כך איטי, גם מה שיצא מהמיקרו היה טעים ומשביע רצון. (אני מעולם גם לא טעמתי ג'חנון ביתי, כזה שעושים גם את הבצק מההתחלה ואז אופים אותו זמן ארוך, כך שאין לי בסיס להשוואה).

המלוואח היה קל יותר- מכיוון שאת זה אני מכירה מאחר וכשהבן שלי היה קטן, הוא מאד אהב מלאווח עם עגבניות מרוסקות. למעשה, כשלקחתי את המלוואח מהסופר כבר חשבתי על לעשות קרואסונים עם מילוי שוקולד, או לחילופין על נקניקיות ההודו השמנמנות שמחכות שאהפוך אותם ל"משה בתיבה". כשהגעתי הביתה ראיתי שאין שוקולד, ושגם הנקניקיות ברובן חוסלו. ואז הבן ראה את המלוואח ואמר "שנים שלא אכלתי את זה, אני רוצה את זה כמו פעם!" ובכך חסך לי את הדילמה.

כשהתכוונתי להכין את המלאווח שמתי לב שבניגוד למתחרים, אין אופציה של הכנה בתנור וזה חבל, כי אני יודעת שבתכלס אפשר (עובדה שמהבצק אפשר להכין מאפים שונים לפי מתכונים שראיתי באינטרנט) וכי אפוי תמיד יותר טוב ממטוגן מבחינה בריאותית, מבחינת הנוחות (כי גם לבן נוח יותר לזרוק לתנור מאשר לעמוד לטגן) וכי בגירסה האפויה העלים נפרדים יותר והבצק אוורירי ותפוח יותר מאשר בגירסה המטוגנת.

בכל מקרה, הכנתי לפי ההוראות את הגירסה המטוגנת. במקור כתוב "לשים במחבת חם עם מעט שמן " (לא ידעתי כמה זה מעט, חיממתי קצת יותר מדי וזרקתי חלק כדי שלא יהיה כל כך ספוג שמן). היה כתוב "לטגן כשלוש דקות מכל צד על אש בינונית". על האש הבינונית שלי, אחרי כשתי דקות זה כבר התחיל להישרף , אז סך הכל זה לקח פחות זמן.

גם פה הכנתי כמו שהילד אוהב, עם עגבניה מרוסקת. במבחן הטעם הוא אמר שהיה טעים וכששאלתי אם זה יותר טעים מאשר מה שהוא היה אוכל כשזה הוכן בתנור, הוא אמר שהוא לא זוכר אבל ננסה בפעם הבאה . (על האריזות של המתחרים כתוב שזה בחום של 180 מעלות, משהו כמו עשר דקות?).

כאמור, את גירסת הג'חנון לאפייה לא ניסיתי, אם חברים שלי ינסו, אעדכן פוסט זה. בכל מקרה, זה של המיקרו היה טעים, וחוסך את כל הזמן והמאמץ.

החיים שלי הם תמיד דילמה- מצד אחד אני רעבה ורוצה יותר מסנדוויץ, מצד שני אני תמיד עייפה מדי, עצלנית מדי או ממהרת מדי מכדי להכין ארוחה נורמלית. "עינת תעשיות מזון" פתרו לי את הדילמה הזו עם "סנאק טיים, – ארוחות מוכנות לאכילה קרה או בחימום במיקרוגל למשך דקה אחת.

זו המנה כפי שנראתה לפני החימום –

וכך אחרי דקה במיקרוגל, כשעשיתי מה שאמרו לי בהוראות (לפתוח, לשפוך מעל את הרוטב המצורף, לחמם ולאכול).

הארוחה שכוללת פסטה מחיטת דורום, גבינה בולגרית 5% שומן, גבינה צהובה מגוררת, רוטב עגבנית, ירקות קלויים, עשבי תיבול, זיתים שחורים ותבלינים- משקל כולל של 350 גרם, השביעה אותי לגמרי ממצב של רעב לאחר שהארוחה הקודמת שלי היתה 8 שעות קודם לכן ובאמצע היה אימון לא פשוט בחדר הכושר.

לפי טכנולוגי המזון של "עינת תעשיות מזון" המנה כוללת כל מה שצריך – פסטה לתחושת שובע ואנרגיה, וגבינות שהן מקור לחלבונים וסידן.

כאמור, בגלל שאפשר לאכול אותה קרה וגם חמה בעזרת דקה במיקרוגל, אפשר לקחת אותה לכל מקום, מפיקניק ועד המשרד לנשנוש צהרים מהיר.

חומרי הגלם הם כמובן איכותיים וטריים והייצור בתנאי סניטציה מחמירים וקפדניים.

אפשר להשיג בחנויות הנוחות ברחבי הארץ (עם אפשרות לדיל כולל שתיה), כשר חלבי.

אחרי הארוחה צריך גם קינוח, ורצוי שגם הוא יהיה בריא ככל האפשר.

כבר כתבתי בעבר על יתרונות הטחינה מבחינה בריאותית ומבחינת טעם, ועכשיו ל"אחוה" – שאלופים בכל מה שקשור לטחינה וחלבה, יש עוגיות חדשות שכוללות כמות גדולה של 18% טחינה גולמית דלת נתרן שכבר הוכתרה על ידי "כלבוטק" כמשובחת ומומלצת בעקבות הערכים התזונתיים.

מה שאני אוהבת הוא המרקם הרך אבל הלא מתפורר, והכי כיף כך גיליתי, להכניס עוגיה שלמה לפה (הגודל לא גדול) ולתת לה להתמוסס ולמלא את הפה בדביקות עדינה של חלבה ובמתיקות מלטפת.

(ובאותה הזדמנות גם בסידן, ברזל, סיבים תזונתיים, וויטמינים ומינרלים).

בגלל שהן קלילות, הכמות באריזה של 300 גרם היא של המון עוגיות.

העוגיות כשרות פרווה בהשגחת הבד"צ והן מתאימות במיוחד כקינוח למי ששומר על כשרות אחרי ארוחה בשרית, כמתלוות לתה מתוק וחם למשל. (והמרקם הרך גם אחלה לילדים קטנים).

להשיג ברשתות השיווק ובחנויות מובחרות.

את הכלים והאיכות של פיירקס אין צורך להציג, הם מותג ידוע ומפורסם. הזכוכית המחוסמת שעמידה בטמפרטורות גבוהות, העמידות בפני שריטות, אי ספיגת ריחות, ופתרונות איכסון הופכים את פיירקס לשם דבר.

הקו החדש של סידרת ה"קוק אנד סטור" הוא קערות זכוכית שמצטרפות לתבניות המלבניות, המרובעות והעגולות שכבר קיימים בסידרה. הקו הוא קו בריא מכיוון שהכלים הם הגיינים ולא סופחים ריחות וטעמים. הזכוכית של הקערות כל כך עמידה שהיא יכולה לנוע מטמפרטורה של מינוס ארבעים ועד לטמפרטורה של שלוש מאות מעלות צלזיוס (!) מה שאומר שאפשר גם בתנור וגם במקרר ובמקפיא. יותר מכך, אהבתי את העובדה שהכלים מסוגלים לעבור מטמפרטורה לטמפרטורה במהירות וללא צורך לחכות שיתקרר כדי שהכלי לא יתפוצץ .

בצורה כזו גם חוסכים זמן וגם חוסכים כלים ומים לניקוי, כי באותו הכלי מכינים – בתנור למשל, ואז מגישים ואז שמים במקרר את השאריות או להקפאה לזמן מאוחר יותר, וכמובן אחר כך מחממים שוב באותו הכלי.

לקערות יש גם מכסים תואמים ששומרים על הטריות והארומה מצד אחד, ומגינים מפני ריחות וטעמים של כלים אחרים שנמצאים בסביבתם במקרר למשל.

בתמונה ניתן לראות איך הכנתי מרק חם , אכלנו ממנו קצת , שמרנו לאחר כך במקרר, וחיממנו במיקרוגל, ואז אכלנו ישירות מתוך הקערה.

מוצרי הזכוכית של פיירקס עשויים מזכוכית בורוסיליקט שהופכת אותם לעמידים כאמור להבדלי טמפרטורות, וגם לזעזועים ולבלאי, שלא לדבר על שטיפה במדיח הכלים. בשימוש סביר הם גם לא נשברים, וכמובן השקיפות מאפשרת מעקב אחרי כל מה שקורה בתוך הכלי.

כשסיימנו פשוט איחסנו כלי אחד בתוך השני, בהתאמה מלאה ובתפיסת מקום מינימלית בארון הכלים.

להשיג במשביר לצרכן וברשתות השיווק המובילות.