שקית מרשרשת במיוחד הגיעה לפתח הבית, עם שפע של חידושים בתחום הנשנושים, אותה תנועה כל כך כייפית שעושים מול הטלוויזיה או לצד בירה קרה, כשלא ממש רוצים לאכול אבל מחפשים "משהו טעים" ורצוי שיהיה פריך ופציח.
למעשה, בשקית היו מטעמים לכל הדרישות וכל הטעמים, מהטינאייג'ר חובב האקסטרים ועד לאמא הענוגה (זאת אני…).
חנוכה בפתח, ואחד הכוכבים של החג הוא השמן, לזכר הכד שלא נגמר שמונה ימים. מנות מטוגנות רבות נאכלות בחג, כשבראשן הלביבות והסופגניות
השמן נספג במנות המטוגנות ולכן חשוב שנטגן בשמן איכותי ובריא.
אומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ובמלון "מדיטרה" בנתניה לקחו את המשפט הזה עד הסוף ואין פרט שלא תוכנן במדויק לחוויה המקסימלית של האורח.
נתחיל במיקום – בלב הארץ, בגישה נוחה מכל מקום, מגיעים אל המלון הממוקם על הטיילת המרהיבה, בקו הראשון אל הים, רק לחצות את הכביש וכבר נמצאים על החוף. החנייה קלה , חינמית ובשפע ודלת הכניסה הצהובה מובילה ל"צוללת הצהובה" – מלון מדי טרה, שנמצא בנתניה ומרגיש אירופה.
כל אחד רוצה שהחתונה שלו תהיה מיוחדת, שהאורחים ייהנו ויזכרו את החתונה כחוויה. הבעיה שיש הרבה גימיקים- שמלת כלה של מעצב ידוע, תקליטן שניגן גם אצל המלכה אליזבט או עוגה ממנה פורצים זיקוקים, אבל בסופו של דבר האורחים זוכרים דבר אחד- את האוכל.
בשנות השמונים אלה היו "רבע עוף או בורקס" עם רוטב חום לא ברור, וקינוחים בטעמי קרטון. אחר כך באו המנות המינימליסטיות שבהן פלח הלימון היה גדול יותר מהדג והשאיר את האורחים רעבים ואת מילות התיאור שקיימות רק בחתונות וכוללות "קבבונים" ו"זר ירקות".
בדרך כלל כשאנו חושבים על המילה "שמן" האסוציאציה שלנו היא אחת מהשתיים – או שמן זית או "כל השמנים האחרים" שאיכשהו נכנסים לנו לאותה קטגוריה- שמן קוקוס, שמן קנולה, שמן תירס, הכל הולך ואין לנו ממש מושג מה טוב יותר ובריא יותר.
כולנו רגילים ל"שמן זית-לימון" כברירת המחדל של תיבול סלט ירקות, אבל מאז שגיליתי את חומצי הפירות אני מודה שנטשתי את הלימון (מקסימום אני שמה בסלט כמה פילטים בשביל העוקצנות) לטובת החומץ.
חומצי פירות מלטפים את הירקות ונותנים להם ערך מוסף המעלה את הסלט בדרגה.
חטיפי "פיטנס" אהובים מאד בארץ בשל שילוב הטעמים , השובע והבריאות.
אבל מה עושים כשמתחשק משהו קצת אחר?
נסטלה משיקה את "קרקר פיטנס" – קרקר מחיטה מלאה, וקרקר בטעם דבש, ארוזים בתשע אריזות אישיות בכל חבילה, כך שהטריות והפריכות הכה חשובות נשמרת.
כשמתחשק לי משהו טעים, נשנוש כזה כייפי, בן הזוג שרואה אותי מחטטת במזווה תמיד מציע "קחי תפוח" ואני תמיד מאיימת שבסוף אני אעשה משהו אלים עם תפוח או בלעדיו… כי כשמחפשים "משהו טעים" הכוונה בדרך כלל למתוק, פחמימתי, בקיצור- לא רק "עוגי רוצה עוגיה" – גם כולנו.
כשאומרים לי "שולחן עגול" האסוציאציה הראשונה היא של אבירים שחוזרים מהקרבות ומתיישבים למשתה ענק שבו תולשים חתיכות בשכר בעזרת הידיים ומקישים קנקני שיכר.
הגירסה המפנקת יותר היא Round Tables By American Express – פסטיבל קולינרי בינלאומי שמגיע לישראל זו הפעם הרביעית ומפגיש בין השפים הטובים ביותר למסעדות הטובות ביותר, ליצירת חווית אוכל שאין כמותה.
לכל משפחת "ביסלי" ונגזרותיהם יש בדרך כלל טעמים עזים עד חריפים. אבל מה עושים כשרוצים משהו יותר עדין?
המענה לכך ניתן בעזרת "אח של ביסלי" החדש- בטעם "ברביקיו מתוק". מדובר בטעם מאד עדין, (כזה שאפילו אפשר להתנשק אחריו!!), והוא מצטרף לטעמים החריפים של הסידרה- הסלסה הפיקנטית, המעושן והספייסי צ'ילי.
